ביוני 2003 פרסם העיתונאי האמריקאי ג'ון ורטהיים שירים שחיבר על רוג'ר פדרר, מראט סאפין וטומי האס. ברשותכם, ולצורך הכתבה בלבד, נתמקד רק בשיר שהוא כתב על פדרר לפי המוזיקה של "אם רק היה לי מוח" מתוך הקוסם מארץ עוץ (בתרגום חופשי ופראי של כותב המאמר, המקור כתוב עם חרוזים):
אם אתה רוצה לזכות במשכורת
תהמר נגדי בגרנד סלאם
אני בקושי יכול לשמור על ההגשות
אני משחק טוב רק לפרקים
אבל נחנק במשחקים גדולים
כי אין לי עצבים מתאימים
חבל שאני לא נועז יותר
יש לי כמויות מטורפות של כישרון
ובנוסף, אני משחק עם מרץ
אבל יש אהבה ולא הרבה נשיקות
כשאני עושה את ההיעלמות השוויצרית שלי
אם רק הייתה לי מעט עצבים מתאימים
יום גדול בפוטנציה
תמיד נענה בבכי של "רוג'ר? יום האולי!"
התוצאות שלי מראות עקומת סינוס
הפוטנציאל הבלתי ממומש העצום שלי
חייב רבות לגורמים אקזיסטנציאלים
אם רק היו לי מעט עצבים
לאלה מכם שמעוניינים בגרסה של השיר באנגלית (זה עדיף)
זה ממש לא נכתב על מנת לנגח את כותב החמשיר הבאמת מצוין, זו לא המטרה. המטרה היא להראות איך לפעמים דברים מתהפכים ומשתנים בספורט. השיר נכתב מיד לאחר שפדרר הודח בסיבוב הראשון מרולאן גארוס ב-2003 על ידי לואיס הורנה הפרואני. השוויצרי הגיע לטורניר כמדורג חמישי ולמרות זאת רשם כישלון והודח מוקדם. זה היה הגרנד סלאם ה-16 בקריירה של פדרר עד אז כשההצלחה הכי גדולה שלו הייתה הגעה לרבע הגמר פעמיים, שני המקרים היו ב-2001. רצה הגורל והפדרר ובטורניר הגרנד סלאם הבא מי שזכה היה לא אחר מאשר השוויצרי בעצמו והשאר כבר באמת היסטוריה.
למה סיפרנו לכם את כל הסיפור הזה? כי יש קווים מקבילים רבים בין המצב של פדרר בעבר לבין המצב של סשה זברב כרגע. כשרוג'ר פדרר היה בגילו של הגרמני הצעיר (21 וחודש) היה לו תואר מאסטרס אחד, אפס תארי גרנד סלאם והוא היה במקום ה-13 בעולם. לזברב כרגע יש שלושה תארי מאסטרס, אפס בגרנד סלאם והוא במקום השלישי בעולם. אנדי מארי באותו גיל היה ללא תארי מאסטרס, ללא תארי גרנד סלאם ובמקום ה-11 בעולם. דג'וקוביץ' ונדאל התפתחו מהר מכולם: לדג'וקוביץ' היה תואר גרנד סלאם אחד, ארבעה תארי מאסטרס והוא דורג שלישי בעולם כשהיה בן 21 וחודש, לנדאל היו כבר שלושה תארי גרנד סלאם ולא פחות מתשעה תארי מאסטרס והוא היה שני בעולם.
לפיכך, ניתן לקבוע שההישגים של זברב עד כה הם לאין ערוך מרשימים יותר מאלה שהיו לפדרר בגילו. לא שזה אומר שהגרמני הצעיר יתקרב למה שהשיג פדרר לאורך הקריירה, אבל ברור שהפוטנציאל הוא עצום. בגיל 21 הוא כבר הטניסאי הפעיל עם כמות תארי המאסטרס החמישית בטיבה אחרי ארבעת הגדולים (שלושה) והגיע לחמישה גמרים. בחודשים האחרונים זברב, שזכה כבר בשמונה תארים בקריירה והכניס 10,373,552 דולר, הגיע לגמר המאסטרס במיאמי, לחצי הגמר במאסטרס במונטה קרלו, זכה בטורניר מינכן ולאחר מכן במאסטרס מדריד ובראשון האחרון הוא הפסיד לרפאל נדאל בגמר רומא. גם ההפסד הזה הגיע בעיקר בגלל חוסר הניסיון שלו והעובדה שביתרון 1:3 מול נדאל במערכה השלישית החל לרדת גשם שדפק לו לחלוטין את המומנטום (למרות שייתכן בהחלט שנדאל היה חוזר ומנצח אותו גם אלמלא הגשם, אבל אין דרך לדעת).
