ב-1951, חמש שנים לאחר הקמת ה-NBA, נערך משחק האולסטאר הראשון. ב-67 השנים שחלפו מאז כמעט כל דבר בליגת הכדורסל הטובה בעולם השתנה, אך מסורת אחת נותרה איתנה: משחק האולסטאר בין נבחרת המזרח לנבחרת המערב. מחר ההיסטוריה תיכתב מחדש, כאשר לראשונה ייערך משחק אולסטאר בפורמט אחר. לברון ג'יימס וסטף קרי, שני השחקנים שקיבלו הכי הרבה קולות בכל קונפרנס, בחרו קבוצות מבין 24 השחקנים שנבחרו להשתתף במשחק ללא קשר למזרח ומערב. לכן, המשחק השנה יהיה בין 'קבוצת לברון' לבין 'קבוצת סטף'.
אדם סילבר בחר לזעזע את אחת המסורות המזוהות ביותר עם הליגה שלו מתוך תחושה שבשנים האחרונות המשחק הזה איבד את מעט הערך שעוד היה לו. שחקנים הפסיקו אפילו לנסות להיראות מתאמצים וזו הפכה להיות תחרות דאנקים ושלשות חופשיות שלא ממש עניינה אף אחד. בעידן הליג-פאס, הצורך באיגוד כל הכוכבים במגרש אחד הפך למיותר, אוהדים יכולים לראות כמעט את כולם בערב נתון במשחקים שאכפת להם מהם. הרעיון מעניין: הכוכבים הגדולים בליגה הם אנשים תחרותיים מאוד, ברגע ששניים מהם מרכיבים קבוצות ניתן לקוות שהם יהיו מגויסים הרבה יותר, ירצו להוכיח את עליונותם, ויסחפו אחריהם את חבריהם לקבוצה. לבחירת שחקנים ע"י שחקנים אחרים יש פוטנציאל נפיץ ומעורר מתח בכל מיני דרכים. אז אם אדם סילבר מתגייס להציל את משחק האולסטאר, מגיעה לו לפחות התייחסות רצינית לשינויים שעשה. הנה כמה שאלות ותשובות על הפורמט החדש, וגם על שאר ענייני המשחק והסופ"ש.
האם הפורמט החדש באמת יהפוך את משחק האולסטאר לתחרותי יותר?
נצטרך לחכות ולראות, אך תחושת הבטן הראשונית היא שלא. עולם הכדורסל השתנה, השחקנים היום תחרותיים מאוד אך הם קודם כל מקצוענים. לברון ג'יימס, כדוגמא המובהקת, משקיע מיליוני דולרים בגוף שלו כל שנה ועסוק מאוד בשימור אנרגיה כדי להאריך את הקריירה. הוא לא יבזבז אנרגיה, ובטח לא יסתכן בפציעה, בשביל משחק חסר משמעות קונקרטית, וכך גם שאר השחקנים סביבו שמתייחסים לשבוע הזה כשבוע מנוחה חשוב. אף אחד לא מסתכל על ניצחונות באולסטאר, או אפילו על זכיות ב-MVP של המשחק, כמדד לגדולה היסטורית. רק עצם ההופעה, התגית אולסטאר, חשובה.
מעבר לכך, הליגה ביצעה כמה טעויות בתהליך שהוציאו ממנו את העוקץ. אחת הבולטות היא העובדה שהדראפט של לברון וסטף נערך כמעט חודש לפני המשחק. בזמן אמת הוא יצר עניין ציבורי ונראה היה שגם שני הסופרסטארים נכנסו לזה, אך מאז קרה כל כך הרבה וכולם שכחו שהדראפט בכלל היה. לברון הספיק לעבור משבר גדול בקליבלנד, לראות חצי קבוצה מתחלפת ולצאת איתה לדרך חדשה, להוכיח את עליונות השחקנים שבחר ולנצח את קרי באולסטאר זה בטח הדבר האחרון שמעניין אותו כרגע. מה גם שארבעה מהשחקנים שהוא בחר נפצעו בינתיים והוחלפו באחרים, כך שזו גם לא ממש הקבוצה שהוא בחר. תזמון הדראפט מצטרף לטעות גדולה יותר שראויה לשאלה משלה.
האם צריך היה לשדר את הדראפט?
כן, כמובן, ברור. במקום אירוע טלוויזיוני מרתק, קיבלנו משדר בו הראו את הקבוצות בדיעבד ללא סדר הבחירה, לא של החמישיות ולא של המחליפים. סדר הבחירה אמור היה ליצור את מרבית העניין בדראפט ובמשחק: מי בחר את מי ומתי? מי נבחר הרבה יותר מאוחר מהצפוי? מי נבחר אחרון? זה מה שהיה אמור להביא שחקנים למשחק עם רצון להוכיח משהו, זה מה שאמור היה להוציא מהם את יצר התחרותיות. איך שחקן כמו דריימונד גרין, שיודע לדקלם את שמות 34 השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט האמיתי, היה מגיב למיקום בו נבחר לדראפט האולסטאר? לעולם לא נדע, כי אנחנו לא יודעים היכן הוא נבחר.
בהחלטה לא לשדר את הדראפט הליגה לקחה צעד גדול אחורה, צעד שמסרס באופן משמעותי את הפורמט החדש. לפי דיווחים שונים, היו שחקנים שהתנגדו לכך שסדר הבחירה ישודר, אף אחד לא רצה שיידעו שהוא נבחר אחרון, ועוד יותר מהם הסוכנים התנגדו לכך בנחרצות. סילבר, שידע לעמוד על שלו מול גורמים רבי כוח ולפעול לטובת הקהל הרחב במקרים אחרים, ויתר הפעם. אולי הוא הבין שלא שווה להילחם על משחק האולסטאר, שהסיכוי להפוך אותו למעניין גם ככה קלוש.
מה בכל זאת יכול לעבוד טוב יותר בשנים הבאות?
מהשאלות הקודמות קל להסיק שדראפט משודר וקרוב יותר למשחק עצמו יעזור להעיר יצרים רדומים ולנצל מומנטום ציבורי ורגשי. אך אם כבר הולכים לכיוון הזה, למה לא ללכת עד הסוף ולעשות את זה ממש כמו בשכונה? דמיינו שחצי שעה לפני המשחק כל השחקנים מתאספים על הפרקט וסטף ולברון עושים כוחות (אפשר לוותר על ההפרדה בין חמישייה למחליפים). כך לא רק נדע מי נבחר מתי, אלא נראה את התגובה של כל שחקן לבחירה שלו, ובעיקר את התגובות של השחקנים שעוד לא נבחרו. ומיד לאחר מכן יתחיל המשחק עצמו, כשכל שחקן יביא לפרקט את המטענים הטריים שלו. זה כבר עשוי להיות אירוע שחובבי ה-NBA יתקשו לוותר עליו, גם הדראפט וגם המשחק. לברון עצמו, מסתבר, העלה בפודקאסט בו השתתף לאחרונה הצעה מאוד דומה שהבחירות ייערכו יום לפני המשחק.
הצעה אחרת, שעלתה במספר מקרים בשנים האחרונות, היא לתת למשחק האולסטאר משמעות מעשית. כאשר הייתה חלוקה למזרח ומערב, הייתה הצעה שמשחק האולסטאר יקבע את יתרון הביתיות בגמר. אין ספק ששחקנים יתאמצו הרבה יותר במצב כזה. אך זו דוגמא טובה לחוסר ההגינות בסוג כזה של זליגה של האולסטאר לליגה האמיתית. במצב כזה, קבוצה שעבדה קשה כל השנה כדי להשיג את המאזן הטוב בליגה עשויה לאבד את יתרון הביתיות בגמר בגלל משחק בודד שלא לגמרי קשור אליה. אפשר לחשוב על עוד כל מיני הצעות, אך בכולן יהיו סיבוכים שקשורים לפגיעה בקבוצות שבוחרות להתאמץ בעונה הרגילה והמתישה.
האם שחקנים שמחליפים פצועים ראויים למעמד של אולסטארים לכל דבר?
כן. השנה נפצעו ארבעה שחקנים בטווח קצר, וכאשר כל יומיים מצטרף שחקן נוסף זה יצר תחושה של זילות התואר אולסטאר, אך כל שנה יש פצועים בזמן הארוך שבין הבחירה למשחק. בסופו של דבר, במקום 24 השחקנים שאמורים להיות הטובים בליגה נבחרו 28, זה עדיין מספיק מכובד כדי לזכות את כל מי שנבחר בתואר הנחשק, בלי כוכביות.
המחליפים גם נראים ראויים מאוד. פול ג'ורג' הולך ומשתפר עם התקדמות השנה ומתחיל להיראות כמו מועמד אמיתי לתואר שחקן ההגנה של העונה, בהחלט יש לו מקום במשחק. אנדרה דראמונד נכנס לטירוף בשבועות האחרונים (17.8 נקודות, 18.1 ריבאונדים, 1.8 חטיפות ו-2.8 חסימות ב-12 משחקים האחרונים) וטוב שנוצר עבורו מקום. גוראן דראגיץ' צריך היה להיות אולסטאר כבר בשתי עונות קודמות ואפשר לתת למיאמי נציג מתבקש. היחיד שיכול להרגיש שהשתחל למשחק במזל הוא קמבה ווקר, שלא מצליח להוביל את שארלוט למאבקי פלייאוף השנה.
מי יכול להרגיש מקופח שלא נבחר השנה?
הפציעות, כאמור, נתנו מקום לכמה מהמקופחים, אך העובדה ששלוש מהארבע היו של שחקנים מהמזרח הדגישה שברמת העומק עדיין קיימים פערי איכות בין הקונפרנסים. במערב לא היו צריכים להגיע עד למישהו כמו קמבה כדי למלא משבצת שלישית. האם במזרח יש מישהו שיכול להרגיש שהגיע לו להיכנס על חשבון קמבה? היחיד שניתן לחשוב עליו הוא קריס מידלטון, שיש לו עונה יפה מאוד כאופציה השנייה במילווקי. אולי היה נכון יותר להכניס אותו.
במערב האופציות מעניינות יותר. על לו וויליאמס כתבתי בעבר, הוא נרגע מעט לאחרונה אך עדיין היה מועמד ראוי שהיה הופך לסיפור ענק. מי שיכול להרגיש מאוד מקופח כרגע הוא ניקולה יוקיץ'. מאז שנבחרו הסגלים, הוא ביצע קפיצת מדרגה עצומה ואחראי על כמה מההצגות הגדולות בליגה, כולל שלושה טריפל דאבלים מרהיבים מתחילת החודש. מי הם היו יכולים להחליף? הירידה של גולדן סטייט בתקופה האחרונה, שקשורה בעיקר לנפילה חדה ביכולת ההגנתית והורידה אותה מהמקום הראשון בליגה, שמה בסימן שאלה משמעותי את הנוכחות של ארבעת הגדולים של האלופה במשחק. בעיקר דריימונד גרין, שהתרומה החשובה ביותר שלו היא בהגנה.
מה עוד יכול להיות מעניין במהלך הסופ"ש?
הבשורה הטובה ביותר של אולסטאר 2018 היא שהוא הולך לכלול הרבה מאוד ג'ואל אמביד. מי שמחפש עניין, כדאי לו פשוט לעקוב אחרי האיש המבדר ביותר ב-NBA כיום, שפרט למשחק המרכזי השתתף כבר במשחק שחקני השנה הראשונה והשנייה (בפורמט המוצלח של ארה"ב נגד העולם, שמדגיש כמה כשרון יש בשאר העולם) וייקח חלק בתחרות הכשרונות הלילה. כמעט מוזר שהוא לא השתתף גם במשחק הסלבריטיז.
תחרויות השלשות וההטבעות לא יכללו את השמות הגדולים ביותר. סטף קרי ויתר על תחרות השלשות, אבל ה-NBA כל כך עמוסה בשלשנים כיום שיש כמות מרשימה של שחקנים שיכולים לתפוס יום קליעה משוגע. תחרות ההטבעות תצטרך להסתדר בלי זאק לאבין וארון גורדון, הפנומנים של השנים האחרונות, וכבר הפסקנו לצפות שלברון יקפוץ לבקר או שיאניס אנטטוקומפו ינסה להטביע מהשלוש. זה מפנה את הבמה לשמות חדשים, וכדאי לשים לב ללארי נאנס ודניס סמית' שכבר היו אחראים על כמה דאנקים מהדהדים במהלך העונה.