פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מועדון הכדורגל הבכיר בישראל: החותמת הסופית על שלטון הפועל באר שבע

      האליפות השלישית ברציפות של באר שבע תהיה אולי הכי פחות נוצצת, אבל החותמת שלה לגבי השלטון בענף תהיה הכי ברורה. חמי אוזן סוגר מחזור, מסביר לטביב למה לבד הוא לא יוכל לנצח את בכר וברקת וסבור שהישארות של אשקלון תהיה מרשימה יותר עבור דגו מאשר עלייה עם כפר סבא

      מועדון הכדורגל הבכיר בישראל: החותמת הסופית על שלטון הפועל באר שבע

      Like

      שלוש קבוצות ישראליות זכו עד כה בשלוש אליפויות ברציפות, כולן בצדק: הפועל פתח תקוה בסוף שנות ה-50, מכבי חיפה בתחילת שנות ה-2000 ומכבי תל אביב באמצע העשור הנוכחי. בשלושת המקרים, השיאים האלה סימלו שלטון ברור בכדורגל הישראלי: הפועל פתח תקוה, כך מספרים, היתה הקבוצה הכי טובה בארץ. מכבי חיפה של גרנט ואחרי זה רוני לוי שלטה כאן כמעט עשור שלם ללא עוררין, ומכבי תל אביב של קרויף ריסקה את הליגה ואת המתחרות שלה, עם גישה וחשיבה אחרת לגמרי על ניהול כדורגל בישראל.

      ההצטרפות המסתמנת של הפועל באר שבע לרשימה הזו, אינה מקרית. זה לא עוד גיהוק סטטיסטי מהסוג שתוכנות המספרים המתקדמות שיש היום מסוגלות לספק לנו מדי שבוע. פה מדובר בכתר לכל דבר, שדרות כוכבים אמיתיות: בכל המקרים שקדמו להפועל באר שבע, הקבוצה שהשיגה את האליפות השלישית ברציפות היתה גם המועדון הבכיר מכולם, וכך גם באר שבע.

      אם האליפות הראשונה של באר שבע סימלה את הנס הספורטיבי שהמועדון הזה יצר, אם האליפות השנייה שיחררה את כל המעצורים שעוד התחבאו שנה קודם לכן, מגיעה לה האליפות השלישית עם החותמת הכי גדולה: מועדון הכדורגל המוביל בישראל. הטוב מכולם. שזה קצת מצחיק. כי האליפות השלישית של באר היתה הכי צולעת. הכי פחות מרשימה. הכי פחות נוצצת. את כמות המשחקים הגדולים שקיבלנו השנה מבאר שבע אפשר אולי לספור על יד אחת, אולי, אולי נזדקק לשתיים. אבל השורה התחתונה ממנה תצא באר שבע מהעונה הזו היא הכי ברורה מכל שלוש הצלחות.

      שחקני הפועל באר שבע חוגגים (ברני ארדוב)
      נכנסה למועדון הגדולות של הכדורגל הישראלי דווקא בעונה לא מרשימה. שחקני באר שבע חוגגים (צילום: ברני ארדוב)

      זה כאילו אמור להיות מובן מאליו, אבל לאנשים קצת קשה להכיר בעובדה הזו. באר שבע אימצה את החוסן הארגוני של מכבי תל אביב הקרויפית, צירפה אליו את העוצמות הישנות של מכבי חיפה מפעם בשוק השחקנים, את התשוקה של בית"ר ירושלים העממית והמתלהבת, ובזכות שלושה אנשים רקחה נוסחה חכמה שמשלבת בין היתרונות של היום לקסם של העבר. בין תוכנות הסקאוטינג הכי מתקדמות לרחוב והחום של הקהילה בבאר שבע.

      עם כל אלו, באר שבע יכולה להסתכל אל אופק ורוד מאוד. הרגע שבו היא מקבלת את החותמת של המועדון הבכיר בישראל הוא לא מקרי. מכבי תל אביב מאבדת את דרכה, מכבי חיפה עדיין לא מצאה את שלה, בית"ר ירושלים מזנבת בנחמדות אבל רק מזנבת: זה הרגע שבו ניתן להשתלט לגמרי על הענף. לשלוט בליגה כמו מכבי חיפה ההיא מהעשור הקודם. קבוצה שבמשך שש שנים זכתה בחמש אליפויות. היא, היא ההשוואה לבאר שבע הזו. לא מכבי תל אביב של זהבי. מכבי תל אביב של זהבי התבססה בעיקר על איש אחד. באר שבע סוגרת תשע נקודות בפלייאוף ללא טוני וואקמה. ההבדל ברור.

