קארין סנדל בת ה-29 נחשבת לאחת מהשחקניות הוותיקות ביותר בנבחרת הנשים של ישראל מאז ביצעה את הופעת הבכורה שלה בשנת 2005. בין לבין היא עברה באיסלנד, בקולג'ים בארצות הברית ובמספר מועדונים בארץ בהם היא זכתה בלא מעט תארים. כיום סנדל משחקת באחת מהטוענות לכתר, מ.ס. קרית גת, ולומדת לתואר שני בפסיכולוגיה. לקראת המשחק נגד נבחרת סרביה היום (17:00, אצטדיון רמת גן, שידור בספורט 5+), הקשרית דיברה על המשחק הקרוב (בו תשווה את שיא ההופעות בנבחרת ישראל עם 47), מצב הענף בארץ, הדרכים לשיפורו ואפילו על לשתות קפה בבוקר עם שוער נבחרת אנגליה לשעבר, דייויד ג'יימס.
קארין, אתן מגיעות למשחק נגד סרביה כשעוד לא הבקעתן שער זכות במוקדמות, אבל יצאתן מעודדות מהמשחק האחרון נגד פינלנד (0:0 באצטדיון רמת גן), בו השגתן נקודה ראשונה.
"את הקמפיין הנוכחי לא פתחנו טוב. מהמשחק האחרון נגד פינלנד היה שינוי בתפיסה של הצוות והשחקניות שהשד לא כזה נורא. אנחנו רוצות לבוא ולהתמודד ולהתקדם, לא להתבטל מול יריבות. אנחנו נבחרת בבנייה שעדיין מחפשת את הדרך שלה. אני מקווה ומאמינה שנראה את השינוי בא לידי ביטוי גם במשחקים הבאים. אנחנו רוצות לשחק כדורגל ולא רק לחטוף בראש. סרביה נבחרת מצוינת שעשתה התקדמות מטורפת בשנים האחרונות. לפני כמה שנים שיחקנו נגדן והמשחק היה שווה כוחות, אבל במשחק הקודם נגדן בקמפיין הנוכחי הן היו בארבע רמות מעל מה שאני זוכרת שהן היו אז. בנו שם בית נבחרות מרשים והם לקחו את זה כמה צעדים קדימה. מקווה שזה יקרה גם אצלנו".
עליתן לטורניר המוקדמות הנוכחי מבית מוקדם ואת בכלל היית ב'טיול אחרי צבא' מאוחר בדרום אמריקה כשהודיעו לך שהוא מתקיים.
"טסתי לדרום אמריקה ולקחתי הפסקה מהכדורגל בגיל 28. בזמן שהייתי בצ'ילה ו'עפתי על החיים שלי' קיבלתי הודעה שאומרת שיש טורניר לנבחרת. הגעתי להוסטל ואיריס אנטמן, המאמנת, סיפרה לי שאנחנו צריכות לשחק במוקדמות ויש טורניר עוד חודשיים ואם אני רוצה להיות חלק מהנבחרת אני צריכה לחזור עכשיו. יום אחרי זה קניתי כרטיס טיסה וחזרתי אחרי שבוע, התייצבתי לדגל. אם לא היינו עולות מהשלב המוקדם זאת הייתה אכזבה אדירה, אסון לכדורגל נשים בארץ. אם לא היינו עולות, לא היינו משחקות שנתיים וחצי בנבחרת כי אין משחקי ידידות".
איך לדעתך ניתן לקדם את כדורגל הנשים בישראל?
"חשוב להגדיל את כמות השחקניות בארץ. זה עניין חברתי. מכיתה א' מורה לספורט זורק לבנים כדורגל ואומר 'לכו תשחקו' ולבנות הוא אומר 'לכו לעשות התעמלות וריקודי עם', דברים של 'בנות'. העניין הזה של מה ספורט של בנים ומה של בנות זו בעיה שורשית טיפה יותר עמוקה. יש יותר נראות לענף ביוטיוב ובעמודים השונים של ההתאחדות לכדורגל, שזה מבורך. יש אנשים שלא יודעים שיש בכלל כדורגל נשים, ושהן משחקות 11 נגד 11, 90 דקות, מגרש מלא, בדיוק כמו גברים. אם יש ילדה עכשיו שרוצה לשחק כדורגל, חשוב שהיא תדע שיש כדורגל נשים ושיהיו לה מודלים לחיקוי".
ומה עם קבוצות?
"במדינות שחייבו את קבוצות הגברים הבכירות שלהן שתהיה להם קבוצת נשים, כמו באנגליה או סקנדינביה למשל, כדורגל הנשים תפס תאוצה בצורה מטורפת. גם בארץ זה יכול לעבוד כי מבחינת האוהדים זה תמיכה בסמל ובמועדון, יש לזה בסיס מאוד חזק. זו גם לא השקעה גדולה מצד המועדונים כי גם ככה רוב קבוצות הנשים בארץ נתמכות על ידי הטוטו והעיריות. גם מתקנים וספונסרים יכולים לעזור. נוער? זו בעיה כללית בכדורגל בארץ. נצטרך לעשות מהפכה מהבסיס".
חיית, למדת ושיחקת בארצות הברית, אחת מאומות כדורגל הנשים החזקות בעולם. רבים מהאוהדים שם התחברו לענף אחרי הצלחות. האם גם בארץ הצלחות יוכלו לחזק את הענף?
