מה אתם רואים שם באופק? סיכום המחזור על המהפכה של מכבי חיפה

החלק הכי מעצבן בהרחקה של עמית זנטי לא היתה הבעיטה המטופשת שלו בשחקן יריב שהובילה לכרטיס האדום. גם לא הצהוב הראשון והפזיז לא פחות שספג זמן קצר לפני כן. אם כבר, היה זה דווקא החיבוק שהעניק לו מאמנו במכבי חיפה, המבוגר האחראי בשטח, פרד רוטן, אחרי שהצעיר הסורר שלו ירד מהדשא. במצב כזה, רצוי מן הסתם לא להגיד מילה, אבל אם כבר בחר המאמן להגיב לסיטואציה, חיבוק היה הדבר האחרון שהגיע לזנטי.

אחרי הכל, מדובר בילד שמסובב מועדון שלם על האצבע הקטנה. משחקי החוזה שלו כבר מזמן היו צריכים להעניק לו כרטיס בכיוון אחד, ללא אפשרות לחזור. אדרבה, אחרי שמחשבים את כמות האדומים המטופשים שלו בזמן הקצר שהוא משחק (3 אדומים ב-874 דקות בקריירה, בשתי העונות האחרונות 2 אדומים ב-93 דקות). העובדה שרוטן בחר ליישר קו עם המערכת שנתנה לילד החצוף הזה את האפשרות בכלל ללבוש ירוק, היא המדאיגה בכל הסיפור. היא זו שמערערת את הביטחון שעל הקווים של מכבי חיפה יש מאמן נחוש שמגיע לשנות את התופעות הפסולות במועדון הזה.

את התחושה שרוטן מגיע לתפקיד שלו במכבי חיפה שבע, עייף, חסר אנרגיות אמיתיות לחולל מהפכה - הכי רחוק מהמאמן הרעב שיש למכבי תל אביב - נבדוק שוב בגמר גביע הטוטו מחר (רביעי), ומול הפועל באר שבע במחזור הקרוב. אלו שני משחקים שיכולים לפרק את כל הפרויקט ההולנדי. השאלה הלא פחות גדולה והקצת יותר דחופה שעולה מהחיבוק הפסול שהעניק לזנטי היא אחרת: בשביל מי בדיוק את מקריבים עוד עונה של מכבי חיפה? בשביל זנטי? בשביל צעירים שלא ברור מה ייצא מהם?

אין ספק שמכבי חיפה היתה זקוקה לדיאטה שהיא עוברת העונה. אבל האם במכבי חיפה הנוכחית יש דור צעירים מרשים ששווה להקדיש לו עונת מעבר? מילא זנטי. מי מעבר למוחמד עוואד נראה כמו כישרון יוצא דופן בסגל של מכבי חיפה? אולי עאיד חבשי, אבל גם הוא מרבה לעשות שגיאות קריטיות. יש עוד? סלליך נשאר אותו שחקן קהה ומבולגן, שהיה לפני שיצא ממכבי חיפה. גם שון וייסמן לא נראה כמו עילוי בעל אופק, ועדיף היה לו להוכיח אחרת בקבוצה קטנה בליגת העל, כמו שעשו מושאלי מכבי תל אביב, לפני בכלל שמחזירים אותו לסגל של מכבי חיפה. רז מאיר הוא כבר חידה לא מובנת. שכחנו מישהו?

אחד השיקולים לצאת למהפכת צעירים הוא גם רמת הכישרון שלהם. כאשר מכבי תל אביב עשתה זאת בתחילת תקופה גולדהאר, היא יצאה לדרך עם שחקנים כמו מונס דאבור, דור מיכה, רועי קהת. ספק רב אם יש במכבי חיפה הנוכחית כישרון בסדר גודל כזה. ספק רב אם הכישרון שכן יש במכבי חיפה מצדיק את המאמץ שמוקדש לו העונה.

עוד בנושא

השפל של באר שבע: פתיחת העונה הגרועה באירופה לאלופה
גיא לוזון: "גיחכו כשאמרתי שעזיבת ורד היא מכת מוות מקצועית"
פרד רוטן משנה גישה: אחרי סבב השיחות, שחקנים יודחו מהסגל
בואו לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של וואלה! ספורט

את התחקיר לפתיחת העונה המבישה של הפועל באר שבע צריך להתחיל כנראה בשאלה: מי האיש שחשב להחליף שחקן כמו דן איינבינדר באריק סאבו, והאם הוא עדיין מקבל החלטות במועדון? נכון, יהיו שימצאו נקודות ציון חשובות יותר במפלה של האלופה הקיץ: אנסטיס או סטו. חיימוב או שהר. אבל דווקא המקרה של איינבינדר מלמד יותר מכל על הבעיות הניהולית של הפועל באר שבע: מועדון שהתמכר לרכישות. מועדון שלא מגדל שום דבר, מועדון שלא מטפח כלום. מועדון שלא מעריך יותר מדי את הגיבורים שלו. מועדון שרק קונה, וקונה, וקונה.

נכון, מבחינת מספרים, אריק סאבו שווה יותר מדן איינבינדר. אבל קבוצה שכבר ראתה את קשר בית"ר הנוכחי משחק אצלה בטרנר, ועוד רדפה אחריו במשך חצי עונה, אמורה לדעת שיש בכדורגל פרמטרים פחות מדידים, שמתעלים על אלו שמחצין הסלובקי. דברים כמו אופי, למשל. כמו מנטליות. כמו אישיות חזקה. כמו חוכמה. כמו השקעה. כמו יציבות. אולי זה מביא פחות שערים, אבל לאורך זמן זה מספק הרבה יותר ניצחונות. ולא שהיינו צריכים את התיקו מול בני יהודה, בערב שבו בית"ר מגרדת 3 נקודות מול סכנין, כדי להבין זאת.

