פעם, בשלהי שנות ה-80', אכלו דייגו סימאונה וחברו הטוב אנטוניו מוחמד ארוחת בוקר ופספסו הסעה לאימון הנבחרת הצעירה של ארגנטינה. הם חשבו לקחת אוטובוס רגיל, אך גילו שאין כסף בארנקים, והנהג סירב בתוקף להסיע אותם חינם. אז הם פשוט פצחו בריצה - והספיקו איכשהו בכוחותיהם האחרונים. כולם התרשמו מאוד ממקצועיותם. כבר אז היה ידוע שהם לא מוותרים אף פעם.
צ'ולו ואל טורקו אוהבים זה את זה מגיל שבע, אז נפגשו לראשונה במחלקת הילדים של ולס סרספילד. הם ילידי אפריל 1970, גדלו באותה שכונה בבואנוס איירס, ובמהרה הבינו שיש להם שאיפות משותפות. הם התגברו יחדיו על כל המכשולים בדרך להגשמת החלום להפוך לכדורגלנים מקצוענים וללבוש את החולצה בפסי תכלת-לבן. הם אפילו זכו בצוותא בקופה אמריקה ב-1991. הקשר ההדוק נשמר עד היום, וכאשר קיבל מוחמד הצעה לאמן את סלטה ויגו, הוא הרים מיד טלפון לידידו הקרוב כדי להתייעץ. "בוא אלינו לספרד, אתה תהנה במועדון הזה", אמר לו צ'ולו. אז הוא הגיע להרפתקה האירופית הראשונה בקריירה.
עוד בנושא
אתלטיקו מדריד הפסידה 2:0 לסלטה ויגו, 1:4 לריאל על לגאנס
בייל ובנזמה פורחים ללא רונאלדו, אבל מי יהיה השוער הבכיר?
רונאלדו עדיין ללא שער במדי יובנטוס: "נעזור לו, זה יגיע"
מסכות, צבעים בשיער ונעליים לבנות
כן, הראשונה. כי אולי יש להם הרבה נקודות דמיון, אבל גם לא מעט נקודות שוני, ודרכיהם כלל לא הזכירו זו את זו. סימאונה היה קשר מרכזי קשוח, מוחמד היה חלוץ וירטואוז. צ'ולו גדל והתפתח ב-ולס שדגלה תמיד בניצחון בכל מחיר, מוחמד עבר בנעוריו להורקאן עבורה הסגנון ההרפתקני היה תמיד חשוב מהתוצאה. סימאונה היה אתלט נדיר, מוחמד היה שמנמן, לא הקפיד על דיאטה, ואף נאלץ לעתים לזייף את תוצאות השקילה. צ'ולו בילה עשור וחצי באירופה מאז הצטרף לפיזה הצנועה. מנגד, פיורנטינה אמנם החתימה את מוחמד ב-1991, אבל מעולם לא השתמשה בשירותיו והשאילה אותו בחזרה לליגה הארגנטינית. בקדנציה הקצרה בבוקה ג'וניורס זוכרים לו בעיקר החמצה מזעזעת מול הורקאן, אותה הסביר לימים בכך שלא היה מסוגל לשים את הכדור ברשת מול קבוצתו האהובה.
כי מוחמד הוא טיפוס צבעוני במיוחד, ולכן פרח והגיע לגדולה בקבוצה מיוחדת במינה - טורוס נסה. מחוץ למקסיקו, כמעט ולא שמעו עליה. במקסיקו היתה זו תופעת קאלט היסטרית באמצע שנות ה-90'. המועדון שהוקם בשום מקום, בעיר עניה ביותר, סחף את המדינה עם הצגות מרהיבות, ולא רק על הדשא. טורוס נסה שיחקה כדורגל פתוח עם המון שערים בשני הכיוונים, הביסה והובסה בתוצאות אסטרונומיות, ושמה למטרה לעיקר לבדר את הקהל ולתת שואו. מוחמד, הכוכב הגדול של הקבוצה, מלך השערים והבישולים, היה גם הרוח החיה מאחורי צילומים קבוצתיים מוזרים. שחקני טורוס נסה עלו לעתים למגרש במסכות או בכובעים מצחיקים, וגם צבעו את השיער בגוונים ביזאריים. בעידן בו היו לכולם נעליים שחורות בלבד, העז מוחמד לבלוט עם נעליים לבנות. הוא הרגיש דחף לעשות הכל הפוך.
מוצא לבנוני, יוגוסלבי וצ'יליאני
לא כל המאמנים הסתדרו איתו, אבל האוהדים אהבו מאוד את אל טורקו. מאיפה הכינוי? ובכן, סבו היגר מלבנון, ובארגנטינה לא התעמקו אז בגאוגרפיה של המזרח התיכון - מי שגדל באימפריה העותומנית סווג אוטומטית כטורקי. אז סבא היה טורקי, אבא היה טורקי, וכך גם הנכד אשר מוצאו דווקא מגוון מאוד - מצד אימו זורם בעורקיו דם יוגוסלבי וצ'יליאני.
