מר גמר: אנדרס אינייסטה הוא מגדולי הווינרים בתולדות הכדורגל

"הגביע של אנדרס", זעקה אתמול (שבת) בבוקר הכותרת של אל מונדו דפורטיבו. וכך זה היה. גמר הגביע הספרדי כולו הוקדש לשחקן אחד. ההודעה הרשמית על העזיבה טרם פורסמה, אבל כאשר ראו האוהדים את דמעותיו של אנדרס אינייסטה על הספסל, גם שביב התקווה האחרון נעלם. הגאון החליט לנטוש. כל האצטדיון קרא בשמו, וגם אוהדי סביליה הריעו לו ממושכות, כי היה זה משחק פנומנלי. כשהוא נושק לגיל 34, אינייסטה עדיין מסוגל לשלוט ללא עוררין ובקלילות בכל מהלך. הוא היה איש המשחק בפער ניכר, הכל עבר דרכו. ברור לחלוטין שהוא מסוגל לזהור על הבמה הגדולה גם בעונה הבאה. גם הוא יודע זאת. אלא שהוא מעדיף לעזוב כך, בשיא, הרבה לפני שירגיש כי כוחותיו אזלו. וזה היה הגמר האחרון שלו במדי ברצלונה.

בגמר האחרון הזה, רצה אינייסטה למצוא את הרשת. בדרך כלל, כיבוש שערים ממש לא מעניין אותו, אבל אתמול, על הדשא של ואנדה מטרופוליטנו במדריד, אפשר היה לחוש בתשוקה המיוחדת והנדירה הזו. הוא פרץ לרחבה בכל הזדמנות, בניגוד לנטיה הרגילה שלו. הכדור שלו הלך למשקוף במחצית הראשונה. כאשר התוצאה עמדה על 0:3 בהפסקה, והמשחק הוכרע, לא היה ספק שכל שחקני ברצלונה ישתדלו להעניק לקפטן הזדמנויות הבקעה במחצית השניה. באופן לא מפתיע, היה זה ליאו מסי שחתום על הבישול עם מסירה כפולה עוצרת נשימה. הארגנטיני אמר לא פעם שהוא רוצה לראות את אינייסטה לידו כדי למצוא פתרונות כאשר משהו לא מסתדר. אנדרס הקדוש היה ונשאר מודל לחיקוי עבורו. והוא הינדס עבורו את השער האחרון של המאסטרו במשחקי הגמר.

עוד בנושא

ברצלונה הביסה 0:5 את סביליה וזכתה בגביע המלך, אינייסטה כבש
ברתומאו: "צריך לשאול את אינייסטה על עתידו, ברצלונה המועדון של חייו"

את השער הזה הבקיע אינייסטה באמנות, עם הטעיה עדינה שהשכיבה את שוער סביליה דויד סוריה על הקרקע. כאשר קיבל הקפטן את הכדור, לא היתה יכולה להיות שום תוצאה אחרת - כי כאשר אינייסטה רוצה משהו בגמר, זה קורה. הוא המומחה האולטימטיבי לגמרים בעולם כולו, וזה התחיל לפני 17 שנה כאשר הוא בכלל לא היה על המגרש. רק החולצה שלו היתה שם, וזה הספיק.

היה זה באליפות אירופה עד גיל 16. אינייסטה ופרננדו טורס, שני חברים קרובים מאוד, היו הכוכבים הבולטים של ספרד, אבל הקשר נפצע כבר במשחק הנעילה בשלב הבתים אחרי סדרת תיקולים ברוטליים מצד הגרמנים. אז הוא חזר הביתה לטיפולים רפואיים, ולא נטל חלק בשלבי הפלייאוף. טורס הבטיח להקדיש לו את השערים בהמשך הדרך, לבש את החולצה מספר 8 מתחת לחולצה שלו בגמר מול צרפת בסנדרלנד, והבקיע את הפנדל בדרך ל-0:1.

בחלוף שנה הגיע הגמר האמיתי הראשון של אנדרס הקדוש, באליפות אירופה עד גיל 19. רצה הגורל, והספרדים פגשו בגמר את הגרמנים, כך שאינייסטה קיבל הזדמנות נהדרת לנקום באלה שפגעו בו. הוא לקח אותה בשתי הידיים. מאמן גרמניה אולי שטיליקה סימן אותו מראש כיריב המסוכן ביותר, שיבח אותו ללא הפסקה וביקש מחניכיו לעצור אותו בכל דרך. זה היה בלתי אפשרי, והקשר בישל לטורס את שער הניצחון במסירה ארוכה מדודה.

ביצועים מסוג זה בקבוצת המילואים של בארסה גרמו ללואי ואן חאל, שחזר לקאמפ נואו בקיץ 2002, להעניק הזדמנויות לנער בסגל הבכיר. להולנדי, שידוע כמטפח כשרונות צעירים מושבע, היה תפקיד מהותי בשילובו ובקידומו של אינייסטה, וזה היה רק טבעי. כשרונו בלט למרחקים, ופפ גווארדיולה, בהיותו שחקן, אמר פעם לצ'אבי: "אתה תחליף אותי, אבל הבחור הזה יחליף את כולנו". ואולם, במשך מספר שנים ההנחה הבסיסית בקרב הפרשנים היתה כי צ'אבי ואינייסטה לא יכולים לשחק ביחד. זאת ועוד, בעידן פרנק רייקארד שניהם לא הרגישו חלק אינטגרלי מהפרויקט. "הייתי הסרטן במערכת", העיד בדיעבד צ'אבי על התקופה הקשה, במהלכה היה קרוב לעזוב. גם אינייסטה שקל את אז את המשך דרכו במועדון.

ולראיה, נותרו שניהם על הספסל בגמר ליגת האלופות מול ארסנל ב-2006. אדמילסון, מרק ואן בומל ודקו הועדפו על פניהם במרכז המגרש. רק כאשר הברזילאי נפצע, נכנס אינייסטה במקומו בהפסקה - ועשה את ההבדל. בזכותו של הקוסם הפכו המהלכים במרכז המגרש מול עשרה תותחנים לחכמים הרבה יותר, והיה זה אינייסטה ששלח לרחבה מסירה שטוחה פנומנלית לרחבה בדקה ה-76. הנריק לארסון הסיט את הכדור לעברו של סמואל אטו, והקמרוני הישווה ל-1:1. ארבע דקות מאוחר יותר, כבש בלטי את שער הניצחון. האסיסט של אינייסטה לא מופיע, כמובן, בסטטיסטיקה היבשה - אבל הוא זה שהציל את המשחק.

למרות זאת, החוויה לא היתה מושלמת. זעמו ותסכולו של אינייסטה על ההחלטה להשאירו מחוץ להרכב היו כה חזקים, שהוא הצליח להשתחרר מהם רק בחלוף שלוש שנים, בגמר נוסף. הוא העלה את בארסה לגמר הזה ב-2009, עם השער המיתולוגי ההוא בזמן פציעות מול צ'לסי בסטמפורד ברידג', בבעיטה המכוננת והחשובה ביותר בעונת הבכורה המושלמת של גווארדיולה על הקווים. זה היה רגע של ווינריות טהורה, אבל בגמר מול מנצ'סטר יונייטד ברומא אסרו עליו הרופאים אפילו לחשוב על נסיונות הבקעה. אינייסטה היה פצוע, ואפילו מאמץ שגרתי של בעיטה רגילה היה עלול לגרום לקרע בשריר הירך.

בעצם, כשירותו היתה כה לקויה שהיה זה טירוף לעלות לדשא. הוא התעקש, כי זה היה הגמר שלו. עם גווארדיולה, הוא היה סוף כל סוף שחקן מפתח, ולא רצה לפספס את הצ'אנס, גם במחיר של סיכון בריאותי. אי אפשר לבעוט? אז הוא בישל את שער היתרון של אטו כבר בפתיחה, ונתן תצוגה בלתי נשכחת במרכז המגרש. "הפסדנו לשחקן הטוב בעולם", אמר לחבריו וויין רוני אחרי שריקת הסיום, והשדים האדומים אפילו לא ידעו עד כמה תנועותיו של הכוכב היו מוגבלות ב-90 הדקות ההן.

המחיר אכן היה משמעותי. במהלך עונת 2009/10 סבל אינייסטה ממגוון פציעות, ולבעיות הפיזיות הצטרפה גם הטראומה הפסיכולוגית הקשה אחרי מותו הפתאומי של דני חארקה, החבר הטוב מהנבחרת שזכתה באליפות ההיא ב-2002. בדיעבד, גילה הקשר שהגיע למונדיאל בדרום אפריקה עם ספקות לא מבוטלים. "לא תמיד הרגשתי כדורגלן", הוא טען, גם אם לא שקל מעולם פרישה מוקדמת. ואולם, מאמן ספרד ויסנטה דל בוסקה לא היסס לרגע. הוא סמך על הגאון, וקיבל את התמורה לאורך כל הדרך, ובמיוחד בגמר.

לאינייסטה כבר היה אז נסיון בזכיה בטורניר גדול. ביחד עם צ'אבי ודויד סילבה, הוא היה הכוח שהניע את הנבחרת האדומה של לואיס אראגונס לשבירת הבצורת בת 44 השנה ביורו 2008. הוא היה נפלא בגמר מול גרמניה אז, אבל ביוהאנסבורג נכנס לפנתיאון. כמו נגד צ'לסי, הוא היה במקום הנכון בזמן הכי נכון שיש. דקה 116 בגמר גביע העולם - הייתכן עיתוי טוב יותר? כאשר הכדור הגיע לרגליו, הוא קבר אותו ברשת של הולנד מבלי להותיר לשוער סיכוי קלוש, ואז הקדיש את הרגע לזכרו של חארקה. מאז, הוא קדוש בכל רחבי ספרד, האחראי לשער החשוב ביותר בתולדות המדינה.

הוא נבחר, כמובן, לאיש המשחק - בתחילת הדרך להיסטוריה מיוחדת במינה. אינייסטה הוא השחקן היחיד אי פעם שהיה השחקן המצטיין בגמרים של מונדיאל, אליפות אירופה וליגת האלופות. תחשבו על זה לרגע. מעטים מאוד השחקנים שמתכבדים לזכות בכל הטורנירים האלה. אינייסטה הצליח לבלוט בכל המעמדים מעל כולם. זהו הישג כביר, כמעט בלתי נתפס, וסביר מאוד להניח שלא ישוחזר לעולם.

למען האמת, הגיע לו לקבל את פרס השחקן המצטיין כבר בגמר ליגת האלופות ב-2011, כאשר פגש את מנצ'סטר יונייטד כשהוא בריא לחלוטין. אנדרס הקדוש היה בלתי ניתן לעצירה בוומבלי, והותיר שוב את רוני חסר אונים ונפעם, על אף שהבקיע את שער השיוויון הזמני. אינייסטה היה זה שבישל את היתרון המחודש למסי, בארסה ניצחה 1:3, ומסי קיבל את הפרס האישי.

את הקשר זה לא הדאיג, כמובן, אבל ב-2015 הוא התכבד לקבל את התואר בכל זאת, אחרי שחיסל את הקישור של יובנטוס כראשות אנדראה פירלו. אינייסטה בישל לאיבן ראריטיץ' כבר בדקה ה-4, בארסה חגגה עם 1:3, המאסטרו האיטלקי ירד מהמגרש בדמעות במשחקו הגדול האחרון. זו לא היתה הפעם הראשונה בה אינייסטה כיסח את פירלו בגמר. שלוש שנים קודם לכן, היא לא הותיר לו סיכוי ורקד על המגרש בקייב כאשר ספרד הביסה את הכחולים 0:4 בגמר יורו 2012.

בכל הקריירה, הפסיד אינייסטה בגמר רק פעמיים. בשני המקרים, היה זה בקלאסיקו מול ריאל מדריד בגביע המלך, ב-2011 וב-2014. איכשהו, המפעל הזה לא האיר לו פנים, וגם כאשר זכתה בארסה ב-2009 הוא לא היה על הדשא בגמר אלא הכין את עצמו בחדר הטיפולים לגמר ליגת האלופות. אז בארבע השנים האחרונות הוא קיבל פיצוי הולם עם ארבע זכיות רצופות, כקפטן. ב-2015 הוא חלק את הכבוד עם צ'אבי במשחקו האחרון של השותף האגדי בקאמפ נואו, ולאחר מכן היה זה התפקיד שלו. הוא גם שיחק מעולה, כהרגלו, אבל לא נדרש להיות הגיבור הגדול ולגנוב את הכותרות. הנצחונות היו שגרתיים למדי.

אתמול זה היה שונה. הגמר האחרון במדי בלאוגרנה היה מיוחד ומרגש, וכל הזרקורים הופנו אליו. אז הוא לא איכזב. כמו שהבטיחה הכותרת באל מונדו דפורטיבו, זה היה הגמר שלו. הגמר האחרון. ואין אוהד כדורגל שליבו לא נצבט לנוכח המחשבה הזו, כי כולם נשבים בקסמו. כל מי ששיחק איתו ונגדו ציין את הקלות המדהימה בה הוא מבצע מהלכים גאוניים. השליטה בכדור, היכולת לעבור שחקני יריב כאילו הם לא קיימים, המסירות בנגיעה אחת, ראיית המשחק חסרת התקדים - כל אלה הפכו את אינייסטה לשחקן חד פעמי. כפי שהעיד הבלם הצרפתי אריק אבידאל: "לא משנה עד כמה הכדור שנתתי לו היה גרוע, הוא תמיד השתלט עליו ללא בעיות".

לצד זאת, ייזכר אינייסטה כספורטאי למופת, כאדם צנוע ונעים הליכות, הכוכב הקבוצתי ביותר שניתן לדמיין אשר תמיד מעדיף את טובת הכלל על טובתו האישית. הוא מעולם לא היה מעורב באף שערוריה, לא ספג אף כרטיס אדום, מעולם לא העלים מסים ולא העליב איש. וחוץ מזה, כפי שמוכיח הרזומה שלו במשחקי הגמר, הוא אחד הווינרים הגדולים ביותר שידע הכדורגל אי פעם, ומי יודע - אולי עוד מחכה לנו אקורד סיום בגמר המונדיאל ברוסיה. אין ספק שהוא אחד השחקנים הגדולים ביותר אי פעם.

כאשר מחברים את כל הנתונים ביחד, ניתן לטעון כי עם כל הכבוד לכדורי הזהב שחולקו בעשור האחרון, אינייסטה הוא השחקן הטוב ביותר בדורו. אתמול צפינו בו בגמר האחרון במדי בלאוגרנה לפני שהוא נעלם בסין, והדבר היחיד שמבקשים ממנו ברחבי העולם - ולא רק אוהדי בארסה - הוא טריוויאלי. תישאר. אל תעזוב. תן לנו עוד שנה או שנתיים ליהנות מהקסם הזה. כי הרי עוד לא הלכת, ואנחנו כבר כל כך מתגעגעים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק