בתקשורת האמריקאית הגדירו את הסיטואציה כמופרכת אפילו לפרק של "שובר שורות": מעבדת סמים תת קרקעית פחות ממאה מטר מבית הספר היסודי הקרוב על שם הלן קלר. בפשיטה של המשטרה בחודש שעבר התגלו 26 כלי נשק שונים כולל קלצ'ניקוב ורובה ציד, מטווח מאולתר, מחבת עם הירואין, שקיות של קריסטל מת', מחטים מפוזרים, סרסורסים וזונות.
ובין ההירואין והקריסטל מת', הסרסורים והזונות, הקלצ'ניקוב ורובה הציד, התגלה במעבדת הסמים התת קרקעית גם שחקן NBA לשעבר שבחודש הבא יחגוג את יום הולדתו ה-29, ובוודאי ינסה לחשוב איך כל הפוטנציאל והכסף והתהילה הלכו לעזאזל כל כך מהר.
***
בסיפורים מסוגו של רוברט סוויפט יש קורלציה ברורה בין גודל ההבטחה וגודל ההתרסקות. ואכן, ההבטחה היתה גדולה: בתחילת העשור הקודם הוא נבחר על ידי 'USA טודיי' לאחד מ-25 שחקני התיכון הטובים ביותר בארצות הברית. בשלהי 2004 הוזמן למשחק החשוב ביותר לבני גילו - ה'מקדונלדס אול אמריקן', שמפגיש מדי שנה את התיכוניסטים הטובים ביותר לערב שמשודר בשידור ישיר מחוף לחוף, שמוציא את היהלומים הבלתי מלוטשים מהחושך אל האור. קבוצת המערב של סוויפט אמנם הפסידה לזו של רייג'ון רונדו, רודי גיי, דווייט הווארד, אל ג'פרסון, ג'וש סמית' ואחרים מהמזרח, אולם הסנטר הג'ינג'י מבייקרספילד הותיר רושם טוב עם 10 נקודות ו-5 ריבאונדים ב-19 דקות (לעומת, נניח, 5 נקודות וריבאונד של חברו לקבוצה למרכוס אולדריג'). את עונתו האחרונה בתיכונים סיים עם ממוצעים של 18.8 נקודות, 15.9 ריבאונדים ו-6 חסימות למשחק, מספרים שהביאו איתם דילמה די טיפוסית בשנים ההן: האם לקפוץ ישירות ל-NBA, או להשתפשף קודם כל במכללות.
בדיעבד, מדובר היה בהחלטה הרת גורל: סוויפט כבר הביע נכונות להצטרף למכללת USC, אך לבסוף החליט לקפוץ ישירות למים העמוקים. "חשבתי שהוא יכול להיות כמו ביל וולטון", נזכר לפני מספר שבועות עוזר מאמן המכללה דאז, שניסה לגייס את הסנטר לשורותיו אך לא הצליח. לצפות מנער בן 17 או 18 שיידע בדיוק מה נכון לעשות זה קצת מוגזם, אבל במקרה של רוברט סוויפט, לפחות במבט רטרוספטקיבי, מפתיע לגלות שהוריו הסתוונרו בדיוק מאותם אורות שסינוורו את בנם: המחשבה שיוכל להפוך לשחקן NBA מן המניין תוך מספר חודשים ולא תוך מספר שנים עיוורה אותם. מאמנו של סוויפט בתיכונים אמר בחודש שעבר ל'דיילי מייל' כי הוריו של הכדורסלן הצעיר היו "מהמעמד הבינוני, במקרה הטוב", וכי "אני באמת מאמין שהם רצו שיילך ישר ל-NBA. כל מיני חברות הציעו להם דברים בחינם ונעליים וכסף". בשנה שעברה, כשהסאגה המביכה והעצובה ביותר של רוברט סוויפט תגיע לשיאה, יימצאו בביתו המעופש והמסריח מכתבים ממספר מכללות מובילות שחיזרו אחריו אי שם ב-2004. חלקם אפילו לא נפתחו.
"שחקן פנים גדול עם IQ כדורסל גבוה, עבודת רגליים ופוטנציאל גבוה בצד ההגנתי כמו בצד ההתקפי", נכתב עליו ב-2004 באתר Scout.Com. "לסוויפט יש מגוון מסחרר של תנועות פוסט-אפ והוא תמיד מהווה איום להתרומם לדאנק מהדהד או ג'אמפ חלק. כשמבצעים עליו דאבל-אפ, כישורי המסירה המדהימים שלו מתורגמים לזריקות חופשיות לחבריו לקבוצה... מי שתבחר אותו בדראפט תצטרך להיות סבלנית ולתת לגוף שלו להתפתח. כשזה יקרה, לסוויפט יש את האתלטיות והכישורים הטבעיים להפוך לאולסטאר ואולי אפילו לסנטר הטבעי הכי טוב בדראפט הזה". ככזה, היה ברור שסוויפט ייבחר בסיבוב הראשון, אף שהוגדר ב-ESPN כ"איש המסתורין של דראפט 2004" בשל החלטתו לא להתאמן אצל אף קבוצה ולא להשתתף באף אחד מהמחנות המשותפים. "זה מצחיק", אמר אז אחד הגנ'רל מנג'רים בליגה, "ככל שהוא מתחבא, ככה הערך שלו עולה".
דני איינג' ובוסטון מאוד רצו את הנער בן ה-18 וקיוו שיחליק עד המקום ה-15, אולם סוויפט נבחר במקום ה-12 על ידי סיאטל, לפני שמות כגון אל ג'פרסון, ג'וש סמית', ג'יי אר סמית', ג'אמיר נלסון קווין מרטין ואחרים. הסוניקס של העונה ההיא, עם נייט מקמילן וריי אלן וראשאד לואיס היו נהדרים, אולם הרוקי הצעיר שותף ב-15 משחקים בלבד, ושיחק 4.5 דקות בממוצע לערב. היה בזה היגיון: כמעט כל מי שדיבר על הפוטנציאל הגדול של רוברט סוויפט ידע שמדובר, קודם כל, בפוטנציאל, ושהיתרון בלבחור בדראפט תיכוניסט לא אפוי הוא גם חיסרון.
ואז, בעונתו השנייה ב-NBA, רוברט סוויפט החל גם לקיים חלק ממה שהבטיח.
***
המספרים לא יוצאי דופן - 6.4 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 1.2 חסימות למשחק - אך יכולתו הספורדית של סוויפט (נניח, 17 נקודות, 11 ריבאונדים ו-4 חסימות מול דנבר, 14, 12 ו-2 מול ניו ג'רזי) גרמה לאנשי סיאטל לייחל שסנטר העתיד הוא או-טו-טו גם סנטר ההווה. דבר נוסף קרה: שחקן הפנים החל לגדול את תוך הגוף והפוטנציאל שלו, ולגדול אל תוך עצמו האמיתי. גם באופן חיצוני, באמצעות הארכת השיער וקעקועים. "זה לא אותו בחור גבוה ורזה שחבריו לקבוצה כינו במליצות 'נפוליאון דינמיט', שבקושי הוציא הגה במהלך משחקים, אימונים ומפגשי קבוצה", נכתב באוקטובר 2006 ב'סיאטל טיימס'. בכתבה ההיא צוטט רשארד לואיס כאומר: "אני מרגיש שהוא מתנהג יותר כמו רוברט סוויפט מאשר איך אנשים שרצו שיהיה. פשוט תסתכלו עליו. זה רוברט סוויפט האמיתי. בשנתיים הראשונות הוא ניסה להחביא את הדברים שהוא אהב לעשות". עוזר המאמן ג'ק סיקמה הוסיף על כך: "רוברט מנסה למצוא מי הוא, מה חשוב לו ואיזה מין אדם הוא רוצה להיות. יש בתוכו יותר משהייתם חושבים".
כדאי להתעכב לרגע על עניין הקעקועים. סוויפט טען שאת הראשון עשה בגיל 15. בגיל 20 כבר התקשה למנות את כל קעקועיו, משום שחלקם התערבבו אחד בשני, חלקם עדיין לא היו גמורים. "הדרך הכי טובה היא להגיד שבסך הכול, עשו עלי משהו כמו 40 או 43 שעות של עבודה", אמר ל'סיאטל טיימס', ואם זה נשמע לכם הרבה, דעו שב-2009 המספר הזה צמח עד 168, ובוודאי המשיך לצמוח מאז. בפשטות, ניתן להניח שכל מה שסוויפט לא היה מוכן מסיבה זו או אחרת להגיד באופן פומבי, הוא אמר על גופו. "סביב הקבוצה אני כבר לא ביישן", אמר ל'סיאטל טיימס'. "בציבור, כשהאורות נדלקים ברגע האחרון ויש לי משהו להגיד, אני נהיה מפוחד. אני לא טוב בציבור ככה, אין לי מושג למה".
אלא שאז, דווקא אז, הכל נקרע - תרתי משמע. זמן קצר לאחר שהוכרז כי יהיה הסנטר הפותח של סיאטל לעונת 2006/07, דקה ו-13 שניות מפתיחת אחד ממשחקי טרום העונה האחרונים, סוויפט זינק להציל כדור אבוד וקרע את הרצועה הצולבת בברכו הימנית. "ניסיתי לקפוץ, אבל הרגל לא קפצה איתי", אמר הסנטר הכאוב, שגמר את העונה עוד לפני שהחלה. ב-2007/08 הוא חזר סוף סוף למגרשים, נשמע אופטימי לגבי האפשרות שיחזור גם לכושר מלא, אך בחלוף שמונה משחקים בלבד סבל מקרע במיניסקוס, ושוב נזקק לתקופת החלמה ממושכת. כאן כדאי אולי לזכור שוב במי מדובר - בחור בן 20 ואז 21, 21 ואז 22, שהפך בין רגע למיליונר, למפורסם, לשחקן NBA מן המניין ואז לשחקן NBA פצוע שלא יכול לעשות את הדבר האחד שידע לעשות, הדבר האחד שלמד לעשות. ספק גדול אם היה לו בסיס איתן להתמודד עם חלומות שמתנפצים, קרקע שרועדת, ואי אפשר שלא לתהות כיצד היה מגיב לסיטואציה זהה שחקן שדווקא בילה שנה או ארבע בקולג'ים.
***
בקיץ של 2008 הפכה סיאטל סופרסוניקס לאוקלהומה סיטי ת'אנדר, וחוזהו של רוברט סוויפט הוארך. "היה לו קיץ טוב של החלמה, אנחנו נלהבים שהוא איתנו וחושבים שהוא יכול לתרום לנו העונה", אמר הג'נרל מנג'ר סם פרסטי. בתחילתה, אחרי משחק מול פיניקס, סחט הסנטר הצעיר מחמאות גם ממאמנו פי ג'יי קארליסימו ("יחסית לזה שלא שיחק הרבה זמן הוא היה מצוין"), וגם מקווין דוראנט: "הוא היה טוב יחסית למישהו שלא שיחק שנתיים. הוא עשה כל מה שהיינו צריכים ממנו, הוא רק הולך להתקדם ולהשתפר". חברו של סוויפט לקו הקדמי ניק קוליסון שיבח גם כן: "הגוף שלו עדיין לא אפשר לו להראות מה הוא יכול לעשות. יש מעט מאוד שחקנים שיכולים להיות גם גדולים וגם ניידים, הערך שלו יכול להיות מאוד גדול". אלא שלמרות כל המילים הטובות, לאורך המשך העונה סוויפט התקשה להישאר על הפרקט למשך דקות ארוכות, שיחק 26 פעמים בלבד והשיב בממוצעים מאכזבים של 3.3 נקודות ו-3.4 ריבאונדים.
