לסחוט נגד הזרם: בלוג המרוץ לתואר שחקן העונה על איתי שכטר

בווידאו: פרק 6 של הסדרה "תלויים" - ההצלחה והכישלון כשגריר

עוד במהלך העונה הסדירה דובר רבות על כך שהמשחק בין בית"ר ירושלים להפועל באר שבע הוא מפגש של רצפים. הקבוצות הספיקו להיפגש עוד פעמיים, והרצפים נותרו בעינם. הירושלמים ישוו את שיא הליגה (39 משחקים רצופים) אם יכבשו פעם נוספת, בעוד האלופה עדיין מחזיקה ברצף הביתי הטוב באירופה (שלא רלוונטי למשחק הקרוב בטדי) ולא הפסידה לבית"ר בכל 17 המפגשים האחרונים. אלא שמאחורי המספרים המוכרים הללו מסתתר רצף נוסף: הרצף של איתי שכטר.

משלהי העונה שעברה, מאז אפריל 2017, כל משחק בו שכטר כבש הסתיים בניצחון של בית"ר. זו למעשה המניה הכי בטוחה בליגה. הרצף הכי ארוך של שחקן כרגע. בכל 11 משחקי הליגה האחרונים בהם שכטר מצא את הרשת, בית"ר אספה שלוש נקודות. אם נרצה, אפשר לספור עד 12 ולהוסיף גם את משחק גביע הטוטו בו כבש צמד לרשת הפועל באר שבע בתחילת העונה.

לצערם של אוהדי בית"ר, אחרי המשחק ה-11 ברצף הגיעה הפציעה מול הפועל רעננה, ומאז המניה החמה הזו הוקפאה. תחילה לצורכי התאוששות, לאחר מכן בעקבות הוראה מלמעלה (או כמו שבני בן זקן קורא לזה: החלטה מקצועית). וכך, ממועמד בכיר לתואר שחקן העונה, הפך שכטר לקפטן מקורקע שמקושש דקות במהלך הפלייאוף העליון. אז לקרוא תיגר על הפרס האישי הוא כבר לא יוכל, אבל אולי להחיות את הרצף?

כי שער של שכטר שווה שלוש נקודות, ושלוש נקודות שוות מאבק אליפות שנפתח מחדש.

שכטר נכנס לפלייאוף העליון כשחקן בעל ההשפעה הגדולה ביותר על בית"ר ירושלים. את העונה הסדירה סיים עם הספק מרשים של תשעה שערים, שבעה בישולים ושש סחיטות פנדלים. כמות ההבקעות גם הייתה עולה אלמלא היה מחמיץ שלוש פעמים מהנקודה הלבנה. לאורך כל הדרך סיפרו חבריו עד כמה הוא חיוני לחדר ההלבשה וכיצד סייע לקבוצה לצלוח סערה אחר סערה מאז פתיחת העונה. הכול עבר על בית"ר העונה, אבל שכטר נשאר ממוקד ומנע הסחות דעת גם מאחרים.

על המגרש, החלוץ נע בין תפקידו כספק שערים לבין הצורך למלא את החלל היצירתי שנוצר כאשר עידן ורד וחן עזרא נעדרו. שכטר הפעיל לחץ כהרגלו על ההגנות היריבות, אבל נסוג בהדרגה לעמדות אחוריות יותר כדי לקבל את הכדור ולהשתמש בתכונות נוספות שלו מלבד האנרגיה הבלתי נלאית והמהירות, כמו הדריבל הנהדר והיכולת להשתתף בהנעת הכדור. שכטר הפך לפליימייקר תוך כדי תנועה, וכבר בתחילת פברואר עבר את כמות האסיסטים מהעונה שעברה, בחודש אותו סיים עם ארבעה בישולים (אחד בכל משחק).

המרוויח העיקרי מכך היה אנתוני וארן. שכטר מוציא איתו שחקני הגנה, מפנה שטחים ומושך אש. החלוץ שהגיע מהפועל ירושלים כבש בשני מקרים ממש אחרי שהחליף את שכטר, אך בעיקר פרח לצדו ובעזרתו. שני שערים האחרונים של וארן, בניצחונות על מכבי חיפה והפועל אשקלון, הגיעו למשל מבישולים של הקפטן. הבעיה שמאז חלפו כבר כמעט שלושה חודשים.

בית"ר ירושלים ראויה להערכה על כך שנשארה הכי קרובה להפועל באר שבע, גם בתקופת בצורת של שני הכובשים הכי אמינים שלה. קלאודמיר השווה את שיא הקריירה שלו, יקוב סילבסטר הגיע חד כתער ודאג לחפות, וגם חן עזרא שיפר את המספרים בפלייאוף, אבל מאז תחילת חודש מרץ המדורגת שנייה בליגת העל לא קיבלה גול משכטר או וארן, שהוא כנראה האיש שהכי מתגעגע לשיתוף הפעולה הזה בהתקפה.

