הערב שמשפחת בלאט לא תשכח: המפגש המרגש בעיני התקשורת היוונית

כשמדברים על תמיר, אני תמיד חושב על כריתים. כל מי שראה את אליפות אירופה לעתודה 2017, התאהב באיך שהוא מריץ את הנבחרת הישראלית עם ראיית המשחק שלו. זה נכון שהשם שלו גרם לאנשים אליו לב, כי אביו תמיד היה מאמן שכיבדו מאוד כאן, אבל זה לא דבר רגיל לראות שחקן נמוך הופך להיות דומיננטי כמו שהוא היה בטורניר הזה, אפילו שזה היה טורניר של שחקנים עד גיל 20.

ראיינתי אותו אחרי הטורניר והדבר הכי מעניין שהוא סיפר לי היה שאחת הדמויות שהוא רואה כמודל לחיקוי הוא ניקוס זיסיס. אני מניח שזוכרים שדיוויד אמר בזמנו בבנטון ש: "כשהבן שלי שיגדל, אני רוצה שהוא יהיה כמו ניקוס זיסיס". זו דמות לחיקוי מדהימה, כי זיסיס תמיד נתן 100 אחוז, גם אם הוא לא היה הכי מוכשר בקבוצה שלו. זה מה שתמיר צריך לעשות, הגובה והחוזק הכללי שלו תמיד יהיו הבעיות העיקריות שלו מול הגנת פיזיות שמציגות הקבוצות הטובות ביותר, והוא יצטרך להתעלות על כך כדי להגיע לרמת יורוליג בעתיד. אחת הדרכים לעשות זאת, היא להפוך להיות מושלם באספקט אחר של המשחק, כמו היצירתיות שלו.

במשחק נגד אולימפיאקוס ראינו שוב איך הוא יודע למצוא את השחקנים שמתגלגלים בפיק אנד רול. אני מניח שעודד קטש יודע יותר טוב מאביו איך לנצל את הסיטואציה הזאת, ולדעתי הוא המאמן המושלם לקדם אותו לרמה הבאה. בצד ההגנתי, הוא חייב לעבוד על הגנת האחד על אחד, מאחר והוא לעולם לא יוכל להיות אפקטיבי בהגנת החילופים, כך שלפחות יהיה בעייתי לגארדים שהוא עומד מולם.

הכדורסל היום דורש יותר אתלטיות מרמת אייקיו של כדורסל. זה יכול להיות טוב או רע לתמיר. רע בגלל שחסר לו כוח, אבל טוב כי הוא שולט בצורה מושלמת ביסודות, וזה דבר לא שכיח כיום. אפילו הקבוצה הכי אתלטית צריכה "מוח", ותמיר הוא בדיוק זה - גאון בעמדת הרכז, שצריך לעבוד כדי לקבל הזדמנות ברמה הכי גבוהה, וכדי שלאנשים לא יהיה אכפת מהגדול שלו. אם הוא ישמור על רמת האייקיו שלו, ויהפוך לשור בהגנה, כמו פקונדו קמפאצו למשל, התחנה הבאה שלו תהיה היורוליג.

עוד בנושא
הכנה: הפועל ירושלים הפסידה 94:93 לאולימפיאקוס
עודד קטש: "שיחקנו בהרכבים הזויים וזה יהיה יותר מוזר במשחק הבא"
הכנה: מכבי תל אביב הפסידה לפנרבחצ'ה 65:60

עוד לפני המשחק הייתה הרגשה של משחק מאוד רגשי גם עבור דיוויד וגם לתמיר, למרות שבאופן ברור שניהם רצו להחביא את הרגשות שלהם. באחד הרגעים הקסומים שנראה העונה, תמיר הלך לספסל של אולימפיאקוס ונישק את אבא שלו, זה לא דבר שרואים בכל יום. מנגד דיוויד לחש לו משהו באוזן, ואחרי המשחק סירב לספר מה הוא אמר לו.

מבחינת כדורסל, תמיר לא שיחק כל כך טוב ונפצע במהלך הרבע השלישי, וזה סיפק עוד רגע קסום. לדעתי הכי טוב לתאר את זה מהמילים של דיוויד שאמר שברגע שהוא ראה את בנו נפצע, הוא היה מוכן לרוץ לתוך הפרקט, לחבק אותו ולטפל בו. אבל אז הוא הבין שהוא המאמן של הקבוצה היריבה ושמר על הרגשות שלו ונשאר רגוע, למרות כל הדאגות שלו למרות החשש שלו מהמצב הבריאותי של הבן שלו.

תמיר נסע ישר לבית החולים כדי לעבור צילום, לראות אם הפציעה שלו רצינית, ודיוויד המשיך ואמר אחרי המשחק שהוא היה ממש מודאג כי בראש שלו הוא ציפה למשהו אחר בפעם הראשונה שהוא יפגוש את הבן שלו, וזה נגמר בצורה די מצערת.

דיוויד אמר שמעטות הקבוצות שיכולות לספוג 93 נקודות ועדיין לנצח את המשחק, וזה קצת מסוכן לשחק כדורסל אטרקטיבי, שלעיתים זה עדיף על לספוג 70 נקודות ולא לנצח. אולימפיאקוס שיחקה ללא ספאנוליס ופפאניקולאו, והיה די ברור שהמשחק שלהם עדיין סובל מחבלי קליטה. למרות זאת הם מניעים את הכדור בצורה טובה והריווח שלהם הוא ברמה טובה. יחסית לשלב הזה של העונה, אולימפיאקוס משחקת כדורסל מהיר, היא קבוצה אתלטית יותר, ממה שראינו בשנים האחרונות.

יש לא מעט שחקנים שהרשימו בהופעה הזאת. מי שהרשים במיוחד היה זאק לידיי, שקלע 31 נקודות והראה שהוא יכול לתרום לקבוצה ברמת היורוליג, מה שלא היה ברור לפי הרקורד שלו. נייג'ל גוס-וויליאמס שיחק טוב מאוד, והראה שהוא יכול לתרום הרבה מאוד לצד ספאנוליס. הבעיה של הגארדים האמריקאים של אולימפיאקוס לאורך השנים הייתה שספאנוליס תמיד טוב מהם, וגוס-וויליאמס הראה שהוא יכול לשחק באותה רמה כמו ספאנוליס. זה היה משחק ראשון של אולימפיאקוס ביוון, הם השאירו רושם חיובי מאוד, ונחכה למשחק ביום ראשון נגד קאזאן שיהיה מבחן טוב יותר.