"המודל הסלובני" הפך בשנה החולפת לקלישאה שחוקה וחבוטה בעולם המונחים של הכדורסל הישראלי. זכייתה של נבחרת סלובניה באליפות אירופה בספטמבר אשתקד, לצד הפיכתו של לוקה דונצ'יץ' לכוכב הגדול ביבשת, הציפו בכל פעם מחדש את השאלה - למה הם כן ואנחנו לא? השאלה הזו אינה נוגעת רק לכדורסל. סלובניה, מדינה בת שני מיליון תושבים שנוסדה ב-1991, הפכה למעצמת ספורט שבאמתחתה 23 מדליות אולימפיות, זכתה במדליית הארד העולמית בכדוריד ב-2017 ובמדליית הכסף האירופית בכדורעף ב-2015.
אין תשובה מסודרת ומופשטת, ובוודאי לא ממצה, לשאלה הזו. אבל מעניין לקבל רשמים ראשונים מנקודת מבטו של מאמן הכדורסל הסלובני הראשון בישראל: גאשפר פוטוצ'ניק בן ה-37 מבני הרצליה, הצעיר בין מאמני ליגת העל, יסגור בקרוב שני עשורים על הקווים, לאחר שהספיק לעבור כמאמן ראשי וכעוזר מאמן בלא מעט צמתים ולעבוד עם לא מעט כוכבים - מהמאמנים בוז'ה מאלקוביץ', יורה זדובץ' ואלכסנדר דז'יקיץ' ועד השחקנים גוראן דראגיץ', מתיאש סמודיש ויאקה לאקוביץ'.
עוד בנושא:
אור שקדי מסביר איך צומק העונש על שימוש בסמים בכדורסל הישראלי
בני הרצליה הפסידה במשחק אימון להפועל תל אביב
בואו לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם המתחדש של וואלה! ספורט
- אז למה אתם כן ואנחנו לא? מה הופך את סלובניה למדינת ספורט כל כך מצליחה?
"אני חושב שצמד המילים שהשתמשת בו, 'מדינת ספורט', הוא המפתח. הספורט הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהחיים של לא מעט אנשים. חלק גדול מהתושבים במדינה מתעמלים ועושים הרבה מאוד ספורט באופן קבוע, גם אם הם עובדים בעבודות משרדיות רגילות ולרגע לא חלמו שיהפכו למקצוענים. זה פשוט חלק מההווי התרבותי שלנו. אני לא חושב שהמדינה, כמדינה, עושה משהו מיוחד. יש פשוט מודעות לחשיבות של הנושא הזה והרבה שיתוף פעולה. בתי ספר הולכים לקראת התלמידים כמעט באופן אוטומטי ומאפשרים להם לצאת לאימונים, בתנאי כמובן שיוציאו ציונים מספקים, ולא מערימים עליהם קשיים.
"להגיד לך שהכל ורוד ועובד כמו שצריך? ממש לא. אנחנו מאוד מודאגים מהעובדה שבני הנוער שלנו תקועים יותר מדי שעות ביום מול מסכי המחשב, הטלוויזיה והסמארטפון. אין לי ספק שזה פוגע בהם. כמאמן שעובד לא מעט עם צעירים, אני מדגיש בפניהם לא פעם את החשיבות בתרגול ובעבודה קשה, באהבה למשחק ובפעולה הפשוטה - לרדת למגרש בכל יום למשך כמה שעות ולזרוק לסל. הדור הזה חשוף להרבה יותר פיתויים, ולכן יותר קשה לו לעשות את זה. מי שלא מתמיד, מתקשה לממש את הפוטנציאל שלו".
- על אף האהבה וההערכה שכל אנשי הכדורסל באירופה רוחשים לדראגיץ' ולדונצ'יץ', הזכייה של סלובניה ביורובאסקט נתפסה כהפתעה. גם עבורך?
"אני לא יכול להגיד שציפיתי שנזכה בתואר, כי כל כך הרבה דברים צריכים להתחבר ולהסתדר בעת ובעונה אחת כדי שנבחרת כמו שלנו תלך עד הסוף. עבדתי חמש או שש שנים בנבחרת, ותמיד הרגשנו שחסר לנו משהו קטן כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית. פעם שחקן אחד נפצע, או שקיבלנו הגרלה אכזרית מול יריבה קשה בשלב מוקדם יחסית, או שמשהו חסר בכימיה בין השחקנים. מספיק שדבר אחד משתבש, ואת חצי הגמר אתה רואה בטלוויזיה".
