איתי שגב בראיון: "למה לאמלל אותי? זה גרם לי לאבד את זה"

"האהבה לכדורסל היא זאת שהחזיקה אותי בימים הקשים, אבל החדווה חסרה לי. עכשיו היא חזרה בגדול, ודווקא בגלל שהיא הייתה כלואה בתוך כלוב במשך כל כך הרבה זמן, היא באה במלוא תפארתה", אומר איתי שגב בראיון בלעדי לוואלה! ספורט. "אני מתרגש להתחיל שנה כשאני שחקן מוביל. התגעגעתי לתחושה הזו. לא הרגשתי ככה מאז הנבחרות הצעירות, וזה כיף. אתה מקבל החלטות, מבצע טעויות, מצליח, פחות מצליח. בשביל זה אתה משחק כדורסל".

העונה עוד לא ממש החלה, אבל שגב כבר מרגיש כאילו נולד מחדש. הוא אמנם היחיד שהופיע בגמר גביע ווינר בעונה שעברה ויופיע בו גם הערב (חמישי, 21:00), כשמכבי ראשון לציון תארח את הפועל באר שבע, אבל איזה הבדל תהומי יש בין שני המקרים; אשתקד, במדי מכבי תל אביב, שותף למשך שתי דקות והיה היחיד שלא קלע נקודה. השבוע העמיד שמונה נקודות ו-9.7 ריבאונדים בממוצע, ושותף בשלושת המשחקים למשך 83 דקות - יותר מאשר לאורך כל עונת היורוליג האחרונה.

- העונה שעברה עוד יושבת לך בראש? אתה צריך לשקם את הביטחון העצמי?

"אני צריך לעבור שינוי מחשבתי. אתה לא הופך ביום אחד מהשחקן האחרון ברוטציה לשחקן משמעותי. קודם הייתי עולה לפעמים רק בשביל לתרום עבירות, ועכשיו אני צריך להוכיח שאני יכול להישאר הרבה זמן על המגרש. ראשון לציון עשתה מהלך 'אמיץ' ולא קונבנציונלי כשלא הביאה מתאזרח, אלא הלכה על הרבה ישראלים לא מוכחים על הנייר. זה אומר שמאמינים בנו, ואנחנו רוצים להוכיח שיש פה כדורסל מקומי טוב. כן, יש לחץ, כמו תמיד בכדורסל, אבל אם מסתכלים על הכל במונחים של כדור וסל, זה מרגיע".

- אתה, איגור קולשוב ואדם אריאל בני 23, עוז בלייזר בן 23. צביקה שרף הוא לא רק המאמן הוותיק בליגה. הוא הופיע בגמר גביע אירופה עוד לפני שנולדתם.

"הדבר שהכי קסם לי אצל צביקה זה הכנות שלו. זה הדבר הכי חשוב לי אצל מאמן - שלא ימרח אותי. ישבנו בקיץ והוא אמר: אני רואה אותך ככה וככה. אתה רוצה? קח את זה. הוא לא ניסה להקסים אותי לתוך המועדון. ברגע שהיחסים מבוססים על כנות, הדרך להצלחה הרבה יותר קלה. יש לו המון ידע, שכל הקבוצה צמאה לו. כשהוא מדבר, כולם עומדים דום ומקשיבים. יש לי תחושה טובה מאוד לגבי הקבוצה. כולם כאן אנשים טובים, מהמנהלים ועד האוהדים. מה שמביא תארים זה לא ריבאונדים, אסיסטים או אחוזים לשלוש, אלא חדר הלבשה בריא".

עוד בנושא
דירוג וואלה בכדורסל - הישראלים המצטיינים
יורופקאפ: עירוני נס ציונה ניצחה 78:91 את קלוז', משחק מרשים לטל דן
מחממים את הפרקט: מבט כולל על קבוצות ה-NBA לקראת פתיחת העונה

שגב עורר לא מעט הדים וכותרות בשנה האחרונה. בתחילה, היה היחיד ששרד את המהפכה בסגל של מכבי תל אביב ואף מונה לקפטן, אבל במהלך העונה ביקש להשתחרר; מעברו לבני הרצליה כבר היה מסוכם, אבל לבסוף טורפד ואז גם נשלל ממנו תפקיד הקפטן; במהלך אחד ממשחקי הפלייאוף, לאחר שהוחלף בידי נבן ספאחיה, הוא פרץ בבכי וירד לחדר ההלבשה.

על כל זה הוא מדבר כעת בפתיחות.

"המטרה של מכבי היא לנצח כמה שיותר משחקים ולזכות בכמה שיותר תארים, והם חשבו שאני לא מתאים כדי לנצח משחקים, אז החלטתי שאני לא צריך להיות שם. אני חושב שאני כן מתאים לרמות האלה. מכבי מועדון מדהים, אבל בלי דקות משחק זה לא היה שווה לי".

- מה גרם לך לחשוב מלכתחילה שזה יהיה אחרת?

