מלכי המהלכים: 10 המהלכים הכי טובים שנעשו בחלון ההעברות של ינואר

בווידאו: מכבי פתח תקוה מציגה את יוסי בניון

החלון הנוכחי לא סיפק הרעשה כבדה, וזאת בלשון המעטה. לא מבחינת איכות ולא מבחינת כמות. את הירידה החדה ביותר (48 אחוזים) ניתן לראות במספר הזרים שהגיעו לכאן בחודש האחרון. אם בינואר 2017 הצטרפו לליגת העל לא פחות מ-25 זרים (אחרי ש-27 מתוך ה-54 שחתמו בקיץ 2016 שוחררו תוך פחות מחצי עונה) אז בינואר 2018 קיבלנו בסך הכול 13 כאלה. כדי להמחיש את השינוי, נחזור עוד שנה אחורה, לינואר 2016 וטרום עידן ששת הזרים. מכסת הזרים אז הייתה קטנה יותר, ובכל זאת 20 זרים הוחתמו באותו חלון.

הפעם, גם קבוצות שלא מקבלות תפוקה ראויה משחקני החיזוק שלהן ושקלו לבצע חילוף, בחרו בסופו של דבר לשמור על הקיים. קבוצות ליגת העל נפרדו מ-14 זרים בחלון הזה, ומהם שבעה מצאו לעצמם קבוצה אחרת בישראל. התפכחות? מציאות כלכלית אחרת? פאשלות של הרגע האחרון? הסיבה לא משנה. בשורה התחתונה, חלק גדול יותר מהשחקנים הזרים מקבל הזדמנות להישפט על פי עונה מלאה, וזו כבר התקדמות. לא חותכים על אוטומט.

נשאר עם השחקנים הזרים. שישה כאלה רשאית לרשום כל קבוצה בליגת העל, אבל בני סכנין לא הייתה אפילו קרובה לנצל את המכסה שלה. היא שיחקה למעשה מתחילת העונה עם שניים בלבד - וונדרסון ואברהם פאס. הזר השלישי לוקאס גאושו שוחרר בינואר ועוד קודם לכן לא היה משמעותי, כך שזו בעצם הקבוצה היחידה ששיחקה ללא זרים בקישור ובהתקפה.

ז'ורדן פושה הגיע ראשון, אבל הבאתו של אנטוניו מרשיץ' היא זו שאמורה לשנות את הסגנון של סכנין ולאפשר לה גם להניע כדור בצורה מסודרת ולא לבנות אך ורק על ההברקות של פיראס מוגרבי. הקשר הקרואטי עבר תקופה לא פשוטה במהלך המאבק המשפטי/כספי בבני יהודה ונחשב לעוף מוזר עם פתיל קצר, אבל ברגעים בהם התרכז בכדורגל בעונה הקודמת הראה שהוא אחד הזרים הטובים בליגה. שחקן שעובד קשה, חושב לעומק, יודע להזיז כדור בצורה מהירה ובועט מצוין. במקום להיכנס להרפתקאות, סכנין לקחה סיכון מחושב.

הנה אחד המרוויחים הגדולים של החלון הזה. רמזי ספורי חתם בקיץ על חוזה חדש בהפועל תל אביב, אך רצה להישאר בליגת העל ונחת באשקלון. השידוך הזה, למרות הקרדיט הנרחב שקיבל בקבוצה הדרומית, לא עבד. במועדון היו מאוכזבים מהתפוקה הדלה, במיוחד לאור הציפייה הגדולה כי יוביל את החלק הקדמי לאחר פציעתו הקשה של טל איילה, והקשר עצמו סבל לא אחת מהקנטות וגידופים על רקע גזעני מצד הקהל המקומי.

