בין חבריו לקבוצה אפשר למצוא רואי חשבון, מסאז'יסטים, ואפילו שחקן תיאטרון אחד. האולם בו הוא משחק נראה כמו אולם מתנ"סים משונמך, עם קיבולת של עד 800 איש. והליגה בה הוא מתחרה היא פחות או יותר המקבילה הספרדית לליגה ב' בישראל. ובכל זאת, רוברט סוויפט מרגיש בימים האחרונים על גג העולם.
הוא כבר נבחר בלוטרי, העביר ארבע שנים ב-NBA ושיחק לצד כמה מהשחקנים הגדולים ביותר של דורנו. אבל אחרי הטלטלות שעבר מאז 2011 - השנה בה שיחק כדורסל מקצועני בפעם האחרונה - גם הוא יודע שהליגה החמישית בספרד רחוקה מלהיות התחתית של התחתית. אלוהים יודע שהחיים יכולים לקחת אותך למקומות אפלים וגרועים בהרבה. למקומות של התמכרות להרואין, קוקאין וקריסטל מת' בעת ובעונה אחת; ללינה לצד זונות וסרסורים; לעיקול הבית שרכשת במו ידיך, והשארתו מכוסה בצואה ובכדורי אקדח; למאסר ממושך בגין נסיון שוד מזויין, בעודך חמוש בשלל כלי נשק כולל מטול רימונים; לדיכאון, ואפילו להרהורי התאבדות.
את כל זה רוברט סוויפט ניצח. זה לקח זמן - שלוש שנים תמימות, ליתר דיוק - אבל בסוף זה קרה. ועכשיו, כשהוא גמול, מחוסן נפשית ופיזית ונמצא "בכושר הטוב בקריירה" כפי שהוא מעיד על עצמו, הוא תמיד מנצח, גם אם על הפרקט הוא מדי פעם מפסיד. "קיבלתי את החיים בחזרה. זה היה הערב המאושר והמספק ביותר בימי חיי", אמר בתחילת השבוע, אחרי שערך את הופעת הבכורה בקבוצתו החדשה, חיחון הקטנטנה. היבול - 16 נקודות ו-14 ריבאונדים ב-21 דקות בלבד - מוכיח שיש עוד למה לצפות.
גם עבור העכברים שבינינו, הסיפור (העצוב, בזמנו) של רוברט סוויפט הסתיים בשלהי שנת 2014. סוויפט הגיע אז לשאול תחתיות, בדיוק למקום שממנו כמעט אף אחד לא חוזר חזרה, עם עוד תיק במשטרה ועוד מעצר שכיכב בכותרות. סוויפט היה שחקן NBA זניח למדי ולא הותיר חותם משמעותי בארבע שנותיו בסיאטל ובאוקלהומה סיטי. למען האמת, גם העובדה שנבחר בבחירה ה-12 בדראפט, לפני שחקנים כמו ג'יי אר סמית', אל ג'פרסון וקווין מרטין, לא גרמה לאף אחד לטפח תקוות מיוחדות לגביו. אבל בכל זאת - הטייטל 'בחירת לוטרי' מחייב וטומן בחובו יחס תקשורתי מסוג אחר, כזה שמעמיד אותך תחת זכוכית מגדלת לטוב ולרע.
אבל מסתבר שמאז ועד השבוע שעבר, בו גם בכלי התקשורת המרכזיים בארצות הברית דיווחו בהתלהבות על הקאמבק שלו לכדורסל ולחיים עצמם, הוא הצליח להשתקם נגד כל הסיכויים. "היו לי יחסים אמביוולנטיים עם הכדורסל במשך שנים. כשהייתי ב-NBA סבלתי מכל מה שקשור בעניינים שמחוץ למגרש, ופחות או יותר החלטתי כבר שאני לא רוצה לשחק יותר. אבל אז - כשהדרדרתי לשפל נורא, הבנתי שהכדורסל זו האהבה האמיתית היחידה שלי, ושאני חייב להחזיר אותה לעצמי כדי להתחיל הכל מחדש", אמר בראיון שקיים השבוע עם Basketball Insiders.
הכדור הכתום הפך להיות כרטיס הכניסה חזרה לעולם, חזרה לשפיות, חזרה לחיים האמיתיים שלא סובבים סביב הסם. הקושי היה עצום, והתמודדות הייתה כרוכה באינספור מכוני גמילה. אחד מהם בסופו של דבר הצליח לשאוב את סוויפט לתוכו, ועזר לו להימנע מצריכת הרואין למשך שבוע וחצי. ערב אחד חש סוויפט הארה והתמלא רגשות חרטה. הוא לקח דף ועט, וכתב את כל המטרות שהציב לעצמו לעתיד הקרוב והרחוק. בשורה האחרונה נכתבה באותיות גדולות הפנטזיה הגדולה ביותר: "לחזור לשחק כדורסל מקצועני".
כדי להגשים את המטרה סוויפט היה מוכן לעשות הכל - אפילו להיחשף בכתבת פרופיל עצובה ומדוברת ב"ספורטס אילוסטרייטד", בה סיפר על הדיכאונות, הסמים והקשיים שעדיין ליוו אותו באותה תקופה. השבוע, אחרי שהתבשר על הקאמבק של סוויפט למגרשים, כותב הכתבה כריס בלארד חשף, למי שתהה, עד כמה המצב היה גרוע בזמנו. "בפעם האחרונה שראיתי את רוברט סוויפט, אי שם בסתיו 2016, הוא היה מרושש ולא אכל במשך יומיים שלמים. הגב שלו כאב, היו לו נדודי שינה, ועמדו לזרוק אותו מחדר המלון בו התגורר בקליפורניה. מנטלית הוא כבר היה בדרך הנכונה, נגמל מסמים וניסה לחזור לכדורסל. ועדיין - לא יכולת שלא להרגיש חרד לשלומו ולגורלו", כתב.
שלא כמו ההידרדרות המהירה לסמים ופשע, את הדרך למעלה לקח סוויפט לאט לאט. מיד לאחר שהשתחרר מהכלא ("מרגע שיצאתי משם, לא הבטתי לאחור", אמר סוויפט השבוע) הוא החל להתאמן בהדרגה על מנת להיכנס לכושר. תחילה ערך שלושה אימוני כושר בשבוע, ולאט לאט הגביר קצב, עד שבחודשים האחרונים כבר ערך שבעה אימונים בשבוע עם מאמן אישי, בנוסף לאימונים חובבניים עם קבוצת הכנסייה שלו. במקביל, שכר סוכן שחקנים והחל בהליך פורמלי של אישור יציאה מארצות הברית, דבר לא מובן מאליו לאור עברו הפלילי העשיר. "אמרתי לעצמי שאחזור לשחק במסגרת מקצוענית, לא משנה כמה, למה ואיפה. החלטתי שמעתה והלאה, הכדורסל יהיה הסם שלי", סיפר השבוע.
את התוצאות אפשר היה לראות בשטח. למרות שאיבד שנים יקרות בקריירה וחזר למגרשים בגיל לא אידאלי (32), סוויפט הציג מחדש את האתלטיות והעוצמה מתחת לסלים שהיו סימן ההכר שלו בתחילת הקריירה, ועוד הוסיף לארסנל יד לא רעה מבחוץ. חיצונית, עשה הכל כדי להיפטר מזהותו הקודמת. רעמת השיער השובבה שסימלה את התקופה הקשה הוחלפה בשיער קצוץ, והאופי הרגזני שפגם בשמו הטוב בחדר ההלבשה הומר בחיוכים לכל עבר. ואחרי שהוויזה סודרה, הוא נשאר עם אופציה ריאלית אחת בלבד - מעבר לחיחון הצנועה, בה משחק גם חבר הילדות מסקרמנטו, מייק קוטי.
התנאים מינימליסטיים למדי: סוויפט מקבל שכר חודשי של אלפי יורו בודדים, שוברים לשתי ארוחות ביום במסעדות מקומיות וחדר בדירה משותפת עם שאר השחקנים הזרים בקבוצה. לעת עתה מדורגת חיחון במקום הראשון בליגה, ואם זה יימשך, שכרו ישולש בעונה הבאה בליגה הרביעית. "הבעלים של חיחון רוצה לקחת את הקבוצה לליגה הבכירה בספרד תוך כמה שנים, ואני מקווה להיות חלק מהתהליך הזה", סיפר סוויפט השבוע. "אין לי כוונה לעזוב בזמן הקרוב, ואני מתכוון לקחת את הקאמבק הזה צעד אחרי צעד, לא למהר לשום דבר. NBA? אני אפילו לא מעז לחשוב על זה כרגע".
מאמן הקבוצה, אגב, כלל לא היה מודע לעברו האפל של סוויפט, ולמד על כך רק במסיבת העיתונאים בה הוצג. "לא הייתי מנחש בחיים. אולי זה היה מישהו אחר, זה לא רוברט שהכרתי", אמר. "עד עכשיו הוא הותיר רושם של בחור רציני, מאוד נחוש ומאוד משקיען. רואים שהוא רוצה להצליח".
בינתיים העסקה טובה לשני הצדדים. סוויפט מעיד ש"הקבוצה הזו מחזירה לי את שמחת החיים", ומנגד, המועדון הצנוע ששואף להגיע רחוק מוצף בפניות מעיתונאים ומכלי תקשורת המתעניינים בסיפורו של הסנטר האדמוני. "כבר פנו אלינו עיתונאים מארצות הברית, קנדה, טורקיה, אוסטרליה וצרפת, ואני מניח שזו רק ההתחלה. חיחון באסקט פתאום על המפה", אומר דובר הקבוצה.
בזמנו הפנוי, סוויפט מלמד ילדים מקומיים אנגלית ומרצה להם תוך כדי על סיפור חייו מעורר ההשראה. "אף פעם לא מאוחר מדי לעשות שינוי בחיים. אף פעם לא מאוחר מדי להתעורר", וחזר ואמר השבוע - גם בפני בני הנוער וגם בפני העיתונאים שראיינו אותו. אם זה לא היה יוצא מפיו של אדם ששרד תלאות שכאלה, עוד אפשר היה לחשוב שזה קלישאתי.
ככה נראה הבית המעופש של סוויפט מבפנים רק לפני ארבע שנים