הקוקטייל הזה בא לידי ביטוי בסגנון האימון שלו אשר מלא בניגודים. מצד אחד, הוא דורש משמעת ברזל, ומצד שני טוען כי סולד ממאמנים דיקטטורים ומנסה תמיד להבין את חניכיו ולהקל עליהם. מצד אחד, הוא בעד כדורגל התקפי, אך מצד שני החזקת כדור מעולם לא עיניינה אותו - הוא עובד בעיקר על הגנה מסודרת, לחץ גבוה מאוד בחלק המגרש של היריב ומעברים מהירים במיוחד. יש בזה דמיון מסוים ליורגן קלופ, אבל מוחמד מזכיר תמיד את סימאונה כאחד המודלים שלו לחיקוי. כי חבר זה חבר.
סימאונה החליף קבוצות כמו גרביים לפני שנחת באתלטיקו ב-2011, וזה היה גם גורלו של מוחמד. כמו בקריירה כשחקן, הוא עבד בארגנטינה, אבל בעיקר במקסיקו. את הורקאן הוא העלה לליגה הבכירה, עם אינדפנדיינטה זה בגביע סודאמריקנה ב-2010, את טיחואנה הוביל לאליפות היסטורית ראשונה ויחידה במקסיקו ב-2012, ואז חגג גם אליפות בקדנציה הקצרה באמריקה העשירה ב-2014. פרק הזמן הארוך ביותר הוקדש למונטריי, איתה לקח בשנה שעברה גביע, וסיפק לא מעט כותרות מרתקות. הטורקי הוא שם דבר במקסיקו, ואוהדי טורוס נסה אפילו תלו בכל משחק שלט "כולנו מוחמד" עד שהמועדון התפרק.
הבן נהרג בתאונת דרכים בגיל 9
מנגד, באירופה הוא היה אלמוני לחלוטין. הרי מוחמד לא זומן לנבחרת ארגנטינה מאז 1991, ויש לו ארבע הופעות בלבד, לעומת 106 של צ'ולו. הליגה המקסיקנית לא מוערכת כראוי ביבשת הישנה, ולא רבים המאמנים שחוצים ממנה את האוקיאנוס האטלנטי. ובכל זאת, סלטה הבחינה בו - וזה רק טבעי כי הנשיא קרלוס מוריניו הוא בעל אזרחות מקסיקנית ומעורב מאוד בכדורגל במדינה. אחרי שסגנון החזקת הכדור סטייל ברצלונה, בהדרכת חואן קרלוס אונסואה, עוזרו של לואיס אנריקה בקאמפ נואו לשעבר, לא ממש הצליח בעונה שעברה, חיפש הבעלים מישהו שיהיה קרוב הרבה יותר לשיטת הלחץ של אדוארדו בריסו. מוחמד ענה בדיוק על ההגדרה, וגם לשותפות הגורל עם הבוס היה בוודאי חלק בבחירה.
בקיץ 2006 איבד מוחמד את בנו פאריד בתאונת דרכים. השניים טסו לצפות במונדיאל, ובדרכם חזרה מברלין לפרנקפורט אחרי רבע הגמר בין גרמניה לארגנטינה נפלו קורבן לנהג מטורף. מרצדס פגעה במהירות 190 קמ"ש מאחור בקרוואן בו נסעה המשפחה עם החברים. מוחמד סבל משבר מחריד ברגלו וכמעט איבד אותה. פאריד בן התשע לא שרד אחרי יממה בטיפול נמרץ. הטרגדיה הזו מלווה את המאמן ששומר את אפר בנו בחדר ומניח פרחים לזכרו על הספסל. מוריניו מבין אותו טוב מכל אחד אחר - נשיא סלטה שכל ב-2008 בתאונת דרכים את בנו חואן קמילו, שכיהן בגיל 37 כשר הפנים של מקסיקו.
צ'ולו איחל הצלחה ונותר ללא תשובות
כעת הם משתפים פעולה בפרוייקט מרתק, והפתיחה של ויגו בהחלט גורמת לציפיות לעלות. אחרי תיקו מול אספניול וניצחון נאה על לבנטה, הגיע אתמול הטורקי למבחן הרציני הראשון בתפקידו החדש - המפגש עם חבר הנפש. "אני אוהב אותו מאוד ומאחל לו רק טוב. הוא התחיל מצוין, השיג שתי תוצאות טובות, ויש לקבוצה שלו המון תשוקה", אמר סימאונה במסיבת העיתונאים לפני הקרב באיצטדיון בלאידוס. הוא ידע שהמשימה שלו תהיה קשה. הוא לא תיאר עד כמה. סלטה אכלה את אתלטיקו לארוחת ערב עם 0:2 מוחץ וטיפסה מעליה בטבלה. לצ'ולו לא היתה תשובה לכדורגל הישיר של עמיתו.
כעת חושבים בספרד כיצד לכנות את הבחור החדש? צ'ולו הטורקי? צ'ולו המקסיקני? זה לא ממש משנה. בגליסיה עוד לא הפנימו זאת לעומק, אבל לה ליגה הרוויחה אישיות מרתקת ביותר בדמותו של מוחמד, ואנחנו עוד נשמע עליו רבות בחודשים הקרובים.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק