שקועה בדמיונות: סקרמנטו מנסה לצבוע הכל בוורוד, כשבפועל הרוב שחור

מאזן בעונה שעברה: 55:27.

סיימה את העונה: מקום 12 במערב, מקום 24 בליגה (מאזן זהה לזה של שיקגו).

כבכל עונה, כך נדמה, הקינגס הגיעו למחנה האימונים קצת יותר אופטימיים לגבי הקבוצה שלהם מכל מי שמסתכל מבחוץ. זאק רנדולף ו-וינס קרטר הגיעו כדי שהמאמן דייב ייגר ירגיש יותר בבית, וג'ורג' היל חתם על חוזה רציני. ניצחון אחד בתשעת המשחקים הראשונים הוריד את מי שצריך לקרקע, ומכאן החלה עוד עונת בנייה בדגש על הצעירים.

רנדולף אמנם עלה מהספסל אך היה הגו-טו-גאי של ההתקפה המקרטעת והוביל את החבורה המבולבלת בנקודות. היל לא נראה מחויב במיוחד עד שהועבר בטרייד לקאבס, והרוקי המחשמל דיארון פוקס מילא את הוואקום בעמדת הרכז הפותח. בוגדן בוגדנוביץ' הגיע מפנרבחצ'ה ונתן עונת רוקי נהדרת, ובאדי הילד צלף שלשות מהספסל ונראה טוב. כל זה לא תורגם לניצחונות. ווילי קולי-סטיין הוביל את הקבוצה בדקות למשחק - ואין שום סיבה אחרת להזכיר אותו. סקרמנטו סיימה רביעית מהסוף במערב, אפילו אחרי שהמזל וכמה סלי קלאץ' של פוקס נתנו להם ארבעה ניצחונות מעל למאזן המשוקלל שלהם מבחינת נט-רייטינג. גם ערב הלוטרי פרגן להם קפיצה לבחירה השנייה.

באו: מרווין בגלי (רוקי, בחירה שנייה), נמניה בייליצה (שחקן חופשי, ממינסוטה), הארי ג'יילס (רוקי, בחירה 20 ב-2017, לא שיחק בעונה שעברה בשל פציעה), יוגי פרל (שחקן חופשי, מדאלאס), בן מקלמור (טרייד, מממפיס), דיונטה דיוויס (טרייד, מממפיס), ווניין גבריאל (רוקי, חוזה דו-צדדי).

עזבו: גארט טמפל (טרייד, לממפיס), וינס קרטר (שחקן חופשי, לאטלנטה), ג'אקר סמפסון (שחקן חופשי, לשיקגו), נייג'ל הייז (שוחרר, חתם בגלאטסראי הטורקית), ברונו קבולקלו (שחקן חופשי, ליוסטון), ג'ק קולי (שחקן חופשי, חתם בדינמו ססארי האיטלקית).

אולי זה טוב שלקינגס אין את הבחירה שלהם בשנה הבאה. הזדמנות אחת פחות להביך את עצמם. תהליך הדראפט של הג'נרל מנג'ר ולאדה דיבאץ וצוותו תמיד הרים גבות, וגם השנה הקרקס בסקרמנטו נתן שואו לקהל. כשהמחנה של לוקה דונצ'יץ' התחיל לטפטף בעדינות שהוא לא רוצה להגיע לקינגס, נראה שמקבלי ההחלטות שם נעלבו - גם הבעלים, ויווק רנאדיבה, הראה שהוא רגיש בכל מיני הזדמנויות - והקינגס מצדם החלו לפזר רמזים שהם שוקלים לבחור שחקנים אחרים על פניו.

בניגוד לרוב המקצועות המסודרים, לשחקנים שנכנסים לליגה אין את הזכות הדי בסיסית לבחור את המעסיק שלהם, כך שהמשחקים האלה עם התקשורת הם חלק מהפרקטיקה בשלב הזה, ממש כמו מניעת התיק הרפואי, או סלקטיביות במתן ראיונות ואימונים לפני הדראפט. היה משהו חובבני בתגובה של הקינגס, אלא שהם גם הלכו עם זה צעד אחד קדימה.

אז לוקה ירד מהלוח, תהיה הסיבה מקצועית או לא, והקינגס בחרו במרווין בגלי. היתרון המרכזי של בגלי, כך נדמה, היה שהוא רוצה להגיע לקבוצה. בגלי אמר בפומבי שישמח להגיע לסקרמנטו ומסתבר שזה כל מה שצריך כדי להיבחר שני בדראפט מבחינת דיבאץ ורנאדיבה.

אל תטעו, הביגמן מדיוק כישרוני בטירוף, וההייפ סביבו בתחילת העונה שם אותו בתור אחד מהשחקנים הטובים של המחזור. מדובר באתלט חד פעמי שלא נח לרגע, עם אוקיינוס של אפסייד לחקור בשנים הבאות. אך ההתאמה שלו למשחק המודרני, ובפרט לקינגס העמוסים כל כך בקו הקדמי, מפוקפקת במקרה הטוב. כמה, אתם שואלים? רק נאמר שולאדה אמר (בקול רם!) שהם ישקלו לשחק איתו בעמדת הסמול פורוורד. יש עוד הרבה זוויות לא מחמיאות לעסק הזה. בגלי שחקן טוב מאוד (לא כסמול פורוורד), אבל גם במחזור בלי דונצ'יץ', הוא לא אמור לרדת שני מהלוח.

עונת המלפפונים. מערכה שנייה במופע האבסורד. כישלונות העבר של הקינגס בשוק השחקנים החופשיים גרמו להם לאמץ טקטיקה אחרת השנה - במקום לנסות להחתים שחקנים הם פשוט הלכו על שחקנים שכבר התחייבו לקבוצות אחרות והציעו להם קצת יותר. מה ששמעתם - נמניה בייליצה כבר הבריז לסיקסרס כדי "להישאר קרוב למשפחה" באירופה, לפני שנחטף על ידי דיבאץ עם חוזה שמן - 20 מיליון לשלוש שנים (האחרונה לא מובטחת). כך גם יוגי פרל, שכבר סיכם את תנאיו בדאלאס לפני שדפק פרסה והצטרף לסגל של בירת קליפורניה (6 מיליון דולר לשנתיים). מוזר.

קרו עוד דברים. הקינגס גם היו אלה שנתנו לזאק לאבין את החוזה הענק (78 מיליון דולר לארבע שנים), אך למזלם שיקגו בחרה להשוות את ההצעה ולאבין נשאר בבולס. הארי ג'יילס שנבחר בדראפט 2017 חוזר מפציעה וישחק את עונת הרוקי שלו. כחלק מטרייד ששלח את גארט טמפל לממפיס, הקבוצה קיבלה את בן מקלמור. מקלמור חוזר לקדנציה השנייה בקבוצה, כדי להזכיר לגארדים הצעירים והמבטיחים של הקינגס מה עלול לקרות להם אם לא יתנהגו יפה. בוגדנוביץ' עבר ניתוח בברך שמאל וצפוי להחמיץ 4-6 שבועות. קולי-סטיין תפס את כולם לא מוכנים במסיבת העיתונאים המסורתית כשהצהיר שהפוקוס שלו העונה יהיה על "לקבל את הכסף".

דיבאץ בטוח שיש לו סופר-טים בידיים, אני לא ממציא את זה, את זה הוא אמר (בקול רם!). אבל הוא אפילו לא בכיוון. לקינגס היה הרבה מקום תחת תקרת השכר, ואף שחקן לא רוצה לשחק שם. התשובה הנכונה במקרה כזה היא לקחת דוגמה מברוקלין ואטלנטה, שכמו רבות ו(לא)טובות לפניהן -פנו לקבוצות שהיו נואשות להוריד ממיסי החריגה שלהם, ולמעשה מכרו להן את המקום שלהן תחת תקרת השכר בתמורה לנכסים עתידיים. זה לא מורכב כל כך, זה רק דורש מבט ארוך בראי.

ציון לקיץ: 4. אני לא חושב שדיבאץ יודע מה הוא עושה. בייליצה יכול לעזור.

חמישייה: דיארון פוקס, באדי הילד, בוגדן בוגדנוביץ', מרווין בגלי, ווילי קולי-סטיין.

ספסל: הארי ג'יילס, נמניה בייליצה, זאק רנדולף, יוגי פרל, סקאל לאביסייר, ג'אסטין ג'קסון, קוסטה קופוס, פרנק מייסון, אימן שומפרט, בן מקלמור, דיונטה דיוויס, ווניין גבריאל.

מאמן: דייב ייגר, עונה שלישית בקבוצה ושישית בליגה, מאזן 204:206.

הכוכב: דיארון פוקס מסתמן בתור השחקן עם הכי הרבה פוטנציאל בסגל נטול הכוכבים הזה, לפחות עד שבגלי יראה לנו משהו. לפוקס בן ה-20 יש מהירות סילונית וכלים פיזיים מסקרנים במיוחד, לצד אופי ומוסר עבודה שקונים מיד את כל מי שסביבו. השמאלי ממכללת קנטאקי נתן עונת רוקי מבטיחה, שבה הוכיח שהאתלטיות שלו מתורגמת בקלות למקצוענים, והוא מתחיל להבין איך להפוך את השליטה הטובה שיש לו בכדור ובגוף ליתרונות ממשיים. הדרך עוד ארוכה, והג'אמפר עדיין טעון הוכחה (30.7 אחוזים משלוש, בווליום נמוך), אבל בינתיים אוהדי הקינגס יכולים לשים דאגה אחת מאחוריהם - הוא אמור להיות בסדר. אם הקליעה תתקדם הוא יכול להיות אולסטאר.

האקס פקטור: ההרכבים של ייגר. בחירת הרכבים היא חתיכה מאוד חשובה בפאזל של כל קבוצה, אבל אצל הקינגס היא מקבלת חשיבות מיוחדת. בסקרמנטו משחקים לא פחות מתשעה שחקנים על חוזה רוקי. זה אומר שהם צעירים, ואם הם טובים, אז התפוקה שלהם מאוד זולה בינתיים. לאחרונה למדנו שייגר העלה הרכב שכלל ארבעה ביגמנים במשחק קדם העונה מול פיניקס (בגלי, ג'יילס, לאביסייר וקולי-סטיין לצד פרנק מייסון). ועל זה נאמר רק: הפוך, גוטה. ההנהלה וצוות האימון צריכים להשתמש בעונות הגארבג' טיים האלה לקראת היום שאחרי. עליהם לגלות מי מהשחקנים שלהם טוב מספיק כדי להיות חלק מהסגל אם וכאשר הקבוצה תחזור להיות רלוונטית.

כדי לעשות את זה ייגר יצטרך להתאים את ההרכבים, כך שיהיה לשחקנים צ'אנס להראות במה הם טובים. שני גבוהים שסותמים את הצבע יחד עם פוקס? לא טוב. באדי הילד בעמדת הסמול פורוורד לצד שני רכזים? לא יעבוד. בגלי ליד קוסטה קופוס? פחות. בזמן שיש קבוצות מודולריות כמו הג'אז, הקליפרס או הסלטיקס עם מיליון אפשרויות, אצל הקינגס המצב יותר נראה כמו שדה מוקשים שצריך לנווט דרכו. אם לשפוט לפי השנים שעברו, לא נראה שייגר הצטרף אלינו לעשור הנוכחי, והוא עדיין מנסה לשחזר איזה קסם שהיה לו בממפיס עם שני ביגמנים. ההתפתחות של הצעירים תלויה בזה שהוא ידביק את הפער הזה.

המספר הנוסף: 1371 זריקות מקו העונשין. לכו לקו! הקינגס סיימו אחרונים בליגה בסחיטת עבירות, הגארדים פיתחו הרגל מגונה בכך שהסתפקו בזריקות קצרות בתוך הצבע במקום לנסות לייצר מגע ולהגיע עד הטבעת, עד שנאסר עליהם כליל לזרוק מהאזורים האלה. זה לא עזר. לפוקס יש את הכלים להשתפר בתחום - הוא יכול להגיע לכל נקודה על המגרש, ויש לו את האגרסיביות הדרושה כדי לאתגר את המפלצות בצבע. האחרים צריכים להתפשר פחות. העצירות של השעון יעזרו גם להגנה (שצריכה עזרה).

תחזית נועזת: הקינגס יסיימו באחד משלושת המקומות הראשונים באחוזים משלוש. אולי זה לא כל כך נועז, כי הקינגס סיימו במקום השלישי גם ב-2017/18, אבל תודו שזה מפתיע. הקינגס צפופים בעמדות הפנים, מה שמשפיע באופן ישיר על כמות הזריקות שלהם (28 בליגה), אבל מי שכבר זורק - פוגע. הילד קלע 2.2 שלשות ב-43.1 אחוזים, בוגדנוביץ' תפר 1.7 שלשות ב-39.2 אחוזים, וכל השאר, בגדול, פשוט ויתרו על התור שלהם. אמנם, הם איבדו את ה-45.3 אחוזים של ג'ורג' היל מתחילת העונה שעברה, אבל השנה פוקס יוציא כדורים טובים יותר מחדירות, ואולי בייליצה וג'סטין ג'קסון יצטרפו לחגיגה.

גזר הדין: הקבוצה הזו לא הולכת לאנשהו העונה. מרכז הטבלה של המערב חזק בטירוף, והמקסימום שהקינגס יכולים לקוות לו יהיה סיבות זהירות לאופטימיות בעתיד. זה אומר שחלק מהצעירים צריכים כבר להוכיח שיש להם מקום ברוטציה של קבוצה ראויה (כלומר, לא זו), וחשוב מכך - שצוות האימון וההנהלה מסוגלים לזהות אותם. התקדמות של פוקס, בוגדנוביץ' והילד אמורה למנוע מהם להיות גרועים ברמה היסטורית 59:23. מקום אחרון במערב ו-28 בליגה.