"בארצות הברית הם די באקסטרים בכל מה שקשור למנטליות ווינרית. אני רואה את זה גם על האמריקאיות שמגיעות לשחק פה. זה טבע אנושי להתחבר להצלחות. אני חושבת שגם אם בישראל יהיה הישג משמעותי זה יביא קהל ועניין. בהולנד לדוגמא, אחרי ההצלחה שלהם ביורו האחרון, כל המדינה הייתה מאחורי הנבחרת. אבל חשוב לזכור שכדי להגיע להישגים צריך להיות במצב טוב יותר. כדי לקבל פירות הצלחה צריך להשקיע. בספורט אין קיצורי דרך. המרחק כרגע להבאת הישגים ממשיים הוא גדול, יש לנו דרך ארוכה לעבור. אני לא רואה את זה קורה בטווח הקרוב".
שיחקת באיסלנד ויש לך סיפורים די מעניינים מהתקופה הזאת.
"שיחקתי שם בשתי עונות נפרדות: 2008 ו-2013. זו מדינה מדהימה עם נופים עוצרי נשימה ומנטליות נורא תמימה, כמו כפר קטן. בשנה האחרונה גרתי אצל המאמנת רגנה סטפנסדוטיר שהיא אשתו של הרמן הריידרסון, ששיחק בפרמיירליג (בקריסטל פאלאס, ווימבלדון, צ'רלטון ופורטסמות', אצל אברהם גרנט). היה מגניב לראות במרתף שלהם כל מיני בקבוקי שמפנייה של "איש המשחק" מאנגליה. הוא היה חבר מאוד טוב של דייויד ג'יימס (שוער נבחרת אנגליה לשעבר), אז הוא הביא אותו לשחק שם באותו קיץ. סדר היום היה לשתות קפה בבוקר עם דייויד ג'יימס ובערב לראות איתם משחקים. זו הייתה חוויה מטורפת. השתפרתי שם כשחקנית כי הייתי מקצוענית פול-טיים. אם אני ממליצה לשחקניות לטוס ולשחק בחו"ל? כן. חשבתי שאני מתאמנת חזק בישראל עד שהגעתי לחו"ל והבנתי מה זה כושר אמיתי".
המגרשים ריקים רוב הזמן. איך ניתן להביא קהל לכדורגל נשים?
"אירחנו את אליפות אירופה עד גיל 19 והיה המון קהל. למרות שהיו הפסדים הקהל ידע להעריך, כי הבנות נתנו את כל מה שהיה להן. ומה זה בעצם כדורגל נשים? אנחנו משחקות עם הלב ועבור הסמל. אני מפסידה ימי עבודה בכל פעם שאני הולכת לנבחרת, לפעמים 10 ימים, וזה חצי משכורת. זה כאילו שעולה לי כסף להיות בנבחרת ישראל, אבל זה לא מעניין אותנו. כי להיות בנבחרת ולשחק בשביל הסמל זה יותר חשוב מהכל. הרי מה האוהד הממוצע רוצה מהנבחרת? הקהל מתעצבן כשהשחקנים לא משחקים בשביל הסמל ועם הלב, ודווקא יש את זה בכדורגל הנשים בגדול. יש חבורה של לוחמות שנותנות את הכל על המגרש וברגע שייחשפו לזה יותר זה יכול לקנות את הלב של אנשים. זו אהבה טהורה למשחק ולמקום שאנחנו משחקות בו. אם יהיה בסיס של קהל אוהדים שמעריך את המחויבות ואת ההשקעה, אולי משם תבוא הישועה. אני באמת מאמינה בענף הזה וביכולת שלו לתפוס ולהיות מעניין. יש כל כך הרבה מקומות שזה קורה, ואין סיבה שזה לא יקרה גם פה".
ומה לגבי העתיד?
"את הפרק של לשחק בחו"ל די מיציתי. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה כרגע. עדיין יש פרפרים בבטן לפני פתיחת עונה ומשחקי עונה ויש 'היי' טבעי מטורף אחרי ניצחונות ומשחקי נבחרת טובים. כל עוד הכיף קיים והגוף סוחב, אהיה על המגרש. החלום הגדול הוא לסיים את התואר השני בפסיכולוגיה ולבוא עם רעיונות לכדורגל נשים. הפוטנציאל הוא מטורף. יש כאן שחקניות שהן טכניות וחכמות. אם נדע לעבוד בצורה נכונה נוכל גם להביא הישגים, אבל צריך חזון לטווח ארוך".
תסבירי.
"תמיד אומרים שישראל מדינה קטנה, אבל אנחנו בגודל סביר לחלוטין בהשוואה לדוגמא לאיסלנד, מדינה עם 300 אלף תושבים. הם פשוט יודעים לייצר כי יש שם מתקנים והשקיעו שם במאמנים. יש מודלים שעובדים. אנחנו צריכים לראות מה עשו, להבין איך זה עבד וליישם, במידת האפשר כמובן. אבל חשוב שהתכנית תהיה לטווח הארוך. אני חושבת שאנחנו לא מסתכלים מספיק החוצה ורואים מה עבד. התכנית צריכה להיות מבוססת על משהו שעבד, ולא משהו שנראה לנו שיעבוד".
מה תאחלי לעצמך באופן אישי וכספורטאית?
"הדבר הראשון שעולה לי לראש זה להיות מאושרת. בתור שחקנית אני אאחל לעצמי שנזכה בדאבל ושהנבחרת תצליח להביא נקודות בקמפיין ולהתקדם. מה שחשוב זה לא הנקודות או השערים אלא השינוי בחשיבה, הרצון והמוכנות להתקדם, ללמוד ולעבוד קשה. יש שינוי תפיסה שהוא לכיוון הווינרי, וזה משמח אותי מאוד. אני מקווה גם להתקדם בעולם הפסיכולוגיה החברתית וליצור שינוי חברתי מהותי בכל התחומים".