ארז אדלשטיין נכנס לספרי ההיסטוריה כמי שהעלה את הפועל תל אביב לליגת העל והביא לקבוצת האוהדים ניצחון ראשון בדרבי. עודד קטש הוא המאמן שחתום על כניסתם של האדומים בשערי האולם הביתי החדש, ודני פרנקו היה הראשון שהעלה אותם לפיינל פור הישראלי. מחר (שישי, 15:35, ספורט5) יירשם פרנקו במימד היסטורי נוסף: הוא יצעיד את המועדון להופעת בכורה מחודשת בזירה האירופית, כשספירו שרלרואה הבלגית תתארח בדרייב אין במוקדמות ליגת האלופות של פיב"א. המשימה - הגעה לשלב הבתים - תהיה קשה במיוחד, לאור העובדה שהדרך לשם עוברת בשלושה סיבובים מול שלוש יריבות שונות.
"מהניסיון שלי, כשאתה בונה קבוצה לאירופה אתה צריך קו מחשבה שונה. אבל הקבוצה שלנו נבנתה לליגה", מסביר פרנקו בראיון לוואלה! ספורט. "אם נגיע לשלב הבתים, אולי נחשוב לשנות משהו. בירושלים התחלנו עם ארבעה-חמישה זרים, ולקראת הפלייאוף הוספנו שחקנים, אבל היינו צריכים לפעול הפוך. בהתחלה כל הכוח צריך להיות על אירופה, הליגה פחות חשובה, עם כל הפטריוטיות. ההשתתפות שלנו העונה חשובה ברמת האמירה. מגיע לנו להיות שם. אם נצליח לעבור את המוקדמות, זה יהיה דבר יפה, אבל אני לא יכול לקרוא לזה הצלחה".
זו לא הפעם הראשונה שהפועל תל אביב יכולה לקבל כרטיס למפעל אירופי, אבל עד ההגעה לפיינל פור היא ויתרה. אתה היית בעד המהלך?
"זו החלטה של הנהלה, לא של מאמן. שאלו אותי קצת, ואני הייתי נגד ההשתתפות במוקדמות. זה נכון להשתתף אם יש לאן ללכת. כשאתה רוצה לבנות קבוצה שתשחק פעמיים בשבוע, אתה צריך לבנות קבוצה שתשחק כדורסל אחר, קבוצה שבנויה אחרת. אנחנו לא בנויים לאירופה. אין לנו את העומק הזה, ואנחנו קצרים יותר אפילו מאשר בשנה שעברה. כשאתה הולך רק למוקדמות, זה מחייב אותך לבנות קבוצה בשלב מוקדם יחסית, להתחיל את האימונים בסגל מלא. אלה דברים שאתה לא חייב לעשות כשאתה מתכונן לליגה ולקבוצות שאין להן גב כלכלי רחב. לטווח הארוך זה מאוד מסוכן. זה האתגר, ובאתגר הזה ניסינו לעשות את הקבוצה הכי טובה שיכולנו לנקודת הזמן הזאת. אתה הולך לשלושה סיבובי מוקדמות, כשפיב"א לא משדרת שאכפת לה יותר מדי ממך. לא נראה לי שזה מעניין מישהו שם שיש לנו רק שני אימונים בסגל מלא עד המשחקים האלה, ופיב"א לא מצפה שנאסור על השחקנים שלנו להיות בנבחרת כי אנחנו מתכוננים למפעל שלה. זה לא אידיאלי, אבל אנחנו רוצים לעמוד באתגר הזה".
אתם מגיעים מוכנים למשחק הזה?
"אנחנו לא הקבוצה היחידה שהייתה לה הכנה לא סטנדרטית. את כל הקבוצה ראיתי יחד על המגרש רק אתמול בערב, ואימון במוצאי יום כיפור הוא אף פעם לא טוב. ננסה לחבר את החבר'ה ביחד ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. הפעם האחרונה שהיינו יחד הייתה ב-29 באוגוסט, עבר הרבה זמן מאז, אז קשה לי לדעת מה אני מקבל בחזרה. אני שמח שתומר גינת ורפי מנקו היו בנבחרת עד השלבים האלה, אלאדה אמינו נסע לייצג את הנבחרת שלו, ואנחנו לא הקבוצה היחידה שסוחבת פציעות כמו של רביב לימונד. שחקנים יצטרכו להיות יותר סבלניים, זה משחק של יחד ושל רצון ולחימה. למזלם של הבלגים, אין להם שחקני נבחרת ואני מניח שברמת האימון הם יהיו יותר מוכנים ומאומנים. אנחנו נצטרך להיות טובים יותר במאפיינים של הפועל תל אביב להיות יותר טובים. אם נצלח את הסיבוב הראשון, נוכל לדעת בסיבוב השני מה יש לנו ביד, ואז נוכל גם להתמודד יותר טוב".
