עושים סדר במטבח: מהו בישול, והאם ההגדרה הנוכחית שלו הוגנת?

התנועה של לואיס סוארס היא שסידרה לליאו מסי את השער השלישי מול טוטנהאם אתמול (רביעי). דקות אחרי הכיבוש המצמק של הארי קיין, נע החלוץ האורוגוואי לעבר מסירת הרוחב של ג'ורדי אלבה, לקח איתו את טובי אלדרוויירלד, היטעה אותו לחלוטין כאשר ביים נסיון בעיטה, ואיפשר לפרעוש להגיע לכדור באופן אידיאלי. בדקה ה-90, זה קרה שוב. כדור רוחב של אלבה, סוארס לוקח איתו באמנות את אלדרוויירלד ואת דאבינסון סאנצ'ס, מסי מוצא את עצמו חופשי ומאושר בדייט עם הוגו לוריס.

מעשית, לסוארס אחריות ישירה לשני הכיבושים, כי ללא הפעולות החכמות שלו, ההתקפות של ברצלונה לא היו מסתיימות ברשת. עם זאת, הוא לא נגע בכדור בשני המקרים, ולכן בעוד אלבה התכבד בשני בישולים לזכותו (ושלושה במשחק כולו כי הוא סידר גם את השער הראשון של פיליפה קוטיניו), האורוגוואי סיים את ההתמודדות בידיים ריקות בכל הקשור לסטטיסטיקה. בישולים ללא נגיעה בכדור לא קיימים בכדורגל. האם זה נכון? האם זה הוגן?

סוגיית ההוגנות רלוונטית כאן, כי הבישולים הפכו בשנים האחרונות לכלי למדידת איכות שחקנים. זה לא הנתון החשוב ביותר, כמובן, אבל הוא אמור לתת אינדיקציה מסוימת לגבי תרומתו של שחקן למשחק התקפי. מלך הבישולים הוא תואר יוקרתי למדי, הן בליגות הבכירות והן במונדיאל או באליפות אירופה. למרות זאת, האופן בו נזקפים הבישולים האלה ארכאי ופשוט מדי. ברוב התחרויות, בישול מוגדר כמסירה האחרונה לפני כיבוש השער, וזה לא בהכרח מספק את התמונה המלאה של ההתרחשויות.

עוד בנושא:

אלבה: "מסי ברמה אחרת". ארתור: "גורם ליוצא דופן להיראות רגיל"
ליגת האלופות: ברצלונה ניצחה 2:4 את טוטנהאם, 0:1 לנאפולי על ליברפול
בואו לעקוב אחרי וואלה! ספורט באינסטגרם

בואו ניקח, לצורך העניין, את השער של קיין בוומבלי אתמול. החלוץ קיבל כדור שגרתי מאריק לאמלה, דהר לעבר הרחבה, השכיב את המגן הימני נלסון סמדו בהטעיה מבריקה, סידר לעצמו מצב בעיטה, והכניע את מארק-אנדרה טר שטגן. לזכותו של לאמלה נרשם בישול, אבל האם הוא ראוי לכך? מסירות טריוויאליות מסוג זה מתרחשות עשרות פעמים בכל משחק. תרומת של הארגנטיני לתוצר הסופי - כדור ברשת - מינימלית. היא בוודאי קטנה יותר בהשוואה לתרומה של סוארס לשני השערים של מסי.


קל עוד יותר להדגים את הבעיה אם ניזכר ב"בישול" הראשון של כריסטיאנו רונאלדו במדי יובנטוס. היה זה בסוף אוגוסט, בניצחון על לאציו. הפורטוגלי ניצב לבדו מול שער ריק אחרי כדור רוחב פנטסטי של ז'ואאו קאנסלו, פיספס לחלוטין את הבעיטה, והכדור ניתז בטעות מעקבו לעבר מריו מנדז'וקיץ. הקרואטי בעט פנימה, ורונאלדו זכה באסיסט, על אף שכלל לא התכוון למסור. מנגד, ההחמצה הביזארית שלו גזלה את הבישול מקאנסלו, והדבר מדגיש את התלות הגדולה של המבשלים בכובשים ובאחוז ניצול ההזדמנויות שלהם. עלול להיות הבדל תהומי בין מספר המצבים שאתה מסדר לחבריך לבין מספר הבישולים שיש לך בפועל, ואין לך שום שליטה על כך.

חוסר הצדק הזה יכול לבוא לידי ביטוי אפילו במהלך אחד ספציפי. אם פליימייקר מעמיד את החלוץ מול השוער במסירת עומק, והחלוץ מבקיע - יש בישול. אם השוער עוצר את הבעיטה הראשונה, אבל החלוץ מבקיע את הריבאונד - אין בישול. למה? הרי מבחינת המוסר שום דבר לא השתנה. התשובה פשוטה - הענקת הבישולים היא טכנית. היא לא מתחשבת במצב האמיתי על הדשא.

נחזור לרונאלדו, והפעם למשחק הליגה האחרון של יובנטוס מול נאפולי. הפורטוגלי חתום בו לא רק על שני בישולים טובים ואמיתיים, אלא גם על בעיטה לעמוד שהפכה לשער כאשר אותו מנדז'וקיץ' המשיך את הריבאונד פנימה. האם הגיוני לזקוף לזכותו של כריסטיאנו בישול נוסף? הנושא הזה מורכב יותר, כי הסקורר לא התכוון למסור, אלא בעט. אם בישול חייב להיות מסירה, ויש הגיון להחליט כך שרירותית, בעיטות לקורות ומשקופים לא יכולות להירשם כאסיסטים. אבל אם זה המצב, כיצד בעיטות שמוסטות פנימה מוגדרות כבישולים? זוכרים את השער השלישי של קיין מול פנמה במונדיאל? רובן לופטוס צ'יק הפציץ החוצה, הכדור פגע במקרה בעקבו של חלוץ טוטנהאם, ומשם הלך לרשת. קיין חגג שלושער, לופטוס צ'יק קיבל בישול בסטטיסטיקה. במה "הבישול" הזה טוב בהשוואה לבעיטה לעמוד, או בהשוואה למהלך בו הודף השוער את הבעיטה המקורית?

ואם אנחנו מעוניינים להביא לידי ביטוי מסירות עומק חכמות בסטטיסטיקת הבישולים, אז פעמים רבות דווקא המסירה הלפני האחרונה היא הקובעת. לו זה היה המצב, מספר הבישולים של קווין דה בראונה במדי מנצ'סטר סיטי בעונה שעברה עשוי היה להיות כפול. בהוקי קרח, נהוג לתת בישולים לשני שחקנים באותו מהלך, במידה והדבר הגיוני. והנה לכם, בגרמניה עושה זאת המגזין קיקר, אם יש הצדקה לשני מבשלים לאותו שער. אולי כדאי לשקול ליישם זאת בכל הליגות? לצורך העניין, בשערים של מסי אתמול, הן אלבה והן סוארס ראויים לרשום לעצמם אסיסטים.

לקיקר יש מנהג מעניין נוסף - הוא מעניק בישולים לשחקנים שהוכשלו ברחבה וזכו בפנדל. קל לראות את ההגיון בכך. בעצם, הצוות המקצועי הראשון של פיפ"א שבחן את הנושא אחרי מונדיאל 86' במכסיקו, המליץ להעניק בישולים לא רק לשחקנים שזכו בפנדלים, אלא גם לשחקנים שהוכשלו ליד הרחבה וקיבלו בעיטות חופשיות, בתנאי שהבעיטה החופשית הזו תורגמה לשער ישיר. אנשי פיפ"א המליצו אז גם להעניק שני בישולים במהלך, וגם לרשום בישולים על בעיטות שהפכו לשערים אחרי ריבאונד. בפועל, המלצות אלה לא יושמו.

אפשר לטעון שהדיון הזה מיותר, כי הרי גם הגדרת כיבוש שערים לא תמיד הוגנת. מבצעי הפנדלים מקבלים עדיפות ברורה על פני שחקנים אחרים בקרב על מלכות השערים. למרות שקל יותר לכבוש מהנקודה הלבנה, משקל כל השערים זהה. מעבר לכך, יש גם לא מעט כיבושים כמו השער השלישי של קיין מול פנמה. הטענה הזו נכונה, אבל במקרה של שערים מרחב התמרון נמוך עד לא קיים. האחרון שנגע בכדור הוא הכובש, ויהיה בעייתי למצוא נוסחה אחרת. לעומת זאת, הגדרת הבישול גמישה הרבה יותר, וכדאי לנצל זאת אם רוצים שהסטטיסטיקה תשקף מציאות. במידה ואין כוונה כזו, עדיף לבטל את הנתון הסטטיסטי המעוות כליל. למדידה אין משמעות אם מכשיר המדידה מזייף.

והנה עוד הצעה על הדרך. ייתכן שכדאי להתחיל ברישום סטטיסטי של בישולים עצמיים. האסיסט של ג'רארד פיקה לאוסקר רודריגס במשחק מול לגאנס היה מצוין לפני שבוע. האסיסט של טוני קרוס לניקולה ולאשיץ' של צסק"א מוסקבה היה פנטסטי שלשום. למה לא לצ'פר גם אותם?

בקיצור, מה צריכה להיות ההגדרה הנכונה של בישול? האם המצב הנוכחי טוב או דורש תיקון, בין היתר כדי שאפשר יהיה לבשל בלי לגעת בכדור? סוארס מחכה לשמוע את דעתכם.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק