מגרש השדים: ווסטהאם נקרעת מבפנים ומבחוץ

"במשחק הבית האחרון שלנו מול ברנלי סבלתי מאחד הימים הקשים ביותר שלי ב-20 השנה בהן אני בווסטהאם, ואני לא רוצה לראות מראות כאלה יותר. אף אחד מאיתנו לא רוצה. אנחנו צריכים שכולם יהיו ביחד ויעמדו מאחורי הקבוצה כי וייב חיובי מעניק השראה לשחקנים. מצד שני שליליות יכולה לפגוע בביטחון ובריכוז של השחקנים, כמו שאני מאמין שקרה במהלך המשחק מול ברנלי. העונה לא התפתחה כמו שכולנו קיווינו, אבל אני מבקש מכם לתעל את התשוקה שלכם כדי לעמוד מאחורי הקבוצה, לעזור לנו להישאר בפרמיירליג ואז נוכל לטפל בדברים בקיץ".

זה המכתב שכתב השבוע קפטן ווסטהאם והסמל הגדול ביותר שיש בקבוצה, מארק נובל, לאוהדים לקראת משחק הבית החשוב מול סאות'המפטון בשבת ובעקבות האירועים הקשים מהתבוסה 3:0 בבית על ידי ברנלי במחזור שעבר. מה קרה במשחק ההוא? ובכן, על פי הממצאים הראשוניים של ועדת החקירה שמונתה לבדוק את האירועים, זו התשובה: קרוב ל-15 קטטות בין אוהדי ווסטהאם לבין עצמם החלו בחלקים שונים של האצטדיון במקביל; 26 אנשים ניסו לפרוץ אל הדשא כשמתוכם 22 נעצרו על ידי הסדרנים וארבעה הצליחו לחדור ולהתעמת עם השחקנים; בסך הכול היו 150 תקריות נפרדות, כולל 50 הפרעות לסדר הציבורי ו-40 תקיפות; צילומי הטלוויזיה הציגו נהירה של אוהדים לעבר תא הכבוד על מנת לתקוף את הבעלים והשלכת חפצים לעברם; שישה מבין 56 האוהדים שהיו מעורבים בתקריות ריצו בעבר עונשי השעיה מאצטדיון לונדון או מאפטון פארק.

בפועל האוהדים החלו להתפרע כשווסטהאם עוד הייתה בפיגור 1:0, כשבסופו של דבר היא הפסידה 3:0. המהומה הזו התחוללה לאחר שהנהלת ווסטהאם הצליחה למנוע צעדה ענקית שתוכננה מאזור אפטון פארק (האצטדיון הקודם של הפטישים) אל עבר האצטדיון החדש על ידי כך שהבטיחה לאחד מארגוני האוהדים סיוע כספי בנסיעות למשחקי חוץ. ממה נבעה ההתפרעות הזו, אירוע חריג ביותר בפרמיירליג בשנים האחרונות? מאיפה הגיע הזעם? ובכן לאוהדי ווסטהאם יש סיבות רבות לכעס האדיר על ההנהלה בראשות שני הדייוידים - סאליבן וגולד (שבנו את מרבית הונם בזכות תעשיית הפורנו הרך) - וסגנית היו"ר קארן בריידי.

האוהדים כועסים על מספר דברים: הזעם הגדול והמרכזי נובע מאובדן הזהות של המועדון בשל מעבר לאצטדיון החדש. אפטון פארק, בו שיחקה הקבוצה 112 שנה בין 2016-1904, היה מזוהה עם ווסטהאם כמו כל האזור בו מוקם. האוהדים היו מגיעים לשתות ולאכול באותו מקום לפני המשחקים וגם כמות המושבים באצטדיון די הלמה את המועדון עם 36 אלף כאלה. אבל הבעלים של ווסטהאם טענו שהם חושבים בגדול ובגלל זה הם צריכים גם לעבור לאצטדיון גדול יותר. הפטישים התמודדו מול טוטנהאם על הזכות להפוך את אצטדיון לונדון למגרש הביתי שלהם. לצורך הזכייה במכרז הסכימו בעלי ווסטהאם להשאיר את מסלול הריצה סביב המגרש כדי שבשעת צורך ניתן יהיה להסב את האצטדיון לכזה שמארח אירועי אתלטיקה.

מעבר לריחוק של היציעים מהדשא, בשל מסלול הריצה מסביב, מה שהיה חשוב לעיריית לונדון בעת המכרז היה הסנטימנט. האצטדיון האולימפי, שהוא כיום אצטדיון לונדון, היה זה בו נרשם הערב הספורטיבי הגדול ביותר של בריטניה אי פעם ב-4 באוגוסט 2012 עם זכייה בשלוש מדליות זהב באירוע החשוב ביותר במשחקים האולימפיים בתוך 44 דקות בלבד. ג'סיקה אניס זכתה במקום הראשון בקרב 7, מו פראח בריצה ל-10,000 מטר וגרג ראת'רפורד בקפיצה לרוחק. זה היה "סופר סאטרדדיי" בו בריטניה זכתה בסך הכול בשש מדליות זהב. לפיכך, העירייה והממשלה רצו ודרשו לשמר את האצטדיון כאתר מורשת לאותו יום ענק ובכלל למשחקים האולימפיים של 2012. אתר מורשת אולימפית אומר שהקבוצה לא תוכל להפוך את האצטדיון למשהו שמזוהה איתה עד הסוף, כמו שהיה אפטון פארק שבכל פינה בו אפשר היה לראות מי בעלת הבית כבר כשהבחינו בפסל של בובי מור.

דבר נוסף שהרגיז חלק ניכר מהאוהדים היה צירוף המילה "לונדון" באותיות גדולות לסמל המועדון. המועדון טען שזה צעד שנעשה כדי למצב את המועדון בצורה ברורה יותר על הזירה הבינלאומית, אבל אוהדים רבים חשבו שזה פוגע במורשת של המועדון. בעיה נוספת שצצה הייתה אותו דיאלוג בין ארגוני האוהדים להנהלה. המצעד הראשון שתכנן ארגון האוהדים "קבוצת הפעולה של אוהדי ווסטהאם האמיתיים" היה אמור להתקיים ב-19 בפברואר ולקראת התאריך קיימה קארן בריידי מפגש עם 15 נציגים של קבוצות וארגוני אוהדים. בריידי הודתה לאוהדים ופרסמה מכתב פתוח, בו נאמר שההנהלה תפעל כדי לקרב את המושבים אל המגרש. ארגון האוהדים הבולט הודיע על ביטול המצעד, מה שגרם לפליאה וכעס עצום אצל רבים מהאוהדים.

חלק מהאוהדים האשימו את ראשי הארגונים בהטיה שמאלנית בשל עבודה שסיפקו למפלגת הלייבור. אחרים טענו שחבורת האוהדים הזו משתייכת לארגון חוליגנים בשם "Inter city firm" שנציגיו היו חברים בולטים במלחמות החוליגנים בשנות ה-70' וה-80'. רוב טענו שקולם לא נשמע ולא יוצג בכלל במפגש עם בריידי. אוהדים רבים מארגונים ודעות שונות החלו להתקוטט ביציעים כשכמה מהם אפילו מניפים שלט עליו נכתב: "בריידי, סליבאן וגולד, גרמתם יותר נזק למזרח לונדון מאשר אדולף היטלר".

הבעלים הבטיחו שמעבר האצטדיון ייקח את ווסטהאם למעלה ויעזור לה לעשות שדרוג ולהתקרב לעבר הלונדוניות הגדולות ארסנל, צ'לסי וטוטנהאם. דיברו שם על זה שקבוצות-על כמו יובנטוס ובאיירן מינכן הרוויחו בגדול ממעבר אצטדיונים (שכחו לציין ששתי הקבוצות האלה עברו מאצטדיונים עם מסלול ריצה סביב הדשא לאצטדיונים ללא מסלולים). סיפרו שאפשר יהיה לקחת את הקבוצה לליגת האלופות עם הכסף שייכנס מהמנויים וכיוצא בכך. אלא שאת העונה הראשונה באצטדיון, שהייתה 2016/17, הקבוצה סיימה במקום ה-11, ארבעה מקומות מתחת למקום אליו הגיעה בעונה האחרונה (והנהדרת) באפטון פארק תחת סלאבן ביליץ'. המועדון גם לא הוציא איזה סכומי כסף חריגים ביחס לעלייה בהכנסות ובינואר 2017 נאלצה להיפרד מה-כוכב שלה דימיטרי פאייה שנמכר למארסיי תמורת 25 מיליון ליש"ט. את אותו סכום ממש הוציאה ווסטהאם בקיץ האחרון על מרקו ארנאוטוביץ' כשאיתו הצטרפו גם חאבייר הרננדס, פאבלו סבאלטה, רוברט סנודגראס (שכבר הושאל לאסטון וילה), ז'וזה פונטה (שעבר לסין), ארתורו מסואקו ולאחרונה פטריס אברה. ג'ו הארט הגיע בהשאלה.

בסך הכול ההוצאות נטו של המועדון בקיץ האחרון, על פי ההערכות, עמדו על 30 מיליון ליש"ט, לא סכום שיקרב קבוצה כמו ווסטהאם לליגת האלופות ובינתיים מקרב אותה יותר אל ליגת המשנה. גם בהעברות האלה כנראה שהייתה התערבות מלמעלה (כמו שחשפה בריידי, כנראה בטעות, בטור שלה בסאן כשציינה שמעכשיו ההנהלה לא תהיה מעורבת ברכש). הקבוצה פתחה רע את העונה הנוכחית ואחרי הפסד ביתי 4:1 לליברפול גם ביליץ' נשלח הביתה. מי שהגיע במקומו היה דייויד מויס הידוע לשמצה, שמאז מינויו הוביל את הקבוצה לשישה ניצחונות בלבד ב-23 משחקים בכל המסגרות. התוצאות הגרועות הללו לא רק גורמות לאווירה רעילה ביציעים וקטטות מכוערות בין אוהדים של אותה קבוצה, אלא גם מובילות לכך שיהיו הרבה קרחות בין 60 אלף המושבים באצטדיון במרבית המשחקים, דבר שלא היה קורה באפטון פארק.

ריצ'רד וויליאמס כתב בגרדיאן: "אפטון פארק תמיד הלם היטב את מידותיה של ווסטהאם: הוא היה גדול מספיק כדי לקיים בו משחקים משמעותיים ולא היו בו מבוכות ביציעים בזמנים קשים יותר (...) לפחות הבעלים עדיין מגיעים מהאחוזות שלהם באסקס וסארי כדי להראות את הפרצופים שלהם במשחקים. אבל מה שהם צופים בו הוא המראה של סכנת ירידה וקטסטרופה פוטנציאלית עבור מועדון שאת ליבו הם עקרו והשאירו מדמם ברחוב גרין לצד הצעיפים והפרחים".

ברור שקל מאוד לעשות רומנטיזציה בדיעבד לאפטון פארק, אבל צריך לזכור שגם שם היו לווסטהאם הרבה עונות גרועות וגם שם היא חוותה לצערה ירידות ליגה. המקום הכי גבוה אליו הגיעה היה שלישי וגם זה היה אי שם ב-1986. עם זאת נראה שמעבר האצטדיון הוא רק הזרז לכניסה למשבר במועדון שאיבד את הזהות, הפך מפולג מאוד ונוצרה בו אווירה רעילה. כל זה בגלל הימור שכרגע נראה שגוי מאוד של שני הדייוידים שרצו ללכת בגדול וכבר מצאו את עצמם נסים מפני אוהדים שתקפו אותם והשליכו עליהם חפצים. אותם אוהדים הורחקו לכל החיים ממשחקי ווסטהאם, אבל לא רק הם אלא רבים מאלה שהפטישים חשובים להם משוכנעים שירידת ליגה העונה עלולה להיות משהו שיכניס את המועדון שלהם למערבולת שספק אם הוא ייצא ממנה ואיך. כך או אחרת, יהיו שינויים רבים במועדון כבר בקיץ הקרוב.