נקמת הדחויים של כפר סבא

בכל עונה מוצאת לה ליגת העל מישהי שתגלם את תפקיד הקבוצה הדחויה, זו שנדחפה למקום שלכאורה אינו ראוי לה. בשנים האחרונות נמצאה דרך לצאת מהדימוי הזה ומכל מה שהוא מאיים להביא על הקבוצה - לקחת את גיא לוי לתפקיד המאמן. ברמה התדמיתית ובהקשר למערכת היחסים עם ההתאחדות לכדורגל ומוסדותיה זה מקדם ההגנה הטוב בנמצא. וקבוצות דחויות לא יכולות להרשות לעצמן להפסיד בשני האספקטים הללו.

רק מה, הרקורד של לוי אולי מבטיח שקט עם המוסדות שמנהלים כאן את הכדורגל, גם הטבות שונות, אבל על הדשא זה שווה מעט מאוד נקודות. הנה, למשל, צפרירים חולון שירדה עם לוי ליגה, עלתה איתו ליגה ושוב ירדה. כואב, כן. אבל פחות. מקדם ההגנה עשה את שלו והקבוצה נהנתה ממענק כספי מוזר של כ-450 אלף שקל בקטיגוריה שהומצאה במיוחד עבורה "הטובה מבין היורדות". וראה זה פלא, בסיום העונה חזרה הקבוצה עם לוי לליגה הבכירה.

אלי טביב ראה והפנים. בתחילת העונה הוא הימר על גיא לוי לתפקיד המאמן. לקבוצה שלו הרי לא השאירו יותר מדי סיכויים, אז הוא החליט לעזור לה. אולי כבר אז ידע על הבעיות העתידיות עם החוזה של יצחק שום, על עבירות שנעשו ועל מועד תשלום שעוד יגיע. הגיוני, אבל ללוי, אחרי עונה מסוייטת בחיפה וקריירה שלא יכולה לעמוד בעוד ירידה, לא היתה סבלנות. מי יודע, אולי גם הוא התחיל לסבול מהאופן בו מנצלים אותו בעלי הקבוצות. טביב, צריך לומר, לא התעקש.

כפר סבא הקריבה את עצמה בפתיחת העונה לטובת הביטחון העצמי של מכבי חיפה (5:0). גיא לוי ראה את המשחק מהיציע ונשאר שם. אחר כך לקחה כפר סבא חלק בתעשיית האשליות של אלי כהן ובית"ר ירושלים, כאשר הפסידה בבית 3:1. ירושלים חלמה על חזרה מפוארת לצמרת, כפר סבא ביקשה שהליגה תסתיים. תמיר בן חיים, שנראה הקורבן התורן בעמדת המאמן, ביקש זמן. אתמול, בתום המחזור העשירי, רחוקה כפר סבא מירושלים רק שלוש נקודות. אלה שוועדת המשמעת ובית הדין של ההתאחדות הורידו לה בשל עבירות על חוזה כפול. משהו שלעולם לא היה קורה לבית"ר, משהו שאפילו לא חשבו עליו כאופציה בעונה שעברה.

כי כפר סבא דחויה. בדיוק כמו אלי טביב, הבעלים. לפעמים נדמה שאם ינסה לנכס לעצמו את התואר נשיא, כפי שעשו לא מעט מעמיתיו בליגה, יהיו מי שיתבעו אותו בגין פגיעה בשם הטוב. הוא תמיד בחזקת החשוד המידי, גם כאשר הנאשם השני מספק אליבי מביך. כאשר הוא ויצחק שום הואשמו בקיום חוזה כפול, נהנה מאמן מכבי חיפה מקרבתו ליעקב שחר, ממעמדו כגיבור ישראל בזכות ההצלחה בליגת האלופות, והוצג במקרה הגרוע ביותר כמי שהפגין רשלנות בניסוח חוזה. העובדה שליצחק שום ניסיון רב שנים בעולם העסקי ובניסוח חוזים, נשכחה. טביב, היה ברור לכולם, בכלל לא בליגה של שום.

