החודש האחרון היה קשה במיוחד עבור מהדי בנעטיה. תחילה הוא היה זה שביצע את העבירה המתוקשרת על לוקאס ואסקס במשחק הגומלין מול ריאל מדריד ברבע גמר ליגת האלופות ומנע מיובנטוס אפשרות להשלים קאמבק מהסרטים. הוויכוח על השריקה של השופט האנגלי מייקל אוליבר נמשכת אמנם עד היום, אבל הבלם הודה באמירתו הראשונה כי היה מגע בינו לבין החלוץ. לאחר מכן, הוא טען כי תיקול מסוג זה לא צריך לגרור פנדל בנסיבות הדרמטיות שנוצרו, אבל בשורה התחתונה - בתוך תוכו - הוא הרגיש אשם, גם אם לגברת הזקנה היה נוח לזרוק את האשמה הזו על גורם אחר.
בחלוף שבוע וחצי, לבנעטיה כבר לא התאפשר לבוא בטענות לאף אחד. הוא זה שאיבד לחלוטין את קאלידו קוליבאלי בכדור קרן, ובלם נאפולי נגח את שער הניצחון היקר כדי לפתוח את מאבק האליפות לרווחה. ג'יג'י בופון כמעט אכל את הבלם שלו אחרי שריקת הסיום. למזלו, המחדל לא גרם לאובדן הכתר, כי נאפולי פישלה בשני המחזורים שלאחר מכן, אך הלב בכל זאת היה כבד. "אחרי הטעות מול נאפולי, הרגשתי רע במשך 10 ימים", סיפר הצרפתי-מרוקאי והבטיח לפצות את חבריו.
אז אתמול זה עלה בידו, אם כי חייבים לומר כי גם גמר הגביע האיטלקי יכול היה להסתיים אחרת מבחינת בנעטיה. ממש לפני סיום המחצית הראשונה, הוא ביצע עבירה גסה ומיותרת על הקאן צ'לחאנוילו, שהייתה ראויה לכרטיס צהוב ובעיטה חופשית ממצב קורץ, במקרה הטוב מבחינת יובה. מה עשה השופט? הוא שרק להפסקה והורה לקבוצות לרדת לחדרי ההלבשה. זעמם של אנשי מילאן לא ידע גבול, אבל יובה קיבלה את הפסיקה בשלוות נפש. היא רגילה לכך, ואולי כאן נעוצה הבעיה שלה באירופה. אתם יודעים למה התכוון בופון כאשר טען שהתיקול על ואסקס היה "עשירית פנדל". בתרגום חופשי, "זה פנדל ששורקים לזכות יובנטוס, אבל לא נגדה".
אלגרי רצה לעבוד איתו ברומא
בכל מקרה, בנעטיה יצא בזול, ואחרי ההפסקה הוא הפציץ את הצמד השני בקריירה תוך שמונה דקות. השער הראשון, ששבר את הקרח, היה מרהיב, בנגיחה עוצמתית ומדויקת. השני קבע 0:3 וחיסל לחלוטין את היריבה שנתנה פייט טוב מאוד לפני הבליץ של הדאבליסטית. הבלם ירה לכל הכיוונים בחגיגות האופייניות, וזו לא הפעם הראשונה בה הוא מרשית מול מילאן. בעונה שעברה הוא היה שותף לניצחון מולה בליגה, ובסך הכול 60 אחוזים משעריו במדי יובנטוס היו לרשתו של ג'אנלואיג'י דונארומה. כיבוש חשוב נוסף הביא העונה ניצחון 0:1 על האקסית רומא, ובאופן כללי בנעטיה אוהב להתעלות במשחקים הגדולים.
מצד שני, הוא גם מסוגל להרוס אותם, אבל מסימיליאנו אלגרי עדיין נוטה לסמוך עליו. למעשה, המאמן השתוקק לעבוד עם בנעטיה זמן רב לפני שזה התאפשר בסופו של דבר. בקיץ 2013, ניהל אלגרי משא ומתן מתקדם עם רומא, אבל סילביו ברלוסקוני לא אפשר לו לעזוב את מילאן (ופיטר אותו חודשים ספורים לאחר מכן). הדיונים היו כה מעמיקים שהמאמן הגיש לג'אלורוסי רשימת שחקני רכש, וכלל בה את בנעטיה ואת ראג'ה נאינגולן. שניהם עשו את דרכם לאולימפיקו, ויש לו חלק מסוים בכך.
ממעמקי הליגה השנייה לצמרת
אפשר להבין את החיבה של אלגרי לשניים, כי בדיוק כמוהו הם באו ממעמקים. המאמן מעריך שחקנים שצמחו בליגות הנמוכות והוכיחו את עצמו כנגד כל הסיכויים, ודרכו של בנעטיה הייתה מאתגרת במיוחד. הוא גדל באקדמיה של מארסיי, אותה אהד מגיל אפס, אך מעולם לא קיבל הזדמנות להצטרף לסגל הראשון. "לא בנינו על מהדי, הוא לא היה חלק מהפרויקט", לא הסתיר בדיעבד המנהל הספורטיבי ז'וזה אניגו, אך הוא חסם בזמנו את מעברו של הבלם לקבוצות בכירות בליגה הראשונה. כך הוא מצא את עצמו בסדרת השאלות, ואז נפצע בברכו ונותר ללא קבוצה כלל.
