פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עד קצה גבול היכולת: לאן ויקטור אולדיפו מסוגל לסחוב את אינדיאנה?

        אחרי שנה בה הראה שמוסר העבודה הקובי בריאנטי שבו מביא לתוצאות מדהימות, ויקטור אולדיפו מאיים להפוך למיני-לברון. הבעיה היא שגם אם יכבוש את היעד היומרני, ספק אם תהיה לו עזרה מספקת. רביץ על קבוצה שאמורה לעשות צעד קדימה, אבל נותרה עם גג דומה

        שחקן אינדיאנה פייסרס ויקטור אולדיפו מאוכזב (רויטרס)
        גם העונה הוא יגרום לפרשנים לאכול את הכובע? ויקטור אולדיפו (צילום: רויטרס)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 34:48, מקום חמישי במזרח.

        סיימו את העונה: בהפסד 4:3 לקליבלנד בסיבוב הראשון.

        לזה אף אחד, אבל באמת אף אחד, לא ציפה. היו בקיץ שעבר קבוצות מסקרנות, מעוררות מחלוקת, כאלו שקשה לדעת מה לצפות מהן. אינדיאנה לא הייתה אחת מהן. בתחזיות פתיחת העונה היה קונצנזוס גורף שהקבוצה של נייט מקמילן תנצח משהו כמו 30 משחקים ותהיה אחת מנמושות הליגה. היה גם קונצנזוס שהטרייד של קווין פריצ'ארד, ששלח את פול ג'ורג' לאוקלהומה סיטי תמורת ויקטור אולדיפו, שלא מצא את עצמו באורלנדו וב-OKC, ודומנטאס סאבוניס אחרי עונת רוקי סבירה מינוס, היה טרייד גרוע מאוד עבור הפייסרס.

        הגורם המשותף לשתי הטעויות היה אולדיפו. הגארד המוכשר ביצע בקיץ שעבר מטמורפוזה אמיתית - הוא עבד על הגוף שלו, על הקליעה מבחוץ, על החדירה, והגיע לפתיחת העונה שחקן חדש. באינדיאנה הוא קיבל הזדמנות להיות השחקן המוביל והתנפל עליה. הוא קלע 23.1 נקודות למשחק באחוזים טובים מכל הטווחים, ניהל את התקפת הפייסרס, היה בכל מקום בהגנה, הוביל את אינדיאנה ל-48 ניצחונות, נבחר לאולסטאר, זכה בקלילות בתואר השחקן המשתפר של העונה ונכנס לחמישייה השלישית ולחמישיית ההגנה של העונה. הרוטציה סביב דיפו הורכבה משחקנים אפורים ויעילים, כאשר גם סאבוניס מפתיע לטובה ובלא מעט מקרים נראה עדיף על מיילס טרנר שלא הצליח להתקרב לציפיות ממנו.

        מעבר לפריצה של אולדיפו, לפייסרס היה את המרכיב החמקמק שהופך חבורת שחקנים לקבוצה איכותית. מקמילן בנה יחידה מגובשת ומחויבת, בה כולם עובדים קשה וכל אחד נהנה לבצע את התפקיד שלו. ההגנה של אינדיאנה היתה אקטיבית מאוד וכפתה איבודים רבים, מה שאפשר לה לקלוע 14.8 נקודות במתפרצות (מקום חמישי בליגה). הרוח הזו באה לידי ביטוי גם בפלייאוף, כאשר אינדיאנה גררה את קליבלנד ולברון ג'יימס לסדרה קשה מאוד של שבעה משחקים שקינג ג'יימס היה צריך להיות בה בשיאו כדי לנצח. זו הייתה סדרה משונה בה אינדיאנה הביסה בשניים משלושת הניצחונות שלה והפסידה בלא יותר מארבע נקודות, כך שהיא הפסידה סדרה בה קלעה 40 נקודות יותר מהיריבה שלה. אולדיפו ודארן קוליסון היו טובים מאוד במשחק 7, אבל לא היו יכולים למשחק של 45 נקודות של לברון.

        מאמן אינדיאנה פייסרס נייט מקמילן עם תד יאנג (AP)
        גם לו מגיע לא מעט קרדיט על העונה שעברה. נייט מקמילן (צילום: AP)

        מה עשינו בפגרה

        באו: טייריק אוונס (חופשי, מממפיס), דאג מקדרמוט (חופשי, מדאלאס), קייל אוקווין (חופשי, מהניקס), ארון הולידיי (רוקי, בחירה 23), אליזיי ג'ונסון (רוקי, בחירה 50), סי ג'יי ווילקוקס (חוזה דו צדדי), אלייז'ה סטיוארט (חוזה לא מובטח).

        עזבו: לאנס סטיבנסון (חופשי, ללייקרס), אל ג'פרסון, טרבור בוקר וג'ו יאנג (לליגה הסינית), גלן רובינסון השלישי (חופשי, לדטרויט), אלכס פוית'רס (חופשי, לאטלנטה).

        העונה המוצלחת הפריעה לקווין פריצ'ארד באמצע תהליך הבנייה שלו. הסגל הנוכחי לא אמור היה להוביל את הפייסרס לצמרת, אלא להיות סגל של תקופת מעבר, כשפריצ'ארד בנה אותו כך שכמעט כולם יסיימו חוזה ביחד בקיץ הבא. זה אומר שבעונה הקרובה שבעה משמונת שחקני הרוטציה המרכזיים ימשיכו בקבוצה (השמיני, לאנס סטיבנסון, הוא הפחות חשוב ביניהם), אך בקיץ הבא חמישה מהם יסיימו חוזה: דארן קוליסון, קורי ג'וזף, בויאן בוגדנוביץ', ת'ד יאנג ומיילס טרנר (שלעומת כל השאר יהיה שחקן חופשי מוגבל). יהיה לאינדיאנה הרבה מאוד מקום מתחת לתקרה ב-2019, ופריצ'ארד יצטרך להחליט האם להשתמש בו כדי לשמור על רוב הסגל הקיים או לחפש שחקנים איכותיים יותר.

        אבל זה כאב הראש של השנה הבאה. בינתיים יש לאינדיאנה שנה נוספת עם סגל שניצח 48 משחקים ומרגיש שעם כמה שדרוגים קטנים יש פוטנציאל לקפיצת מדרגה נוספת. במזרח יש רק שלוש קבוצות שניתן להחשיב כגדולות, וכולן מתבססות על כוכבים שעברו פציעות משמעותיות בשנים האחרונות. העונה הזאת יכולה להתברר כחלון הזדמנויות נדיר עבור הפייסרס. פריצ'ארד ניגש לקיץ הזה עם מחשבה על ההווה, אך כזו שלא תפגע יותר מדי בגמישות העתידית. שניים משלושת השחקנים המשמעותיים שהגיעו הקיץ חתמו על חוזה לעונה אחת בלבד: טייריק אוונס שמגיע לאחר עונת קאמבק בממפיס וקייל "אולי השנה" אוקווין שהייתה לו בשקט עונה די מוצלחת בניקס. השחקן היחיד שחתם על חוזה ארוך הוא דווקא דאג מקדרמוט, מומחה השלשות שלא ממש פגע ב-NBA עד כה ולא עשה משהו שמצדיק חוזה של 22 מיליון דולר לשלוש שנים.

        מקדרמוט מאוד דומה בסגנון וביכולות לבוגדנוביץ', ואיתו יהיו למקמילן שלוש עמדות עם שני שחקנים דומים. יחד איתו ועם אוונס, לאינדיאנה יהיו השנה יותר קלעי שלשות ויותר שחקני כנף שניתן להשתמש בהם בהרכבים נמוכים. זה חשוב, כי בעונה החולפת אינדיאנה דורגה במקום ה-26 בלבד בליגה בכמות שלשות למשחק (24.5), ואחוזי השדה המצוינים שלה (47.2, מקום שישי בליגה) התבזבזו על יותר מדי זריקות מחצי מרחק. אוקווין ייתן למקמילן גם אופציה של הרכבים גבוהים בהם הוא ישחק לצד טרנר או סאבוניס, אך ב-NBA כיום קשה לתת להרכבים כאלה דקות משמעותיות, לכן סביר שאוקווין יתפקד בעיקר כסנטר שלישי.

