קמפוס רעננה של האוניברסיטה הפתוחה אירח היום (שני) את כנס נשים מנהיגות בספורט ביוזמת אגודת הסטודנטיות והסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה ואגף הספורט בנעמת. בין היתר התארחו בכנס המדליסטית האולימפית ירדן ג'רבי, מאמנת נבחרת ההתעמלות האומנותית של ישראל לשעבר, אירה ויגדורצ'יק, השייטת האולימפית וסמנכ"לית הוועד האולימפי ורד בוסקילה ונשות התקשורת מירי נבו ושרון פרי, לצד כתב חברת החדשות של ערוץ 2 בן מיטלמן. שרת הספורט מירי רגב, שהייתה אמורה להיות נוכחת בכנס, ביטלה את השתתפותה.
הפאנל הראשון עסק בנושא שיוויון מגדרי בין גברים לנשים. "חיפשנו מדליסטיות אולימפיות לכנס, ירדן עלתה ראשונה, ולאחר מכן התקשינו למצוא", סיפרה יו"ר תחום ספורטאיות וגמלאיות בנעמת, עורכת הדין איילת גלילי, "מה שהופתעתי ולמדתי תוך כדי הכנת הכנס, שעדיין הקידמה לא הגיעה לתחום מנהיגות הספורט. רק 21 אחוזים מהמתמודדים בספורט תחרותי הן נשים, בוועד האולימפי ובהנהלות ואיגודי הספורט פחות מ-15 אחוז. ביום כזה, אנחנו באנו כדי לשנות, באנו כדי לעשות ולצאת בקריאה שיש עדיין מה לעשות בתחום הזה ואין להתקדם. אתמול שמעתי את ההכרזה של שר החינוך על האנשים שיקבלו את פרס ישראל, הייתה רק אישה, יחד עם בעלה, שתקבל את פרס ישראל. אני רוצה לצאת בקריאה לשר החינוך, שאם לא נחנך את הדור הבא למצוינות בספורט, בדיוק כמו מצוינות במתמטיקה ובאנגלית, אם לא נשבור את התדמית שזה גברי להתאמן ולעשות ספורט, כמובן שלא נקדם נשים בתחום הזה".
המשתתפת המרכזית בפאנל הראשון הייתה ויגדורצ'יק, שבית הדין לעבודה החזירה רק שלשום לעבודה: "אני עוסקת בענף התעמלות אומנותית, הענף היחיד שנשאר נשי. ענף שמחזק את כל אפיוני האישה. אני השוויון והחופש של האישה. בארץ, כשמביאים את הבנות לחוג, לא מביאים אותן למקצוע. אין הרבה מטורפות כמוני. מהבית שולחים את הילדה למשהו שיאפיין אותה ויחזק אותה. ברגע שמישהו מאוד בכיר בספורט, גבר, שאל אותי: 'איך כל הזמן הזה לא מצאת איזה גבר בשלטון שייתן לך גב?', זה מספר את כל הסיפור. איך לא תפסת מישהו בדרך שיגן עלייך. הייתי כל כך עסוקה בספורט, שלא מצאתי אף אחד. נשים כל כך מורגלות לעמוד מאחורי גבר. אומרים לי כל הזמן להתעסק באימון, אז אני רוצה לנהל וגם לאמן, אומרים לי שאי אפשר. הארץ שלנו היא לא דוגמא למה שעושים. ברוסיה המתעמלות האומנותיות והמחליקות האומנויות מרוויחות הון, ופה לא. אני יכולה להשיג יותר מגבר, אני רוצה לעבוד ולהרוויח מה שאני מסוגלת. אוי ואבוי אם ישלמו לי פחות, אני אלחם אם צריך. אני רוצה שיבחרו אותי בתור מאמנת ולא בגלל שאני צריכה לחפש לי מגן ומשם שיבחרו בי. אישה בספורט יכולה להיות אישיות - אלופה, מנהלת ומאמנת.
ורד בוסקילה, השייטת האולימפית לשעבר, וכיום סמנכ"לית הוועד האולימפי: "הגעתי מבית מסורתי באופן יחסי, לא דחף לספורט, לא בית ספורטיבי, במקרה אני אומרת שהגעתי לזה במקרה. מה השאיר אותי בספורט? תחושה שלי ביני לבין עצמי, אהבתי להיות שונה ומיוחדת. משהו בים, ביחד עם התחושה שאני עוסקת בספורט לא קונבנציונאלי, נתן לי תחושת מיוחדות ומסוגלות שונה. זיהיתי את המקום הזה שנוגע בי ומרגש אותי. אין ספק שאם מסתכלים על החוסר המשמעותי, זה בעמדות הניהול. אחת הסיבות שהביאו אותי לוועד האולימפי, מעבר לדור צעיר וחדש, זה שאני ספורטאית אולימפית. דוחפים לנושא של שיווין מגדרי, הוועד האולימפי מנסה לתת דוגמא בעניין הזה, אנחנו צריכים לא להתבלבל שמה שקורה בוועד האולימפי זה לא מה שקורה תמיד בשטח בישראל. בענף השייט אנחנו לא מונעים מתקציבים כמו בענפי הכדור, אלא אתה עושה הישגים, יש קריטריונים, ומתקדם לפי זה".