רגע לפני סגירת החלון, נפתחה דלת נפלאה עבור ספורי. לא רק אפשרות לשים סוף לתקופה הלא נעימה באשקלון, אלא לקפוץ כיתה לקבוצה טובה יותר. כזו שקרובה להבטחת מקום בפלייאוף העליון ובעיקר משחקת כדורגל שיותר מתאים לו. נתניה נתקעה העונה בכמה מקרים ללא גיבוי לשחקנים המובילים שלה בחלק הקדמי. התלות בערן לוי ודיא סבע היא עצומה. ספורי בן ה-22, שאת שערו היחיד העונה כבש דווקא נגד נתניה, יכול להוריד מהנטל על השניים ולהראות שיש בו יותר מהבלחות רגעיות. אם יעשה את זה, נתניה גם תנצל את אופציית הרכישה בתום העונה ותעצור את מסע הנדודים שלו.

יובל נעים היה מתחת לקו האדום בינואר שעבר, ואז ניצל את החלון כדי להחליף שלושה זרים. שניים מהם היו כאלה שכבר התנסו והותירו רושם חיובי בליגת העל: ברניסלב יובאנוביץ' ודויד מנגה. הראשון היה עוגן בחלק האחורי, השני שדרג את משחק האגפים והוסיף את הברק שכל כך חסר אז להפועל אשקלון. יחד עם יוסיפ איבנצ'יץ' שהגיע במקביל והשלושה שכבר שיחקו בקבוצה, לאשקלון היה בסיס זר חזק וטוב שבסופו של דבר עשה היסטוריה ודאג להישרדות ראשונה בליגת העל. נעים רצה לשמור על השישייה בקיץ, אבל מנגה בן ה-28 היה הראשון שקפץ על הצעה גבוהה יותר מזירה האזרית ואמר שלום.

שנה עברה, ושני הצדדים מצאו עצמם בינואר כמעט באותו מצב. אשקלון נלחמת על חייה בתחתית ליגת העל, מנגה מחפש קבוצה. הקאמבק היה מתבקש והדרומיים יקוו שגם הפעם יצליח שחקן הכנף יליד פריס קודם כל להימנע מפציעות, ולאחר מכן גם להיות הסמן הימני בהתקפת הקבוצה ולהוביל אותה לחוף מבטחים.

רק החתמה אחת ביצעה עירוני קרית שמונה בחלון הזה. החתמה אחת שהזכירה את החדות שאפיינה את איזי שרצקי בשנים היפות של הקבוצה בצמרת ליגת העל. קרית שמונה הגיבה בצורה מהירה למעבר הפתאומי של אחמד עאבד לגירסונספור הטורקית לקראת סיום החלון, עם מהלך חד ונקי של איתור שחקן מוכשר שבגלל תקופה פחות טובה נמצא מתחת לרדאר. השקעה שגם יכולה להניב תשואה עתידית.

בזמן שקבוצות אחרות גיששו ובדקו, שרצקי שם כסף על השולחן ורכש מהפועל רעננה מחצית מכרטיסו של מוחמד שכר. כך קרית שמונה גם הצליחה להכניס מעט מזומנים על עאבד אחרי שכבר נדמה היה כי יעזוב ללא תמורה בקיץ, וגם הביאה שחקן דומה, רק צעיר ורעב יותר. שכר בן ה-21 היה השחקן שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר בעונה האחרונה של חיים סילבס בהפועל רעננה. מאז הפרידה, לא כבש שוב בליגה. שיתוף הפעולה המחודש יעשה טוב לשניהם.

ההיצע בשוק הישראלי דל מאוד. הליגיונרים הבכירים לא ממהרים לחזור, כוכבים חדשים בקושי זורחים, שחקנים מהדור הצעיר מתקשים לפרוץ וכך כל מלפפון עם גוונים ירקרקים הופך לסחורה הכי מבוקשת. מרואן קבהא וגידי קאניוק, שני בוגרי מכבי פתח תקוה ושניים מהליגיונרים שחזרו לליגת העל בינואר (כל אחד מסיבותיו) מהווים דוגמה טובה לכך. לאור מיקומם בלית ברירה במדף הכי גבוה, מכבי תל אביב חשקה בשניהם. סגנית האלופה נאלצה להסתפק בסופו של דבר רק בקאניוק, אך יכול להיות שהאילוץ הזה ישרת אותה ויאפשר לדור פרץ להמשיך להתפתח.

קבהא הציע למכבי תל אביב עוד מאותו דבר ויכול להתאים יותר לבאר שבע. קאניוק, לעומתו, מסוגל לתת מענה לצורך של הצהובים במספרים מהקו השני. אייל גולסה מעולם לא היה ספק שערים, כריסטיאן באטוקיו אמור היה לסייע בתחום ולא מצליח, ואבי ריקן הוא היחיד שבאמת מנסה ויכול. קאניוק, שסיים את העונה הקודמת עם 10 כיבושים במדי מכבי פתח תקוה והיה אחד הקשרים עם הכי הרבה איומים על השער, נותן לג'ורדי קרויף כוח אש נוסף (מצרך הכרחי במיוחד כשהחבר מהתקופה המשותפת בקבוצות הילדים והנערים של מכבי תל אביב, עומר אצילי, עדיין בחוץ) עם התנועה לעומק והשמאלית המצוינת שלו. על הדרך, אולי יוכל גם לפתור את מצוקת כדורי הקרן שלא נותנת להולנדי מנוח.

כריסטיאן גונסאלס, זוכרים? הבלם האורוגוואי הזה הגיע למכבי תל אביב מפניארול ב-2005, לא הרשים ב-12 משחקי ליגה והמשיך משם לשתי קדנציות מוצלחות מאוד במ.ס. אשדוד. מי שלא התאים לצהובים, היה מעוז ההגנה של אשדוד במשך ארבע עונות ויותר מ-100 משחקים. על פניו, נראה שפיליפנקה יכול לייצר אפקט דומה, ועוד בלי לתפוס משבצת של זר. אמנם במכבי תל אביב הוא נחשב לרכש מאכזב ובילה העונה בעיקר ביציע (רק 90 דקות ליגה), אבל עדיין מדובר כאן בקפטן נבחרת בלארוס ובבלם עם ניסיון בליגה הספרדית.

פיליפנקה לא ראה פחיתות כבוד במעבר או הגיע עם צורך עז שמישהו יטפח לו את האגו. הוא מיד תפס את עמדת בעל הבית בהגנה והקרין מניסיונו, כשבארבעה משחקים איתו אשדוד עוד לא הפסידה ובשניים מהם (0:0 עם מכבי חיפה בליגה, 0:2 על מכבי נתניה בגביע) שמרה על רשת נקייה. לפניו, אגב, היא עשתה את זה רק פעם אחת. מה שלא היה טוב דיו עבור מכבי תל אביב, יכול בהחלט להספיק כדי להשאיר את אשדוד בליגת העל.

מי האמין בקיץ 2014, כאשר יוסי בניון חתם קריירה אירופית עשירה וחזר בקול תרועה רמה למכבי חיפה, שאחרי שלוש שנים וחצי הוא יספיק לעבור בשלוש תחנות נוספות בליגת העל ולהגיע למכבי פתח תקוה? אין אחד כזה. בטח לא בניון עצמו. בתקופה הזו, שיאן ההופעות של נבחרת ישראל הותיר טעם מר בכמה מקרים, ובכולם העניין נסוב סביב מילה אחת: כבוד. גם במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כשחקן מכבי פתח תקוה הזכיר בניון את הנושא הכאוב. הוא ציפה לחזרה אחרת וזה מובן, אבל האמת שגם אנחנו.

דווקא במקום כמו מכבי פתח תקוה, בניון אולי יזכה לקבל טעימה מסיבוב הפרידה עליו חלם - סטייל קובי בריאנט בעונתו האחרונה ב-NBA. אמנם מול מאות צופים במקום עשרות אלפים, אבל לפחות עם חיוך. אם אחרי התקופות במכבי חיפה ומכבי תל אביב אפשר היה לבוא אליו בטענות על התעסקות בלתי פוסקת בטפל, בבית"ר ירושלים עבר בניון מסע השפלה שהטה את דעת הקהל לטובתו. על התשוקה שלו לכדור ולמגרש אין עוררין, ועכשיו הוא הגיע למקום שיעניק לו יותר זמן איכות עם שניהם. בניון יקבל את האפשרות להיות רלוונטי כפי שרצה, מכבי פתח תקוה את תשומת הלב התקשורתית לה היא כה משוועת. ואם בדרך הייצוא הכי מוצלח של הכדורגל הישראלי גם יחנוך את הדבר הגדול הבא, אולי אפילו הנבחרת תרוויח.

הידיעות הראשונות על כך שמכבי חיפה לא תקפוץ ראש היישר לתוך החלון של ינואר, נראו תחילה תלושות מהמציאות. הקבוצה במקום ה-10, קרובה יותר לקו האדום מאשר לפלייאוף העליון וכל שחקני הרכש מאכזבים? זה בדיוק המתכון לעוד "מהפכת ינואר" קלאסית. בינואר 2015 הגיעו ארבעה שחקנים חדשים לעומת שישה שעזבו, שנה לאחר מכן באו שניים תמורת ארבעה ובינואר אשתקד עוד שינוי דרסטי עם ארבעה נכנסים (שלישיית זרים ועומר דמארי) ושבעה יוצאים. פאניקה רבתי. והנה, לרגע אחד, מישהו שם יד ועצר את הקרוסלה הזו. מו אלאך ויתר על סיבוב נוסף.

אחרי שהנחיתו מנהל ספורטיבי על ראש של מאמן ללא קביעת היררכיה ברורה, ואז מאמן על ראש של מנהל ספורטיבי, ואז ויתרו על התפקיד (ובדרך גם על כל אנשי המקצוע שהיו מעורבים בפארסות הקודמות) ואז החזירו אותו לפתע באמצע העונה עם הבנה ברורה יותר של מהותו, במכבי חיפה הפסיקו לרדוף אחר גחמות. אלאך נראה "קול" במסיבות העיתונאים וזו גם הגישה ששידר במהלך החודש האחרון. במקום להפיל על הבוס שלו עוד תיקים כמו איולפסון ודמארי, הוא העדיף להמתין לקיץ. אלמלא פסיקת הבורר נגד מכבי חיפה בעניינו של עופרי ארד, גם אטיין ריינן לא היה מגיע ביום הנעילה של החלון והירוקים היו שומרים על הסגל ללא חידושים. בכל מקרה, זו הייתה הקבוצה הכי שקטה בינואר, וזה המהלך הכי מוצלח שלה בשנים האחרונות.

מאז ההדחה הכואבת בפלייאוף של ליגת האלופות בידי מאריבור, יש תחושה של עייפות בהפועל באר שבע. הדברים נכונים בעיקר לגבי חוליית הקישור, שהייתה כה דומיננטית בשתי האליפויות. ג'ון אוגו משדר שובע וסובל מנסיגה הדרגתית ביכולת, מהראן ראדי לא כבש מאז אוקטובר ודן איינבינדר נמצא שם רק לרגעים, אך לא נכנס לנעליו הגדולות של אובידיו הובאן. בזמן שמיכאל אוחנה לא יכול להתרכז בכדורגל ולאור התלות הרבה במאור מליקסון ואנתוני וואקמה, האלופה משוועת לדם חדש.

הצירוף של חנן ממן ומרואן קבהא יכול לייצר את הרענון הנדרש כדי להשיג את הצלחת בפעם השלישית ברציפות. התחרות על מקום בהרכב גוברת כעת, גם עבור אלה שחשו בטוחים (מדי) בעמדה שלהם, ובפני ברק בכר נפתחות אופציות מגוונות יותר. ממן כבר חווה שתי קבוצות גדולות, אך נפלט מהר מדי ורוצה להוכיח שהוא שייך לרמה הזו ולא צריך להסתפק בבית החם של הפועל חיפה, כפי שהציע יואב כץ. קבהא רוצה להצדיק את מעמדו כשחקן ליגת האלופות ושחקן הרכב בנבחרת, גם מול אלה שמפקפקים בכישוריו כי לא ראו אותו משחק מאז ימי מכבי פתח תקוה. הפועל באר שבע אולי מקרינה שובע, אבל השניים האלה יכולים לעורר בה מחדש את הרעב.