פלייאוף ה-NBA הולך ומתקרב, נשארו רק עוד שבועיים וחצי של עונה רגילה. תזמון נהדר לסימני חיים מאחת הקבוצות המסקרנות בליגה. העונה הרגילה של אוקלהומה סיטי לא הייתה טובה. לאחר מהלכי הקיץ דיברו על הת'אנדר באותה נשימה עם יוסטון, כקבוצה שהתחזקה משמעותית סביב אחד השחקנים הטובים בליגה. אך בעוד שלרוקטס הייתה מערכת מנצחת שהוסיפה קלף חזק נוסף, OKC פירקה את החבילה ובנתה קבוצה חדשה לחלוטין סביב ה-MVP המכהן (וניתן להכריז כבר שגם היוצא) ראסל ווסטברוק. ובעוד שיוסטון כנראה תסיים את העונה הרגילה עם המאזן הטוב בליגה וכקבוצה היחידה שאולי מסוגלת לתת פייט לגולדן סטייט בריאה, OKC עדיין צריכה להבטיח את מקומה בין שמונה הגדולות במערב.
עוד בנושא:
הלילה ב-NBA: אוקלהומה סיטי התגברה על מיאמי, בוסטון הפתיעה בפורטלנד
קרי יעבור MRI ובספק לפתיחת הפלייאוף, קר: "מניח שכספי יהיה בסגל"
לכן, הטענה שאוקלהומה סיטי עשויה להיות הקבוצה המסוכנת ביותר לשתי הגדולות של המערב היא לא בדיוק מחמאה. היא הייתה אמורה להיות אחת הגדולות של המערב, לא זו שאולי, אם הכל יתחבר, תהיה מסוגלת לאתגר אותן. בהמשך הכתבה אתמקד במאפיינים חיוביים של הת'אנדר שבאים לידי ביטוי בעיקר לאחרונה, חשוב להדגיש שסיפור המסגרת הוא של עונה מאכזבת, בעיקר בחוסר היציבות של הקבוצה של בילי דונובן. כל פעם שנדמה היה שהשחקנים שלו מתחברים הגיעה תקופה של ירידה. יכול להיות שגם הפעם התקופה הטובה תתברר כמתעתעת.
אבל רגע לפני הפלייאוף, יש סימנים מעודדים ב-OKC. סימנים שבאים לידי ביטוי בשבעה נצחונות בשמונת המשחקים האחרונים, כאשר ההפסד היחיד הגיע בעקבות התרסקות של 25 שניות בבוסטון. הניצחון המרשים ביותר בתקופה הזו היה על הראפטורס הלוהטים בטורונטו. התקופה הטובה הזאת מתרחשת למרות שפול ג'ורג' וכרמלו אנתוני לא פוגעים לאחרונה, שניהם קלעו בפחות מ-40 אחוזים מהשדה בשמונת המשחקים האלה, מה שאומר שווסטברוק מקבל לא מעט עזרה משחקנים אחרים. דונובן מתעקש לתת דקות לחמישיות מחליפים ללא אף אחד מהסקוררים (וגם ללא סטיבן אדאמס הנהדר) והן מסתדרות טוב מהצפוי.
ואולי הדרך הנכונה ביותר לתאר את השינוי היא זו: OKC עומדת על מאזן של 1:7, והייתה צריכה להיות ב-0:8, מאז שקורי ברואר נכנס לחמישייה. הת'אנדר חיפשו בנרות מחליף לאנדרה רוברסון שגמר את העונה ובמבט ראשון נדמה היה שסם פרסטי היה יכול למצוא בשוק הביי-אאוט אופציה אמינה יותר משחקן הכנף התזזיתי בן ה-32 שבשנים האחרונות לא מצא את מקומו בליגה. אך ברואר, שמכיר את דונובן עוד מהתקופה הגדולה המשותפת במכללת פלורידה, התברר מיד כהתאמה מושלמת ולאחר שני משחקים בהם עלה מהספסל תפס את המקום בחמישייה ואין לו כוונה לשחרר אותו.
הסיבה הראשונה לחשיבות של ברואר ל-OKC היא שהוא סותם חור גדול. דונובן ניסה בעמדת השוטינג גארד את ג'וש יוסטיס, טרנס פרגוסון ואלכס אברינס, אך אף אחד מהם לא נראה כמו שחקן חמישייה מתקבל על הדעת בקבוצת פלייאוף. ברואר צבר מספיק נסיון כדי להביא לידי ביטוי את היכולות שלו בשני הצדדים בדיוק באופן בו אוקלהומה סיטי צריכה. למרות שלאורך הקריירה הוא לא מיצה את הפוטנציאל ההגנתי שגלום בו, הוא שומר על שחקני הכנף הבכירים של היריבה בצורה טובה ומוריד בכך חלק מהעול על ג'ורג'.
הסיבה השנייה לחשיבות של ברואר היא ההתאמה המושלמת שלו לקבוצה. סגנון המשחק בו הוא מרגיש נוח ביותר הוא האסטרטגיה הידועה בשם "יאללה בלגאן", שזה בדיוק מה שראס יודע ליצור. ברואר הוא מהשחקנים היחידים בליגה שמסוגל לעמוד בקצב של ווסטברוק, ומאז שחבר אליו הם יוצאים ביחד למתפרצות שנגמרות עוד לפני שההגנה מבינה מה קורה. השילוב של שניהם עם ג'ורג' יוצר את אחת משלישיות החוטפים הטובות בליגה, הם כופים איבודים חיים רבים על היריבה שמאפשרים להם לצאת למתפרצות האלה. בדקות של ברואר קצב המשחק של הת'אנדר הרבה יותר גבוה מאשר בכל זמן אחר במהלך העונה, מה שמעיד על כך שראס מצא פרטנר אידיאלי עבורו. בהתקפות מסודרות ברואר בעיקר עומד בפינה השמאלית וקולע משם שלשות באחוזים מפתיעים לטובה.
באופן כללי, התחושה היא ש-OKC מגבשת צורה בשני הצדדים. ההתקפות שלה כוללות יותר תנועה תכליתית ללא כדור מהרגיל. המהלך הבסיסי הוא עדיין הפיק נ' רול בין ווסטברוק לאדאמס, מהלך שעובד נהדר כשהם מוקפים בקלעי חוץ. אדאמס הולך ומשתפר, הוא הוסיף לרפרטואר יכולות עם הפנים ועם הגב לסל בצבע שמאפשרות לו להשיג נקודות לא רק מדאנקים. די בשקט הוא כבר עומד על 13.9 נקודות למשחק ב-63.4 אחוזים מהשדה. הוא יוצר בעיית מיס-מאץ' להרבה מאוד קבוצות: סנטרים כבדים לא עומדים בקצב של הפיק נ' רול שלו עם ראס, סנטרים לא מספיק פיזיים הוא רומס בריבאונד התקפה.
פרט למהלך הבסיסי, ניתן לראות תרגילי חסימות לג'ורג', פיק נ' פופ בין ראס למלו ומעברים בין חסימות לפני תחילת התרגיל המרכזי שמקשים על ההגנה. כפי שבדרך כלל קורה בקבוצה של ווסטברוק, התחושה היא שהאמון של השחקנים הבכירים בתרגילים המורכבים יותר בא והולך, כאשר ככל שהמשחק מתקדם הם מעדיפים פעולות פשוטות, חיפוש מיס-מאץ' ולתת לסקוררים את הכדור בעמדות שהם אוהבים. השאלה היא של איזון: עד כמה השחקנים מוכנים לנסות דברים פחות בסיסיים כדי שההתקפה לא תהפוך לצפויה, עד כמה הכוכבים נותנים למשחק לבוא אליהם ומשתלטים עליו כשהם חמים במקום להרגיש שהם לא זרקו כמה דקות אז הם חייבים לקחת זריקה עכשיו, עד כמה כל אחד מרגיש נוח בתפקיד שלו. לאחרונה נדמה שהאיזון מוצלח יותר ושההיררכיה ברורה יותר, בעיקר בגלל שמלו מתחיל להרגיש נוח בתפקיד של מומחה שלשות שמדי פעם מנצל מיס-מאצ'ים בפוסט.
ההגנה לאורך העונה הייתה החלק החזק והיציב יותר של אוקלהומה סיטי, היא מדורגת שביעית עונתית ביעילות הגנתית וההשתלבות המהירה של ברואר שדרגה את ההגנה עוד יותר. אבל גם בצד הזה יש מדי פעם נפילות. מול יריבות בכירות, ההגנה של הת'אנדר הופכת להגנה של כמעט: היא יכולה לשמור נהדר 20 שניות, אבל אז רגע של הירדמות או החלטה גרועה מוביל לזריקה פנויה של היריבה. ווסטברוק ממשיך לקחת הימורים לא חכמים בהגנה, כרמלו הוא פשוט שומר רע, עם שניהם קשה יותר לסיים פוזשן הגנתי בצורה טובה מול התקפות שיודעות לנצל את הטעויות הקטנות. השאלה עד כמה שניהם יהיו מפוקסים בהגנה תהיה מכריעה בפלייאוף. לצד ג'ורג', אדאמס, ברואר וגם ג'רמי גרנט ופטריק פטרסון לא צריך הרבה כדי שההגנה תהיה איכותית, בעיקר צריך להימנע מחורים גדולים.
גרנט ופטרסון נראים נהדר לאחרונה כצמד שחקני הפנים המגוונים שעולים מהספסל והופכים את OKC לקבוצה של חמישה שחקני חוץ גם בהתקפה וגם בהגנה. גרנט הוא פוטנציאל גולמי שהולך ומתגבש לנגד עינינו כשחקן ששומר על ארבע עמדות ומנצל את האתלטיות שלו לתנועה עם ובלי הכדור לטבעת. פטרסון המנוסה סוף סוף מתחיל להזכיר את עצמו, הוא חזר לקלוע שלשות והוא עושה הרבה מאוד דברים קטנים וחשובים. ריימונד פלטון הוותיק והסולידי, ששדרג מאוד את עמדת הרכז המחליף ביחס לשנה שעברה, משלים שלישיית ספסל לגיטימית שהופכת לחמישיית מחליפים שניתן לחיות איתה עם שניים משלושת שחקני הכנף. ניתן להניח שבפלייאוף ג'ורג' יחבור למחליפים באופן קבוע כדי להביא לידי ביטוי את היכולות שלו כשחקן מוביל בשני הצדדים.
בשורה התחתונה, OKC לא נראית יציבה ומגובשת כפי שקונטנדרית אמיתית אמורה להיראות בשלב הזה של העונה, אבל יש יותר רגעים בהם הכל מתחבר בצורה טובה. האופטימיות לגבי הסיכוי של הת'אנדר בפוסט סיזן קשורה לשילוב בין איכות לנסיון במעמדים גדולים. ראס וג'ורג' הם שני סופרסטארים בשיא הקריירה, אדאמס הוא שחקן המשנה המושלם ומלו מתמקם בתפקיד שהקבוצה צריכה ממנו. כל הארבעה כיכבו בפלייאוף בעבר, כאשר גם לברואר, פלטון ופטרסון היה תפקיד חשוב בסדרות מנצחות. מלו, ברואר, פלטון וכמובן גם דונובן הם אלופי מכללות. יש בקבוצה הזאת הרבה מאוד שחקנים שיודעים לנצח ומספיק איכות שניתן יהיה להביא לידי ביטוי ברגעי האמת. עם מכת הפציעות בגולדן סטייט, אולי זה הזמן של OKC להתחיל לפתח ציפיות רציניות מהעונה הזו.