קלרמון החתימה אותו כאשר היה בן 21 והצילה את הקריירה שלו, אבל הנסיקה חזרה למעלה הייתה בעייתית. "הליגה הצרפתית השנייה היא בור שקשה לצאת ממנו", אמר בנעטיה שהמתין שנתיים עד שהסקאוטים של אודינזה שכנעו את ההנהלה להמר עליו. ב-2010, הוא הגיע לארץ המגף. שלוש שנים מאוחר יותר, הוא כבר היה העוגן ההגנתי של רומא, אשר ראתה בו מנהיג אמיתי. ואולם, בניגוד לנאינגולן שהפך לג'אלורוסי בנשמה וסירב בתוקף לחיזורים התכופים של יובנטוס, בנעטיה בילה עונה אחת באולימפיקו. הוא רב עם ההנהלה על כסף, דרש לעזוב ונמכר לבאיירן מינכן. שנתיים מאוחר יותר, אחרי תקופה לא פשוטה של פציעות ותקשורת לקויה עם פפ גווארדיולה, הוא הוגדר כפלופ, והבווארים שמחו להעביר אותו ליובנטוס. אלגרי היה מאושר לקבל אותו. אוהדי רומא התלהבו פחות.
סגירת המעגל המרגשת מתקרבת
בעיר הנצח יכול היה בנעטיה להיות באנקר בהרכב לשנים ארוכות. במקום זאת, הוא חגג אליפויות בארבע השנים האחרונות, אך כשחקן רוטציה בלבד. לפחות בטורינו יש לו דקות משחק רבות יותר מאשר באליאנץ ארנה, והעונה עלתה מאוד חשיבותו בעקבות העזיבה של לאונרדו בונוצ'י למילאן. לכן הוא פתח בשבעה משחקים בליגת האלופות, והתכבד להופיע בשורה של משחקי צמרת גם בזירה המקומית. לא תמיד זה הצליח, הפיאסקו בסופר-קאפ מול לאציו זכור היטב, ובאופן כללי תיקולים חסרי אחריות הם חלק בלתי נפרד מגישתו של בנעטיה, אך מאידך הוא גם יריב שחלוצים שונאים לפגוש. גם אחרי אינספור פציעות, הוא לא לרחם - לא על עצמו, ולא על אחרים.
לכן מגדיר אותו המנהל הספורטיבי בפה מארוטה חלק אינטגרלי מהסגל, וכך הצהיר בתגובה לשורת דיווחים על העניין מצד מארסיי שנפוצו בימים האחרונים. ואולם, אין עשן בלי אש, ולא יהיה מוגזם להניח שבנעטיה יחזור לקבוצת נעוריו בקיץ. בגיל 31, זו ההזדמנות האחרונה שלו לאור מצבו הבריאותי. הוא משתוקק לסגור את המעגל וללבוש את החולצה הלבנה בסטאד ולודרום, כי העלבון עדיין צורם. אצל המאמן רודי גרסיה, איתו עבד ברומא, הוא יזכה ליחס מועדף ויהיה שחקן בכיר, ולא מחליף. באשר ליובנטוס, עזיבתו המסתמנת של אלגרי לא תותיר מקום לאופטימיות מבחינת הבלם. ספק רב אם יהיה רלוונטי מאוד מבחינת המאמן הבא, במיוחד לאור הגעתו מאטאלנטה של מתיאה קלדארה, בלם העתיד של הכדורגל האיטלקי.
הנציג היחיד לדור 87' במונדיאל
בעבר, כבר הוכיח בנעטיה שהוא לא מהסס לכפות את רצונו בשוק ההעברות, וחלומו עשוי להתגשם. עוד קודם לכן, חלום אחר יהפוך למציאות כאשר יככב במונדיאל, ויש כאן אירוניה לא מבוטלת. בנעטיה בא מדור 87' המוכשר והמפוספס של צרפתים בני מהגרים מצפון אפריקה - קארים בנזמה, סמיר נאסרי וחאתם בן ארפה. עם נאסרי הוא אפילו חלק חדר בנבחרת עד גיל 18. והנה לכם, הוא יהיה הנציג היחיד של המחזור בגביע העולם ברוסיה, כפרס מאוחר מאוד על התמדה. כי הרי אפילו כאשר קיבל החלטה לעבור לנבחרת מאפריקה היו לו שתי אופציות - אימו אלג'יראית ואביו מרוקאי. הוא בחר את מרוקו, וב-2010 וב-2014, כאשר אלג'יריה נסעה למונדיאל, התקבל הרושם שלא היה לו מזל - אבל עכשיו הפיצוי הגיע.
ועוד איך הגיע. בנעטיה עונד את סרט הקפטן הלאומי והיה חלק מהעורף שלא ספג אפילו שער אחד בשלב הסופי של המוקדמות, והקדים את חוף השנהב החזקה בעיקר בזכות הגנת הברזל. "ההעפלה היא הרגע היפה ביותר בקריירה שלי. אמרתי לחברים שזכיתי בתארים רבים בבאיירן וביובנטוס, אבל שום דבר לא משתווה לזה. זו הרגשה נפלאה לעלות עם מרוקו אחרי בצורת בת 20 שנה", הוא הצהיר.
יש לו שפה משותפת עם המאמן הרווה רנאר, צרפתי אף הוא, וכל האומה סומכת עליו על הבמה הגדולה. וזה יכול ללכת לכל כיוון. בנעטיה מסוגל בקלות לספוג כרטיס אדום במשחק הראשון מול איראן ולחסל לנבחרתו את הסיכוי, אך יכול גם להתעלות ולעזור למרוקאים להעפיל לשמינית הגמר על חשבון פורטוגל. הכול פתוח, ולמצב הרוח שלו תהיה השפעה גדולה על המתרחש. מבחינה זו, הצמד המצוין והזכייה בגביע אתמול בוודאי לא יכולים להזיק. אחרי האכזבות מול ריאל ונאפולי, הביטחון העצמי השתפר פלאים בעיתוי הנכון.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק