האיחוד האירופי: שיתוף הפעולה עם נוביצקי והמאבס ישדרג את לוקה דונצ'יץ'

דראפט 2018 נחשב לחסר וודאות עוד יותר מהרגיל. הרבה מאוד קבוצות לא היו מרוצות ממיקום הבחירה שלהן, כמעט כולן ניסו לזוז קדימה או אחורה, הקיץ העמוס שבפתח איים לזלוג למהלכים שיתרחשו בליל הדראפט ולוקה דונצ'יץ' הוא אולי הפרוספקט הבכיר המפלג ביותר בעשור האחרון. הציפייה הייתה ללילה סוער ורווי מהלכים גדולים. זה לא קרה. בסופו של דבר, ובאופן נדיר למדי, הדראפט הסתיים ללא אף מעבר של שחקן NBA נוכחי, כל הטריידים שהתרחשו היו בין בחירות ועל בחירות עתידיות.

חוסר הוודאות הוביל, כנראה, להמתנה במקום לכאוס. כל הליגה מחכה להחלטה של לברון ג'יימס, הסיטואציה עם קוואי לאונרד עדיין מעורפלת מדי גם עבור סן אנטוניו וגם עבור קבוצות שמנסות להבין אם יש טעם לנסות להביא אותו, השתטחות תקרת השכר הובילה לכך שאף קבוצה לא רצתה לקחת על עצמה חוזה כבד כדי להתקדם במיקום הבחירה. ליל הדראפט התברר כשקט שלפני הסערה שתגיע כמעט בוודאות בשבועות הקרובים, סערה שיכולה להתפרץ בכל רגע, אפילו לפני הראשון ביולי (כפי שקרה בשנה שעברה עם הטרייד על כריס פול).

מה שקבוצות כן היו מוכנות לעשות זה לשלם מחיר משמעותי של בחירות עכשוויות ועתידיות כדי להשיג את השחקן שהן רצו. כל הג'נרל מנג'רים ראו איך דניס לינדזי של יוטה זיהה הזדמנות להשיג את דונובן מיטשל בדראפט הקודם והיה מוכן לשלם עליה, המסקנה עבור רבים הייתה שכדאי ללכת עם האינסטינקטים שלהם לגבי שחקנים שהם סימנו, שפגיעה אחת בול שווה הרבה יותר מנכסים עתידיים. אני לא מתיימר להיות מומחה דראפט, ההיסטוריה מוכיחה שגם המומחים האמיתיים מתקשים להעריך בזמן אמת איך הכישרונות הצעירים יתפתחו (כמעט כולם נתנו לבוסטון ויוטה ציונים בינוניים ומטה בשנה שעברה), לכן לא אנסה לשפוט את רוב הבחירות שנעשו הלילה. אבל קרו כמה דברים מעניינים שראויים להתייחסות.

עוד בנושא

אייטון נבחר ראשון בדראפט, בגלי שני, דונצ'יץ' עבר בטרייד לדאלאס
דאלאס מתלהבת מדונצ'יץ': "פיניקס וסקרמנטו עוד יתחרטו בגדול"
בארקלי: "לא הייתי בוחר בדונצ'יץ' ראשון או שני, לא סומך על זרים"

תחזית אחת אני כן מוכן לספק: לוקה דונצ'יץ' יהיה כוכב NBA. גם המומחים הרבים שהתלהבו מאוד מחוכמת המשחק יוצאת הדופן שלו פספסו נקודה חשובה עוד יותר לגביו: מה השנה האחרונה אומרת לגבי האופי שלו. דונצ'יץ' שיחק כדורסל תחרותי כשחקן מוביל באופן קבוע מסוף אוגוסט עד החצי השני של יוני, פרק זמן כמעט לא אנושי שאפילו ב-NBA לא מתקרבים אליו. זה אמור להתיש כל שחקן, בטח ילד בן 18, אבל הוונדר בוי מצא עוד ועוד כוחות להשפיע על עוד ועוד משחקים גדולים. באופן סמלי, הוא שיחק בתקופה הזאת בדיוק 82 משחקים רשמיים, סיים אותם עם מאזן 15:67 וזכה בשלושת התארים המרכזיים עליהם התמודד.

היכולת להעריך אופי של כישרון צעיר היא אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני מערכי הסקאוטינג של הקבוצות. הם משתמשים לשם כך בראיונות עומק, פרופילים פסיכולוגיים ונתונים מורכבים. קשה מאוד להבין משהו על אופי של שחקן מעונת מכללות, עונה קצרה שכוללת מעט מאוד משחקים מול יריבות סבירות. העונה של דונצ'יץ', לעומת זאת, סיפקה את המנייה הבטוחה ביותר שניתן לבקש. יש לו את התכונה הזאת שמפרידה בין כישרון גדול לשחקן גדול, בין שחקן משני לשחקן מוביל, תכונה ששווה כל כך הרבה יותר מעוד קצת אתלטיות או עוד קצת קליעה מבחוץ.

הקבוצה שהאמינה בכך מספיק כדי לשלם עבורו היא דאלאס. מבחינה מקצועית, הצורך המרכזי של המאבס היה בשחקן פנים אתלטי שיודע להגן על הטבעת, שחקן כזה היה מחכה לה בבחירה החמישית (ג'רן ג'קסון או מו במבה). אבל עבור הכישרון הסלובני מארק קיובן והצוות שלו היו מוכנים לוותר על הצורך המקצועי המיידי וגם על בחירת סיבוב ראשון עתידית עם הגנות די מינימליות.

מבין האפשרויות הרלוונטיות, דאלאס היא הסיטואציה הטובה ביותר עבור דונצ'יץ'. הוא יזכה לשחק לצד דירק נוביצקי, גדול השחקנים האירופיים בכל הזמנים, במה שאולי תיזכר כעונת העברת השרביט. ריק קרלייל יודע לבנות מערכות התקפיות חכמות המבוססות על פיק נ' רול, הלחם והחמאה של ילד הפלא. דניס סמית' הוא פרטנר אידיאלי לקו האחורי, כזה שיכול גם להוביל כדור וגם לשחק רחוק מהכדור ולשמור על שחקני חוץ מכל הסוגים. שיתוף הפעולה בין השניים יהיה אחד המסקרנים בליגה בשנים הקרובות. אין בסגל הנוכחי יותר מדי שחקנים שיהיו רלוונטיים לעתיד של המאבס (בעיקר האריסון בארנס ואולי דוויט פאוול), אבל יהיה לקיובן הרבה מקום פנוי לשחקנים חופשיים בשנים הקרובות.

אטלנטה, שוויתרה על דונצ'יץ', עשתה זאת כדי לבחור ברכז הסקורר טריי יאנג. טראוויס שלנק, הג'נרל מנג'ר החדש, מגיע מהמערכת של גולדן סטייט וכנראה סימן את יאנג בתור הסטף קרי שלו. הבחירה ביאנג הגיעה למרות שהפוינט גארד דניס שרודר היה אחד השחקנים הבכירים של ההוקס בעונה החולפת. סיפור דומה קרה בבחירה הבאה, בה אורלנדו לקחה את מו במבה לעמדת הסנטר, עמדה בה כבר משחקים ניקולה ווצ'ביץ' וביסמאק ביומבו. להנהלות החדשות של שתי הנמושות האלה ממש לא אכפת מאיזון הסגל הנוכחי, הן בחרו את השחקן המועדף עליהן.

