פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אתה ממש לא נכה: סיפורו של שאקים גריפין, שחקן הפוטבול בעל היד האחת

      בגיל שבע נאמר לשאקים גריפין ש"פוטבול זה משחק לאנשים עם שתי ידיים", אבל השבוע, במבחנים לקראת דראפט ה-NFL, הוא הדהים את אמריקה והצית את האינטרנט בדרך להיסטוריה. אורן יוסיפוביץ על סיפור מעורר השראה של בחור שהכדור חיוני לגופו הרבה יותר מכף ידו השמאלית

      שאקים גריפין, שחקן מכללת סנטרל פלורידה (GettyImages)
      היסטוריה והיסטריה. שאקים גריפין (צילום: APGettyImages)

      טאנג'י גריפין היתה רגילה לצווחות. מדי לילה היתה רצה מחדר השינה שלה ושל בעלה טרי לחדר הילדים, שם במיטת קומותיים שכנו שאקיל ושאקים גריפין, תאומים זהים בני ארבע שנולדו בהפרש של דקה זה מזה. שאקיל הבכור זוכר את הכאב העצום; שאקים היה זה שחש אותו.

      עוד כשהיה בבטן של טאנג'י הדוקטור סיפר שסיב ברחם התלפף סביב זרועו השמאלית של אחד העוברים ולא מאפשר זרימה לכף היד. ניתוח היה אופציה, אבל התרחישים כללו דברים חמורים יותר לאחד הצאצאים וההורים החליטו ללכת על "מה שיהיה, יהיה". ומה שהיה זה ששאקיל נולד בריא לחלוטין, ושאקים עם אצבעות לא מפותחות. כף ידו השמאלית היתה נראית, תיארו, כשק קטן של ג'לי.

      טאנג'י גריפין היתה רגילה לצרחות. מדי לילה היתה רצה מחדר השינה ומוצאת את שאקים נאנק. זה כאב, כל כך כאב. כל מגע באחת האצבעות הרגיש כמו המוות. באחד הלילות קמה ואיך שנכנסה לחדר ראתה ששאקים הקטן, בן ארבע, רץ לעבר המטבח. הוא הושיט את ידו הבריאה לעבר סכין הקצבים כשאמו צעקה "מה אתה עושה?!"

      "אני רוצה לחתוך אותן", אמר הילד ובכה. "זה כל כך כואב - אני חייב לחתוך את האצבעות".

      למחרת לקחה אותו לרופא, שהמליץ על קטיעה. למחרת, שאקים גריפין הקטן בן הארבע הגיע לבית החולים. כששאל למה, ההורים לא הצליחו לספר. הוא זוכר איך נכנס לחדר הטיפולים עם עגלת צעצוע אדומה ואיך פתאום נרדם ואיך התעורר ואיפה שהיתה יד היה עכשיו סד. והוא לא חש כאב; הוא חש הקלה.

      הוא שוחרר הביתה וביום ששב לגן הילדים פקדה אמו: "בלי פוטבול!".

      כשהגיעה אחר הצהריים לאסוף את התאומים, שאקים רץ לעברה, הסד מלא בדם ובידו השנייה הכדור האליפטי. והוא חייך חיוך גדול. מבחינתו, מגיל אפס ובלי קשר למספר האיברים, לא היתה אופציה אחרת. עבורו, כדור הפוטבול היה חיוני לגופו הרבה יותר מידו השמאלית.

      הוא ושאקיל המשיכו בחוג הפוטבול המקומי, וכששאקים היה בן שבע - כך סיפר בראיון - מאמן הקבוצה אמר לו בכנות אגרסיבית: "פוטבול זה משחק לאנשים עם שתי ידיים".ובכן, קואץ', בסוף אפריל ייערך הדראפט השנתי, ואם לא תהייה הפתעות מרעישות - שאקים גריפין בן ה-22 יהיה שחקן ה-NFL הראשון בעידן המודרני שמשחק עם יד אחת.

      "כל אחד יחשוב מה שהוא רוצה, אבל בסופו של דבר, בין אם יש לך יד אחת או שלושים ידיים - אתה יכול לעשות כל דבר שאתה מחליט לעשות", אמר גריפין השבוע במבחנים המסורתיים לקראת הדראפט, באינדיאנפוליס. מבחנים שאליהם בתחילה כלל לא הוזמן עד שלבסוף קיבל קרדיט מאוחר להיות אחד מ-336 ילדים שמנסים להתקבל לליגה של הגדולים.

