אזעקת צבא אדום: ספאחיה העז, שינה, הימר ונפל מול צסק"א מוסקבה

התבוסות הביתיות הקשות של מכבי תל אביב באירופה:

2014/15 - צסק"א מוסקבה, 84:61
1976/77 - מובילג'ירג'י וארזה, 102:79
1998/99 - פנאתינייקוס, 84:62
1992/93 - ציבונה זאגרב, 110:89
2017/18 - צסק"א מוסקבה, 93:73
2017/18 - אנאדולו אפס, 92:72
2016/17 - פנאתינייקוס, 81:61

במשך חודשים ארוכים, מאז נפתחה העונה, מרכזת מכבי תל אביב את כל מאמציה בניסיון להשיג את הכרטיס הנכסף לפלייאוף. היא בסך הכל רוצה להרגיש איך זה להתברג שוב בין שמונה הגדולות של היורוליג, ולשרוד כדי לספר. אבל מה כבר יהיה לה לספר? בסופו של דבר, אם מביטים על המציאות באופן קר ומנוכר - מכבי עושה כל שביכולתה כדי שסיוט ליל אמש יחזור על עצמו שוב ושוב (ושוב), שלוש פעמים בתוך שבוע. כי זה, אם היא בכלל תעמוד ביעד שהציבה לעצמה, מה שטומן גורלה בחודש הבא. שלושה מפגשים (ארבעה, במקרה הטוב) עם הקבוצה האימתנית, המפחידה והבלתי ניתנת להשגה. אלופת אירופה הקבועה של חודשי החורף, צסק"א מוסקבה.

דקה ושנייה לסיום, כשוויטאלי פרידזון קלע את הסל האחרון של האדומים וקבע 69:93, הוא לא הבין איזו היסטוריה הוא עומד לעשות. בזמן שנותר, כשחבריו לא השכילו למצוא את הטבעת ואיפשרו למארחת לצמק במעט ל-93:73, הם לא הבינו איזו היסטוריה הם מפספסים.

צסק"א החמיצה הזדמנות להנחיל למכבי תל אביב את הפסדה הביתי הגדול ביותר בגביעי אירופה אי פעם. שבע פעמים נרמסו הצהובים ב-20 נקודות הפרש או יותר באולמם; תבוסה אחת אירעה בשנות ה-70, שתיים בשנות ה-90, אחת ב-15 השנים הראשונות של המילניום החדש - ועוד שלוש בשנה האחרונה לבדה.

"מכבי לא מזכירה בכלל את הקבוצה שלנו מהעונה שעברה", אמר לי השבוע ויקטור ראד. אז אמר. אתמול, ברבע הרביעי, זה כבר היה ממש דז'ה וו למראות שביד אליהו כל כך היו רוצים לשכוח: היציעים המתרוקנים בדקות הסיום, היעדר האמונה על המגרש, חוסר האונים על הקווים. וכמובן, נוכחותו של ראד. רק שהפעם הוא לבש צבע אחר. ואפילו ירד מהפרקט עם חיוך של מנצח.

"תגיד, הוא יישאר פה בעונה הבאה?", שאל אחד האוהדים הוותיקים את גיא גודס ביציאה מההיכל - ספק ברצינות, ספק בצחוק וללא צל של ספק בתסכול ובמרמור. הוא לא היה צריך בכלל להסביר למי התכוון, וגודס, בשבתו כעוזר מאמן, לא היה אמור לענות תשובה משכילה. אבל עצם השאלה לימדה על הלך הרוח המטריד מבחינתו של נבן ספאחיה.

הקרואטי, שהובא מלכתחילה בתפקיד שוער נגד כדורי שלג, צריך לעצור עכשיו כדור שלג שיצר בעצמו. מהאיש שהפך לאוטוריטה, שהנהיג והתווה דרך, הוא הפך שוב לשק חבטות ולמאמן שמוטל ספק ביכולתו לסחוב את הקבוצה הזו לצעד הבא בשיקומה. מכבי תל אביב לא מציבה גרף התקדמות לאורך העונה בשום אספקט של המשחק, וזה בעוכריה; לפעמים, החלטה אחת מסמלת את שינוי המומנטום ונצרבת בתודעה. כזה היה הוויתור על ג'ונה בולדן בגמר גביע המדינה. מסוג הדברים שזוכרים גם שנים אחרי.

אבל בניגוד לטרנד ההולך ומתגבר, הנה כמה מילים טובות על ספאחיה. הוא הבין מראש שבכדורסל שגרתי אין לו שום סיכוי לנצח את המכונה המשומנת של דימיטריס איטודיס, ויצא להרפתקה. הוא העז. הוא ניסה. הוא רצה לשנות. הוא חיפש את הדרך להיפטר מהאדישות, ולהביא לקבוצתו אנרגיות מחודשות. הוא חשב מחוץ לקופסה. וכן, הוא הימר. וכשאתה מהמר, הנפילה עלולה להיות כואבת.

הרי איך מנצחים את צסק"א? קולעים 103 נקודות כמו ולנסיה (עם הצגה של הגארד אריק גרין), 85 כמו ברצלונה (בהנהגת הגארדים תומא הורטל ופטרי קופונן) או 88 כמו אולימפיאקוס. לראשונה העונה, הצמד ג'קסול - פייר ג'קסון ונוריס קול - עלה יחד בחמישייה הפותחת. וכשלצד השניים הללו פתחו דשון תומאס וג'ונה בולדן בעמדות הפורוורד, המסר היה ברור: מכבי באה לרוץ, לרוץ, לרוץ.