- היית עוזרו של מאלקוביץ' בנבחרת ביורובאסקט ב-2011 וב-2013, ובשני הטורנירים הודחתם ברבע הגמר. לצד השמחה והגאווה הלאומית, לא צבט לך הלב שההצלחה ההיסטורית הגיעה במשמרת של מישהו אחר?
"לא לא, ממש לא. הייתי כולי אוהד של הנבחרת. רוב השחקנים בסגל הזה שיחקו תחתיי במדים הלאומיים או שעבדתי איתם במסגרות אחרות, אז בוודאי שלא יכולתי לייחל להפסד שלהם, כמו כל אזרח במדינה. באופן אישי הייתי כבר בהונגריה, בעיצומה של ההכנה לעונה החדשה עם קבוצתי דאז, קרמונד, ואני זוכר איך צפיתי במשחקים במתח ובהתרגשות. תראה כמה המדינה שלכם התרגשה מהזכייה החשובה של ישראל באליפות אירופה עד גיל 20, ותכפיל את זה פי כמה וכמה כשמדובר ביורובאסקט".
- איך מתחזקים ענף כל כך פופולרי ומצליח, כשאין למדינה שום מועדון בצמרת האירופית? לובליאנה איבדה את מקומה ביורוליג לפני חמש שנים (וגם עד אז הייתה קבוצת תחתית במפעל), גם קרקה נובו מסטו נעלמה מהמפה הבינלאומית ואפילו באליפות באדריאטית לא זכתה קבוצה סלובנית מאז 2002.
"קבוצות רבות בסלובניה, ובראשן אולימפיה, סבלו מבעיות כלכליות לא פשוטות בשנים האחרונות. היא עברה תהליך הבראה ממושך וכואב, אבל בשנה האחרונה הצליחה למחוק את החובות שלה ואני מאמין שעכשיו היא מתחילה את הדרך הארוכה לצמרת. אני לא יודע אם זה יספיק כדי לחזור ליורוליג, כי הפערים התקציביים נותרו גבוהים וגם הליגה עצמה הפכה למועדון קטן יותר ודי סגור, אבל זה לא כל כך נורא. גם הצלחה ביורוקאפ או בליגת האלופות היא מכובדת ויכולה לסחוף אחריה לא מעט אנשים.
"אולימפיה היא עדיין שם גדול, וכולם ממשיכים לעקוב אחריה גם אם היא לא משחקת במפעל הכי בכיר. הנבחרת נמצאת בצמרת של הכדורסל האירופי, יש לנו שחקנים מעולים שמופיעים באירופה וב-NBA, כך שלקהל הצעיר יש אחרי מי לעקוב ואת מי להעריץ. יכול להיות שריאל מדריד הייתה הקבוצה הכי פופולרית בסלובניה בשנים האחרונות, בזכות דונצ'יץ' והעניין שהוא מעורר".
- אתה איש כדורסל סלובני, והנה הזכרנו את דונצ'יץ'. אני בכלל צריך להמשיך את השאלה?
"זה בסדר, אני מבין לאן אנחנו מגיעים", צוחק פוטוצ'ניק. "האמת היא שאני מכיר אותו הרבה שנים, אבל לא זכיתי לעבוד איתו באופן אישי. רוב המפגשים בינינו היו דווקא כיריבים, בטורנירי הנוער של היורוליג, כשהוא היה בקבוצה הצעירה של ריאל ואני שימשתי עוזר מאמן באולימפיה. כל דבר שאגיד עליו, כבר נאמר. מה שהוא עושה בגילו הצעיר זה דבר מדהים, ואני רק מקווה שימשיך. הצלחה שלו ב-NBA תעזור לכדורסל האירופי כולו, ותפיח תקווה בלא מעט כדורסלנים צעירים. הוא כבר הצליח למשוך לא מעט צעירים בסלובניה למשחק הזה".
- בארה"ב נשמעים גם קולות של זלזול בו, וסימני שאלה בנוגע לסיכויי ההצלחה שלו ב-NBA. אפילו שמעתי פה ושם את המילה "אוברייטד".
"אין לי ספק שלוקה יצליח גם ב-NBA, אבל הספקות האלה נורמליים. מה שעשית בעונה שעברה, לא יעזור לך בעונה הבאה, ומעבר לכך אנחנו יודעים שבארה"ב לא כל כך מכבדים את מה שנעשה באירופה. הוא צריך לעבוד ולהרוויח מאפס את הכבוד הזה".
בני הרצליה תהיה התחנה השנייה של פוטוצ'ניק מחוץ לסלובניה. בשנתיים האחרונות הוא אימן בהונגריה, ודרכה גם נוצר החיבור בינו לבין הבוס החדש שלו, אלדד אקוניס. "שיחקנו נגד הרצליה לפני שנתיים ביורופקאפ, ומאז שמרנו על קשר מפעם לפעם", מספר המאמן. "בתחילת הקיץ הנוכחי הוא התקשר אליי כדי להתייעץ לגבי שחקנים, כמו שרבים עושים בתחום שלנו, ועם הזמן, ככל ששוחחנו יותר, עלתה האפשרות שאגיע להרצליה כמאמן".
- הרצליה אינה מועדון רגיל, כיוון שהיו"ר הוא זה שבונה את הסגל. כמה היית מעורב בבחירת השחקנים? הלוא חתמת באופן רשמי כשרובם כבר היו חתומים?
"זה נכון שההכרזה עליי הגיעה בשלב מאוחר של הקיץ, כי היו כל מיני פרטים טכניים קטנים שלקח לנו זמן לסגור, אבל בפועל התחלתי לעבוד כמאמן הקבוצה זמן רב קודם לכן, והייתי מתואם עם אלדד לגבי המהלכים הללו".
- אתה יודע שברוב הפעמים שתרצה להחליף שחקן בליגה הישראלית, תמצא את עצמך מבצע חילוף כפול בגלל החוק הרוסי. כמי שבא מסלובניה, מה אתה חושב על המדיניות הזו?
"אני חדש כאן, ועוד לא התנסיתי בזה, כך שאני לא רוצה לדבר יותר מדי על הנושא הזה. זו המציאות, אלה הכללים שההתאחדות המקומית קבעה, ואיתם כולנו נתמודד. באופן עקרוני, אני לא אוהב חוקים כאלה וחושב שהם לא עוזרים לאף אחד. אני מאמין ששחקן צריך להילחם על הדקות שלו, שרק כך הוא יכול להתקדם ולהשתפר. אני מסכים שצריך לתמוך בשחקנים המקומיים ולקדם את הצעירים, אבל רוב המאמנים ממילא רוצים לעשות את זה".
- כרם משעור הפך לכוכב בהרצליה, ועכשיו הוא חוזר אחרי עונה שבה כמעט לא שיחק במכבי תל אביב. אתה מרגיש שהביטחון העצמי שלו נפגע?
"כרם הוא שחקן חשוב בקבוצה שלנו ושם גדול בכדורסל הישראלי, ואני סומך עליו ומאמין בו. הוא זקוק לזמן כדי להחזיר לעצמו את הביטחון, אבל אני מאמין שהוא מספיק טוב ושזה יקרה. יהיה לו תפקיד מפתח בקבוצה".
פוטוצ'ניק, נשוי ואב לשניים, הותיר בינתיים את משפחתו בביתה בלובליאנה ועבר לישראל לבדו. אשתו נושאת את ילדם השלישי, והוא מקווה שתצטרף אליו לאחר הלידה. "הכרתי את הליגה דרך המפגשים הרבים שהיו לי נגד מכבי תל אביב לאורך השנים עם לובליאנה, גם כעוזר מאמן וגם כמאמן ראשי".
- ניצחת את מכבי לפני שנתיים ביורוקאפ. אתה יודע שיזכירו לך את המשחק הזה לא מעט בתקופה הקרובה...
"אני מקווה שבקרוב יפסיקו להזכיר את הניצחון ההוא, ויתחילו לדבר על הניצחון הבא. אני יודע שמצפה לנו ליגה קשה ותחרותית, שמשחקים בה כדורסל מהיר, המאמנים בה מאוד טקטיים ויש הרבה שחקנים אמריקאים".
- כמי שבא מהאסכולה האקס יוגוסלבית, כבר מספרים על האימונים הממושכים שלך ועל הדרישות הגבוהות שיש לך מהשחקנים.
"כדורסל זה לא רק ביזנס, ואתה צריך לזכור שאתה עובד עם אנשים. אני רוצה להאמין שאני הוגן ומכבד כל אדם, אבל כן, אני מאוד תובעני, מעצמי ומהשחקנים שלי".
- לו היית יכול להביא איתך לכאן את אחד הכוכבים הגדולים מסלובניה, מי זה היה?
"התשובה המתבקשת כיום היא דראגיץ' או דונצ'יץ', ותאמין לי שלא הייתי מתנגד לאמן אותם, אבל אני חייב לענות סמודיש, בגלל המנהיגות שהייתה בו".
- הספקת ללמוד משהו בעברית?
"שמע, זו שפה קשה מאוד. אני יודע להגיד 'שלום' ו'מה נשמע'. גם ההונגרית שפה לא פשוטה ובהתחלה חשבתי שלא אקלוט כלום, אבל בסוף למדתי קצת. אני מאמין שגם כאן אצליח, לאט לאט".