הבלוגר רויס יאנג פרסם במאי 2009 פוסט שפירט בדיוק כמה כסף סוויפט הרוויח על מה שעשה בעונה החולפת (בהתאם למשכורתו - קצת יותר מ-3.5 מיליון דולר) ומצא את הנתונים הבאים: 41,618 דולר על כל נקודה (לעומת, נניח, 2,387 של קווין דוראנט), 40,215 דולר על כל ריבאונד, 10,435 דולר על כל דקת משחק, 1,193,043 דולר על כל פציעה, 397,681 דולר על כל אסיסט ו-210,537 דולר על כל חסימה. הפעם, אוקלהומה סיטי כבר לא האריכה את חוזהו, ובקיץ של 2009 הפך שחקן חופשי.
דני איינג' שמר לו חסד נעורים והחליט לצרפו לסגל ליגת הקיץ של בוסטון, אך סוויפט לא הרשים מספיק בכדי לקבל חוזה של ממש ובגיל 23 - גיל בו שחקנים רבים מגיעים לליגה - הוא נפלט ממנה לגמרי. בלית ברירה שב לעיר בה נולד, בייקרספילד, ולליגת הפיתוח. "זו הפעם הראשונה בארבע שנים שאני בריא לגמרי. אני רק רוצה לשחק וליהנות", אמר אז, ומאמנו החדש הוסיף: "לא היינו יכולים לחשוב על שחקן עם פוטנציאל רב יותר, הוא יהיה חלק גדול ממה שנוכל לעשות. אני אפילו יותר נרגש מהאפקט שיהיה לו על הקהילה בבייקרספילד. כוכב שחוזר הביתה זה הכי טוב שיש".
אלא שסיפור האגדה הזה נקטע אחרי שני משחקים בלבד, כשסוויפט עזב את הקבוצה בשל "סיבות אישיות" ולא שב אליה. "היו לו הרבה צלקות כשהגיע אלינו", אמר מאמנו בבייקרספילד ל'סיאטל טיימס'. "הוא תמיד התנהג כאילו הכל בשליטה, אבל החביא צלקות נפשיות". בוב היל, שעבד עם סוויפט בהצלחה מסוימת בסיאטל, ביקש משחקנו לשעבר להצטרף אליו בקבוצת טוקיו מהליגה היפנית, ולמשך תקופה מסוימת חדוות המשחק של הסנטר המקועקע שבה אליו.
גם אז לא הכול היה ורוד: יום אחד, לקראת סוף 2010, היל ובנו נכנסו לדירה היוקרתית של סוויפט מחוץ לטוקיו ומצאו אותו במיטה, בתוך חדר חשוך, עם בקבוק וודקה על הרצפה, לאחר שארוסתו נפרדה ממנו. "רוברט נגע אז בקרקעית", אמר קייסי היל ל'סיאטל טיימס', וסיפר מה אביו אמר ל-216 הסנטימטרים של דיכאון שלא הצליחו להתחבא בתוך החושך: "אולי להרוויח כל כך הרבה כסף בגיל צעיר זה לא הדבר הנכון עבורך. אבל זה קרה ואתה צריך להתמודד הזה. קח אחריות על החיים שלך". רעידת האדמה שפקדה את טוקיו זמן לא רב לאחר מכן השיבה את סוויפט לארצות הברית. הוא נבחן בפורטלנד ולא הצליח לקבל חוזה, נתפס נוהג בשכרות, ועד כמה שהאינטרנט יודע לספר, לא שיחק יותר כדורסל באופן מקצועני.
***
קייסי היל טעה; לקרקעית האמיתית סוויפט הגיע ב-2013. ב-2006 רכש בית מפואר בסמאמיש, וושיגנטון, בעלות של 1.3 מיליון דולר, אולם שבע שנים לאחר מכן הוא עוקל, לאחר ששחקן ה-NBA לשעבר פשוט הפסיק לשלם את המשכנתה והיה חייב כ-168 אלף דולר. על אף העיקול, על אף שהבית נרכש בחצי מחיר על ידי זוג צעיר, סוויפט לא היה מוכן להתפנות ממנו. ובכל פעם שהזוג המדובר הגיע לנכס החדש שלו בתקווה להתחיל להתגורר בו, גילה כי המצב מחריד: כאלף (!) בקבוקי אלכוהול ריקים, כמאה קרטוני פיצה ריקים, תחמושת, דליים של מים עומדים, בקבוקי פלסטיק מלאים בשתן, צואת כלבים - הבית היה מבולגן ומגעיל, מעופש ומסריח. בחנייה ניצבו ארבעה מכוניות מושבתות. בסופו של דבר, אחרי למעלה משלושה שבועות של איומים של שריף שישבור את הדלת וצווים משפטיים, רוברט סוויפט עשה כדברי החוק ויצא את ביתו לשעבר, בלי להגיד דבר לתקשורת, אך מציאות חייו העצובה נותרה מאחוריו.
