בשבוע שעבר יצא אדריאן בנקס מהארנה בירושלים ועשה את דרכו לאוטובוס של הפועל תל אביב עם חיוך גדול על השפתיים. כשעה קלה קודם לכן הוא הוביל את קבוצתו לקאמבק מדהים אחרי שפיגור 19 נקודות הפך לניצחון על האלופה, אבל בעיקר נזכר איך הסתיים הביקור האחרון שלו בארנה. אז, בסיום העונה שעברה, בנקס זעם על הוצאתו המהירה, סירב לחזור לפרקט, והלך בזעם לאוטובוס הקבוצה תוך כדי המשחק. "סגרתי את המעגל של מה שקרה בירושלים", הוא מספר בראיון לוואלה! ספורט, "בשבילי, ברגע שנחתתי פה, כל מה שקרה בעונה שעברה היה מאחורי. לקח לי זמן כדי להגיע למקום שהגעתי אליו. בקיץ הייתי בבית עם המשפחה שלי, נהניתי, חזרתי בגישה אחרת, חזקה יותר. בשביל האנשים מחוץ לחדר ההלבשה, אני מקווה שהדלת ההיא מהעונה שעברה נסגרה".
הפועל תל אביב נמצאת בעיצומה של תקופה מצוינת, ובנקס הוא אחד האחראים הבולטים לכך. בשני הניצחונות האחרונים שלה על הפועל ירושלים והפועל אילת הוא בלט ברבע האחרון, ואף זכה בתואר השחקן המצטיין של המשחק באילת. "זה קורה ברבע הרביעי, אני לוקח את התפקיד הזה עליי, להיות הבן אדם שמוסיף אנרגיות, אם זה בהגנה או בהתקפה. כרגע זה יותר בהתקפה, הבחורים מסביב סומכים עליי, ולאחרונה אני חושב שהרמתי את הרמה שלי. אני חושב שג'רל מקניל הוא איש המאני טיים שלנו, אבל אני בתפקיד תומך ברבע הרביעי, יותר בכל מה שקשור לקבל את ההחלטות הנכונות. אני תמיד מגיע ברמת אנרגיות נכונה לרבע הרביעי ורוצה להיות שם שמקבלים את ההחלטות".
איך אתה רואה את העונה שלכם עד עכשיו?
"בשבילי זאת הייתה רכבת הרים, אבל אנחנו עכשיו בשלב שכולם נהנים מהנסיעה".
אתה בפעם השניה בקריירה עם דני פרנקו, עד כמה שמחת לראות שהוא יאמן אתכם העונה?
"אני אוהב להיות עם אנשים שאני מכיר והכרתי את דני, והוא הכיר אותי, זה נתן לי דחיפה של ביטחון לבוא לעונה הזאת. מישהו שיודע לנצח משחקים, ולקח אליפות, יודע איך הוא רוצה לשחק, ידעתי למה לצפות. הוא מישהו שיודע מה אני יכול להביא לפרקט. אני קצת אדם מוזר, בצורה טובה, וטוב שמישהו מכיר אותי".
מי שרואה את ההצלחה של בנקס העונה ומסתכל על מה שעבר עליו אשתקד לא יכול להאמין שמדובר באותו השחקן. הבלגן עבורו החל במשחק באשדוד, כשלא לקח זריקה לסל כל המשחק והתלונן על כך בטוויטר. הוא חש תסכול והירבה להביע זאת על הספסל וברשתות החברתיות, והשיא כאמור היה במשחק בירושלים. "ירדתי על עצמי כל הזמן, יותר מכל אוהד או אדם בעולם הכדורסל. כל הדברים הרעים שאמרו עליי, הייתי הרבה יותר נורא לעצמי. אם הייתי משנה משהו, זה איך שהתייחסתי לעצמי".
מה עבר עליך במהלך העונה?
"זאת הייתה שנה קשה, לא היתה לי שום עקביות. הקבוצה ביצעה הרבה מאוד שינויים, גם שחקנים וגם מאמנים, ברגע שזה קורה הדברים מסתבכים ואני הייתי הבחור שהסתבך בכל זה. אני חושב שצברתי ניסיון מהתקופה הקשה הזאת. לקחתי את זה קשה, לא הייתי רגיל לזה וזה היה לא נוח".
היו מחשבות על עזיבה בתוך כל התסכול הזה?
"אני חייב להיות כן, עבר לי בראש לעזוב את הקבוצה. חשבתי שזה יהיה יותר טוב לשנינו, לשנות אווירה עבורי. רציתי אולי לחזור למקום שיהיה לי בו יותר נוח, אבל אנחנו מחויבים לישראל, גם בלי שום קשר לכדורסל אנחנו מחויבים למדינה".
מתן נאור אמר בסיום העונה שלא הייתם קבוצה. אתה יכול להבין את זה?
"היינו מקצוענים, אז היינו קבוצת כדורסל, אבל בכל הנוגע לצחוקים שיש בקבוצה ולדברים האלה, כולם הלכו לכיוונים נפרדים. כולם כיבדו אחד את השני, אבל בסיום האימונים כל אחד הלך לכיוונו. לא היו שיחות, לא היו מתיחות, לא היו צחוקים. עונות כאלה קורות, הנהלות לוקחות סיכונים, מאמנים לוקחים סיכונים, שחקנים לוקחים סיכונים. אתה לא יודע מה תקבל כשתערבב שחקנים ממקומות שונים בעולם ומרקעים שונים. כולם היו שונים מדי אחד מהשני. כשאתה לא מנצח ומערבב את זה, יוצא משהו רע. לא היינו רעים אחד לשני, כיבדנו אחד את השני, אבל כשאתה לא מנצח, זה מביא רגשות רעים. זה מביא מתח שאתה לא רוצה, ולדעתי זה מה שקרה".
בנקס הוא חתנו של דיוויד קולברן, שהיה הבעלים של ברק נתניה והיום תומך כספית בהפועל תל אביב. כשהוא נשאל על כך, הודף בנקס כל טענה לטעם לפגם. "יש לי אישה וילד, והדבר הכי חשוב לי זה שהיא תהיה מאושרת, בגלל זה גם באתי לפני כמה שנים בחזרה לישראל אחרי עונה טובה באיטליה. אנחנו רוצים שהילד שלנו יגדל כיהודי, ויותר קל לעשות את זה בישראל".
יש שמועות שהוא מתערב ומדבר עם מאמנים עליך, זה נכון?
"הוא אוהד כדורסל, לפעמים הוא אומר משהו על היכולת של הקבוצה, והוא כמו אבא בשבילי. אני מדבר אליו כמו לאבי הביולוגי. אף פעם לא התייחסו אלי כאן כאילו אני יותר טוב או חשוב מאחרים. הוא מצפה להרבה ממני, כמו שאנשים מצפים ממני, זה חשוב אבל לא משהו כזה. הוא רק בודק מה קורה איתי".
לדעתך, אחרי העונה הקשה שעברת, המשכת בהפועל רק בזכות הדרכון שלך?
"חתמתי לשנתיים לפני שקיבלתי את הדרכון. אני חושב שהדברים היו אחרת אם לא הייתי בתהליך קבלת האזרחות. אם לא הייתי מקבל את הדרכון בסיום העונה שעברה, אז הייתי נחשב לזר ולא יכלו להביא עוד שחקן בסיום העונה ".
אתה יכול להבין את חוסר האהבה של הציבור הישראלי למתאזרחים שתופסים מקום של ישראלים?
"אם היו מכירים אותי טוב יותר, לא היו מבדילים ביני לבין השחקנים הישראלים. אני עושה ארוחת שבת בכל שבוע, אשתי יהודייה, הבן שלי יהודי, המשפחה שלה יהודית, אני חי בקהילה יהודית בארצות הברית, יש לי כאן קרן תמיכה בילדים מעוטי יכולת. אני עם אשתי שמונה שנים, והיא משקיעה את כל החיים שלה בישראל מאז הקולג'. אני לא בן אדם שבא מאמריקה, לוקח את הכסף ועובד, אני נותן את כל מה שיש לי בשביל הארץ הזאת".
יש לך קשר מיוחד עם הקהילה האתיופית בנתניה, משהו שלא רואים בכל יום, מאיפה זה נוצר?
"אני במקור מממפיס, וכשנחתתי בישראל פגשתי קבוצה של אתיופים בנתניה, והרגשתי איתם די בנוח. הרגשתי כמו בשכונות שאני גדלתי בהם. התחברתי איתם בצורה כל כך טובה, וכשהם ראו אותי הם כל כך התרגשו, הם החשיבו אותי לאחד משלהם שהפך להיות שחקן כדורסל מקצועני, וזה יצר בשבילי את הקשר החזק ביותר. גם כשהייתי באיטליה חזרתי לפה כדי לעשות איתם דברים. בכל מקום שאני רואה מישהו שצריך עזרה, אני אהיה שם כדי לעזור, בזה אני אתמקד. הם כמו האהבה הראשונה שלי".
למרות האזרחות הישראלית, בנקס הוא בין המתאזרחים היחידים ששמם לא עלה כאפשרות לנבחרת ישראל בתקופה האחרונה. "אם המאמן יקרא לי, אני אהיה שם כבר מחר. יש הרבה כישרון בנבחרת ישראל, אני לא יודע אם יש לי מקום.ג 'ו אלכסנדר לא ילד, אבל הוא שחקן גבוה. אין הרבה שחקנים גבוהים שמוכנים לשחק ברמה הזאת, אז אני מאמין שיקראו לשחקן גבוה ולא לי".
אתה רואה את עצמך ממשיך בישראל לעוד הרבה שנים?
"כשאני מסתכל על שחקנים כמו אפיק ניסים שמשחק בגיל שלו, מתן נאור ששיחק פה בעונה שעברה - לשחק כל כך הרבה שנים בליגה הזאת, זה משהו שאני אוהב. שיחקתי באירופה בעבר, ולא אברח מזה, אבל אם אוכל להישאר כאן באחד הארגונים הטובים, כמו הפועל, אז אשאר. אנחנו מתאימים לכאן. צריך לקרות משהו ממש קיצוני כדי שאעזוב את ישראל".