      336 שחקני פוטבול נכנסו לאינדיאנפוליס השבוע, ואמריקה מדברת בעיקר על אחד.

      שאקים גריפין (ימין), שחקן מכללת סנטרל פלורידה עם אחיו התאום שאקיל גריפין (AP)
      שאקיל נולד בריא לחלוטין, ושאקים עם אצבעות לא מפותחות. התאומים גריפין (צילום: AP)

      אמריקה כבר הכירה את הטאלנט מאוניברסיטת סנטרל-פלורידה, אבל השבוע, במבחנים, הוא פוצץ את האינטרנט. וזה התחיל עם המשקולות.

      אבא טרי, איש ספורט כל חייו, החליט ששאקים לא יתרץ דבר. הוא עבד עם הילדים יום-יום, ומה שדרש משאקיל, כך משאקים. באתלטיקה, בבייסבול, בפוטבול - באותה עוצמה שזרק כדור לעבר האח הגדול, עשה זאת לעבר האח הקטן. שאקים בעצמו דחה עזרה, רצה לעשות הכול לבד, סירב להתייחס למכשול כאל מכשול. הוא שרך את נעליו לפני ששאקיל ידע לעשות זאת, טיפס על עצים לפני שאחיו הצליח, ואפילו כשאמא טאנג'י ניסתה לכפתר את חולצתו, הזיז את ידיה והתעקש לעשות זאת לבדו.

      בשנה הראשונה בקולג', סיפר שאקים בראיון ל"ספורטס אילוסטרייטד", הוא בקושי הצליח להרים את המוט הריק, בלי משקולות. עברו בקושי ארבע שנים, והטריבונות באינדיאנפוליס היו גדושות - כולם רצו לראות את זה בעיניים. המשקל הקבוע במבחנים הוא 225 פאונד, 102 קילו, וגריפין חיבר את הפרוטזה ושם לו למטרה לדחוק את המוט שש פעמים. גם לו היה קשה להסביר איך - אולי זה האדרנלין, אולי הרצון להוכיח - אבל הוא דפק 20 דחיקות והקהל השתגע. אחיו, שאקיל, שבעונה שעברה עבר את אותם מבחנים ונבחר בדראפט על ידי סיאטל סיהוקס, דחק רק 17. עם שתי ידיים.

      הטוויטר געש ושאקים הבטיח שהטוב עוד לפנינו - ריצת ה-40 יארד. בכתבה על גריפין שפורסמה באותו היום נרמז: "אחרי שדחק יותר מאחיו, יהיה לשאקים אתגר קשוח יותר בלשבור את שיא הריצה של אחיו במבחנים - 4.38". 4.38 זה מהר, מאוד מהר, אחת התוצאות הטובות של השנה שעברה.

      שאקים הניח את ידו הבריאה על הארץ, וזינק.

      אחיו התפלל לטוב - פוטבול זה קודם-כל משחק של מהירות, והוא רוצה את אחיו איתו בליגה, הוא תמיד היה איתו, הוא רוצה גם להזדקן לידו, בית לצד בית. הם הקלישאה המוחלטת של תאומים זהים. "חלב ודגנים", קראו להם בבית הספר. בכתבת פרופיל עליהם ב-ESPN סופר איך שניהם מגדלים שיער מכיתה ז', מזמינים את אותה המנה בארוחות, מתלבשים באותם הבגדים מבלי לתאם, שניהם אף עשו קעקוע בגיל 17. לפעמים, בשביל הקטע, היו מתחלפים בשיעורים - שאקים נכנס לכיתה של שאקיל, ולהפך. "כשמשהו קורה לו, אני מרגיש גם", אמר שאקים.

      והם אכן היו ביחד כל חייהם פרט לשנה האחרונה. באותו החדר, באותה הקבוצה, באותו מקצה בתחרות אתלטיקה, וגם באותה המכללה. אוניברסיטאות אדירות הציעו לשאקיל מלגה; הוא דחה את כולן רק כי לא הציעו את אותה המלגה לאחיו. וכשהמאמן של סנטרל פלורידה אמר לאבא טרי "אני לוקח את שאקיל רק אם שאקים בא איתו", העסק נסגר.

