הקאמבק של ג'ורדי: השיטה שהחזירה את מכבי תל אביב למאבק האליפות

ניצחונות כדורגל טובים לעור הפנים - לא צריך מחקרים, זו עובדה - וג'ורדי קרויף, שנראה נורא בדצמבר, עם שקיות של אימה מתחת לעיניים, זרח אתמול (שני) בחדר התקשורת בחיפה ובהנחה שאינו מתאפר (not that there's anything wrong with that), כמה סנטימטרים מתחת לקרחת שררה אמש הרבה נחת.

"לפני חודש הייתם 7 נקודות מבאר שבע", התנעתי שאלה לעברו, "והקהל שר לך שיר בן מילה אחת שאתה בטח מכיר—".

"אני לא", קטע.

הוא כן.

הסיפור של הבאנקר של אמש הוא לא מכבי חיפה, הקבוצה הכי חלשה בליגת העל כרגע. באופן הזוי המשחק נגמר עם 1:3; לפי הסגל ומי שנותר מחוץ לו, לפי זהות ה"מאמנים", לפי פערי האיכות הבלתי נתפשים ביחס לתקציבים - זה הרגיש כמו שחזור של ה-0:6 וזה היה יכול מאוד להסתיים ככה אם למכבי תל אביב היה עוד פינישר פרט לפינישר.

הסיפור של הבאנקר של אמש הוא לא וידאר קיארטנסון, שלפי יוסי מדינה היקר רחוק ארבעה שערים בלבד מפסגת הכובשים הזרים בתולדות מכבי תל אביב (האיסלנדי עם 29 שערי ליגה, קוביקה עם 33). וידאר טוב ממנו, וטוב יותר מכל אחד. את החלוצים היותר טובים ממנו שאי פעם שיחקו כאן אפשר לספור על יד אחת באיסלנד, ואין ספק שהוא יצטרך לספק תואר גדול כדי לקבל את ההכרה לה הוא ראוי. והוא ראוי. באיסלנדית "תשע" זה ניאו, וקיארטנסון הוא הכי ניאו שיש.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב חוגגת ועוקצת את מכבי חיפה: "ביכולת בינונית הבסנו אותם"
שחקני מכבי חיפה על מו אלאך: "הוא רוצה יציבות בהרכב? הפכנו לבדיחה"
ראש בראש: הערב בו דור פרץ הוכרז רשמית כיורשו של גל אלברמן

הסיפור של הבאנקר של אמש הוא לא דור מיכה, שאם כבר "ניאו", בטח רואה את מגרש הכדורגל כמו שניאו רואה את המטריקס. כשהוא עם הכדור הוא לא רואה גרשון או אלברמן או ריקן או קיארטנסון. הוא רואה אותיות ומספרים. ואתמול המסירה שלו היתה כל כך גאונית שעם כל הכבוד לריקן המוכשר, לא הוא בישל לווידאר אלא הכדור שהוציא מיכה עשה זאת בעצמו מטעם האנרציה.

ובגלל שמיכה לא רואה כדורגל כמונו אלא בצורה ברורה יותר, מתמטית יותר, הוא היה הראשון שאמר באופן גלוי אי שם בדצמבר: "לא מצאנו הרכב או שיטה לרוץ איתם". כבר אז טענתי שזה שדווקא דור מיכה אומר את זה - מצביע עד כמה בעייתי המצב של קרויף במכבי תל אביב. מיכה לא טעה ולא ייפה את המציאות. הכדורגל של ג'ורדי עד לדצמבר היה נוראי, הכי נוראי מאז שהגיע לישראל, ומכבי תל אביב לא נראתה בדרך לכלום, בטח שלא בדרך לתפוס את הפועל באר שבע. ואת מה שדור מיכה אמר בנימוס הקהל אמר בפחות נימוס כשקרא לקרויף "להתפטר", ובמכבי תל אביב זו לא פחות מרעידת אדמה. לפי תגובותיו והתנהלותו היה ברור שגם ההולנדי שם לב שהוא במבחן - גם על העונה אבל בעיקר על המורשת.

אז כן, קרויף ניצל את היותו קרויף - רק לפני שנה ארבלדזה הרי הלך על נתונים דומים; ג'ורדי קיבל הרבה יותר זמן. וכן, בשביל טנגו שמוחק מינוס 7 צריך שתיים, ובאר שבע היתה הפרטנרית המושלמת לריקוד, עם איבודי נקודות מול נתניה ופעמיים בטרנר מול בני יהודה והפועל חיפה. אבל מה שעשה ההולנדי בחודש האחרון מרשים לא פחות מכל הישג שלו במועדון.

וזה הסיפור של הבאנקר של אמש: ג'ורדי קרויף. עם הגב לקיר, בפיגור שבע, כשחקניו אובדי עצות וכשאפילו אוהדיו המסורים ביותר (כן, אתה) מאסו בו, ומבלי שסיפק שום אספקט מקצועי חדש או ראוי לקבוצתו ומבלי ששדרג שום שחקן שלו - יצא קרויף לוויאריאל למשחק שכל מטרתו היתה להימנע מבושה אירופית היסטורית. הוא חשש מההגנה השברירית שכבר חטפה רביעייה באסטנה, צמד מפראג, צמד מאשקלון ואפילו צמד מעכו, ועוד יותר פחד מהספרה "0" בטור השערים - דבר שטרם קרה במפעל. כנצר לשם משפחה מוכר ביבשת על כל כך הרבה מעלות, רק זה היה חסר לו - עוד שיא של קרויף, רק מהצד העצוב של הספר.

אז הוא הפך את הקבוצה — שלושה בלמים, שניים בכנפיים, שני חלוצים.

"ניתחנו וראינו שספגנו יותר מדי שערים דרך המרכז, ובהתקפה לא מצאנו את המרווחים", סיפר לי אתמול, "אבל ברגע ששינינו את השיטה פתאום הרגשנו הרבה יותר נוח".

בוויאריאל זה עזר עם ניצחון, בליגה זה נמשך עם חבלי לידה מול מכבי פתח תקוה (קיארטנסון התחיל על הספסל, בטעות הזויה, כך שזה לא נחשב). אבל מאז: שבעה ניצחונות רצופים, כולל על הפועל באר שבע בגמר גביע הטוטו. אם מחשיבים גם את ויאריאל בפנים, מכבי תל אביב עם שמונה ניצחונות ותיקו בתשעה משחקים, 93% מטורפים של הצלחה, ו-3:16 בשערים. 3:16! והשיטה הזו, שנולדה מתוך ייאוש, מחזירה מכבי ליושנה. "אנחנו סולידיים יותר בהגנה, שחקנים כמו דור פרץ מרוויחים מהספייסינג במרכז, והחלוצים כובשים", השלים קרויף. ונשלים אותו: השיטה הזו מחמיאה לכמה שיותר שחקנים - כולל דסה וייני שנחו אתמול, למיכה, לבלקמן, לריקן, לווידאר. ופתאום, קבוצה בה אף שחקן לא מרשים ונראית שלא יכולה לנצח אף יריבה בישראל, נהנית מהרבה שחקנים בכושר טוב ונראה שלא מסוגלת לאבד נקודות.

"אני לא חושב על הדברים האלה", ענה קרויף כששאלתי על ה"תתפטר" מהאוהדים והתקופה הרעה. "אני מתרכז בכך שהקבוצה מראה אופי, שהתחלנו לנצח. הדברים הולכים נכון עכשיו". הוא המשיך לדבר הרבה על אנרגיות. כשכלום לא הלך קיטר על אותן אנרגיות. מאמני כדורגל נוטים לדבר על אנרגיות אבל אנרגיות לא באות מכלום. שחקני מכבי תל אביב אנרגטיים יותר ורוצים יותר כי הם מאמינים במועדון הזה ובבן אדם הזה שמדריך אותם, אבל עוד יותר כי הם סוף סוף מאמינים שהוא מצא את הדרך. וכששחקנים רואים שלמאמן שלהם יש שיטה, הם רצים דרכה. כשאין חזון, כמו במכבי חיפה, אז גם השחקן הכי אמין כמו אלברמן מטייל ברחבה בייאוש בדרך לעוד באטוקיו מרוצה.

מכבי תל אביב עדיין במקום השני ועדיין יש באר שבע להתגבר עליה, ולמרות התקופה הקשה של הגמלים לטעמי הם עדיין פייבוריטים כרגע. והכל יכול להתחרבש מהר מאוד בחזרה, בטח בליגה הצפופה וההזויה הזו, והשקיות של האימה עלולות שוב לגרש את הנחת שמתחת לקרחת. אבל החודש האחרון עוד יתברר כאחד החשובים בקריירה של קרויף. את הצלחת הוא עוד לא החזיר לקרית שלום אבל את האמונה כן, בו ובקבוצה, וזה חתיכת הישג. נראה שלא משנה מה יקרה מעתה ועד סוף העונה - את הקריאות "תתפטר" הוא כבר לא ישמע.