המסקנה המיידית היא שניתן להשיג שחקני NBA ראויים כמו ווצ'ביץ' ושרודר כמעט בחינם, בטח את שרודר שיש לו חוזה לשלוש שנים נוספות. החסרונות של שניהם יקשו עליהם להיות שחקני חמישייה בקבוצת פלייאוף, אבל יש להם פוטנציאל להיות סקוררים איכותיים מהספסל, מהסוג שללא מעט קבוצות היה חסר בפלייאוף האחרון. המגמה המסתמנת היא ששחקנים שלא מתאימים לעידן הנוכחי הופכים ללא רלוונטיים עבור קבוצות רבות, מוכשרים ככל שיהיו. קבוצות שיילכו נגד המגמה וימצאו דרכים חכמות להשתמש בהם יוכלו להרוויח יתרונות קטנים וחשובים.

לא ברור מי מקבל החלטות כרגע בפילדלפיה, אחרי העזיבה של בריאן קולאנג'לו הם מינו צוות שאמור לקבל החלטות ביחד, אבל זה לא הפריע להם לקבל כמה החלטות מעניינות. הסיקסרס המירו שתי בחירות סיבוב שני בדראפט הנוכחי בשלוש בחירות עתידיות, מהלך שרוחו של סם הינקי שורה עליו. אך המהלך החשוב ביותר היה הטרייד בו הם החליפו את מיקל ברידג'ס מהבחירה העשירית בזאיר סמית' מהבחירה ה-16 וקיבלו בתמורה מפיניקס את הבחירה הלא מוגנת של מיאמי ב-2021.

שוב, אין לי כוונה להמר מה ייצא מברידג'ס וסמית', שניהם שחקני כנף עם פוטנציאל מעניין ויכול להיות שברידג'ס יתברר כגניבה של הסאנס. אבל במבט ראשון, פיניקס שילמה מחיר גבוה מאוד כדי לעלות מהמקום ה-16 ל-10 בדראפט. מיאמי היא קבוצה ללא אופק, היא תקועה עם חוזים ארוכים לשחקנים בינוניים ומאוד יכול להיות שתלך ותידרדר בשנים הקרובות. הבחירה של מיאמי ב-2021 עשויה להתברר כנכס משמעותי מאוד שפילדלפיה תרוויח בשלב בו היא כבר צפויה להיות קונטנדרית בכירה. הקיץ החשוב של הסיקסרס, שהתחיל רע עם פרשת קולאנג'לו, המשיך עם מה שכרגע נראה כמו הברקה גדולה ומפתיעה.

מבט על הסיבוב הראשון מגלה שני שחקנים שנבחרו נמוך הרבה יותר מרוב התחזיות. הראשון הוא מייקל פורטר ג'וניור, כישרון גדול שבקושי שיחק במכללות בגלל פציעת גב שהרתיעה את רוב הקבוצות. בימים האחרונים עוד דובר עליו כמועמד לבחירה השנייה, בסוף הוא נפל עד לדנבר ב-14, ככל הנראה גם בגלל שרוב הקבוצות לפני כן כבר היו נעולות על בחירות אחרות. דנבר לקחה הימור מתבקש על סקורר עם פוטנציאל גבוה במיוחד. פורטר יוכל להיכנס לעניינים בקצב שלו מאחורי פול מילסאפ ויהיה מעניין במיוחד לבחון את שיתוף הפעולה שלו עם ניקולה יוקיץ'.

המידרדר השני הוא רוברט וויליאמס, שחקן פנים אתלטי שמומחי הדראפט הרבו להשוות לקלינט קאפלה. וויליאמס נפל בעיקר בגלל סימני שאלה הקשורים לאופי שלו ונחת בבוסטון, שמאמינה ביכולת של המערכת ובראד סטיבנס לגייס גם שחקנים בעייתיים. בוסטון זקוקה בדיוק לשחקן מהסוג הזה, שחקן פנים אתלטי שניתן לשלוח למערכה כשרוצים לבצע חילופים של חמש עמדות. אם יתברר שדני איינג' שוב פגע בול הוא ירוויח בדיוק את הפיסה החסרה בפאזל שלו.