עוד בנושא:
עמוד האינסטגרם של וואלה! ספורט
המשחק מחר יהיה הראשון של פרנקו על הקווים מאז התבוסה למכבי תל אביב בפיינל פור אשתקד. אז מצד אחד הוא עשה היסטוריה, ומצד שני יצא לפגרה ברגשות מעורבים. "הרגשתי מאוד לא טוב עם המשחק הזה", הוא מודה. "זאת הייתה מחשבה לא רציונלית. אני תמיד רואה את מה שחסר ולא את מה שיש. קרו הרבה דברים בערב הספציפי הזה, מתחילת המשחק, שלא השאירו לנו סיכוי. זה נגמר כמו שזה נגמר, אבל בוא נסגור על המפגש הזה שוב באותו מקום, ואני סוגר על זה עכשיו".
אתה מאוכזב שחלק מהשחקנים מהעונה שעברה לא נשארו?
"עשינו ניסיון כן להשאיר לפחות שני זרים. אבל זה לא קרה. עזבו אותנו שחקנים מוכשרים, והגיעו שחקנים מוכשרים במקומם. אם נתעסק במה שהיה ובמי שהיה, נהיה קבורים בעבר. כל יום פה הוא קריטי. מה שכן, היחסים כאן נהדרים. הספקנו להפוך את החבורה למלוכדת מספיק. החבר'ה האלה למדו לשחק ביחד, ומכירים אחד את השני פחות או יותר".
בפועל, בנית סגל חדש כמעט לחלוטין. איזו קבוצה נראה השנה בהפועל תל אביב?
"אנחנו קבוצת קליעה יותר טובה ממה שהייתה לנו בעונה שעברה, לפחות על הנייר. זו קבוצה שיש בה עדיין משמעות מאוד גדולה לשחקנים הישראלים שמשחקים בה. רצינו להביא זרים שיש להם משקל סגולי גדול יותר, אבל בסוף לחבר'ה שלנו יש משמעות גדולה והעוגן שלנו ימשיך להישאר עם השלישייה שנשארה [לימונד, גינת ומנקו]. אנחנו צריכים לייצר כמה שיותר מצבים טובים לגארדים הזרים שלנו, נצטרך להיות אגרסיביים כמו בעבר. יש לנו שחקנים שהם לא עם טיקט הגנתי מובהק, אבל האתגר שלנו יהיה לקחת את הכישרון שיש להם ולהדביק אותו ברוח המקום, ואם זה יקרה אז יש לנו יותר כלים להצלחה משהיה לנו בעבר".
העונה הקרובה תהיה העונה ה-12 של פרנקו כמאמן בליגת העל, והשנייה בהפועל תל אביב, אחרי שעבר כבר בעירוני רמת גן, גלבוע/עפולה, גליל עליון, הפועל חולון, ברק נתניה, מכבי חיפה והפועל ירושלים. "הפועל תל אביב היא קבוצה שונה, קבוצת אוהדים, וזה מה שמאפיין את המועדון הזה. יש בזה יתרונות ויש חסרונות. נכון שאין פה תנאים מבחינה כלכלית כמו בקבוצות מצמרת הליגה, אבל יש רעב לגדול כל הזמן ולהתפתח. במקביל להתעצמות אנחנו מנסים לקחת אליפות, לקחת גביע, לזכות בגביע אירופה ואז לזכות במקום ביורוליג. זה מקום מיוחד. לכל מקום יש קשיים, וגם למקום הזה. אני לא מתלונן על שום דבר. התחושה שלי בכל יום היא שהמקום הזה לא ממצה הרבה מהפוטנציאל שלו".
בשנים האחרונות עלתה וצפה בכל פעם מחדש הנטייה של מאמנים להפוך לפרשנים. גם אתה עשית את זה.
"מאוד אהבתי את העבודה בטלוויזיה, מאוד נהניתי. כמאמן פעיל, אתה לא באמת אתה יכול להגיד את כל מה שאתה חושב, אבל מצפים ממך את זה כשמעסיקים אותך. כשאתה עובד בתקשורת כמאמן אז אתה מבין שהתיאוריות טובות, אבל בין התאוריות למעשים יש הבדל".
תפסת העונה את עצמך באיזה שלב אומר לעצמך "אני לא הייתי אומר את מה שאיזה פרשן אמר"?
"בשנה שעבדתי כפרשן למדתי המון איך הדברים נראים מהצד השני, מה הדרישות מהתקשורת ואיך זה נראה מהצד שלנו. למדתי לקחת את הדברים בפרופורציות ובזווית אחרת, זה עשה לי רק טוב. אם ייצא לי בעתיד לעשות הפסקה כדי לחזור בכוחות מחודשים, אז אני אעשה את זה שוב".
זו לא הפעם הראשונה שאתה נשאר בקבוצה לעונה שנייה. אבל לעונה שלישית לא המשכת עד כה. בהפועל תל אביב זה יקרה?
"אשמח להיות בהפועל תל אביב כל עוד ירצו אותי. מבחינתי, הייתי חותם קבע. הייתי משנה כמה דברים שלא בשליטתי. השנה תהיה שנה מעניינת. זה מועדון מאוד מיוחד, לא כל שחקן יכול להצליח פה, לא כל מאמן יכול להצליח פה. צריך להכיר את החומר, ואני חושב שיש פה פוטנציאל הצלחה מטורף. מצד אחד יש ציפיות של טופ יורוליג, ומצד שני היכולת הכלכלית שצריכה לתאום את זה עוד לא נמצאת. אני אוהב את זה. זה מקום שיכול לדחוף אותך. כל עוד אתה יודע לקחת את הדברים בפרופורציות ולהשאיר היגיון בשיגעון שמסביב, אז על הכיפאק. ברגע שלא, הדברים יכולים להסתבך. רכבת ההרים היא קיצונית, אבל אני מסתכל על זה בצד הטוב".
לקראת המשחק נגד שרלרואה מקבל פרנקו את תומר גינת בחזרה מטראומת משחקה של נבחרת ישראל בלייפציג. "כשתומר לקח את הריבאונד, הייתי חייב להרדים את הילד, אז סגרתי את הטלוויזיה. שלחתי הודעה לרפי מנקו והזכרתי לו שבבוקר אמרתי שננצח והוא לא האמין. ואז שמעתי את ההתגלגלות והרצתי לאחור לראות מה קרה. הרבה דברים מוזרים צריכים לקרות כדי שזה מה שייצא, ואני לא מכיר הרבה שופטים שישרקו שריקה כזאת גבולית. הנבחרת שיחקה כדורסל טוב, ולכל המוטרדים שמקומו של השחקן הישראלי לא קיים, בסוף שיחקו על המגרש שחקנים שחלקם מקבל פחות הזדמנות, וחלקם יותר. לשמחתנו, זה לא קמפיין שאנחנו בונים עליו. בבוא היום, הייתי רוצה לראות את הנבחרת משחקת באותו השקט הנפשי שהיה לה בגרמניה. אני אופטימי מהמשחק הזה, אבל לא צריך לצאת בחגיגות. זה עדיין לא אומר שום דבר".
היית רוצה לאמן בעתיד את נבחרת ישראל או ביורוליג?
"אני לא מסתכל לשם. הייתה לי אפשרות בקיץ ללכת לקבוצה באירופה, ורציתי להישאר בהפועל. התחלנו בשנה שעברה משהו. הפיינל פור היה הישג משמעותי, בשבילי זה היה וי גדול. המטרה שלי היא להראות שזה לא היה מקרי. אני מכיר את המערכת יותר טוב. אני יכול להבין איך הפועל מסיימת את הליגה במקום העשירי, ואיך היא מסיימת במקום הרביעי. הפער ביניהם הוא כחוט השערה".
כשאימנת בירושלים זכית באליפות ואז הייתה אכזבה כשהפסדתם בגמר. אתה מבין שבהפועל תל אביב לא יסתפקו בפחות מעוד פיינל פור.
"לא מעניין אותי איך אנשים יראו את זה. כל קבוצה רוצה לצפות ולהגיע הכי רחוק שהיא יכולה. אנחנו קבוצה עם קהילה אדירה וקהל גדול, אבל מקצועית אנחנו לא שונים משש או שבע קבוצות בליגה. כשהגעתי לירושלים אמרו לי עזוב אותך מלנצח עם אהבה, בוא ננצח. בכדורגל אתה רוצה לנצח, אבל כשאתה בדקה ה-90 בפיגור 1:0, אתה תיקח גם 1:1. אז מה הכי רחוק בשבילנו? מתישהו ביוני, בוא נשחק שם".