פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דירוג הכישלונות הכי גדולים בתולדות היורוליג

      לכבוד המשחק החשוב מול ברצלונה, ששוברת העונה שיאי שפל, יצאנו לבדוק מהי המפלה הכי גדולה בתולדות המפעל. מכבי תל אביב של העונה שעברה בפנים. זה ברור. אבל באיזה מקום?

      דירוג הכישלונות הכי גדולים בתולדות היורוליג

      1. צסק"א 2010/11

      הודחה ב: שלב הבתים

      המאזן: 7:3

      הכוכבים: טראז'ן לנגדון, רמונאס שישקאוסקאס, מתיאז' סמודיש, ג'יי אר הולדן.

      המאמן: דולה וויושביץ'

      רגע השפל: שלושה מחזורים בלבד לפתיחת העונה הונחתה על צסק"א מכה בעוצמה שלא חשה במשך שנים. היא התארחה אצל ולנסיה - שלא ניצחה משחק יורוליג במשך שש שנים תמימות, והובסה 82:57. התצוגה ההתקפית המעליבה גרמה לשבירת שיא שלילי עם ההפסד הגבוה ביותר שלה עד אז במפעל (מאז תחילת שנות ה-2000), וגרמה לראשי המועדון - באיחור קל - להבין שדרוש זעזוע עמוק. אבל גם אז הם התמהמהו, סירבו להודות בטעות עם המאמן דולה וויושביץ', וכשהואילו בטובם לשחרר אותו ואת שחקניו מהעול הכבד ולצאת לדרך נפרדת, זה כבר היה מאוחר מדי. זה הסתיים בהדחה מבישה וחסרת תקדים - עד עצם היום הזה - כבר בשלב הבתים.

      למה היא פה: כי לצד ההגדרה המילונית לכישלון מוצמדת תמונתו של וויושביץ' מנסה לתקשר עם שחקניו בתנועות ידיים. צסק"א לקחה אז הימור מושכל, על פניו, על המאמן הוותיק שנבחר רק שנה קודם לכן למאמן העונה אחרי שהצעיד את פרטיזן בלגרד לפיינל פור בעונה היסטורית והיסטרית. היא החתימה אותו לשלוש שנים והעניקה לו חופש פעולה מוחלט, אבל מהר מאוד הבינה שפונקציית המורה הקשוח והתובעני שמילא בסרביה לא מתאימה לקבוצה כה גדולה, ושגם חוסר שליטתו באנגלית פוערת תהום עמוקה בינו לבין שחקניו. "אנחנו נפרדים מדולה כי גם ההנהלה וגם השחקנים לא הצליחו למצוא איתו שפה משותפת", בישר הנשיא אנדריי ואטוטין ב-25 בנובמבר - חודשים ספורים בלבד אחרי מינויו. לא היה אפשר לנסח זאת טוב יותר.

      שנים אחרי האפיזודה בצסק"א, וויושביץ' מצא דרך לתקשר עם שחקניו באנגלית

      ולעתים גם בדרכים אחרות

      2. ברצלונה 2016/17

      הודחה ב: עונה הרגילה

      המאזן: 18:12

      הכוכבים: טייריס רייס, ג'סטין דולמן, פטרי קופונן, אנטה טומיץ'.

      המאמן: יורגוס ברצוקאס

      רגע השפל: תבוסה ב-39 הפרש לריאל מדריד בבית. היש השפלה גדולה מזו לברצלונה? זה לא רק היה ההפסד הגבוה בתולדותיה ליריבה השנואה, זה היה משחק לו היתה משמעות סמלית. משחק מהסוג שאחריו אין דרך חזרה. ואכן, משם בארסה המשיכה לניצחון בודד בחמשת המשחקים הבאים, שבאו בנקודה קריטית בעונה. מיותר לציין שמזה היא כבר לא התאוששה.

      למה היא פה: כי תקציבה באותה עונה - כ-21 מיליון יורו - הופך את העונה ההיא לגרועה אפילו יותר מזו של מכבי תל אביב מודל 2016/17 (אליה נגיע בהמשך). כי בארסה העמידה אשתקד תקציב שיא, נמוך רק מהאלופה פנר ומהפיינל-פוריסטיות ריאל מדריד וצסק"א. כי מלבד מכת הפציעות הנדירה, היה חוסר התאמה משווע עם המאמן יורגוס ברצוקאס שטופל רק בסוף העונה. ובכל זאת - העונה מתברר שיכול להיות אפילו גרוע יותר.

      שחקן ברצלונה טייריס רייס (ברני ארדוב)
      כלום לא עבד. טייריס רייס (צילום: ברני ארדוב)

      3. מכבי תל אביב 2016/17

      הודחה ב: עונה הרגילה

      המאזן: 20:10

      הכוכבים: אנדרו גאודלוק, סוני ווימס, ויקטור ראד.

      המאמן: ארז אדלשטיין/רמי הדר/ליאור ליובין/איינרס בגאצקיס

      רגע השפל: תבוסת 102:63 בידי גלאטסראיי, אז האחרונה בטבלה. העונה של הצהובים הייתה גמורה כבר אז והמשחקים לפרוטוקול בלבד, ובכל זאת הייתה זו הוכחה חותכת לכך שמדובר באחת הקבוצות עם סף השבירה הכי נמוך בנראה ביורוליג אי פעם. אלכס טיוס חגג על חשבון האקסית והקבוצה לעתיד עם 18, ג'ון דיבלר להט עם שיא עונתי, ואפילו ברבע האחרון ביתרון עצום הטורקים המשיכו להתעלל בחבורה האומללה בצהוב-כחול.

      למה היא פה: בגלל שלא פחות מארבעה מאמנים עמדו על הקווים שלה באותה עונה - מספר חסר תקדים. עזבו את היחסים הרעועים בחדר ההלבשה, עזבו את הקהל שנטש את ההיכל, את התבוסות וההשפלות - הפארסה שהתרחשה במסדרונות יד אליהו בניסיון למצוא מאמן מתאים שיכול לנווט את הכישרון בסגל היקר הזה למקום סביר, יזכר לדיראון עולם.

      סוני ווימס שחקן מכבי תל אביב עם גל מקל (ברני ארדוב)
      גם על הקווים הפרצופים כל הזמן התחלפו (צילום: קובי אליהו)

      4. קינדר 2002/03

      הודחה ב: טופ 16

      המאזן: 14:6

      הכוכבים: אנטואן ריגודו, דייויד אנדרסן, מתיאז' סמודיש.

      המאמן: בוגדן טאנייביץ'

      רגע השפל: הפסד 98:76 לבנטון טרוויזו במחזור הנעילה של הטופ 16, שחתם עבור מי שהגיעה לעונה ההיא כפיינליסטית המפעל טופ 16 מחפיר, עם שישה הפסדים, כולם בהפרשים דו ספרתיים.

      למה היא פה: כי במובן מסוים, הסיום העצוב של העונה ההיא הוא הסיום העצוב של קינדר בולוניה ברמות הגבוהות של היבשת. בשנים שלאחר מכן קינדר לאט לא התפוגגה, עד שנעלמה לחלוטין מהמפה יחד עם יריבתה המיתולוגית פאף/טימסיסטם.

      אנטואן ריגודו שחקן קינדר בולוניה ב-1998 (אימג'בנק – GettyImages)
      נפילה עצומה. ריגודו (צילום: AP)

      5. פנאתינאייקוס 2009/10

      הודחה ב:טופ 16

      המאזן: 5:15

      הכוכבים: דימיטריס דיאמנטידיס, ואסיליס ספאנוליס, שרונאס יאסיקביצ'יוס, מייק באטיסט.

      המאמן: ז'ליקו אוברדוביץ'

      רגע השפל: מיתוס המשברים היזומים של ז'ליקו אוברדוביץ' חי וקיים עד עצם היום הזה, אבל ב-19 במרץ 2008 - ערב מחזור הנעילה של הטופ 16 - הוא נופץ לרסיסים. פנאתינייקוס - אז אלופת היורוליג המכהנת להזכירכם - הגיעה עם הגב לקיר לפיוניר הרועש למשחק של להיות או לחדול. הכל היה ערוך ומוכן לעוד התעלות אופיינית של ז'ליקו ונתיניו, אבל למרבה ההפתעה פרטיזן הייתה זו שניצחה 73:82, ונישלה את פאו מתוארה מוקדם מהצפוי.

      למה היא פה: הסגל עמוס הכוכבים שעמד לרשותו של ז'ליקו שנה לפני כן והלך כל הדרך לתואר נוסף היה אפילו פחות מרשים מזה שהיה לו באותה עונה. דיאמנטידיס. ספאנוליס. שאראס (עדיין בשיאו). בצ'ירוביץ' (עדיין בשיאו). נסו לחשוב על קו אחורי מאיים ונוצץ יותר ששיחק יחדיו ביורוליג, וספק אם תצליחו. ובכל זאת, אותה עונה הוכיחה שגם ז'ליקו וכוכביו אנושיים. שלא במפתיע, התחושה הזו החזיקה פחות משנה, כי בעונה שלאחר מכן פאו שוב זכתה בתואר.

      שחקני פנאתינייקוס לשעבר שרונאס יאסיקביצ'יוס, דימיטריס דיאמנטידיס (AP)
      קו אחורי משובח, שמעד באופן מפתיע. שאראס ודיאמנטידיס (צילום: AP)

      אזכור של כבוד: פנרבחצ'ה 2012/13

      הודחה ב: טופ 16

      הכוכבים: בו מקאלב, רומיין סאטו, דייויד אנדרסן, בויאן בוגדנוביץ'.

      המאמן: סימונה פיאניג'אני/ארטוגרול ארדואן

      רגע השפל: תבוסה ב-39 הפרש בידי ברצלונה. לפני בואו של המושיע ז'ליקו אוברדוביץ' הייתה פנר עוד אחת מהקבוצות שמבזבזות ללא הכרה אך רושמת הישגים דלים מאוד. אבל השיא הגיעה בעונה ההיא, תחת שרביטו של סימונה פיאניג'אני. האיטלקי יצא לראשונה מגבולות איטליה ועמדו לרשותו משאבים עצומים. כדי לשחזר את ההצלחה מסיינה הוא הביא כנדוניה שניים מכוכביו באיטליה, בו מקאלב ורומיין סאטו. אבל מה שהצליח בטוסקנה נחל כישלון חרוץ באיסטנבול, והערב ההוא בברצלונה היה הדוגמא הטובה ביותר.

      למה היא פה: כי מדובר באחת הקבוצות הגרועות היותר בתולדות הטופ 16. היא סיימה את השלב השני במאזן 12:2, הובסה בהפרש כולל של 191 נקודות, ובמהלכה גם נפרדה לשלום מפיאניג'אני, שאחרי הקדנציה הכושלת לא יקבל שוב את המושכות למועדון יורוליג שאפתן שאינו באיטליה.