טביב נראה תלוש מעולם הכדורגל, אולי מזה שאנחנו רואים בדמיוננו. הוא מוחצן, מאוהב בעצמו, מצטלם כמעט בעירום מלא, לא מתבייש לומר שבאמריקה הרבה יותר טוב. בקיצור, לא מישהו בליגה של שחר, הרציקוביץ' או תאומים. אפילו פניג'ל עקף אותו בסיבוב. והכל למרות שבמתקן שהוא אחראי לו אף אוהד לא איבד שנה וחצי מחייו, למרות שהאוהדים של הקבוצה שלו לא זרקו טרופית על שופט וחיברו שירי שטנה, למרות שהוא לא מעז לסתום למתנגדיו את הפה. סתם בגלל שזה אלי טביב וזו הפועל כפר סבא.

כל כך דחויה כפר סבא עד שאפילו לופא קדוש, אחד שצריך לדעת יותר טוב מכולם כמה קשה להיות בעמדה זו, חשב שמקומה אינו בליגת העל. וזה לופא שחוץ מבאר שבע, הקבוצה הרחוקה ההיא בדרום, אף מועדון אחר בליגת העל לא הביע בו עניין גדול. עבור יניב אברג'יל, שהעדיף את כפר סבא על פני באר שבע, זה היה יותר מדי אתמול: "היום שיחקתי בעיקר נגד מאמן הפועל באר שבע לופא קדוש, שאמר שכפר סבא לא מתאימה לליגת העל".

גם לאלון מזרחי, חלוץ גדול שהפך לדחוי בשנים האחרונות, לא נותרו הרבה ברירות. בעונה שעברה שום זרק לו גלגל הצלה והביא אותו לכפר סבא. מזרחי לא ניקב רשתות, אבל המשימה הוכתרה בהצלחה והקבוצה שבה לליגת העל. בקיץ לא היו עליו קופצים, לא חיפה שנדמה היה כי איבדה את יעקובו, לא בני יהודה, גם לא בית"ר. אז הוא נשאר בכפר סבא, מפוכח ומנסה לאתגר את עצמו. החלום על ניפוץ שיא ההבקעות של עודד מכנס עזר לו להעביר את הזמן בכפר סבא.

רק שההחלטה הזו והדיבורים של מזרחי בנושא נראו משעשעים. משהו שנוטים לייחס לרוב האמירות שלו. לשבור את שיא השערים של מכנס, זו משימה קשה אבל אפשרית, אפילו עבור אלון מזרחי של השנים האחרונות. אבל לעשות את זה עם כפר סבא? זה כבר באמת נשמע מופרך. מכנס עשה זאת באימפריה של מכבי נתניה. מזרחי נמצא בקבוצה דחויה, אחת שלא ראויה לליגת העל.

אלון אוהב לדבר על עצמו, זה ידוע, אבל התקופה האחרונה בכפר סבא מוצאת אותו מפרגן. עדיין קודם כל לעצמו, אבל עתה גם מקומם של האחרים לא נפקד. "בהתחלה היו קשיים, אבל טביב חזר מחו"ל ועכשיו יש סדר. תמיר עושה עבודה מצוינת. ליניב יש שבעה שערים וארבעה בישולים, לי שישה שערים ושלושה בישולים. השערים הם שלי ושל יניב, אבל אסור לשכוח את העבודה השחורה של האחרים".

הוא יודע בדיוק היכן הוא משחק, אבל התקופה הטובה מבחינה אישית וקבוצתית מחזירה את מזרחי של פעם: "זה לא מועדון שמדברים עליו יומם ולילה, אבל שחקן צריך להיות טוב בכל מקום. נבחרת? יש לי 37 הופעות ו-17 שערים. עשיתי את המקסימום, עבודה מצוינת עם תפוקה מלאה, אבל כיום אני רוצה יותר את תואר מלך השערים של כל הזמנים. עכשיו כשהעניינים הסתדרו זה לא רחוק".

צודק. אבל כמה רחוק צריכה ללכת מדינה בחזקת מוקצית - בייחוד בתחום הכדורגל - עד שהיא חייבת למצוא לעצמה בכל שנה קבוצה דחויה. או להפוך אותה לכזו, ואז להתייחס אליה בהתאם. אולי כפר סבא, להבדיל מקרית גת של העונה שעברה, תשים לזה סוף.