"כשנכנסו בפעם הראשונה לבית הסירחון היה פשוט נוראי", אמרה לאתר 'באזפיד' חצי מהצמד שרכש את הבית. "היו שם ערימות זבל בגובה שלי. היה ריקבון: זבובים ורימות בכל מקום. חדר השינה היה המסריח ביותר... מצאנו צנצנת של שתן בפינת החדר. השירותים היו מגעילים, האסלות היו מגעילות. באחד הכיורים היתה מגבת, כאילו מתוך סרט אימה, וכשהרמנו אותה זבובים עפו והכיור היה מלא תולעים. מישהו הקיא בכיור ולא רצה לנקות, אז פשוט הניח מגבת... המרפסת היתה מלאה בחרא של כלבים, זה נראה היה כאילו פיל שלשל... מצאנו המון כדורים וקליעים ומחסניות. אני חושבת שהם השתמשו באחד החדרים במרתף כמטווח. הם ירו אל הקירות".
צפו: כך נראה ביתו לשעבר של שחקן ה-NBA לשעבר
"אני מרגיש נורא עבורו", אמר ל'דיילי מייל' מאמנו של סוויפט בתיכון. "אין ספק שהיה עדיף לו ללכת לקולג'... אין חיסרון בללכת לקולג', אבל ב-NBA יש כסף. הגוף שלו היה כל כך שביר וכשאתה 2.16 מטר הגוף שלך צריך לגדול. לוח הזמנים של ה-NBA קפדני ולא צריך הרבה כדי להיפגע. זה מפחיד. יש הרבה יותר מדי לחץ על הילדים האלה". כאן צצה ועולה שוב נקודת הוריו של סוויפט, והאחריות שלהם לסיפור. "אני חושב שההורים שלו ראו כוכבים בעיניים והתאהבו ברעיון של להרוויח כסף ב-NBA כמוהו", אמר ל'סיאטל טיימס' קווין קלברו, ששידר את הסוניקס בעבר. ריק דופרי, שהיה אחראי על פיתוח השחקנים של סיאטל בשנותיו של סוויפט, סיכם זאת טוב מכולם: "במקום שתהיה לו תמיכה של הוריו, זה היה הפוך. אני חושב שאף פעם לא היה לו מישהו בחייו עליו יכול היה לסמוך". כיום, לפי התקשורת בארצות הברית, סוויפט כבר לא מדבר עם אימו או עם אחותו, שלמדה על הסאגה העצובה מהטלוויזיה.
ואז הגיע החודש שעבר, זה שאיתו פתחנו את הכתבה הזאת, ושמו של רוברט סוויפט שב והופיע בתקשורת האמריקאית. הוא לא הגיב לפרשיה ההיא, וספק אם יגיב.
ב-2009 נשאל על ידי 'NewsOK' האם הוא מרגיש שהאוהדים לא מבינים אותו כראוי, וסיפק מונולוג שעבורו כמעט היה נדיר באורכו. "לא רק אוהדים, אנשים באופן כללי", אמר אז. "אנשים שאפילו לא רואים כדורסל מביטים על הקעקועים שלי והם לא אוהבים את זה. מדוע אנשים צובעים את השיער? מדוע אנשים קונים עגילים? זו הכללה גדולה, אבל הרבה אנשים לא אוהבים או מפחדים מדברים שהם לא מבינים, או מדברים שהם היו רוצים לעשות, אבל מעולם לא היה להם את האומץ לעשות".
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il