אם עוד לא קראתם עד היום ראיון עם סטו דגלאס, זה בסדר. הכדורסלן שפותח את עונתו השישית בישראל הוא לא איזה סרבן ראיונות. ממש לא. פשוט כשאתה משחק הרחק מהמיינסטרים, בגלבוע/גליל, הפועל עפולה (לאומית), מכבי קרית גת ועירוני נהריה, התקשורת הארצית לא בדיוק מחפשת אותך. אבל מי שמכיר את דגלאס, יודע שמדובר באדם שנון ומצחיק, אחד שלא מפחד לומר את מה שעל ליבו. כעת, אחרי שהגיע להפועל תל אביב, המתאזרח גם זוכה לחשיפה לה הוא ראוי.
"לחיות בעיר כמו תל אביב זה שונה מאוד ממה שחוויתי בישראל עד עכשיו. לפחות בכל הנוגע לחניה", אומר הגארד. "אבל הכול כל כך נחמד. אשתי ממש אוהבת לחיות כאן. ממש מצחיק לספר לאנשים מבחוץ איפה שיחקתי בישראל. שואלים אותי איפה זה עפולה? הרבה יותר קל להציג לאנשים מבחוץ שאני נמצא בתל אביב. האווירה שונה. כמות הקהל שהייתה פה במשחק הראשון נגד שרלרואה, זה משהו שכיף לצפות לו בהמשך".
יש לא מעט ציפיות מכם, וכבר אכזבתם נגד שרלרואה. מה קרה שם?
"תמיד יהיו ציפיות גדולות מהקבוצה הזאת. המשחק בבלגיה לא ייצג את הקבוצה, ואת מי שהיא תהיה בהמשך. קשה היה לאסוף את כל השחקנים ביחד עם לוח הזמנים של הנבחרות הלאומיות והפציעה שהייתה לרביב. נהיה קבוצה אחרת לגמרי במהלך העונה. הרגשנו ממש לא במקום. מבולבלים בהתקפה, לא מסודרים בהגנה. אנחנו עדיין לא מכירים אחד את השני. יש לי תחושה טובה מאוד לקראת העונה. אנחנו ממש מתחברים יפה בשבוע האחרון, ויראו את זה בליגה".
דגלאס בן ה-28 הגיע לישראל בקיץ 2013 כשחתם בגלבוע/גליל של שרון דרוקר. הוא שיחק לפני כן בליגה השנייה בספרד והרשים, אחרי שסיים קריירת מכללות נאה באוניברסיטת מישיגן הגדולה.
ובכל זאת, בגלבוע הוא אכזב, ובעונה העוקבת ירד אפילו לליגה הלאומית. המסלול שלו לקבוצה גדולה החל יחסית מלמטה. "השנה הראשונה שלי בישראל הייתה קשה מאוד. לא הייתי מוכן מנטאלית, ולא חשוב למה. פשוט לא הייתה לי עונה טובה. מה שכן ידעתי זה שאני רוצה להיות פה, רוצה לשחק בליגת העל, ולקחתי את זה שנה אחרי שנה. אתה חייב לעשות את זה כי בישראל אתה חותם על חוזה לשנה אחת בכל פעם, והתחושה בקיץ קצת משוגעת. הייתי מספיק נחוש כדי להגיע לנקודה הזאת בקריירה שלי. אני שמח מאיך שהדברים התקדמו. אולי קצת לאט ממה שחשבתי בהתחלה, אבל אני כאן ולא יכול לבקש יותר מזה".
בכל קבוצה ששיחקת בה בארץ עשית פחות או יותר אותם דברים. קליעה, הגנה, אנרגיה. זה מה שצריכים לצפות ממך גם בדרייב אין?
"אחת הסיבות המרכזיות שרציתי לשחק תחת דני פרנקו הייתה הדרך שבה הקבוצות שלו משחקות התקפה. שחקנים כל הזמן נמצאים בתנועה והם משתמשים הרבה מאוד בחסימות. כשהייתי בספרד השתמשנו בהרבה חסימות ובהרבה תנועה ללא כדור, שזה היה אדיר בשבילי. זאת הייתה העונה הכי טובה שלי מבחינת קליעה. כשהגעתי לישראל מאמן אמר לי: אני יודע שהשתמשו בך בספרד בתרגילים של חסימות, אבל אנחנו לא עושים את זה בישראל. בקבוצות של פרנקו בשנים האחרונות יש המון תנועה. ראיתי את אדריאן בנקס משתחרר לקליעות, רפי מנקו וכל השחקנים האחרים. ידעתי שאני אתאים. בינתיים, בהכנה, זה מרגיש טוב. אפשר לצפות ממני לדברים שאני עושה בדרך כלל. מקווה שאפילו יותר מזה".
אתה נכנס לנעליים של אדריאן בנקס, גם בתור מתאזרח, וגם כקלע. איך תחיה עם ההשוואה הזאת?
"סביר להניח שבמהלך העונה ישוו בינינו. למזלי אני לא יודע מספיק עברית כדי להבין מה אומרים עליי. קל להשוות בינינו, כשאני בא לתפקיד הקלע".
בסוף העונה שעברה פרצה מחדש סערת המתאזרחים כחלק משביתת השחקנים הישראלים, שבאו בטענות על העדפות המס לזרים וגם לחלק מהמתאזרחים. מספרים אפילו שוועדת שרעבי, שדנה כעת בנושא, צפויה להמשיך להילחם בתופעה. את דגאלס זה לא מפחיד.
"שמעתי על כל ההגבלות שרוצים לקבוע עכשיו", אומר דגלאס באי נוחות, "אבל אסור לשכוח שיש את חוק השבות. קשה מאוד לשנות את חוק השבות. כמעט בלתי אפשרי. הם רוצים להנחית הגבלות על אנשים שנחשבים לאזרחים לכל דבר ועניין. לדעתי זה לא יגיע לשום דבר. עמדתי לצד השחקנים הישראלים בשביתה. לגבי מה שאומרים בנוגע למתאזרחים, אני לא מודאג. לדעתי לא יקרה עם זה כלום. אני מבין את התסכול מהדרכים בהן כדורסלנים השיגו את האזרחות שלהם, אבל אני שומר את הפוקוס שלי על מה שחשוב, וזה כדורסל".
מה דעתך על הטענה שהמתאזרחים תופסים את המקום של השחקנים הישראלים הצעירים?
"ראיתי כמה פעמים שחקנים שבאים לכאן בגלל האזרחות ועוזבים אחרי שנה או שנתיים. אני לא יודע מה הפתרון הנכון, אלא אם כן ישנו כמה מהחוקים במדינה. אני לא יודע אם אפשר לשנות את המציאות דרך חוקי הכדורסל. זו שיחה שמאוד מוזר לנהל אותה. שוב, אני מבין את התסכול. אני בטוח שאפשר לשפר את הדרכים בהן מפתחים את השחקן הישראלי. אני מבין מאוד את הביקורת".
בעוד פחות מחודש יעלה דגלאס לדרבי הראשון שלו. במכללות הוא כבר חווה משחק דומה בין מישיגן למישיגן סטייט. "בחיים שלי לא שיחקתי בדרבי. ראיתי רק בטלוויזיה. בקולג' חוויתי משחקים גדולים, אבל זה נראה כאילו זה קרה לפני עשרות שנים. התחושה הזאת שאתה מרגיש את הקהל, את האווירה, אני כבר מצפה להרגיש אותה שוב. נראה איך הדרבי ישתווה לקולג'. לא חשבתי על זה עד ששאלת".
בקמפיין האחרון של הנבחרת, ישראל שיחקה ללא מתאזרח. אתה מצפה שאולי יום אחד זה יהיה אתה?
"נראה שיש להם חבורה מסוימת של שחקנים שרצה כבר יחד. כמובן שאסכים להגיע, אבל אני לא מצפה לזה. אני חושב שהם עושים עבודה טובה עם החבר'ה הצעירים, ושמנסים להתחיל מחדש עם פרצופים חדשים".
אתה מרגיש שזו שנת ההזדמנות שלך לעשות את הקפיצה בקריירה למקומות אחרים?
"בהחלט. זאת ההזדמנות שלי. רציתי להגיע למועדון יותר גדול, עם יותר תשומת לב, ולהוכיח את עצמי ברמה יותר גבוהה. זה יושב לי בראש כבר תקופה. כשההזדמנות הגיעה הקיץ, קפצתי עליה. אני רוצה לנצל אותה, ומאוד נחוש לעשות זאת".