אז מה היה קורה לו לבית"ר היה את שכטר לאורך כל העונה - בלי פציעות, בלי חילופים מוקדמים, בלי ייבוש על הספסל מטעמים מקצועיים או חוזיים? החלוץ בן ה-31 הוחלף העונה 19 פעמים (מלך המוחלפים של הליגה יחד עם אלון תורג'מן ואלמוג בוזגלו) והשלים 90 דקות בשישה מקרים בלבד. זה הכול. בעונה שעברה הייתה לו כמות כפולה של משחקים מלאים, ואפילו בחצי העונה שאחרי המעבר ממכבי חיפה החזיק במאזן טוב יותר וסיים 90 דקות בתשעה משחקים.

הערב (שבת, 21:00, ספורט 5) הוא פוגש עוד חלוץ שהשלים 90 דקות בשישה משחקי ליגה בלבד. בן שהר אמנם שיחק פחות משכטר וכבש שער אחד יותר, אך חשיבותו להפועל באר שבע אחרת והסגנונות שונים לגמרי. שהר הוא פינישר אולטימטיבי במונחי ליגת העל. הוא מאיים יותר על השער, חד יותר ולא חייב את הכדור אצלו כי יש מי שיפעיל אותו. בבית"ר ירושלים, שכטר הפך להיות גם האיש שמפעיל. הוא רוצה את הכדור, והקבוצה צריכה שהכדור יהיה ברגליים שלו.

80 דריבלים יש העונה לשכטר (מקום ראשון מבין החלוצים המרכזיים) לעומת 16 בלבד של שהר, פי שניים יותר מסירות מפתח וכאמור שבעה בישולים (מתוך 16 שיש לו מאז הבכורה כשחקן בית"ר נגד הפועל באר שבע בינואר 2016) לעומת אחד של החלוץ ששיתף איתו פעולה במדי הפועל תל אביב בליגת האלופות. בכלל, שכטר מדורג שני (אחרי עזרא) בין שחקני בית"ר בקטגוריה של מסירות מפתח, ומבין חלוצי הליגה רק נריוס ולסקיס מבני יהודה מקדים אותו. פליימייקר, כבר אמרנו?

אבל ברגעי ההכרעה של העונה, שכטר לא קיבל מספיק דקות של פליי ולא יכול היה להיות מייקר. רק בשבוע שעבר חזר להרכב, וגם זה כנראה לא היה קורה אלמלא פציעתו של סילבסטר. המספרים נותרו ללא תזוזה, פרט לסחיטת פנדל נוספת, וגם את הסחות הדעת כבר אי אפשר למנוע. העניין עבר לשולחן המשא ומתן ולשאלה האם גל עזיבת הקפטנים (אחרי אריאל הרוש, אלי דסה, עומר אצילי ודן איינבינדר) יימשך זו השנה החמישית ברציפות. לא רק שכטר: גם לאלי טביב יש רצף משלו.

10. אלי דסה - מכבי תל אביב (דירוג קודם: 10)

החמיץ את המשחק האחרון בגלל כרטיסים צהובים.

9. אלון תורג'מן - הפועל חיפה (דירוג קודם: 8)

נכנס כמחליף מול מכבי תל אביב והיה שותף לעוד קאמבק.

8. ניק בלקמן - מכבי תל אביב (דירוג קודם: 9)

חזר להרכב וגם חזר לכבוש אחרי יותר מחודשיים. עבר לתקופה הטובה?

7. איתי שכטר - בית"ר ירושלים (דירוג קודם: 6)

6. גבריאל תמאש - הפועל חיפה (דירוג קודם: 7)

לא ממש הסתדר עם שוינפלד וגרם לפנדל, אך גם סחט ממנו כרטיס אדום שבסופו של דבר הציל נקודה.

5. אנתוני וואקמה - הפועל באר שבע (דירוג קודם: 5)

סבל מהשמירה הכפולה שהכינה לו בני יהודה באגף, ובכל זאת התקרב לאליפות שלישית ברציפות.

4. קלאודמיר - בית"ר ירושלים (דירוג קודם: 3)

סבל מול הקישור האנרגטי של נתניה. בית"ר יכולה רק להצטער שלא מצאה את הרגעים לאפשר לו לנוח במהלך העונה.

3. ערן לוי - מכבי נתניה (דירוג קודם: 4)

מלך הבישולים של הליגה הוסיף עוד שני אסיסטים וכמה מהלכים מבריקים בהצגה מול בית"ר, לפני שהכעיס את הבוס.

2. חנן ממן - הפועל באר שבע (דירוג קודם: 2)

גם בתיקו, השער שלו תרם להגדלת הפער בפסגה. שבעה כיבושים בשלושה חודשים במדי האלופה, מתוך 11 שערים העונה בליגה. בדרך לעקוף את סבע?

1. דיא סבע - מכבי נתניה (דירוג קודם: 1)

שער נפלא מול בית"ר ירושלים, אבל גם כרטיס אדום שימנע ממנו לשפר את מאזן 22 הכיבושים בשני המחזורים הקרובים.