      רק בינואר האחרון, אלונה ברקת, האדם הכי רעב להצלחה בכדוגל הישראלי, ניסתה להביא את דיא סבע, איתי שכטר, נייג'ל האסלביינק ובסוף זכתה בממן וקבהא. ברקת לא נחה לרגע. היא לא רואה את הגבולות שאחרים חוששים מפניהם. השליטה והתשוקה שלה בשוק השחקנים הם נכס. להבדיל מאנשים כמו טביב שלא מוכנים לשלם לכוכבים סכומים גדולים מדי, היא למדה להתגמש עם השנים ולהגדיל את רף התשלומים לשחקנים מסוימים. יש רק עקרון אחד עליו ברקת לא ויתרה אף פעם: היציבות בעמדת המאמן. עיקרון שבסופו של דבר עשה את ההבדל והביא אותה לפסגת הענף כולו.

      מאמן הפועל באר שבע ברק בכר (ברני ארדוב)
      היציבות השתלמה. ברק בכר (צילום: ברני ארדוב)

      Share

      שחקן כדורגל בכיר, שמכיר את אלי טביב היטב, נדרש בשבוע שעבר, בשיחה פרטית, לנתח את התופעה שמנהלת את בית"ר ירושלים. "טביב? רק היום אנשים מבינים איזה איש מבריק הוא ואיזה חוכמת כדורגל יש לו. אני שם בצד שנייה את עונש הצינון. מבחינת כדורגל הוא האיש הכי חד שיש בשוק. מספר 1. מה שאני הכי אוהב אצלו, זו הצניעות. הוא באמת צנוע. כל אדם יכול לשכנע אותו לשנות את ההחלטות שלו, בלבד שיהיה מנומק ורציני. אין לו אגו בקטעים האלה.

      "בעיית האגו שמכשילה אותו אם כבר", ממשיך אותו שחקן, "היא אחרת: הוא כל הזמן רוצה רק שיגידו בברנז'ה איזה מבריק הוא. מחמאה אחת קונה אותו. לא צריך יותר. כל מה שהוא רוצה לשמוע זה כמה הוא גאון בכדורגל. וזו בעיה. אתה צריך לדעת גם לתת לאנשים אחרים. היום כולם מבינים שהבעיה בהפועל תל אביב היתה מוני הראל ולא טביב. אבל גם טביב - הוא חייב להיעזר באנשים אחרים כדי לנהל את ההצגה טוב יותר. טביב, למשל, בחיים לא ישלם 100 אלף שקל בחודש למאמן בכיר. וזו בעיה שמפריעה לו להצליח עד הסוף".

      ספק רב אם אלי טביב יקבל משהו מהערות האלה, אבל הם בדיוק סיפור הפלייאוף של בית"ר ירושלים והמסר איתו היא צריכה לצאת לעונות הבאות. מצד אחד, קבוצה שמצליחה בזכות חשיבה מחוץ לקופסה. ומצד שני, מועדון שמסרב לתקן את הדברים שהוא טועה בהם. עכשיו זה איתי שכטר, שאין אוהד בית"ר אחד שלא מבין איך לא נותנים חוזה חדש למי שהביא את המועדון פסע מאליפות. גם במקרה שלו, טביב מושך את הזמן. נותן לשחקן את ההרגשה שהוא לא כזה חשוב ומחכה שהזמן יעבור: הוא פעל ככה עם איינבינדר, עם רואדה, עם אצילי. אותו דפוס של משיכת זמן עד לרגע שבו העונה נגמרת והכוכב עוזב את בית"ר. מי זוכר שאותו חנן ממן שמוביל את באר שבע לאליפות בכה כדי להישאר בבית"ר. בכה בדמעות. אבל טביב לא הסכים לשלם יותר ממה שקיבל קודם. מי בכלל זוכר שגם אותו בית"ר איבדה באותה דרך שבה הוא דוחפת את שכטר החוצה. עברו מאז כל כך הרבה.

