נא לא להפריע: אוקלהומה סיטי תמשיך להיות הקבוצה של ווסטברוק, לטוב ולרע

מאזן בעונה שעברה: 34:48, מקום רביעי במערב.

סיימה את העונה: הפסד 4:2 בסיבוב הראשון ליוטה.

אחרי עונת MVP וממוצע טריפל דאבל ראשון מאז אוסקר רוברטסון, ראסל ווסטברוק הרגיש שהוא זכה בלוטו בקיץ - הג'נרל מנג'ר המוערך שלו, סם פרסטי, התעלה על עצמו והביא בטריידים את פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני. הציפיות מהביג-3 הנוצץ הרקיעו שחקים, ואוקלהומה סיטי באה לכל משחק עם תחושה, לאו דווקא מוטעית, שיש לה צ'אנס אמיתי לנצח.

פציעה גמרה לאנדרה רוברסון את העונה אחרי 39 משחקים, וההגנה, שהייתה מדהימה איתו ועם ג'ורג' בעמדות הכנף, הפכה ממעולה לסבירה פלוס. כרמלו לא מצא את מקומו בהתקפה, ובהגנה דמה לווילון שתלוי מעל חלון פתוח. בכלל, לשלושת הכוכבים לקח זמן רב להתרגל זה לזה. עוד לפני שהגיע בילי דונובן לעמדת המאמן, ה-DNA של הת'אנדר תמיד היה של קבוצה המשחקת כדורסל פשוט שמסתמך על בידודים, ופחות על תנועה והנעת כדור. בחודשים הראשונים ראס לא היה עצמו, וחלוקת הזריקות בין השלושה הייתה כמעט זהה - כתוצאה מהרצון שלהם להתחלק בשלל. אבל זה היה מלאכותי והוציא משלושתם את העוקץ.

על אף עונה הפכפכה - חמישה רצפים עם לפחות שלושה הפסדים, לעומת שלושה רצפים של חמישה ניצחונות או יותר - הת'אנדר סיימו בין עשר הראשונות ביעילות התקפית (7), והגנתית (9), בדרכם למקום הרביעי במערב. ווסטברוק שוב סיים עם ממוצע של טריפל דאבל, ואם מישהו מנסה למכור לכם איזה לוקש על כמה שלא אכפת לראס מסטטיסטיקה אישית, פשוט תראו לו קליפ של 20 הריבאונדים שגרף ווסטברוק במשחק האחרון של העונה (חסרו לו 16 כדי להבטיח ספרות כפולות).

בסיבוב הראשון סוללת הכוכבים של בילי דונובן פגשה קבוצה שהייתה מאץ' אפ איום ונורא עבורה. יוטה המאומנת לעילא ניצלה כל חולשה בהגנת הת'אנדר, רוב החולשות האלה כללו את אנתוני. ובצד השני רודי גובר, שחקן ההגנה של העונה, אטם את הצבע לווסטברוק המתוסכל. ג'ו אינגלס נכנס לראש של ג'ורג', ודונובן מיטשל פרץ לתודעה ככוכב הגדול הבא. הג'אז ניגנו לת'אנדר על העצבים, ולא הזדקקו ליתרון הביתיות כדי לסלק אותם לחופשת הקיץ.

באו: דניס שרודר (טרייד, מאטלנטה), נרלנס נואל (שחקן חופשי, מדאלאס), טימותיי לואוו-קברו (טרייד, מפילדלפיה), עבדל נאדר (טרייד, מבוסטון), חמידו דיאלו (רוקי, בחירה 45, טרייד), טיילר דיוויס (רוקי, חוזה דו צדדי), דיאונטה בורטון (רוקי, מוונז'ו די.בי פרומי הקוראנית, חוזה דו צדדי).

עזבו: כרמלו אנתוני (טרייד, לאטלנטה ומשם ליוסטון), קורי ברואר (שחקן חופשי, מחפש קבוצה), ניק קוליסון (פרש), ג'וש יוסטיס (שחקן חופשי, לסן אנטוניו), דקארי ג'ונסון (טרייד, לאורלנדו), קייל סינגלר (שוחרר, חתם באוברדוירו הספרדית), דניאל המילטון (שחקן חופשי, לאטלנטה).

בקיץ שבו לברון ג'יימס לא שחקן חופשי, פול ג'ורג' יכול בקלות להיות השחקן החופשי הטוב ביותר. עתיד הת'אנדר עמד על כף המאזניים, ולג'ורג' היה את הכוח לשלוח את הקבוצה לכמה שנים רעות באמת, לראשונה מאז העקירה מסיאטל, או להמשיך ולבנות עם ווסטברוק וסטיבן אדאמס.

הוא בחר באופציה השנייה, והעיר כולה נשמה לרווחה. התענוג הזה לא יהיה זול עבור בעלי הקבוצה - 137 מיליון דולר לארבע שנים (אופציית שחקן בעונה האחרונה), מה שהקפיץ את התשלום הכולל לסגל, כולל מיסי חריגה, צפונה מ-300 מיליון דולר לעונה הקרובה. מאז פרסטי כמובן מקצץ את המספר הזה לאט ובנחישות, בראש ובראשונה על ידי היפטרות מהצלע השלישית.

כשמלו בחר שלא לצאת מחוזהו, שישלשל לכיסו 27 מיליון דולר, אף אחד לא הרים גבה. האתר "דה רינגר" אפילו הרים טלתרום, בניסיון נואש (וקורע מצחוק) לקנות את חוזהו. הת'אנדר בחרו שלא לקנות את חוזהו ולשחררו, אלא ביצעו טרייד עם אטלנטה, שמצדה שאפה להיפטר מדניס שרודר והחוזה השמן שלו (46.5 מיליון לשלוש העונות הבאות). הת'אנדר הוסיפו בחירת סיבוב ראשון מוגנת ושמחו בחלקם. המחיר לא אידיאלי, אבל שרודר לפחות נותן אופציה התקפית מאחורי ווסטברוק - הת'אנדר תמיד התקשו בדקות שלו על הספסל, ואולי הטרנד יתחיל להתהפך השנה.

ג'רמי גרנט סיים את חוזה הרוקי שלו, והפך לשחקן חופשי מוגבל. דונובן מאוד מעריך את האנרגיות, האתלטיות והגיוון ההגנתי שהוא מביא לפרקט, וגרנט הוחתם על חוזה מכובד, 27 מיליון דולר לשלוש שנים. הוא אמור לתפוס את מקומו של אנתוני בחמישייה בעמדה 4. נרלנס נואל (3.7 מיליון דולר לשנתיים, אופציית שחקן בעונה השנייה) ינסה לשקם את הקריירה שלו מאחורי סטיבן אדאמס, לא שכדאי להמר על זה בשלב הזה. בימים האחרונים גילינו שרוברסון לא מחלים כראוי מפציעתו, ויאלץ להחמיץ לפחות חודשיים נוספים לפני שישוב.

ציון לקיץ: 8.5. השארתו של ג'ורג' הייתה הדבר היחיד על סדר היום. כשלוקחים בחשבון את הציטוטים שקישרו אותו ללייקרס (גם מתוך המעגל של ג'ורג' עצמו), הפלאשבקים של קווין דוראנט בהאמפטונס ותסביך השוק הקטן שיש לאוהדים, קל היה לראות את כל זה מתפרק מול עיניהם. אבל פרסטי הימר ופגע. הוא ידע שיש לו עונה כדי לשנות את דעתו של הכוכב, וזה עבד. כאילו כדי לחתום את הנוקאאוט, ג'ורג' אפילו לא נפגש עם הלייקרס לפני שהחליט להישאר. כל שאר המהלכים, פרט לגרנט הסולידי, היו קשורים בקיזוז מס המותרות שהתנפח למימדים קומיים, ואגירת כרטיסי לוטו זולים בקצה הרוטציה.

חמישייה: ראסל ווסטברוק, פול ג'ורג', אנדרה רוברסון, ג'רמי גרנט, סטיבן אדאמס.

ספסל: דניס שרודר, פטריק פטרסון, טרנס פרגוסון, אלכס אברינס, נרלנס נואל, ריימונד פלטון, טימותיי לואוו-קברו, עבדל נאדר, חמידו דיאלו.

מאמן: בילי דונובן, עונה רביעית באוקלוהומה סיטי ובליגה, מאזן 96:150.

הכוכב: מי שרוצה להגיד לראסל ווסטברוק מה הוא צריך לשנות במשחקו יכול לשאול את דונובן איך הוא מתקדם בנושא. הגארד הפרוע מנצל את האתלטיות חסרת התקדים שלו התקפה אחר התקפה עם השעטות המרגשות שלו לטבעת, ואם הוא נופל הוא קם ומנסה שוב. הוא לא תמיד יעיל, ולא תמיד משתף את חבריו לקבוצה, ויש משהו מעט אייברסוני בנחישות העיוורת שלו.

