בווידאו: אוהדי נסיונאל כיום, ביציע על שם אבדון פורטה
נסיונאל קלוב דה פוטבול הייתה כל חייו של הכדורגל אבדון פורטה (Abdon Porte). כל חייו, תרתי משמע. באורוגוואי מציינים היום 100 שנה למותו של הכדורגלן שנתן מושג חדש ל"אהבה לקבוצה".
אבדון פורטה הצטרף לנסיונאל ב-1911, כשהיה בן 18. היא הייתה קבוצת פאר בהתהוות (לימים זכתה ב-46 אליפויות, 3 גביעי ליברטדורס ו-3 גביעים ביניבשתיים) והוא היה אוהד שרוף.
במשך שבע שנים תמימות שירת פורטה נאמנה את הקבוצה, עד שבעונת 2018 כמה הופעות לא טובות שלו גרמו להוצאתו מההרכב לטובתו של בלם אחר בשם אלפרדו סיבוצ'י. פורטה נפגע עד עמקי נשמתו, אבל לא נסוג. הוא נאבק כדי להוכיח את עצמו, עד שחזר להרכב.
ב-4 במרץ 1918 נסיונאל ניצחה את FC צ'רלי 1:3 ופורטה שיחק והציג יכולת לא רעה. לאחר מכן השחקנים ואנשי הצוות נפגשו במשרדי המועדון כדי לחגוג. במהלך הערב, ראשי המועדון קראו לבלם וסיפרו לו שהתקבלה החלטה לתפקד את סיבוצ'י במקומו במשחק הבא. זה היה הסוף.
"פורטה לא היה יכול לשאת את העובדה שהוא שוב עומד להפוך לשחקן מילואים", כתב העיתונאי דייגו לוסרו. באותה תקופה גם לא היו חילופים בכדורגל והבלם החרוץ לא ראה אור בקצה המנהרה. מעבר לקבוצה אחרת כלל לא עמד על הפרק מבחינתו, וגם החתונה המתוכננת עם ארוסתו בתחילת החודש הבא לא עזרה לו להתאושש.
פורטה כתב שני מכתבים, הניח אותם לכיס וסמוך לשעה 1:00 בלילה יצא ממשרדי המועדון. הוא אסף אקדח ממקור לא ידוע, לקח רכבת לאצטדיון של הקבוצה, אסטדיו גראן פארקה סנטרל, ונכנס פנימה. צעד על לעיגול האמצע ושם ירה לעצמו בלב. בן 25 היה במותו.
ביד אחת החזיק את האקדח, בשנייה את מכתבי ההתאבדות - אחד לקרוביו והשני לנשיא המועדון. "ד"ר חוסה מריה דלגדו היקר", הוא כתב, "אני מבקש ממך ומשאר חברי ההנהלה לעשות עבורי את מה שאני עשיתי עבור המועדון, לדאוג למשפחתי ולאמי. להתראות חבר יקר". מתחת לדברים הללו הוסיף את חתימתו האישית וכתב: "נסיונאל, למרות הגלולה המרה, אני לא אשכח כמה אהבתי אותך. להתראות לתמיד".
בשנות ה-60, חברו של פורטה, לואיס סקפינאצ'יס, סיפר: "אבדון הרגיש שתכלית חייו היא ללבוש את מדי הטריקולור. לפני האפשרות האכזרית שהקריירה שלו בנסיונאל תחוסל, הוא בחר לחסל את עצמו".