בלי תקווה, בלי חלום: תפקידה של מכבי תל אביב כמעצמה הסתיים

המשאב החיוני ביותר לקבוצת ספורט הוא לא כסף, כישרון או כוכבים, אלא תקווה. רק קבוצה אחת לוקחת אליפות, אבל רבות אחרות שומרות על ראש מורם, גם על המגרש אך בעיקר ביציע, בזכות התחושה שהן בכיוון הנכון: הן נלחמות יותר מהיריבה, משחקות חכם ונכון, מראות פוטנציאל להישגים בעונות הבאות. בחצי הראשון של העונה, מכבי תל אביב הייתה קבוצה כזאת. סיכוייה להגיע רחוק היו נמוכים גם אז, אבל היא נראתה כמי שבנויה מהחומרים הנכונים. המפגש מול צסק"א מוסקבה, זו שלא רק מקווה אלא גם מצליחה, המחיש שהתקווה לא גרה במנורה-מבטחים יותר.

עזבו רגע את פערי האיכות. למכבי אין ננדו דה קולו או סרחיו רודריגס, אבל אפילו השרופים שבאוהדיה לא ידרשו בשלב הזה מהבעלים לפתוח את הכיס ולהביא ארצה שחקנים ברמה הזאת. הפערים מצמרת היורוליג הופנמו בזכות מאמץ משולב של ראשי המועדון לחנך את אוהדיו להסתפק בבינוניות. רק שצסק"א, בניגוד למכבי תל אביב, היא קבוצה עם שיטה - מילה שמאמנים מאוד אוהבים להתהדר בה, אך רק מעט מיישמים. השיטה הזאת מאפשרת גם לשחקנים כמו קורי היגינס, וויל קלייברן או ניקיטה קורבנוב להציג יכולות ואייקיו כדורסל שלא באו לידי ביטוי בתחנות האירופאיות הקודמות שלהם. אם תבחנו את ספר התרגילים של ספאחיה בהשוואה לזה של איטודיס, סביר להניח שזה של הראשון ייראה לכם מרשים יותר, עם הרבה יותר קווים וחיצים. רק שהפשטות של המאמן היווני היא כיסוי לכדורסל הכי מורכב שיש, שבו עיקר המאמץ לא מושקע בתרגיל, שהוא בדרך כלל פשוט ובסיסי, אלא בקריאת המצבים שאחריו ובמסירה לשחקן הפנוי. היכולת של הרוסים לזהות מיס מץ' ולדאוג שהשחקן שנהנה מיתרון על שומרו יקבל את הכדור מיד מעוררת קנאה. והאמינו לי: ספאחיה מקנא.

עוד בנושא

לא כוחות: מכבי תל אביב הובסה 93:73 בידי צסק"א מוסקבה
פראחוסקי: "מול צסק"א אתה צריך לשחק מושלם כדי לנצח"
ספאחיה הודה: "צסק"א מוסקבה בפלנטה אחרת ממכבי תל אביב"
המאבק על המקום השמיני מסתבך: באסקוניה ניצחה את חימקי

במכבי, בינתיים, ספר התרגילים של ספאחיה מתעבה ומתעבה, ביחס ישר להפסדים. מכבי מפסידה - ספאחיה מנסה לפתור זאת בתרגיל חדש. רק שהפתרונות, אם יש כאלה, נמצאים במקומות אחרים. כך למשל, הוסיף הקרואטי בשבועות האחרונים תרגיל חדש, שבו שחקניו מבצעים פיק אנד רול אחרי פיק אנד רול, בלי להגיע למצב קליעה סביר. למרבה האירוניה, זהו בדיוק המהלך שפיני גרשון הביא לדרגת אמנות בעונות הגביע של 2004 ו-2005. רק שאז ביצעו אותו שחקנים סופר כישרוניים ובעיקר סופר אינטליגנטיים, וכמעט כל התקפה הסתיימה בדאנק.

למרבה האירוניה, אחד האחראים העיקריים להצלחת התרגיל בעידן גרשון הוא זה שבנה את הסגל הלא אינטליגנטי שעומד לרשות ספאחיה העונה. ניקולה וויצ'יץ' היה גם האיש שאמור היה להחזיר למכבי את התקווה אחרי שתי עונות האימים שעברה. בתחילה, נראה היה שזה עובד: מכבי לא שיחקה כדורסל מבריק, אבל בדרך כלל נלחמה ואיכשהו ניצחה. רק שגם בימים הטובים, היה ברור שהסגל הזה מלא בחסרונות - בקליעה, בשכל, בגובה ובמסה של הקו האחורי, בהגנה.

ואז בא שבוע הגביע הקטסטרופלי, והאמונה שהחבורה מלאת המגבלות תדע להתעלות ברגע האמת נעלמה. מאז, אפשר להרגיש את התסכול בנהמות התסכול ביציעים וגם ברטינות ברשתות החברתיות. פייר ג'קסון ונוריס קול הם כבר לא כוח התקפי, אלא שני גארדים חסרי אחריות שהולכים עם הראש בקיר; את דשון תומאס אירופה פיענחה מזמן; ג'ונה בולדן אולי ישתלב פעם בפרוסס של פילדלפיה, אבל נכון לעכשיו הוא צעיר שעדיין לומד את המשחק, וזה בא לידי ביטוי גם בימים טובים אינדיווידואלית כמו אתמול; השבחים שלהם זכה מייקל רול על סולידיות פינו את מקומם להבנה שהוא סתם לא יכול לקחת על עצמו יותר; ועל שאר הקבוצה, בטח על הישראלים שלה, אין מה לכתוב הביתה.

כאן בדיוק וויצ'יץ' היה אמור להיכנס לתמונה ולהביא את החיזוק הנכון במהלך העונה, כפי שעשתה כמעט כל קבוצת יורוליג. אלא שניקוי האורוות בקיץ והתקווה שהנהלת מכבי ניסתה לנסוך באוהדיה היו לא יותר מכיסוי לאמת העצובה: לבעלים אין יכולות כלכליות לבנות יותר מקבוצת מרכז טבלה-תחתית ביורוליג. עם ישראלים בכירים, בלי ישראלים בכירים; עם כוכבים שנכשלים בבדיקות סמים או בלעדיהם; עם מאמן ישראלי או מאמן זר: כל אלו הם סתם רעשי רקע לכך שתפקידה של מכבי תל אביב כקבוצת על באירופה, ולמעשה גם כמוסד יוצא דופן בספורט ובתרבות הישראליים, הסתיים.

לכן, זה לא ממש משנה אם מכבי תשיג את הניצחונות החסרים לה עד סיום העונה ותצליח להעפיל לרבע הגמר, הגם שביכולתה הנוכחית היא לא פייבוריטית אפילו במשחק באיסטנבול בשבוע הבא מול האחרונה ביורוליג. התרחיש האופטימי ביותר מבחינתה הוא מפגש נוסף בטופ 8 עם הקבוצה שהשפילה אותה אמש. גם כן תקווה.