"היו לי שיחות עם המאמן [ספאחיה] לפני העונה, והיה איזשהו שלב בהתחלה שהבנתי שמה שנאמר לי לא קורה. דיברתי איתו על זה, והתחלתי לקבל קצת יותר הזדמנויות ביורוליג". ואכן, במשחקי החוץ מול חימקי וברצלונה קיבל שגב 21 ו-12 דקות בהתאמה, ובכל אחד מהם תרם שלוש נקודות ושלושה ריבאונדים, "אבל הפסדנו בברצלונה והדקות שלי שוב ירדו בצורה דרסטית".

ב-21 המשחקים שנותרו עד תום העונה האירופית, הוא שותף רק ארבע פעמים וצבר 16 דקות בלבד. "קצת חרה לי שאף אחד לא הסביר לי למה זה קרה. אולי זה היה יכול לעזור, לפחות לתחושה הכללית שלי. אתה רוצה להבין למה אתה כבר לא משחק. לא יזמתי עוד שיחה עם המאמן. הבנתי שאם אף אחד לא בא לדבר איתי, זה כנראה אומר משהו".

- כמה התלבטת לפני שביקשת להשתחרר?

"זה לא היה רגע פשוט, אבל המטרות המקצועיות שלי יותר חשובות לי מכל דבר אחר. התלבטתי, התייעצתי לא מעט, ובסוף הבנתי שזה בלתי נמנע. ידעתי שיש לזה מחיר. הבנתי שלא אהבו את מה שעשיתי, אבל זה טבעי. אני לא מאשים אף אחד. דיוויד פדרמן ליווה אז את התהליך באופן אישי, והייתי אמור לעבור, עד שבסוף הודיעו לי שזה לא יקרה".

- למה, בעצם? הרי לא בנו עליך.

"אמרו לי שצריכים אותי לאימונים ולמקרה שמישהו ייפצע. לא אהבתי לשמוע את זה. אף אחד לא רוצה להיות גלגל ספייר, שיושב בבגאז' ומחכה שנעלה על מסמר. אבל בסופו של דבר יש חוזה, וצריך לכבד אותו".

- איך נראה היום שאחרי, כשהבנת שתיאלץ להישאר ויש עוד כמה חודשים לסיום העונה?

"להגיד לך שזה היה קל? ממש לא. עבדתי שעות אין קץ עם רגב פנאן ועם וליקו פרוביץ' [האחראי על פיתוח השחקנים במועדון, וכיום עוזר המאמן]. ביום של משחק, בגלל שאין אימון, הייתי רץ בבוקר כדי לשמור על כושר, כשאני יודע שאני לא מתלבש או שאשחק דקות מוגבלות. המשפחה גרה רחוק ממני, והסוכן שלי אבי זילברמן ממש אימץ אותי, כולל שיחות עידוד בארוחות לילה אחרי משחקים".

- הצלחת לכבות את התקווה שאולי בכל זאת ספאחיה יקרא לך להיכנס, וייתן לך דקות משמעותיות?

"לא. לא הצלחתי. גם לא ממש ניסיתי. כדורסלן לא צריך לבוא למשחק בלי לחשוב שהוא עומד לשחק. בכל משחק האמנתי שאני יכול לשחק, ושאני מספיק טוב, ושאני אשחק. זה גבה ממני מחיר נפשי לא פשוט, אבל זה פיתח אותי כבן אדם".

- ובכל זאת, היה משחק אחד, בסדרת רבע הגמר מול נס ציונה, שבו התפרקת.

"זה היה משחק צמוד, לא שותפתי עד הדקה ה-26, והבנתי כבר שאני סיימתי להיום והתחלתי לחשוב איך בבוקר אבוא להתאמן. פתאום קראו לי. עליתי למגרש, ביצעתי שתי עבירות על טאליב זאנה, ואז, אחרי שתי דקות, הורידו אותי. זה גרם לי לאבד את זה. כל מה שעברתי במשך כל החודשים האלה צף פתאום. הרגשתי ש... למה עושים לי את זה? למה לאמלל אותי? בשתי דקות אתה לא יכול להיכנס למשחק. זה מאוד פגע בי. ירדתי לחדר ההלבשה, כי לא רציתי להתפרק מול כולם".

- במכבי ידעו להכיל את זה?

"עמי ביטון [מנהל הקבוצה], שתמיד היה שם בשבילי, ירד אליי לחדר ההלבשה, קרא לי לחזור, הסביר לי כמה חשוב לשמור על פאסון ולהישאר חזק".

- אתה מצטער שהגעת למצב הזה?

"אני לא מצטער. היה לי מאוד קשה במשחק, וגם אחר כך בלילה, אבל בסוף זה חיזק אותי. שמחתי לגלות שאני עדיין אמוציונלי על המגרש".

- שילמת מחיר על המהלך הזה גם מול הקהל. בתחילת העונה קראו לך לפני כל משחק ליציע בשער 11, ואחר כך כבר לא.

"קיבלתי הודעות מאוהדים שהתבאסו מזה שביקשתי לעזוב וטענו שאני צריך להילחם ולהאמין בעצמי. אני לא יכול להגיד שהיחס השתנה. קיבלתי הרבה מאוד תמיכה".

- מכבי תל אביב פספסה אותך?

"אני לא יודע אם פספסה. אני חושב שאני כן מתאים לרמות האלה, ואני חושב שאגיע אליהן. וזה כל מה שיש לי להגיד".

- עכשיו יובל זוסמן, נמרוד לוי ודני אבדיה מגיעים לעונה החדשה כצעירים מבטיחים במכבי תל אביב. גורלם יהיה שונה?

"אני מקווה בשבילם שיוכלו להראות מה הם יודעים. מי כמוני יודע שזה לא פשוט. יובל, כרם [משעור] ואני עברנו הרבה יחד, ואנחנו מאוד קרובים אחד לשני. כרם היה אצלי לא מזמן בארוחת שישי. היו לי הרבה שיחות עם יובל במהלך העונה, אמרנו שאנחנו חייבים להישאר חזקים, להמשיך להאמין בעצמנו גם כשאף אחד לא מאמין בנו".

בחודש שעבר הופיע שגב לראשונה במשחקים רשמיים במדי נבחרת ישראל, ויצא מהם בתחושה אמביוולנטית. הוא קלע 13 נקודות ב-19 דקות מול גאורגיה, אבל החטיא שתי זריקות עונשין קריטיות בדקה האחרונה; אחר כך, בלייפציג, קלע 14 נקודות ב-15 דקות, אבל הכנסת הכדור שהובילה לסל השוויון המכריע של גרמניה עברה מעליו.

"אני לא יכול להגיד שלא התבאסתי מההחטאות מול גאורגיה, אבל יצאתי מהמשחק עם תחושה חזקה של 'וואו, הייתי שם כדי לזרוק את הכדורים האלה'. זה לא היה לי הרבה שנים. נבחרת ישראל, יד אליהו, מול הקהל הביתי, ואיזה כיף פשוט להיות שם, לטוב ולרע. התגעגעתי לזה ברמות שאני לא יכול לתאר. זה היה רגע מכונן בשבילי".

- מצד אחד הנבחרת הפסידה בשני המשחקים, מצד שני היא קצרה מחמאות על הדרך. מסביב כולם נערכו לתבוסות.

"זו הייתה תחושת פספוס. אנשים נבהלים כשמדברים על אליפות העולם, אבל מי ישמע. זה רק כדורסל. אנחנו כל הזמן מתחרים אחד בשני מי יגיע ראשון לאימון. אנשים מעלים סרטונים כדי להראות לאחרים שהם עובדים יותר קשה מהם. גדל פה דור בסביבה לא פשוטה, וכולם עובדים כמו מטורפים. מחוץ לנבחרת הייתה תחושה שכולם משקשקים, אבל עמדנו מול שחקני יורוליג בלי לפחד".

- אתה לא אוהב את הדיבורים על תהליך ועל הצערה.

"לא בנבחרת הבוגרת. שם צריך לנצח משחקים. בנבחרות הצעירות קורה תהליך יפה, וצריך לתת מילה טובה לפיני גרשון על הדרך שהוא מתווה. אני גדלתי כגארד, ובעתודה הזיזו אותי לעמדת הסנטר. אם פיני היה אחראי אז, זה לא היה קורה".

- יש לך תווית של סנטר הגנתי. אם היית נשאר גארד, או לפחות פורוורד, היית מגיע רחוק יותר?

"אולי כן ואולי לא, אבל פינו גרדוביץ' [המאמן האישי של שגב בקרואטיה] לימד אותי דבר חשוב. הוא תמיד אומר לי: 'איתי, לא משנה באיזו עמדה אתה משחק, העיקר שאתה על המגרש. תעשה את הדברים שאתה יודע ושאתה טוב בהם'. אני רוצה להראות את היכולות שתמיד האמנתי וידעתי שיש לי, ושאחרים לא האמינו שיש לי".

זה שנתיים ששגב עובד בצמוד עם גרדוביץ', ששימש ב-2016 כעוזר מאמן ברצלונה. "ניקולה וויצ'יץ' הציע לי לעבוד איתו. הוא זה שנתן לו צ'אנס ראשון בבוגרים, אימן את דיאן בודירוגה וגרגור פוצ'קה, היה המאמן של יותם הלפרין בלובליאנה. בשנה שעברה הוא היה כאן למשך שבועיים, ועבד איתי בדרך שאף אחד לא עבד איתי מעולם, ולא רק על הקליעה שכולם אוהבים לדבר. אז השנה טסתי אליו לחמישה שבועות.

"רציתי להתנתק מעיסוקי היומיום. בלי חברים, בלי משפחה, בלי מחויבות, רק אני, כדור, מאמן וסל. התאמנו במשך חמש או שש שעות ביום, והוא האמין בי יותר ממה שהאמנתי בעצמי, ותמיד אמר לי: 'איתי, אתה יכול, אני לא מבין איך אתה חושב שאתה לא מסוגל'. אני מרגיש בכושר הכי טוב שהייתי בו בחיים שלי".

- סליחה על הקלישאה, אבל איפה תהיה בעוד חמש שנים, בגיל 28?

"ביורוליג או ב-NBA".