והמחיר של שניהם: שליש רמי גרשון

בווידאו: מיקי סירושטיין בראיון לתוכנית הפייסבוק "טוכמן וחמי"

עד לסגירת חלון ההעברות בחודש ינואר, מיקי סירושטיין וטל כחילה לא ממש ידעו מה המעמד שלהם בבית"ר ירושלים. יומיים לפני הדד ליין בית"ר סיכמה עם בלם ברזילאי לשנה וחצי, אבל זה העדיף ברגע האחרון הצעה מסקנדינביה. מי שהצטרף בסופו של דבר היה יקוב סילבסטר, חלוץ דווקא, אבל זה לא היה המקרה היחיד שבו צמד הבלמים של בית"ר הרגישו מאוימים. בכל שלב מתחילת הקיץ ועד לדד ליין של חודש ינואר, ריחפה מעליהם האפשרות שבלם אחר ייכנס להגנה ויוביל אותה במקומם. כל הזמן דיברו על בלם זר שיצטרף וגם אנטואן קונטה קיבל במקומם את המפתחות לא אחת. באיזשהו שלב כחילה וסירושטיין שוחחו ביניהם ואמרו: "זה לא ייאמן שמעדיפים שחקן שלא רוצה לשחק כבלם עלינו".

אין דרך טובה יותר לפתוח את בלוג בית"ר בפלייאוף, מאשר בצמד הבלמים המושמץ של המועדון. אם מטרת הבלוג היא להראות שבבית"ר יש גם לא מעט דברים טובים מלבד העיסוק בתורת החילופים של אלי טביב, אז גם כחילה וסירושטיין נכנסים לרשימה הזו. אף אחת מהמועמדות על התואר לא מתהדרת בבלם תוצרת בית כמו כחילה שמקבל הזדמנות אמיתית, ובכלל: צמד בלמים ישראלי בקבוצת צמרת הוא דבר די נדיר בנוף שלנו.

אולי הדרך הכי טובה להתחיל את הסיפור הזה היא בכחילה. הוא כנראה מהווה את הדוגמה הכי טובה למגמה. כחילה הרי מעולם לא קיבל הזדמנות הוגנת בבית"ר כבלם הרכב. לא פעם זה לווה בהשפלות לא קטנות. באחד המקרים, השחקן התלונן בפני אנשי המועדון כי המאמן רן בן שמעון פוגע בו ובאחת השיחות אמר לו: "שמעתי שהחלום שלך זה אירופה. אז יש לי כמה יעדים להמליץ לך עליהם שם. כשחקן כדורגל אני לא רואה את זה קורה".

כחילה היה צריך להרחיק עד לבני יהודה כדי להראות שהוא הרבה יותר מהילד השקט והמפונם, שלא מדבר מספיק במגרש. וכאשר נותנים לו הזדמנות, הוא גם אחד שאפשר לסמוך עליו. בראיון לוואלה! ספורט בקיץ, אחרי שזכה בגביע עם בני יהודה, כחילה התייחס לנושא: "כל שחקן צריך את המשחקים האלה שמזכירים לאנשים מה הוא שווה, במיוחד אחרי מה שעברתי בחצי הראשון של העונה כשהייתי בבית"ר. אני מסתכל על עצמי כאחד מהשורה הראשונה של הבלמים בארץ ובבית"ר העונה היה מי שניסה לגרום לי שלא ארגיש כך. שחקנים אחרים היו מתייאשים ואולי פורשים מכדורגל עם מה שאני עברתי. כל השיחות, ההשפלות והיחס המזלזל גרמו לי לרצות ללכת. גם אם לא מתים על מישהו לא צריך להשפיל אותו, לגרום לו להרגיש שהוא חלש. יש דרך להתנהג לאנשים".

כחילה חזר לבית"ר במעמד קצת אחר אחרי הזכייה בגביע. בשל יותר, בוגר יותר ועם עוד כמה כלים שהשלימו את הנתונים הפיזיים הטובים שלו. אבל הדרך שלו לציוות עם סירושטיין לוותה בכאוס לא קטן והרגשה תמידית שצריך להביא בלם זר שיוביל אותם או במקומם. היחס היה ברור: אתם לא מספיק טובים. מקרה בולט במיוחד התרחש לפני המשחק בבורגס, בולגריה. עד לשריקת הפתיחה התנהל ויכוח מאחורי הקלעים בין המאמן שרון מימר לאלי טביב בנוגע לצוות שיוביל את ההגנה, וכשעתיים לפני השריקה ניתנה ההוראה: סירושטיין פותח. התוצאה: 4:0. הבלם קרס. וכולם חשבו שזה באשמתו.

מכאן ההגנה של בית"ר הייתה כמו רכבת הרים. כל שבוע ציוות אחר, כל משחק רעיון שונה. על סירושטיין הבלגן הזה מאוד השפיע והוא קיבל שני כרטיסים אדומים ברצף במהלך העונה. רק לקראת סוף הסיבוב הראשון בבית"ר הבינו שאין טעם לכפות את קונטה לשחק בלם, ואחרי סגירת חלון העברות בינואר צמד הבלמים המוביל של בית"ר קיבל אישור סופי להמשיך ללא שינויים. התוצאה: בית"ר ספגה שלושה שערים בשמונת המחזורים האחרונים. בשניים שסגרו את העונה הסדירה, היא שמרה על סדינים נקיים לחלוטין.

אריק בנאדו, שזוכר איך בבני יהודה אותה אימן זרקו את סירושטיין בניגוד לדעתו, וגם זכה בשתי אליפויות עם בית"ר, מסביר: "עד לפני כמה שבועות, כולם אמרו שבית"ר לא תיקח אליפות בגלל ההגנה. אבל הנה, רואים, כאשר נותנים לצמד הבלמים לשחק, הם לא מפריעים ולא פוגעים. אני חושב שהבעיה בתחילת העונה בהגנת בית"ר לא נבעה מסירושטיין או כחילה, אלא מזה שכל הזמן שהתחלפו שם אנשים. ברגע שנתנו לשניהם לשחק יחד קבוע, ורביעית ההגנה לא השתנתה, הכל השתפר. הבעיה הייתה בעקביות, לא בציוות".

"אותו דבר לגבי סירושטיין שהבאתי לבני יהודה", ממשיך בנאדו. "קשה לו מאוד עם רוטציה. מיקי הרבה יותר טוב כאשר נותנים לו לשחק קבוע. כאשר הוא לא חלוד. נכון, יש לו בעיה במגרש פתוח. לבלמים מסוגו קשה על שטח קטן. אבל מצד שני יש לו נתונים של בלם אירופה. אם הם ישחקו כמו בשבועות האחרונים, צמד הבלמים הוא לא הדבר שימנע מבית"ר אליפות".

שלא תטעו. הבלוג לא מנסה לומר שלבית"ר יש את צמד הבלמים הכי טוב בליגה. ההתקפה היא עדיין הנשק המרכזי של בית"ר לפלייאוף. אבל עדיין, בליגה שבה הבלם הישראלי הוא סחבה, במקום שבו לא מגדלים כמעט שחקני הגנה מקומיים, מה שקורה בבית"ר הוא משל שיש ללמוד ממנו משהו . זה מדהים לגלות שכל כך הרבה מאמנים ישראלים מעדיפים את הבלם הזר, בזמן שבבית"ר לא חוששים גם במקרה הזה ללכת נגד הזרם.

ויש עוד פרק בסיפור הזה, והוא המחיר. כחילה וסירושטיין מרוויחים ביחד כשליש ממה שמקבל רמי גרשון במכבי חיפה. שני הבלמים בבית"ר עולים כ-150 אלף דולר יחד. כל בלם מאלו שיתחרו איתם על האליפות משלשל לכיסו מדי חודש יותר כסף משניהם יחד.

והקטע הוא שכאשר משווים את צמד הבלמים של בית"ר לצמדים אחרים במאבק האליפות, לא מגלים עליונות יוצאת דופן. נתחיל מההגנה השניה בטיבה בליגה, זו שחבריה הרכיבו את רוב נבחרת העונה הסדירה - הפועל חיפה (21 ספיגות). ארבעת הבלמים (כחילה וסירושטיין מול תמאש וקפילוטו) שנבדקו עומדים על אחוזים זהים של ניצחון במאבקים (68 ו-69 אחוז). מבחינת תיקולים מוצלחים, כחילה הוא הטוב מבין הארבעה עם 73 אחוזי הצלחה. סירושטיין עם 64, קפילוטו עם 67 ותמאש עם 59. בנוגע לחילוצי כדור המצב די דומה: כחילה עם חילוץ כל 14.54 דקות. סירושטיין 12.27. תמאש 11.76, קפילוטו .12.46

גם לבלמי מכבי תל אביב היקרים עוד יותר, אין יתרון יוצא דופן על הבלמים של בית"ר. בטח לא לבאבין. במקרה הזה העליונות של איתן טיבי על הארבעה ברורה, אבל אחריו, כמעט בכל תחום, נמצא טל כחילה. טיבי, למשל, עם 80 אחוז תיקולים מוצלחים, כחילה עם 73, ובאבין חלש יותר מסירושטיין עם 63 אחוזים. הדבר המרכזי שבו באבין מצטיין זה למסור מדויק ולאבד פחות, למרות שגם בתחום הזה יש לבאבין איבוד אחד פחות מסירושטיין (המצטיין במאבקי גובה מן הסתם), אף שלבלם מכבי תל אביב יש כמעט 400 דקות יותר על הדשא.

להשוות לצמד הבלמים של באר שבע, לה יש עדיין את ההגנה הטובה בליגה, יהיה קצת יותר קשה. מול השניים הכשירים היחידים שיש לברק בכר, לואי טהא וחאתם עבד אלחמיד, מתקבלת תמונה די דומה. החיסרון המרכזי של בלמי בית"ר מולם ומול כולם הוא בהנעת הכדור. שם האחריות היא יותר של קלאודמיר. ועדיין, גם הבלם הרביעי והחמישי של באר שבע, זוכים למעמד בכיר יותר מבלמים אחד ושניים שיש לבית"ר. בשני המקרים, לא ההגנה היא שתמנע את האליפות ואף להיפך, אם בית"ר תזכה, לשניים יהיה חלק מאוד משמעותי, למרות כל מה שחושבים. הזימון של טל כחילה לראשונה בקריירה לסגל הנבחרת הוא עדות לכך שזה מתחיל לחלחל.