אז מה הבעיה עם זברב? שבינתיים זה לא זה בטורניר גרנד סלאם. הגרמני בן ה-21 השתתף כבר 11 פעמים בהגרלה הראשית של טורניר גרנד סלאם ומעולם לא עבר את שמינית הגמר. למעשה, זברב הגיע רק פעם אחת לשמינית הגמר וזה היה בווימבלדון בשנה שעברה, אז הפסיד למילוש ראוניץ' במשחק בו גילה עליונות די ברורה עד המערכה החמישית. לא זו בלבד שזברב רשם תוצאות לא מרשימות במיוחד בטורנירי גרנד סלאם, אלא שהוא אפילו לא ניצח מעולם יריב מהטופ 50 באחד מארבעת הטורנירים החשובים של השנה. הפעם הראשונה בה הגרמני הצעיר ניצח יריב שמדורג בין ה-50 הבכירים בעולם במשחק של הטוב מחמש מערכות הייתה רק בפברואר השנה כשניצח את ניק קיריוס (14 אז) בגביע דייויס. לאחר מכן הוא הצליח לגבור גם על דויד פרר (33) בדייויס, אבל בגרנד סלאם זה עדיין לא זה.
אפשר לייחס את זה לחוסר ניסיון, אולי לאופי העצבני והזועף שלו ואולי לאיזושהי ילדותיות מנטאלית וגם פיזית שקיימת במי שלא מזמן חגג בסך הכול את יום הולדתו ה-21. אם בעבר הוא היה צולף והולם בעיתונאים אחרי הדחות מטורנירי גרנד סלאם, אחרי ההפסד שלו ליון צ'ונג בסיבוב השלישי של אליפות אוסטרליה השנה, נשמע זברב שליו יותר ואולי בוגר יותר כשאמר: "אני מנסה לעבוד כדי להבין מה קורה לי ברגעים המכריעים של טורניר גרנד סלאם. זה קרה לי בווימבלדון, זה קרה לי בניו יורק וזה קרה לי פה". מי שתפס אותו לשיחת עידוד בחדר ההלבשה אחרי אותו הפסד היה לא אחר מאשר מי שזכה בסופו של דבר בתואר, רוג'ר פדרר.
"חשבתי שאני צריך להגיד לו כמה דברים נחמדים שאולי יעודדו אותו", סיפר פדרר על הפגישה עם זברב המתוסכל, "הוא נראה גמור לגמרי כשראיתי אותו. אני יודע שאנשים מדברים, אבל בשביל השחקן זה לא קל אם מעולם לא היית שם. אני זוכר שלי הייתה המשוכה של לעבור את רבע הגמר בגרנד סלאם. זה מה שאמרתי לסשה, אל תשים על עצמך לחץ מיותר. אתה עובד קשה ואתה עושה את הדברים בצורה הנכונה. אולי זה לא משתלם כרגע ברמת הגרנד סלאם, אבל תישאר רגוע, אל תחפור לעצמך בור. אין לזה סיבה כרגע. הוא עדיין צעיר מאוד, עדיין מתקדם ולומד במובן מסוים. הוא עדיין מחפש את הפריצה שלו בטורנירי גרנד סלאם. אני רק חושב שלפעמים חשוב לקחת צעד אחורה ולראות את הדברים הטובים שעשית, לתת לעצמך זמן ואולי אפילו להציב לך מטרות נמוכות יותר. אסור לו לבוא וישר לחשוב שהוא הולך לזכות באוסטרליה או באליפות ארצות הברית".
