את אותו יום סגרירי בשלהי שנת 2013, רן מרגליות לא ישכח. מי שייעד לעצמו את תפקיד "רוכב האופניים הישראלי הראשון שירכב בטור דה פראנס", היה באותם ימים חלק מקבוצת הרכיבה הגדולה בעולם "סאקסו בנק" והאמין שהחלום אותו הציב לעצמו עוד בשנות העשרה בדרך להתגשם. מרגליות נקרא באחד הימים לשיחה עם אחד הבוסים המיתולוגיים בענף אופני הכביש, בירן ריס, והנימה בהתחלה כבר לא בישרה טובות. "הייתי רוצה אחד כמוך בצוות האימון שלי, זה בטוח", פתח מי שנחשב לגורו בעיני רבים בענף את השיחה עם הרוכב הישראלי. "אבל אתה כנראה לא תגיע לגרנד טור".
מרגליות יצא מהשיחה והרגיש שהקרקע נשמטת לו בין הרגליים. החלום עליו עבד שנים רבות התנפץ ברגע ובאופן טבעי החודשים שאחרי היו קשים במיוחד עבור הרוכב הישראלי. אחרי שהתעשת, מרגליות ידע לקום מהר על הרגליים ולהציב לעצמו חלום חדש, שאפתני לא פחות - לשנות את מפת רכיבת הכביש בישראל. מרגליות החליט להגשים את החלום שלו דרך האחרים ולאפשר לרוכבים ישראלים קרקע להתפתח בדרך לקריירה מקצוענית. כדי לפתח את החלום מרגליות הבין שהוא זקוק למימון, וחשוב יותר - לאנשים שיאמינו בחלום שלו לפחות כמוהו. המטרה הראשונית הייתה להקים קבוצת רכיבה איכותית בארץ. כדי לעשות זאת מרגליות גייס את איש העסקים והרוכב החובבני בעצמו, רוני בראון.
כנגד כל היגיון כלכלי, איש העסקים החליט ללכת יד ביד עם מרגליות והבטיח לו כמה מאות אלפי יורו בשנה כדי להקים קבוצה מקצוענית. מרגליות לקח את ההזדמנות בשתי ידיים אך לא עצר כאן ופנה למי שנחשב לרוכב הטוב בעולם בשנים האחרונות, פיטר סאגאן, כדי ליצור שיתוף פעולה. סאגאן שמע את הלהט של מרגליות ונסחף גם הוא. התוצאה: שנה אחרי הרגע הקשה ביותר עבור מרגליות, הגיע אחד הרגעים השמחים בחייו, כשבדצמבר 2014 נחנכה הקבוצה רשמית במירוץ בירושלים, מירוץ שהיווה את יריית הפתיחה לפרויקט הכי שקט אבל הכי מפואר, מורכב, מסובך ומקצועני שקיים כיום בספורט הישראלי (ויסלחו לנו הפועל באר שבע בכדורגל ומכבי תל אביב בכדורסל).
קצת יותר משלוש שנים מאז אותה יריית הפתיחה, הקבוצה כבר לא משותפת לסאגאן והפכה לכזו שבבעלות בלעדית כחול לבן, עם פילנטרופ שהזרים כסף והפך את הקבוצה ממקצוענית ברמה נמוכה לכזו שבכל עולם הרכיבה סופרים אותה, תחרות גרנד טור שתתחיל בישראל בחודש מאי, כוכבים בינלאומים, מערך שלא היה מבייש אף הפקה בינלאומית, מאמנים ורוכבים זרים ובעיקר רוכבים ישראלים שאחד מהם לפחות יגשים בעוד שלושה חודשים את החלום הכי גדול של מרגליות - להציב רוכב ישראלי באחת משלוש התחרויות הגדולות בעולם באופניים.
אחרי שקבוצת הרכיבה של מרגליות את בראון החלה להתמודד בתחרויות קטנות ונחשבה לאחת ממאות הקבוצות בדרג השלישי המקצועני, מרגליות הרגיש שאפשר לעלות מדרגה. פגישה עם המילארדר היהודי סילבן אדאמס הובילה מהר מאוד לכניסתו של הפילנתרופ לקבוצה והעלתה את התקציב ממאות אלפי יורו לכזה שנע כיום סביב שישה מיליון יורו. ההשקעה האדירה של אדאמס הפכה את הקבוצה הישראלית לאחת מ-22 הקבוצות בעולם שנמנות על הדרג השני המקצועני ולאחת מארבעים הקבוצות הגדולות בעולם. מרגליות, כפי שכבר הבנתם, כבר חשב על החזון הבא - הבאת הג'ירו דה איטליה לישראל.
למרגליות הגיעו שמועות שמארגני התחרות מעוניינים להתחיל את הימים הראשונים בג'ירו במקום אחר. אלא שאז הוא עוד לא ידע שהכוונה הזו הגיעה מתוך רצון לערוך את הימים הראשונים בטוקיו. מארגני הג'ירו כבר ראו איך התחרות עוברת לבירת יפן, אלא שאז איגוד האופניים הבינלאומי הטיל וטו מתוך טענה שבתקנון האיגוד אסור להתחיל את התחרות במקום שעולה על ארבע שעות טיסה. מרגליות שמע שטוקיו כבר לא על הפרק והתחיל לשכנע את מארגני התחרות להגיע ולבחון את האופציה הישראלית. אחרי פגישות עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת הבינו כל הצדדים שהעניין היחיד שעומד בפני הבאת אירוע הספורט הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בישראל לבין המציאות הוא העניין הכספי. אדאמס התגייס לעניין. מדינת ישראל שמעה שאדאמס מוכן לשים לא מעט כסף ונרתמה גם היא.
מאז שהבינו בקבוצת הרכיבה שהג'ירו יגיע לישראל ואיתו גם הכרטיס לקבוצת הרכיבה הישראלית, מרגליות, בראון ואדאמס החליטו שבארץ הקודש אי אפשר לבייש את הפירמה והחלו להעלות משמעותית את רמת הקבוצה. אם בשנה הראשונה הרוכבים נסעו במכוניות לתחרויות שכללו רוכבים מהדרג הנמוך ביותר של עולם הרכיבה המקצועני, הרי שמבט חטוף על המערך שהגיע לתחרות באנדלוסיה מסביר את השינוי התהומי שעברה הקבוצה. ביום חמישי האחרון, היום השני מתוך חמישה ימי מרוץ, עמדו להם בשעת לילה מאוחרת מחוץ למלון בעיר גרנדה שני מכונאי אופניים ושלושה אנשי צוות נוספים שכל תפקידם הוא להשמיש את המערך האדיר ליום התחרויות שאחרי. המכונאים סידרו את האופניים (שני זוגות לכל רוכב - 14 במספר), שאר הצוות דאג לנקות את האוטובוס. כל זה לא היה מבייש מערך בחירות של נשיא ארצות הברית, כולל מטבח מאובזר, מכונת כביסה ומייבש, שירותים ומקלחת וכמובן כסאות מרווחים במיוחד לכל רוכב ורוכב.
באותו הזמן בקומת הלובי כבר שהו המאמנים שסיימו יום מאכזב ודנו כבר ביום שלמחרת. בעולם האופניים אין מקום לדכאונות, כישלון רודף כישלון והמירוץ אחר ההצלחה הוא בלתי פוסק. בקומה השנייה פגשנו את רובן פלאזה - אחד מהרוכבים הנחשבים בהיסטוריה, בעיצומו של עיסוי שניסה להשכיח יום של כמעט 200 קילומטר. "אני כבר רגיל לחיות עם כאב", הסביר הרוכב הוותיק. "האמת שבאופניים אין לך יותר מדי זמן. להגיד לך את האמת - אני כמעט חודשיים בשנה בגרנדה ומעולם לא הייתי באל אהמברה (אתר התיירות הגדול באנדלוסיה). ככה זה כי ביום שיש לי מנוחה, אני לא יכול לחשוב על לעלות את זה גם ברגל".
ביתר החדרים התכנסו להם ששת הרוכבים הנותרים, שהמחישו את הגיוון בסגל הקבוצה הישראלית. רוכב ישראלי, בלגי, צ'כי, איטלקי, הולנדי ושני ספרדים. בסגל הרחב שכולל 24 רוכבים אפשר למצוא רוכבים מאריתראה, מקסיקו ומדינות נוספות, כולל חמשת הרוכבים הישראלים. אם לחזור לאנדולסיה, באותו הערב בקבוצת הוואטספ כבר החלו לרוץ המסלולים של מחר עם התוכניות כיצד לאפשר לרוכב האיטלקי של הקבוצה להגיע לקטע הספרינט בסיום בפוזיציה טובה כדי לנסות ולנצח את הקטע. "יש פה מערך אדיר, כזה שלא נופל מהרבה קבוצות", קובע הכוכב הכי גדול של הקבוצה. "הייתי יכול להיות כמובן גם בקבוצות מהדרג הראשון, אבל כאן זה לא נופל מזה לא בתנאים ולא בתחרויות שאנחנו משתתפים. ההבדל היחידי שבקבוצה מהדרג השני אני יכול במעמד שלי לבחור איזה תחרויות לקחת".
השמש זרחה ביום למחרת, והכישלון של אתמול, שכלל גם את הרוכב הישראלי גיא ניב, כבר נשכח. "הרגליים שלי מרגישות רעננות", בישר ניב ליושבי הלובי וגיחך: "אולי זה בגלל שלא הייתי טוב אתמול". את השעות שלפני נקודת הזינוק חובבי הספורט ובכלל חובבי השואו בישראל יזכו לראות במלוא הדרם בעוד שלושה חודשים. הפנינג ענק של זמרים, דוכנים ובעיקר חובבי ספורט שרק רצו לראות את כריס פרום יורד מהאוטובוס הפכו לכמה שעות את אחד מהכפרים באנדלוסיה למקום הכי שוקק חיים על הגלובוס. ההזנקה החלה וכמה קילומטרים אחרי, גם ההתרסקויות הגיעו. שלושה רוכבים שרועים על הקרקע הדאיגו לכמה שניות את הישראלים. אלא שמהר מאוד עלתה הודעת ההרגעה בקשרי הרדיו של הרוכבים ואנשי הצוות המקצועי ובישרה שאף אחד מ-"הישראלים" היה מעורב בתאונה.
במשך כמה שעות ו-140 קילומטרים המירוץ היה די בנאלי. כמה רוכבים לא בדיוק מדאיגים עוד ניסו לברוח לדבוקה הגדולה, אך מהר מאוד הבינו גם בצוות המקצועי של הקבוצה הישראלית שהמירוץ הזה יוכרע בקילומטרים האחרונים. "תבטח בי", ביקש הרוכב ההולנדי מהספרינטר האיטלקי בתדרוך שלפני ואכן בעולם האופניים חשוב מאוד לבטוח ברוכבים האחרים לקבוצה שכל המטרה שלהם ביום נתון היא לעזור ל"לידר" של הקבוצה לנצח את הקטע. הקילומטרים האחרונים הגיעו והבקשה לא התקבלה. אי הבנה בין שני הרוכבים גרמה לכך שהספרינטר של הקבוצה כלל לא היה בתמונת הניצחון וארשת האכזבה שוב נפרשה על פני אנשי הקבוצה. "אני צריך לראות מה קרה שם", מיהר להסביר אחד משני המאמנים שהובילו את התחרות (במערך הקבוצה מספר גדול יותר של מאמנים) ועלה לאוטובוס כדי להבין למה ההוראות שלו לא מולאו.
במלון הריוטאל חזר על עצמו. הרוכבים קיבלו את כל התנאים והאכזבה התחלפה בתקווה שביום שאחרי הרמנס יעשה את שלו ויהיה מהחבורה המובילה של קטע הטיפוס הקשה, 166 קילומטרים בנוף עוצר הנשימה של אנדלוסיה, עם קטע טיפוס של 10 קילומטרים וסיום קטע של טיפוס נוסף של שני קילומטרים, כאלה שהיו מכשילים כל תלמיד נהיגה על זינוק בעלייה. באותו היום גם לניב היה תפקיד מפתח. בתור אחד שעזב לפני שנתיים בצעד מפתיע את רכיבת השטח, ניב מתמחה בטיפוס והיה אמור לעזור להרמנס להגיע לרגעי ההכרעה עם מינימום מאמץ ופוזיציה טובה במיוחד. "אין פה זמן לחגיגות גדולות ולא לדיכאונות עמוקים", מסביר ניב. "סיימתי קטע לא טוב, אבל מחר יום חדש".
***
במירוץ עצמו היה נדמה שקרה הכל. דניאל טורק הצ'כי, הרוכב היחידי שנשאר מהיום הראשון של הקמת הקבוצה, תכנן על בריחה מוקדמת אבל במקום סבל מפנצ'ר בגלגל שעיכב אותו. רגע לפני שחזר לדבוקה המובילה במאמץ אדיר, עוד נדבק לרכב המירוץ של הקבוצה הישראלית בו שכן אחד משני המאמנים אוסקר גררו והבהיר לו "זו סיטואציה מחורבנת", כשגררו בעצמו מבהיר לו שהוא חייב להירגע.
ברגעים האחרונים עוד היה נדמה שהדבוקה הישראלית חוזרת לעצמה, אך אז התקלות חזרו, בנוסף לתפיסה בחולצתו של ניב שהובילה ארבעה רוכבים ישראלים למרחק גדול מהצמרת והותירה בחבורה המובילה רק את טורק, הרמנסה ופלאזה, שגם הוא זכה לפנצ'ר בקילומטרים האחרונים. דווקא כשהיה נדמה שעוד יום קשה עבר על הקבוצה הישראלית התברר שהרמנס התעלה על עצמו בסיום וסיים במקום ה-14 (מתוך כמעט 200 רוכבים). "הוא הציל את היום", שחרר גררו אנחת רווחה אבל מיהר להסביר לחבריו למועדון: "אנחנו בפתיחת עונה לא טובה ונצטרך להשתפר עד הג'ירו".
בחודשים האחרונים 24 הרוכבים הישראלים יעשו הכל כדי שצוות האימון יבחר אותם לאחד משמונת הרוכבים שיהיו בהרכב לג'ירו, כשהקבוצה כבר התחייבה שלפחות אחד מהם יהיה ישראלי. והקבוצה? תהיו בטחים ששום כישלון לא ירתיע אותם מהמטרה הבאה - לנצח קטע בג'ירו, ומהמטרה הגדולה יותר - להפוך את ענף האופניים לפופולרי יותר בישראל. "יש פה רוכבים מהטופ העולמי", קובע ניב. "וחד משמעית יש סיכוי לנצח בקטע בג'ירו".
* גילוי נאות: שלמה וייס היה אורחם של קבוצת סייקלינג אקדאמי בספרד