      שאקיל היה כוכב מהרגע הראשון, בעמדת הקורנרבק - הבחור ששומר על התופסים; שאקים צבר רק שלוש הופעות בשנתיים הראשונות. השינוי התרחש כששינו את עמדתו ללייבנקר - עמדה קצת יותר כבדה והרבה יותר קריטית במרכז ההגנה. השינוי הצעיד את המכללה מעונה ללא ניצחונות לעונה מושלמת ללא הפסדים - בתוך שנתיים - ושאקים נבחר לשחקן ההגנה של הליגה. הם נפרדו, כאמור, רק כששאקיל נכנס למקצוענים, חלק מהסיהוקס. מאמנו בסיאטל, פיט קארול, נכח אף הוא במבחנים באינדיאנפוליס. המצלמה התמקדה על פרצופו הנדהם כששאקים חצה את קו הסיום של מרוץ 40 היארד.

      הוא עצר את השעון על 4.38 - אם כבר תאומים זהים, אז עד הסוף; זו היתה התוצאה הכי מהירה עבור ליינבקר ב-15 השנים האחרונות של המבחנים. ומאז הריצה הזו, שהוציאה לכל הסקאוטים את העיניים מהחורים, לא תמצאו חובב פוטבול אמריקאי שלא יודע מי זה שאקים גריפין.

      שאקים גריפין, שחקן מכללת סנטרל פלורידה (AP)
      לא נכנע לשום אתגר. שאקים גריפין (צילום: AP)

      זה סיפור יפה ומרגש, וסיפורים יפים ומרגשים לפעמים מספקים נסיבות מקלות. אבל שאקים לא צריך אותן. אם ייבחר בדראפט זה לא בגלל הסיפור - זה בגלל שיש לו את כל התכונות להיות שחקן שמביא ניצחונות. הוא נתפש כשחקן פוטבול לגיטימי, כן, גם ללא יד שמאל. מאמנים שעקבו אחריו בקולג' ולא ידעו שמשהו חסר, לא הבחינו בכך גם אחרי צפייה בקטעי וידאו שלו. הוא נצץ כל כך, שאף אחד לא שם לב לפגם. ואחרי ההישגים במשקולות ועל מסלול הריצה, וגם במבחני ההגנה והתפיסות, המאמנים והסקאוטים חזרו לקלטות, ואם לפני חודשיים דובר על סיבוב שביעי בדראפט, כל תוכניות הספורט באמריקה עסקו השבוע בגריפין, והתחזיות כבר מדסקסות אודות סיבובים 2 עד 4.

      זה לא יהיה קל, והוא כנראה יתחיל כמחליף, אבל ב-NFL שחקנים רבים כבר הוכיחו שהם מסוגלים לשחק בנסיבות קשוחות יותר מבכל ענף אחר. כמו למשל ג'ייסון פייר-פול, שאיבד אצבעות בתאונת זיקוקים והמשיך להיות כוח דומיננטי בליגה. זו ליגה של ראש יותר מאשר כל איבר אחר, והראש של גריפין מהמשובחים שבנמצא. במשחק מכללות מול יוסטון ב-2016, הוא שיחק עם יד שבורה והצטיין. אתם קולטים? למעשה, באותו יום בטקסס גריפין שיחק פוטבול עם אפס ידיים!

      "אני רוצה לשנות את איך שאנשים חושבים", הוא אמר. "אחרי שאנשים ראו אותי, אולי הם יפסיקו להציב גבולות. כשאני קם בבוקר ומסתכל במראה, אני רואה את האדם היחיד שיכול למנוע ממני להשיג את כל מה שאני רוצה להשיג. הרי במראה אין אף אחד אחר. רק אני. ורק אני יכול לעצור את עצמי". ובינתיים, אכן, אף אחד אחר לא מצליח.

      באפריל ייערך הדראפט, וגריפין כנראה יעשה היסטוריה. אבל בעידן בו כל ילד עם טלפון סלולרי יכול היה לראות את שאקים רץ, דוחק ותופס כדור, ומתחרה בטובים ביותר בעולם, הוא עשה השבוע משהו הרבה יותר גדול מהמשחק.

      "אלוהים שם אותך בכדור הארץ מסיבה, ואני מרגיש שהמטרה שלי היא למנוע מאנשים לספק לעצמם תירוצים", אמר. וכמו ששרך נעליים לפני אחיו, וכמו שלא אפשר לאמו טאנג'י לכפתר את חולצתו, מאותה סיבה ויתר על תו חניה לנכים שניתן לו.

      "אתה לא סובל ממום אלא אם אתה מתייחס לזה כמום", אמר. "אתה לא נכה אלא אם אתה אומר לעצמך 'אני נכה'".

      אתה לא נכה.

      orenjos@walla.co.il