"זאת הנבחרת הישראלית החלשה ביותר שאנחנו זוכרים", כך סיכמו ראשי המשלחת הבלגית הוותיקים דקות אחרי שריבאונד התקפה של תומאס ואן דר ספיגל עזר להם להתאושש מהטראומה הביתית מול יוון.
לאין שיטה של נבחרת ישראל עוד נגיע, אבל לנוכח רמתם, שחקני הכדורסל באמת זקוקים להגנת ההסתדרות. השאלה היא לא אם נצפה בשבדיה בטלוויזיה או שנשחק שם באליפות בספטמבר - אלא איך ישראל נראית מבחינת כדורסל. ההגדרה כרגע היא כמו שאמר פעם מאמן נבחרת קודם: "בושה, חרפה וכלימה".
קרוב ל-30 מדינות אירופיות יוצגו או מיוצגות כיום על ידי שחקנים בליגת ה-NBA, ביניהם שחקנים מ"מעצמות כדורסל" כמו פינלנד, סקוטלנד ואיסלנד, אבל יליד ארץ הקודש עדיין לא ניצל את התרחבות הליגה כדי לתקוע בה יתד.
פרישתם של הנפלד, שפר ושטיינהאור ובעיקר הפציעה של עודד קטש יצרו ואקום אדיר. בחמשת המשחקים הראשונים ב-2000, עם הארבעה הנ"ל ועוד בשעון 30 השניות, קלעה ישראל בממוצע 82 נקודות. בשבעת משחקיה האחרונים, עם שעון24 שניות, ישראל הידרדרה ל-73 נקודות והיא מדורגת רק במקום ה-21 מבחינת ההספק ההתקפי מתוך 30 נבחרות. אוקראינה, בולגריה, בוסניה, מקדוניה, פורטוגל וצ'כיה - שהיו מקבלות בראש מישראל בבית ובחוץ - מפיקות יותר
נקודות. ישראל מקדימה רק נבחרות קיקיוניות מסוגן של אירלנד, אנגליה, שווייץ וקפריסין.
הכדורסלן הישראלי המצוי כיום הוא שחקן מוגבל. שחקני החוץ מתקשים לשדר יציבות בקליעה, הפורוורדים לא פיסיים ושחקני הפנים מתקשים לשחק עם הגב לסל. היחידים שעונים על רוב הקריטריונים הם טל בורשטיין ויואב ספר, אבל הראשון חסר יציבות והשני נפצע פעמיים בעונה.
בעבר הלא רחוק, מלבד מהירות וחוכמה השתבחה ישראל גם בקלעים אוטומטיים. ואלה שמות: מיקי ברקוביץ', חנן קרן, דורון ג'מצ'י, חיים זלוטיקמן, דורון שפע, אמיר כץ ואחרים. קלעים כמו גיא גודס ועמוס פרישמן הוסבו לעמדת הרכז, כדי לחזק אותה.
כיום ישראל זקוקה למתאזרח מסוגו של דריק שארפ לא רק בסעיף הלחימה, אלא גם בקליעה. לא רק אימונים לנבחרת הגבוהים צריך, יש לבנות גם נבחרת קלעים. אבל תסמכו על הוועדה המקצועית באיגוד שלא תוקם נבחרת כזו. בוועדה המקצועית באיגוד מתעסקים בעיקר בפוליטיקה. ככה זה כשהיו"ר שלה (איתן רוב) הוא מנהל המכס כעבודה עיקרית, והכדורסל מבחינתו הוא חלטורה במקרה
הטוב ובמה להענקת כיבודים למקורבים במקרה הרע.
הבונקר של קצורין
מולי קצורין הוא רב אמן ביכולת להגיע למשחק כאנדרדוג ולצאת עם כל הקופה. בגלל זה יש כאלה שמאמינים שלמרות היכולת המוגבלת של השחקנים, אפשר לעשות משהו ביום רביעי מול ספרד.
ערב חצי גמר גביע המדינה במארס 1992 מול מכבי ת"א נשאל קצורין, אז מאמן גליל עליון, מה המפתחות לניצחון. קצורין תמה: ניצחון? השתגעתם? ברד ליף בקושי הולך על הרגל, הוא לא מתאמן הערב ואמיר בינו סבל כל הלילה מכאבים בגב. איך אתם חושבים על ניצחון? בקושי שבעה שחקנים נטלו חלק באימון הגליל, אבל למחרת היתה לו חמישייה מנצחת כאשר אותו ליף, שבקושי הלך, ריחף ל-34 נקודות. מלבד האדרת היריבות ("דנמרק של השנה יותר טובה מהעונה
שעברה") והתכוננות דידקטית עד לפרטים הקטנים, הישגיו היו בקבוצות עם רמת אינטליגנציה גבוהה.
אבל כשיש ציפיות פתאום קצורין וקבוצותיו מתמוטטים. זה קורה הרבה מאז 1992. לפעמים הר הציפיות הוא לא הניצחון על בלגיה, אלא ההפרש, או יתרון של 11 נקודות מול יוון שש דקות לסיום. בשפת הכדורגל קצורין הוא בונקריסט מסוגו של יצחק שניאור. הוא מאמין שהגנה חזקה תביא נקודות ממתפרצות, אבל מה עושים מול יריבה שיורדת מהר להגנה? נתקעים כמו שלשום.
"התקפה עומדת היא לא פקטור היום", הוא אמר ל"הארץ" לפני שמונה ימים. כך בדיוק נראתה הנבחרת בשבוע האחרון, עם תרגילי התקפה שמתאימים לכדורסל של תחילת שנות התשעים. במקום כדורסל מהיר וחכם חזינו במפגן איטי ובנאלי. אם אחרי מסע האימונים והמשחקים בקיץ וההתעקשות של קצורין לקיים אימונים בערב שבת ובשבת בבוקר, הוא נאלץ להסביר לשחקנים תרגילים בפסקי הזמן ומה
שנשאר זו חשבונאות קטנונית עם ארז אדלשטיין (שרון ששון וגילי מוסינזון חסרי הניסיון הועדפו על משה מזרחי מירושלים, בעל מדליית הכסף מנבחרת העתודה), אזי אפשר להתחיל להתכונן לבלגרד 2005.
"שחקן ברקס"
במונחי כדורסל, אם שחקן שלוקח אחריות בשלבי הסיום ומכריע משחקים נקרא "שחקן קלאץ'", גור שלף ראוי לתואר "שחקן ברקס". גם בעונה שעברה הוא נצפה במצבי צילום בשלבים המכריעים מול יוון ביד אליהו (או עם מכבי ת"א במוסקבה), כאשר דיקודיס חגג מעליו בריבאונד התקפה. "שחקן שכוסס ציפורניים על הספסל בזמן משחק, לא עומד בלחץ בסיום", אמר עליו פעם אחד ממאמניו. ההופעות הטובות ביותר של הנבחרת בשנים האחרונות היו באליפות
אירופה הקודמת בטורקיה, כאשר שלף שוחרר עקב פציעה.
לשיאו הגיע שלף שלשום. "ברגע שהוא לא קלע את הזריקות מבחוץ, הבלגים צופפו את ההגנה ואי אפשר היה לחדור", הסביר אתמול אחד השחקנים. אבל אם החטאות הן עניין של יום, המהלך הבלגי האחרון מעיד על משהו בסיסי לקוי אצל הקפטן של הנבחרת ומכבי. אם קצורין הורה לבצע עבירות והקפטן שלו לא ביצע את ההוראה, אז איך זה מתיישב עם האמירה של קצורין שלפיה "שלף הוא המנהיג בנבחרת", כשמנהיג צריך להיות בדרך כלל הזרוע המקשרת והמבצעת של המאמן?
שלף, כהרגלו יהיר ובטוח בעצמו, טען אחרי המשחק שלא היה צריך לבצע עבירה. חמש שניות לסיום, ביתרון נקודה, כשיש לך עוד עבירה לתת (מה שהיה משאיר לבלגים רק זריקת ייאוש בשנייה האחרונה) והבלגים טוחנים את ישראל ברחבות, רק שחקן לא אינטליגנטי וחסר אחריות ישאיר את ההכרעה בידי הבלגים. קפטן זו גם מחויבות.