הפאנל השני עסק בנושא הטרדות מיניות בספורט. שלומית ניר-טור, שחיינית אולימפית שייצגה את ישראל באולימפיאדות מקסיקו 1968 ומינכן 1972, ולשעבר ראש מחלקת ספורט נשים במשרד הספורט סיפרה בפתח הפאנל: "אני יכולה להעיד על עצמי Me-too, מאמן הנבחרת בעוד שהייתי בת 12-14, נהג לנשק אותי נשיקות רטובות באוזן. אני הייתי בשוק ורק הרחקתי אותו. לו זה היה טבעי, ולי זה היה לא נעים. הספורט הוא מקום שבו המפגש בין המאמנים והספורטאים הוא מאוד ממושך. נוסעים לתחרויות בחו"ל ביחד, גם בלילות, מתאמנים 6 או 7 שעות ביום, ועם מי? עם המאמן".
ירדן ג'רבי סיפרה: "אני מלווה במאמן אחד מגיל 6 עד סוף הקריירה שלי, שני הרשקו, לכל אורך הקריירה שלי, מעולם לא התלבטתי בנושא שהוא אמר או הדגים. אצלו אין אפור, רק שחור או לבן. הוא יודע איפה הגבולות. למאמן יש את הכוח להתנהג בצורה מסוימת, וכשזה מגיע להטרדה זה כאילו אשמתן של הספורטאיות שלוקחות את זה על עצמן. הבעיה היא אצל מי שיש לו את הכוח. מעבר להתמודדות עם ההטרדות המיניות, הנושא הוא מניעתי. צריך לדעת איך להתנהל, ולדעת איך לנהוג".
על הגיהנום שעוברות המתלוננות לפעמים: "אני חושבת שרוב הספורטאיות היום עדיין לא היו מתלוננות. לדעתי לפעמים עדיף לספר את הכל בחדר סגור, והמטרה היא שזה ייפסק. לדעתי אף ספורטאית שנמצאת כיום בקריירה ספורטיבית, לא תוציא את זה החוצה. העניין של התקשורת בעייתי. חייבים מישהו שישמור על זה באופן חשאי. באיגוד הג'ודו אין ממונה למשל, וזה לדעתי פיתרון מצוין".
תא"ל סוזי יוגב, יו"ר הוועדה לשיוויון מגדרי בוועד האולימפי: "העולם הגברי הוא מעוז גברי והיררכי, זאת מערכת טוטאלית שאנשים מגיעים למערכת הזאת לא מתוך בחירה. החיילות מגיעות בגיל צעיר, בריחוק גדול מהבית לפעמים, במערכות טוטאליות אין הבדל בין העבודה לאופן שאתה מתנהל ביומיום. למעט העובדה שאתה מגיע לספורט מבחירה, רוב המאפיינים הם מאפיינים טוטאליים. יש סדר יום שמחייב שעות על גבי שעות ונדרשת מערכת מאוד ברורה לא רק של קודים, אלא של חוק. השנה ימלאו 20 שנה למניעת הטרדה מינית, אחד מהחוקים פורצי הדרך בישראל".
מנכ"לית אתנה, עומרית ינילוב-עדן, הציגה את התוכנית נגד הטרדות מיניות בספורט: "השקנו תוכנית חדשה וחדשנית. מעולם לא הייתה תוכנית להטמעת מניעת הטרדות מיניות בספורט. הרמנו את הכפפה בנושא הזה. ברגע שהתקשורת לא מעלה את זה על סדר היום, זה לא מעניין אף אחד. זה לא היה נראה שזה עניין מישהו. זה צריך לגעת בהורים ובאמהות, זה אחד החסמים בעולם הזה".
"לא נעשה שום תהליך הטמעה בשנים האחרונות, עולם הספורט מפגר אחרי בבחינה הזאת. הרעיון הוא ללמד את הספורטאיות והמאמנים מה מותר ומה אסור. למרות שזה עולם הספורט, מרמת מאמן מבוגר שמדגים על ילדה בת 14, זה לא הכרחי, אפשר להתנהל בצורה אחרת. צריך להראות מה המסר שהמאמנים מעבירים. בתחום הזה נפגעים בנים עד גיל 12 לא פחות מבנות. הספורט הוא ראי החברה, האירועים האלה קורים וצריכים לדעת איך להתנהל ולהתחנך".