עם כמה שהוא מרתק לצופה הנייטרלי, התחרותיות שלו לא מתורגמת להגנה בכלל, או לחלקים במשחק שדורשים מורכבות, משמעת ודחיית סיפוקים. יחסית למישהו שנמצא שנה אחר שנה ברשימה המצומצמת של השחקנים הכי טובים בעולם, ובצדק, מדובר בשחקן עם פגמים בולטים במיוחד. אבל הכישרון הגולמי גדול כל כך, שאין ברירה אלא להעריך אותו, ולקחת את המר עם המתוק, מתסכל ככל שיהיה, כי זה שווה את זה.

האקס פקטור: בריאות. זה כמובן האקס פקטור של כל הליגה, כל שנה, אבל ב-OKC ההיסטוריה של הכוכבים והניתוחים שעברו בקיץ מעלים את דרגת החשש. ווסטברוק עבר ניתוח בברך ימין, ולמרות שהוא לא אמור להחמיץ יותר מדי זמן, זה ניתוח רביעי בברך של הרכז הכי אתלטי שהמשחק ראה. מפחיד קצת. גם פול ג'ורג', עם גיליון הפציעות הארוך שלו, עבר ניתוח בברך שמאל וטיפול במרפק ימין. מדובר בהליכים רפואיים מינוריים, כך שאין סיבה להילחץ, עד שנזכרים במאות מיליוני הדולרים שהקבוצה משקיעה בצמד הכוכבים שלה. את רוברסון כבר הזכרנו, ואפשר להוסיף גם אותו לסל החרדות. האם האתלטיות שלו תפגע כשישוב? ואם כן, כמה?

המספר הנוסף: 11.5 נקודות ל-100 פוזשנים. כשרוברסון על המגרש, הגנת הת'אנדר טובה ב-11.5 נקודות ל-100 פוזשנים. מדובר בנתון מפלצתי. ב-763 הדקות של ג'ורג' ורוברסון על הפרקט יחד, הת'אנדר חנקו קבוצות וקלעו 14.4 נקודות יותר מהיריבה בממוצע ל-100 פוזשנים. בהנחה שיצליח לחזור לעצמו בהקדם האפשרי, ההגנה של הת'אנדר תחכה לו כמו שמחכים למשיח. כשמדברים על רוברסון, אי אפשר להימנע משיחה על האפקט שלו בתור חור שחור בהתקפה. אבל אולי הוא נמצא בקבוצה שבנויה בדיוק לחפות על חסרונותיו בצד הזה, עם כוכבים שדורשים את הכדור, בסגנון שלא מצריך כוריאוגרפיה של חמישה שחקנים. ההגנה שלו פשוט משנה את חוקי המשחק, ואם הוא בריא, היא משנה גם את התקרה של הת'אנדר בעונה הרגילה.

תחזית נועזת: ההגנה של הת'אנדר תסיים בין חמשת הראשונים ביעילות הגנתית. בהמשך לפסקה הקודמת, החזרה של רוברסון לקראת 2019, העזיבה של מלו, והנוכחות של ג'ורג' וסטיבן אדאמס - אחד השחקנים הכי פחות מוערכים בליגה - כל אלה ישימו את הת'אנדר בטופ.

גזר הדין: ווסטברוק שם מסגרת מאוד מסוימת להתקפה - היא תהיה בנויה סביבו, והשאר ינסו לא להפריע. אסתטי זה לא, אבל יחד עם היכולת של הקבוצה להילחם על כדורים חוזרים בהתקפה, וההגנה החזקה סביב רוברסון, אדאמס וג'ורג', נראה שגם העונה מדובר באחד האיומים המרכזיים על גולדן סטייט ויוסטון. יוטה העבירה להם קורס מזורז בעונה שעברה, ואולי הסגנון המופרע של ראס אף פעם לא יעבוד בפלייאוף. אבל אולי זה גם רק שאלה של מאץ' אפ - הכישרון שם. אם יהיה להם יתרון ביתיות השנה, אני מאמין שהם יסתדרו. 34:48, מקום רביעי במערב. הפסד בסיבוב השני בשישה משחקים.