רק בעיה אחת הייתה בכל הסיפור. גם לצסק"א יש מאמן. ואיטודיס, שכנראה הבין, הריח או ידע מה ספאחיה מבשל, השתמש בקונספציה הפוכה לחלוטין - עם וויל קלייברן כגארד שני, לצד שלושה גבוהים ורכז שעולה בחצי ראש (ולעיתים, בראש וחצי) על כל מי שינסה לשמור עליו. המסר הברור: צסק"א באה לחפור, לחפור, לחפור. היא רוצה לדחוף את הכדורים פנימה ולנהל את המשחק מהלואו פוסט.

הניסוי, כאמור, כשל. דווקא הרוסים, בראשות ניקיטה קורבאנוב האפרורי והיעיל, רצו באין מפריע למתפרצות וברחו ל-2:8. ההרכב האתלטי של מכבי, שהעמיד ארבעה שחקנים שיכולים לקלוע שלשות בכל רגע נתון, סיים את הרבע הראשון עם 0 מ-6 מחוץ לקשת. ג'קסון לא מצא את עצמו, והשורה הסטטיסטית שלו בחמש הדקות הפותחות הסתכמה באיבוד כדור אחד.

קול סופסל כבר אחרי שש דקות עם שתי עבירות. אף שהוא היחיד שעוד הצליח לייצר (13 נקודות מ-17 זריקות), אצלו עיקר הבעיה היא בקבלת ההחלטות. בפיגור 33:28, כשריח הקאמבק נישא באוויר, הוא שיגר שלשה מיותרת וכשל; שביב התקווה שהוצת בסיום הרבע השלישי, כשמכבי צימקה ל-67:56, נכבה על ידו כשניסה לשלוח את הכדור לאליהופ מסוכן ונטול סיכוי ממשי.

ולא רק הם הלכו לאיבוד. מייקל רול, שהודח מהחמישייה בפעם הראשונה העונה, לא הצליח להשתלב כמחליף. הוא שותף למשך 12 דקות במחצית הראשונה, ובמהלכן ניצחה צסק"א 20:37. בזמן שהוא סופסל, הורה הלוח על 15:16 למכבי. שלושת שחקני החוץ המובילים בצהוב, ג'קסון, קול ורול, סיימו ערב עגום עם 10 מ-34 מהשדה, בשעה ששבעת חבריהם האחרים עמדו על 20 מ-34.

עוד בטרם הירידה להפסקה הגיעו האדומים ממוסקבה ל-52 נקודות. ולחשוב שבפעם האחרונה שהקבוצה הזו הפסידה בתל אביב, לפני יותר משמונה שנים, היא קלעה 54 במשחק כולו.

עכשיו כבר לא צריך יום בהיר עם ראות טובה במיוחד כדי לראות את ויטוריה. הבאסקים שם, מעבר לפינה, ניצחון אחד מתחת למכבי תל אביב. אתמול הם עמדו במבחן אופי לא פשוט, כשאירחו את חימקי מוסקבה. הרוסים ברחו ברבע הראשון ל-12:26, אבל באסקוניה עברה להוליך עוד לפני הפסקת המחצית, ואת הרבע השלישי כבר סיימה בפלוס 17.

הבעיה הגדולה מבחינת הצהובים היא שמרחב התמרון שלהם הוגבל עד נעלם, ושינויים גדולים מדי כבר אי אפשר לעשות. בשבוע האחרון החלו במכבי להשתעשע מחדש ברעיון לחזק את הקבוצה. המחשבה הייתה לעבות את הקו האחורי בגארד מהשורה הראשונה, כזה שבאמת יוכל לשדרג ולהפוך למעין שובר שוויון; היה מי שהזכיר את מלקולם דילייני וקית' לנגפורד, אבל הפור נפל שלשום, כשהדדליין לרישום שחקנים חלף, והצהובים - לראשונה זה 12 שנים - לא ביצעו שום שינוי במצבת הזרים מהיום הראשון של העונה ועד לסיומה.

אחת הדילמות שמעסיקות את אנשי המקצוע בנוגע לחיזוק באמצע העונה היא הפגיעה שעלולה להיגרם למרקם ולדינמיקה הקבוצתית. במקרים רבים, גם כשהמהלך לצירוף שחקן חדש מצליח, הוא מביא לנסיגה רגעית.

הדוגמאות רבות, ולא צריך לנבור בארכיון כדי לאתר אותן. הנה מקבץ מהחודש האחרון: פנאתינייקוס התחמשה במייק ג'יימס ובאדריאן פיין, ובהופעת הבכורה שלהם הובסה בידי חימקי. אנאדולו אפס הפסידה עם הרכש החדש סוני ווימס במילאנו. ז'לגיריס קובנה צירפה את בנו אודריך ונוצחה איתו בבלגרד. ארמאני מילאנו החתימה את מינדאוגאס קוזמינסקאס, ומיד אחר כך נכנעה לאולימפיאקוס. ריאל מדריד קיבלה בחזרה את גוסטבו איון בגמר גביע המלך, וחזתה בברצלונה חוגגת.

ורק צסק"א עומדת כבר על שני ניצחונות בשני משחקים עם ויקטור ראד. מי, מי ויתר עליו?!

* סעיף 5, על אף שהעובדות בו נכונות, הוביל לתובנה באווירת פורים. עמכם הסליחה.