אחרי שהצליח לחזור מולו בתום קרב ומשחק ברמה גבוהה מאוד של זברב בגמר רומא, ניסה רפא נדאל להסביר את חוסר ההתאמה בין ההצלחה המטאורית של זברב בסבב לבין כישלונותיו היחסיים בטורנירי גרנד סלאם עד כה. "זה בלתי אפשרי שלא יהיו לך תוצאות טובות בטורנירי גרנד סלאם כשיש לך את רמת הטניס שיש לו. זה רק עניין של זמן. אם הוא לא ישחק טוב בטורנירי גרנד סלאם גם בשנתיים הקרובות, אתם יכולים לחזור אליי ולהגיד לי שאין לי שום מושג בטניס. אני מאמין שזה הולך להיות סיפור שונה עבורו. טניס הוא טניס. זה לא משנה אם זה הטוב משלוש או מחמש מערכות. דווקא משחקים של הטוב מחמש מערכות נותנים יתרון לשחקנים הטובים יותר וסשה הוא אחד השחקנים הכי טובים".
מי שמנסה לדחוף ולתמוך בזברב (לפחות פומבית) הוא בוריס בקר. טניסאי העבר האגדי סיפר בעבר שפגש את אלכסנדר זברב סניור (אבא של סשה והמאמן שלו) כשבנו הבכור מישה התחיל את דרכו בסבב. האבא אמר אז לבקר: "הוא טוב, אבל חכה שתראה את הקטן שלי, הוא באמת טוב". עכשיו בקר מרבה לפרסם הודעות תמיכה באינסטגרם ובטוויטר בנוגע לזברב וגם מרבה להגיע לטורנירים בהם הוא משחק כדי להוות אולי סוג של השראה. בנוסף, בקר - שמשמש גם בתפקיד בצד של הגברים באיגוד הטניס הגרמני (ברברה ריטנר אצל הנשים) - מגיע לפעמים לאימונים שלו כדי לעזור, לזרוק פה הערה, שם עצה. אחד המקרים בהם נפצה באימון שלו היה במינכן, בו גם זכה זברב בפעם השנייה ברציפות.
"אני מרגיש מאוד בנוח להתאמן איתו", סיפר בקר במינכן, "כשזה נוגע לטניס, אבא שלו תמיד יהיה המפתח. זה דבר טוב. אם אני יכול בכל מקרה לתת עצה ולתמוך בו ורק אם סשה רוצה את זה, אני אעשה את זה, אבל זה לא משהו מתוכנן. לא יודע אם אעשה את זה גם בעוד חמש שנים". על הקשיים של זברב בטורנירי גרנד סלאם אמר בום בום, שבעצמו זכה בווימבלדון כשהיה בן 17: "זו בעיה שמשפיעה על הרבה טניסאים צעירים. בטורנירי גרנד סלאם יש הרבה חשיבות לניסיון ואין לך את זה בגיל 20 או 21. בשלב מסוים אתה פורץ את זה ומבין איך להתנהג בשבוע שלפני גרנד סלאם ובמהלך 14 הימים של הטורניר. מכיוון שיש לי ילדים בגיל של סשה, אני יכול לומר לכם שמשך הזמן שהם יכולים לשמור על ריכוז הוא סביב עשר שניות".
כרגע, יליד המבורג שגר במונטה קרלו ונמצא במהלך השנה גם במיאמי לא מעט מתחיל לצבור לעצמו קהל מעריצים שמלווה אותו, אבל גם לו ברור שהדרך למקומות אליהם הוא שואף להגיע - וזה בלי שום ספק מקום ראשון בעולם וזכייה בתארי גרנד סלאם רבים ככל האפשר - עוברת במלבורן, לונדון, פריס וניו יורק. בעונת החימר הנהדרת שלו עד כה, ובכלל בשנה האחרונה, הוא הראה שמקצועית הוא יכול להתמודד עם כל אחד בסבב, אין לו חסרונות בולטים (בקהנד ופורהנד מצוינים, משחק רשת משופר מאוד בעזרת אחיו מישה), יש לו סרב יעיל ועוצמתי במיוחד והוא זז בצורה פנטסטית ולא נראה כמו ג'ירפה בגובה 1.98 מטר. עם זאת, משהו עדיין חסר בקופסה כדי להצליח על הבמות הכי גדולות שיש. רולאן גארוס ו-ווימבלדון 2018 הם שני הטורנירים הראשונים בהם הוא צריך להראות שהוא עלה כיתה באמת.