        בדראפט פריצ'ארד בחר בארון הולידיי. האח הצעיר של ג'רו וג'סטין הוא פוינט גארד יצירתי עם קליעה טובה מבחוץ, הוא מזכיר בסגנון המשחק את אולדיפו אך הוא פחות גבוה ופחות אתלטי, לכן לא בטוח אם יכולת החדירה שלו תתורגם ל-NBA. פרט להולידיי, פריצ'ארד השתמש בבחירות הדראפט בשנתיים האחרונות לחיפוש שחקן פנים עם איכויות שמתאימות למשחק המודרני. בשנה שעברה הוא בחר בטי ג'יי ליף שקולע מבחוץ ואייק אניגבוגו שבנוי כמו סנטר אידיאלי (שניהם שיתפו פעולה עם הולידיי ב-UCLA), השנה בחר בסיבוב השני את אליזיי ג'ונסון שהוא פורוורד מגוון שיודע להוליך כדור. כרגע אף אחד משחקני הפנים הצעירים לא נראה בשל לרוטציה, והפייסרס ישמחו אם אחד מהם יתפתח לשחקן משמעותי.

        ציון הקיץ: 6, נגיד? אחרי הקיץ שעבר לא כדאי להמר נגד פריצ'ארד, אבל ההחתמה של מקדרמוט העלתה סימני שאלה. אם הוא החליט להחתים שחקן אחד על חוזה ארוך, טייריק אוונס נראה כמו אופציה הרבה יותר הגיונית לצרכים של אינדיאנה (עוד על כך בקרוב). בכל מקרה, הקיץ הבא יהיה הרבה יותר מעניין.

        שחקן ממפיס גריזליס טייריק אוונס (AP)
        לפייסרס סוף סוף יש סקורר משני ראוי. טייריק אוונס (צילום: AP)

        מי מו

        חמישייה: דארן קוליסון, ויקטור אולדיפו, בויאן בוגדנוביץ', ת'ד יאנג, מיילס טרנר.

        ספסל: קורי ג'וזף, ארון הולידיי, טייריק אוונס, דאג מקדרמוט, טי ג'יי ליף, אליזיי ג'ונסון, דומנטאס סאבוניס, קייל אוקווין, אייק אניגבוגו

        מאמן: נייט מקמילן (עונה 15 כמאמן ראשי ב-NBA, שלישית באינדיאנה).

        הכוכב: "מתי מתחילים? אני מוכן לקחת את זה לרמה הבאה". את ההודעה הזו קיבל דייויד אלכסנדר, המאמן שעבד עם ויקטור אולדיפו בקיץ שעבר, מספר דקות לאחר ההפסד של אינדיאנה במשחק 7. הסיפורים על מוסר העבודה האובססיבי של אולדיפו מתחילים להזכיר את אלו של קובי בריאנט ולברון ג'יימס. הוא ארגן לעצמו מעבדת כישורים במיאמי והעביר את הקיץ בלו"ז קבוע בו שמר על הדיאטה הקפדנית שלו ועבד לאורך כל היום. שחקנים נורמליים עובדים על תחום אחד שהם רוצים לחזק בקיץ, אבל דיפו עבד על הכל. המאמנים שלו נכנסים לדקויות של סוגים שונים של עבודת רגליים, הטעיות ראש, תגובה מול דאבל-טים מהסוג שקליבלנד הביאה מולו, האצה והאטה. בשלב מאוחר יותר בקיץ אלכסנדר טען שהאקספלוסיביות של דיפו תהיה מפחידה בעונה הקרובה, שהוא הופך להיות מיני לברון. מי שחושב שהוא מגזים, שייזכר מה הוא חשב על דיפו לפני שנה.

        האקס פקטור: טייריק אוונס. כאמור, פרט לאולדיפו לאינדיאנה יש שני שחקנים כמעט זהים ברוב העמדות, כך שכמעט אף אחד לא מביא ערך מוסף ייחודי. יוצא הדופן הוא טייריק, שאם ימשיך מהיכן שעצר בממפיס יוכל לתת לאינדיאנה את מה שהכי היה חסר לה בעונה שעברה: סקורר משני. ניתן להניח שאוונס יעלה מהספסל כדי לנהל את היחידה השנייה, אך יקבל לא מעט דקות לצד דיפו, בעיקר בימים בהם ההתקפה תיתקע. קבוצות יתייחסו השנה לאולדיפו כמו אל אולסטאר וסביר שהוא יראה הרבה שמירות כפולות והגנות מתכווצות, הוא יזדקק לצידו לעוד שחקן שמסוגל ליצור מצבי קליעה.

        המספר הנוסף: 54.4 - אחוז הסלים של אינדיאנה מאסיסטים בעונה החולפת, מקום 28 בליגה. שתי הקבוצות שמתחתיה צריכות להוות סימני אזהרה עבור מקמילן: פורטלנד ו-OKC, שתי קבוצות עונה רגילה טובות שתלויות לחלוטין בצמד סקוררים וקל מדי לעצור בפלייאוף. קל להתמכר לתלות באולדיפו, שהוא יותר סקורר מרכז, אבל לאינדיאנה יש כלים לפתח התקפה מגוונת יותר. יש לה מנהלי משחק, מומחי שלשות, שחקני פנים שיודעים לעבוד גם בצבע וגם בחוץ. קבוצות לא נוטות לשנות כשהן מצליחות, אך התחושה היא שבלי שינוי יהיה קשה לפייסרס להגיע רחוק יותר מהעונה שעברה.

        מיילס טרנר, אינדיאנה פייסרס (GettyImages)
        ימצא את עצמו מחוץ לקבוצה? מיילס טרנר (צילום: GettyImages)

        ולכדור הבדולח

        תחזית נועזת: מיילס טרנר לא יסיים את העונה באינדיאנה. שני הצעירים המשמעותיים ביותר של הפייסרס הם טרנר וסאבוניס, הראשון מסיים חוזה בקיץ הבא והשני שנה אחריו. בזמן שיש לאינדיאנה שאיפה לשחק עם שניהם ביחד, כל שנה שעוברת זה נהיה יותר קשה. בפלייאוף שניהם התקשו להתמודד עם הפיק נ' רול של לברון ג'יימס, ולא מן הנמנע שמול לא מעט קבוצות פלייאוף יהיה למקמילן קשה להרכיב אפילו אחד מהם במאני טיים. כשזה המצב, לא יהיה הגיוני מבחינת פריצ'ארד לתת לשניהם חוזים גדולים וארוכים, לכן הנחת המוצא שלי היא שבסופו של דבר הוא יבחר רק אחד מהם כסנטר העתיד שלו ויוותר על השני.

        לטרנר יש יותר כישרון גולמי, אך סימנים רבים מעידים על כך שסאבוניס יודע להביא את היכולות שלו לידי ביטוי בצורה טובה יותר. למרת שהליטאי לא מספק מטריה אווירית כמו טרנר, מבט על מספרים הגנתיים מורכבים מראה שהוא שחקן הגנה טוב יותר, כולל בנתונים של הגנה על הטבעת, והוא ריבאונדר הרבה יותר טוב, נתון חשוב במיוחד לקבוצה שדורגה במקום ה-26 בליגה בריבאונד הגנה בעונה שעברה. טרנר יהיה שחקן חופשי מוגבל בקיץ בו להרבה מאוד קבוצות יהיה מקום מתחת לתקרה, הפוטנציאל שלו צפוי לסדר לו הצעות קרובות למקסימום שלא בטוח שאינדיאנה תרצה להשוות. במקרה כזה, עדיף לפריצ'ארד לחפש טרייד במהלך העונה כדי לא לאבד שחקן עם ערך שוק גבוה בלי תמורה.

        גזר הדין: אינדיאנה לא איבדה בקיץ שום דבר משמעותי, הוסיפה שניים-שלושה שחקני רוטציה ותקבל את אולדיפו אחרי עוד קיץ רצחני, יש לה סיבה טובה לקוות לצעד קדימה אל עבר עונה של יותר מ-50 ניצחונות. אבל אני דווקא מהמר על רגרסיה לממוצע שתוביל לירידה קלה בטור הניצחונות, מה שלא יפריע לפייסרס לתקוע יתד במקומות 4-6 במזרח. הסיכוי לעבור סיבוב הפעם יהיה תלוי מאוד ביריבה וזו בהחלט אופציה ריאלית עבור אינדיאנה, אבל כרגע יש במזרח לפחות ארבע קבוצות עם גג גבוה יותר. 46 ניצחונות ועוד הפסד צמוד בסיבוב הראשון.