פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שחקן הבילס הודיע במחצית שהוא פורש מיידית: "המציאות הכתה בי"

        וונטיי דייויס בן ה-30, שחקן בפאלו שכיכב בעבר בפרובול של ה-NFL, הדהים את חבריו לקבוצה בהפסקת המשחק מול הצ'ארג'רס כשפשט את המדים ונטש את האצטדיון: "הבנתי שאני לא צריך להיות כאן יותר"

        וונטיי דייויס שחקן בפאלו בילס (AP)
        סיפור בלתי נתפס. וונטיי דייויס (צילום: AP)

        החיים כספורטאי מקצועני יכולים להיות מייאשים לפעמים, אבל בסיפור כזה עוד לא נתקלנו. וונטיי דיוויס, שחקנה בן ה-30 של בפאלו בילס, פרש הלילה (בין ראשון לשני) בעיצומו של משחק קבוצתו. הקורנרבק הוותיק, שמשחק ב-NFL מאז 2009 ואף רשם שתי הופעות בפרובול ב-2014 וב-2015, ירד לחדר ההלבשה במחצית המשחק מול לוס אנג'לס צ'ארג'רס כשקבוצתו בפיגור 28:6, ושם הדהים את חבריו לקבוצה כשהודיע שהוא פורש.

        אם מישהו עוד חשב שהוא מתכוון לפרוש בתום העונה, או לפחות בתום המשחק, דייויס המתוסכל פשוט החליף את מדי המשחק שלו בבגדים רגילים ועזב מיידית את האצטדיון. הבילס, שהובסו בשבוע שעבר במחזור פתיחת העונה 47:3 בבולטימור, הצליחו הפעם להמתיק מעט את הגלולה ללא דייויס והפסידו בסופו של דבר 31:20. המאמן שון מקדרמוט סירב להרחיב בסיום על הפרשה, וחברו לקבוצה לורנזו אלכסנדר הגדיר את התנהלותו של דייויס כ-"חוסר כבוד".

        כעבור מספר שעות פרסם דייויס הודעת פרישה רשמית בטוויטר בה כתב: "לא ככה דמיינתי את הפרישה שלי מה-NFL. אבל בעונה העשירית שלי בליגה מצאתי את עצמי עושה את מה שאני מתוכנת לעשות. עברתי המון ניתוחים ושיחקתי פצוע כל כך הרבה פעמים בקריירה ובשבועות האחרונים, אבל היום על המגרש המציאות הכתה בי מהר וחזק: אני לא צריך להיות כאן יותר.

        לא התכוונתי לגלות חוסר כבוד לחבריי לקבוצה ולמאמנים שלי. מנטלית אני תמיד מצפה מעצמי לשחק ברמה גבוהה. אבל פיזית אני יודע היום שזה לא אפשרי. היה לי רגע של כנות עם עצמי על המגרש בו הרגשתי שמשהו לא בסדר, אמרתי למאמנים 'אני לא מרגיש כמו עצמי' ותהיתי האם אני רוצה להמשיך להקריב ככה?

        ולמען האמת הבנתי שלא. כי העונה ארוכה, ויותר חשוב בשבילי ובשביל המשפחה שלי לסיים את הקריירה בריא מאשר לאמץ ברצון את מנטליות הלוחם ולצלוע מהמגרש כשזה כבר מאוחר מדי. זו היתה החלטה חזקה מאוד, אבל אני שלם עם עצמי. אני בוחר להודות לאלוהים שאיפשר לי לשחק במשחק שאהבתי עוד כילד עד גיל 30, ולהודות לו על מה שמחכה לי בהמשך, בפרק הבא של חיי".

        רק לנו הסיפור הזה הזכיר את המערכון הנהדר של החמישייה הקאמרית?