      איתי שכטר בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
      בית"ר וטביב לא לומדים מטעויות העבר. שכטר מסופסל (צילום: ברני ארדוב)

      אותו דבר לגבי מאמנים. טביב חושב שהגאונות שלו לא רק תספיק ללא כוכבים יקרים, אלא גם ללא מאמן בכיר. הפלייאוף הזה מוכיח אחרת, כמה מפתיע. ברגע שבו המאני טיים החל, ההחלטות הקטנות של המאמנים הגדולים שוב עושות את ההבדל. רק השבוע ראינו איך בית"ר ממשיכה לשחק משחקים עם איתי שכטר ולא נותנת לו לפתוח בהרכב, בזמן שבאר שבע מעלה מהבוידעם את מיכאל אוחנה ואת ניב זריהן שבוע קודם לכן. התוצאה: קבוצה אחת עם תשע מתשע בפלייאוף העליון, ושנייה עם פער שש מהמקום הראשון. קבוצה אחת עם מאמן של אליפות, וקבוצה שנייה עם מאמן של מאבק אליפות.

      לכתוב שטביב יהיה חייב להתגמש ולייעל את היתרונות שלו, זה כמו לכתוב שמדינת ישראל צריכה לעשות הכל כדי להשיג שלום. זה תמים באותה צורה. אבל עדיין צריך להמשיך לכתוב את זה. דווקא בעונה שבה טביב ניפץ כמעט כל סטריאוטיפ נגדו וסתם לכל השונאים שלו את הפה עם ניהול מועדון מוצלח, התחדדה עדיין אותה אמת שאין בלתה: עד שלא תתן לאנשים אחרים להתחלק איתך בהצגה, עד שלא תבין שאנשים מבריקים אחרים הופכים אותך לעוד יותר מבריק, לעד תהיה קבוצה של כמעט ואיזה גמר גביע. עד שלא תיעזר במאמן רציני באמת, עד שלא תכיר בכך שקבוצה כמו בית"ר צריכה כוכבים גדולים שיישארו גם כשצריך להעלות לעלות להם את המשכורת, אתה תישאר מספר 2 מספר 1 בליגה. לא יותר מזה.

      אלי טביב בעלי בית"ר ירושלים עם אלי אוחנה (ברני ארדוב)
      מותר גם לטפס על כתפיים של אחרים. טביב עם אוחנה (צילום: יוסי ציפקיס)

      Comment

      יש שתי דרכים להילחם בצוללנים כמו איתי שכטר. הראשונה, להעניש על פי מצלמות הטלוויזיה. השנייה, והחשובה יותר: ששופטים כמו אלי חכמון לא ישפטו שחקנים ברמות האלה. זו צריכה להיות המסקנה הדחופה יותר ממופע האימים של השופט במשחק של בני יהודה בטדי: לא עוד חכמון. כל עוד יש שופטים גרועים כמו אלי חכמון, האיתי שכטרים יזכרו לגמול רב יותר על ההצגות שלהם. חכמון היה שותף לאינספור מחדלי שיפוט. המשחק בטדי צריך להיות האחרון שלו בליגת העל. ואחרי זה בר נתן.

      דן מורי בלם בני יהודה עם שופט הכדורגל אלי חכמון (ברני ארדוב)
      אסור שישפוט ברמות האלה. אלי חכמון (צילום: ברני ארדוב)

      המחזור הבא: מכבי חיפה - הפועל אשקלון

      הניצחון של אשדוד על מכבי חיפה עלול להתברר בסיום העונה כאס שהכריע מי תישאר. לאשקלון יש רק דרך אחת לשנות זאת. לנצח את מכבי חיפה בעצמה. אם זה יקרה, היא באמת תשנה את מהלך הסיפור של התחתית. ואם מסאי דגו יצליח להשאיר את אשקלון, זה יהיה הישג הרבה יותר גדול עבורו מלעלות ליגה עם כפר סבא. כרגע זה לא נראה הגיוני. אבל גם בתחילת העונה אף אחד לא חשב שכפר סבא שלו תהיה הקבוצה הכי טובה בלאומית.