לו הכל היה הולך לפי התוכניות של אלכס פרגוסון, בן פוסטר עדיין היה אמור להיות באולד טראפורד. בשלהי העשור הקודם, אחרי שהשוער חזר מהשאלה בת שנתיים בווטפורד, ייעד לו המנג'ר הסקוטי תהילה לטווח ארוך במועדון, והרגיש נוח לספר על תקוותיו הגדולות בתקשורת. בקיץ 2009, חתם פוסטר על חוזה חדש לארבע שנים במנצ'סטר יונייטד, ופרגי התפייט: "הוא אחד השוערים הצעירים הטובים באנגליה, ויהיה היורש של אדווין ואן דר סאר. אנחנו מאושרים".
למען האמת, בגיל 26 פוסטר לא היה ממש צעיר כבר אז, והנבואה של המנג'ר האגדי לא היתה מדויקת. ואולם, יש קסם מיוחד בדרכו המקצועית של השוער, והקיץ הוא סגר מעגל. פוסטר הפר את ההבטחה שנתן לאוהדי ווסט ברומיץ', עזב את הקבוצה שירדה ליגה, וסגל מעגל אישי כאשר שב לווטפורד בחלוף יותר מעשור.
פעם, כאשר הצעיד את הצרעות להעפלה לפרמיירליג ב-2006, זה היה מועדון צנוע עם מסורת מפוארת ואמצעים כלכליים מוגבלים. כעת, בעידן הבעלות של משפחת פוצו, כסף לא חסר, אבל המורשת נזרקה לפח. אלא שהאוהדים נותרו, והאווירה ביציעי ויקראג' רואד לא השתנתה יתר על המידה. פוסטר מרגיש את הרוח הרעננה מהימים ההם, והפתיחה לא יכולה להיות טובה יותר. שלושה נצחונות בשלושה משחקים, מאזן מושלם בפסגה לצד ליברפול צ'לסי, ואתמול (ראשון) הוא היה הגיבור הגדול עם הצלות ברמה העולמית הגבוהה ביותר בדקות הראשונות של הקרב מול קריסטל פאלאס. רוי הודג'סון, מנג'ר הנשרים, צפה מהספסל בהתפעלות, וגם זו היתה סגירת מעגל, כי הוא עשה עבור פוסטר יותר מכל אדם אחר.
עוד בנושא:
אנגליה: ווטפורד עדיין מושלמת, ניצחון דרמטי לצ'לסי על ניוקאסל, ניצחון בכורה לפולהאם
סארי: "אדן הזאר היה נהדר", בניטס מתוסכל: "הפנדל היה גבולי"
בואו לעקוב אחרי וואלה! ספורט באינסטגרם
הילדים חשובים מהקריירה
מדובר בבחור של ניגודים. מצד אחד, יש לו דחף אדיר לנצח, הוא משקיע את כולו בהכנות, התגבר על פציעות רבות בזכות כוח רצון פנומנלי, וגם בטחון לעצמי לא חסר - בזמנו, היה משוכנע פוסטר שהביצועים שלו באימוני השדים האדומים היו טובים מאלה של ואן דר סאר. מצד שני, לא היתה לו שאפתנות אמיתית להוכיח את עצמו במועדון צמרת ובנבחרת. סדר העדיפויות שלו היה שונה, והמשפחה תמיד היתה במקום הראשון. לפי הסטיגמה המקובלת, כדורגלן בליגה הבכירה חייב להעדיף שיקולים מקצועיים על פני כל דבר אחר, אבל זה ממש לא צריך להיות כך. מבחינת פוסטר, זמן איכות עם אישה ושני ילדים חשוב על מחנה אימונים של אנגליה, במיוחד כאשר הסיכוי לשחק נמוך. מי יעז לומר שהוא טועה?
את הצ'אנס הגדול באולד טראפורד בתחילת עונת 2009/10 הוא פיספס. ההולנדי הוותיק היה פצוע, פרגוסון העניק את הבמה לפוסטר, והתוצאה היתה מאכזבת. מגוון של טעויות עוררה את זעמו של המנג'ר, ואחרי תיקו 2:2 ביתי מביך מול סנדרלנד באוקטובר סבלנותו פגה. תומאש קושצ'אק הפולני קודם אל בין הקורות, פוסטר הורד בדרגה, ובסיום העונה הסכימה יונייטד למכור אותו לברמינגהאם. פרגי עשה זאת בלב כבד: "בן הוא עדיין אחד השוערים הטובים ביותר, אבל עשינו זאת למענו כי הוא היה מאוכזב ממעמדו. הוא צריך לשחק יותר".
במנצ'סטר הבינו כי פוסטר לא נחוש מספיק להילחם על עתידו, והדברים שאמר השוער בדיעבד מוכיחים שהיה בכך צדק רב. "יונייטד לא התאימה לסגנון החיים שלי. כדורגל הוא לא הדבר הדומיננטי בחיי. אחרי שריקת הסיום בסוף השבוע, אני חוזר למשפחתי, וזה מה שמעניין אותי. בקבוצה כמו יונייטד מגיעים לשלבים הגבוהים במספר מפעלים, ויש משחק כל שלושה-ארבעה ימים. מבלים הרבה זמן בנסיעות ובבתי מלון. זה פשוט לא בשבילי", הוא אמר השנה.
הודג'סון - המנטור האהוב
לכן גם שקל פוסטר לוותר לחלוטין על הנבחרת ולפרוש ממנה. אחרי שלא נכלל בסגל למונדיאל 2010, הוא לקח פסק זמן בלתי מוגבל מהמדים הלאומיים. "יש לי שני ילדים, ואני מחמיץ חלק מהתפתחותם כאשר אני נעדר מהבית לתקופות ממושכות. נוסעים עם הנבחרת למשך שבועיים, ובסוף אני אפילו לא משחק. זה קשה. יש תחושה שאני מוחק שבועיים מהחיים ללא תמורה", הוא אמר. רק בתחילת 2013 הצליח הודג'סון לשנות את דעתו, אחרי שהפעיל עליו מכבש של לחצים. הוא ידע בדיוק מדוע עשה זאת - שיתוף הפעולה עם פוסטר נתן לשניהם המון.
ב-2011, כאשר ברמינגהאם ירדה לליגת המשנה, דאג הודג'סון, אשר מונה למנג'ר ווסט ברומיץ', להחזיר את השוער לפרמיירליג. היתה זו עונה נהדרת, הקבוצה סיימה במקום העשירי, והמאמן הוותיק השתקם אחרי הפיאסקו המהדהד בליברפול. השיקול הזה הוביל אותו למשרת המאמן הלאומי אחרי התפטרותו של פאביו קאפלו, ולפוסטר היה מבחינתו תפקיד חשוב, הן כגיבוי לג'ו הארט והן בחדר ההלבשה. לא היה פשוט לקרוע את השוער ממשפחתו, אבל הוא נסע למונדיאל בברזיל, ואפילו שיחק במשחק חסר חשיבות מול קוסטה ריקה ושמר על רשת נקיה.
אלמלא הפציעות, הוא היה נוסע גם ליורו 2016, אבל כשירותו לא היתה מלאה, ופוסטר עידכן על כך בגילוי לב את הודג'סון. על אף שחזר מספר חודשים קודם לכן בתום החלמה מקרע שלישי ברצועות בברכו, השוער לא הרגיש בטוח לחלוטין, וביקש מהבוס לקחת זאת בחשבון. "הוא תמיד היה טוב כלפיי, והוא חייב לדעת את האמת", אמר. כך נותר המשחק בגביע העולם ב-2014 האחרון שלו בנבחרת, אבל הוא לא ממש מצטער. מבחינתו, עצם העובדה שהצליח להתפרנס מכדורגל למרות הפציעה האיומה בברכו עוד כאשר היה בן 19 מהווה סוג של נס. כל השאר זה בונוס. שקט תעשייתי, המשכיות ויציבות עבור המשפחה חשובים מכל. זו הסיבה בגללה מעולם לא שקל לעזוב את ווסט ברומיץ'. במשך שבע שנים הוא הגן על שערה, וגם הירידה המפתיעה אשתקד לא הפריעה לו. הוא נשבע כי יישאר.
מוריניו לא ישמח לראות אותו
ווטפורד שינתה את תוכניותיו והצליחה להזיז אותו ממקומו. "ידעתי שאוהדי ווסט ברומיץ' ישנאו אותי, וזכותם להרגיש כך. מגיע לי, כי אמרתי להם שלא אעזוב. אבל ווטפורד היתה ממש מעוניינת בי, וזה העניק לי הזדמנות לחזור מיד לפרמיירליג. כמה עוד נשאר לי בקריירה אחרי כל הפציעות שעברתי? הבנתי שאני לא יכול לוותר על הצ'אנס הזה, מה גם שאני מכיר את המועדון הזה מבפנים. הוא לא זר לי". אלה הניגודים של פוסטר. בקבוצות בסדר הגודל הזה, שאפתנותו לא יודעת גבול, ובמדי הצרעות לי לו אתגר מרתק במיוחד.
עם ווטפורד הוא טעם לראשונה את החיים בפרמיירליג בעונת 2006/07, וזה נגמר עם ירידה מהמקום האחרון, ללא סיכוי לשרוד. הפעם, המציאות שונה באופן משמעותי, ופוסטר מאמין שאפשר להתברג בחלק העליון של הטבלה. אחרי המופע הנהדר מול קריסטל פאלאס אתמול, הוא משקיף על רוב הליגה מלמעלה. גם מנצ'סטר יונייטד מתחתיו. הוא לא התפתח לאחד השוערים הטובים בדורו כפי שציפה פרגוסון, אך עשה קריירה מכובדת בסטנדרטים שלו, בדיוק כמו שהיה רוצה. ועכשיו זה הולך להיות מעניין באמת.
במחזור הבא מארחת ווטפורד את טוטנהאם. אחרי פגרת הנבחרות, גם השדים האדומים מגיעים לביקור. באפריל הוא כבר ניצח את ז'וזה מוריניו 0:1 עם ווסט ברומיץ' באולד טראפורד, והתוצאה הזו - אשר קטעה רצף של חמישה נצחונות רצופים - הכניסה את הפורטוגלי למשבר מחודש ממנו לא יצא עד היום. כעת תהיה לו הזדמנות להעמיק אותו עוד יותר, בעוד פרגוסון מביט מהצד בעניין.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