את הצעד הכי גדול בדרך להישג שלו במלחמה בגזענות, יצר משה חוגג בעצם המפגש עם אבו יונס. בתמונה עם יו"ר סכנין. גם במנהלת. וגם בבית הנשיא. מה שהוביל גם לאירוע בו נכחו שחקני שתי הקבוצות.

אף בעלים קודם של בית"ר לא העז לעשות זאת. כמעט כולם היו נגד גזענות, אבל בפועל לאף אחד לא היה את האומץ לחבק כך את נציג סכנין מול המצלמות. כולם חששו מההשלכות. הדבר הכי מובן מאליו - להפגיש בין שחקני הקבוצות ולהעביר מסר של סובלנות לקהלים - מעולם לא קרה. משה חוגג הוכיח שמה שנראה בלתי אפשרי הוא בעצם כל כך פשוט אם פיך ולבך שווים.

אלי טביב, למשל, וגם קודמיו, הצליח להפחיד מעט את החלק הגזעני הלא קטן בקרב אוהדי בית"ר. משה חוגג, בהתנהלותו, הלך צעד קדימה: הוא הבהיר לאותם אוהדים - הגזענות היא הכתם הכי גדול על המועדון, ואיתו לעולם לא נצליח להמריא מחדש. המסר לא היה רק מאיים, כמו בתקופת טביב. לא היה רק על דרך השלילה. אלא גם היה בו לא מעט חיוביות. בהודעת לה פמיליה לפני כחודש נאמר שהם רוצים בית"ר נקיה מגזענות. משמע, מדובר בלכלוך. במשהו שמזהם את הקבוצה. אמירה כזו מעולם לא שמענו קודם לכן.

מקצועית טביב אולי היה מבריק ומיומן ממנו, אבל גם בתקופה נוראית מבחינת כדורגל, חוגג חשף את הפוטנציאל של בית"ר הרבה יותר מקודמו. החיוביות שלו סוחפת. האמינות שלה עובדת. 20 אלף איש במשחק מול סכנין, בתקופה שבעבר אפילו רבבה לא היתה באה לטדי, היא הישג כביר. הניצחון הגנוב מול סכנין מגיע לבית"ר, או לחוגג, רק על הדבר הזה. אם המערכת היתה נכנסת לסחרור אחרי עוד הפסד, כל הפרויקט החשוב הזה היה בסימן שאלה.

בפעם הראשונה יש בבית"ר בעלים שמתכוון למה שהוא אומר. בעלים שמבין שהפנאטיות תתקע את בית"ר לעד, וצריך לפתוח את המועדון הזה לקהלים רחבים יותר. להתחבר מדלת אחרת לישראל השניה, אותה תצייג בית"ר לעד. בפעם הראשונה יש בעלים שבאמת מבין איזה פוטנציאל עסקי יש בבית"ר ירושלים, ומהי הדרך למצות אותו - חיוביות. 20 אלף אוהדים שבאו לטדי לא עשו זאת כי קנו להם את ז'רום לרואה או דרק בואטנג, אלא כי הם באמת רוצים שינוי. הם מוכיחים עד כמה הרוב בבית"ר עדיין רוצה שינוי ועד כמה הם מאמינים במסרים של הבעלים החדש במועדון. לראשונה, יש לרוב השקט של אוהדי בית"ר פרטנר אמיתי.

זה החלק הזה בעונה שבו כולם אומרים ש"הכי חשוב שנתרכז בעצמנו". "שיש עוד הרבה משחקים". "שאנחנו רק בתחילת השנה". "שאנחנו לא רוצים להסתכל על אף אחת בשלב הזה". או במקרה שלנו - "כרגע מעניין אותי רק הדרבי". וזה נכון בדרך כלל, אבל לא בנוגע למכבי תל אביב 2018/19. מכבי תל אביב 2018/19 צריכה לקרוא את הכתובת על הקיר: זה הזמן שלה להכריע את האליפות. זה הרגע לפתוח פער שבאר שבע לא תוכל לסגור אותו, אם וכאשר האלופה הנוכחית תחזור לעצמה יום אחד. זו התקופה לתת נוקאאוט.

נכון, אליפות לא לוקחים בתחילת העונה. מכבי תל אביב 1993/4 פתחה בצורה מושלמת, אבל מה לעשות שמולה היתה קבוצה מושלמת יותר - מכבי חיפה של ברקוביץ' ועטר. אם כבר, יחסי הכוחות העונה מזכירים יותר פתיחת עונה מפורסמת אחרת, זו של מכבי חיפה 2005/6, שהתחילה עם 11 ניצחונות רצופים. באותה עונה, מי שזוכר, נכנס לחיינו ארקדי גאידמק, אבל לו ולאחרים לא היה שום סיכוי עם המקדמה שהירוקים יצרו לעצמם.

למכבי תל אביב, למרות התיקו בטרנר, יש הזדמנות להכריע את האליפות בצורה דומה. כרגע אין לה אף מתחרה בשטח. בית"ר אולי תהיה קבוצה טובה בעוד חודשיים. הפועל באר שבע אולי תמצא את עצמה בעוד חודש. מכבי תל אביב לא צריכה להתבייש ולחפש בשלב הזה את הדרך לפער דו ספרתי כבר עכשיו. זה לא רק יקשה על היריבות שלה להתחבר ולהתעצם, זה בעיקר יבטיח את מה מה שברור לכולם: מכבי תל אביב צריכה להיות אלופה השנה, וכל דבר אחר יהיה כישלון ענק.