הודעתה של מכבי תל אביב בקיץ על צירופו של יובל זוסמן גררה גל תגובות מאוהדים ברחבי הארץ, שחששו לגורלו של הכישרון העולה מנבחרת העתודה. אבל עם סיום הסיבוב הראשון בליגת העל וביורוליג מתברר כי לא כצעקתה: זוסמן מקבל הזדמנות ראויה מנבן ספאחיה, וגם השוואתו לצעירים אחרים בעבר הנראה לעין אמורה לעודד אותו לקראת ההמשך.
ביורוליג החל זוסמן את העונה בקצה הרוטציה של מכבי, ואפילו מחוצה לה, אבל בשבועות האחרונים - מאז החלו פציעות לפקוד את הקבוצה - הוא זוכה להזדמנויות בבמות המרכזיות ביותר שיש ליבשת להציע. שלוש פעמים פתח בחמישייה, וזה קרה דווקא באתונה מול פנאתינייקוס, במוסקבה מול צסק"א וביום שישי האחרון במדריד מול ריאל. בהפסד לבלאנקוס הוא אף צלף שלוש שלשות ללא החטאה וקיבל מספר שיא של 20 דקות.
לפחות בעונה הנוכחית, תרומתו של זוסמן וקידומו יימדדו בראש ובראשונה על פי מעמדו בליגה. נכון לעכשיו, אחרי תריסר משחקים, הוא מעמיד ממוצעים של 5.3 נקודות (39 אחוזים לשלוש), 2.4 ריבאונדים ו-1.1 אסיסטים ב-18.2 דקות למשחק. הוא מדורג שלישי בממוצע הדקות בקרב הישראלים במכבי, ושמיני בקבוצה כולה.
נקודת הציון הזו - כש-30 משחקים רשמיים מאחורינו (סיבוב ועוד משחק ביורוליג ובליגה, ושני שלבים בגביע המדינה) - היא זמן מצוין לבחון היכן עומד מספר 50 בצהוב ביחס לכל הצעירים שקיוו לקבל הזדמנות דומה בגילו.
כמעט 18 שנים חלפו מאז הגמר הראשון אליו העפילה נבחרת העתודה בשנת 2000, ובתקופת הזמן הזו הפכו 20 שחקנים ישראלים לחלק משמעותי ברוטציות של קבוצות ליגת העל כבר בגיל 19, גילו של זוסמן. כמעט אף אחד מהם לא קיבל את הצ'אנס הזה בקבוצת צמרת שמוליכה את הטבלה, ובכל זאת הוא מתברג בצמרת הגבוהה.
סדר ההופעה בטבלה נקבע על פי דקות המשחק שקיבלו הצעירים. ה-15 שמופיעים בה הם אלו שזכו לנתח דו ספרתי של דקות. לא מספיקים רק הממוצעים - אלא יש להתחשב גם בתרומה המצטברת: כל השחקנים המרכיבים את הרשימה שותפו ב-19 משחקים לפחות. זוסמן, מטבע הדברים, מופיע בה לשם השוואה ונתוניו הם זמניים; הוא שותף עד כה בכל 12 משחקיה של מכבי תל אביב בזירה המקומית.
הנה כמה תובנות מהבדיקה הסטטיסטית הזו:
* באיגוד הכדורסל מדברים על בור שנפער בדור הנוכחי, והמבט על מצבם של הצעירים לאורך שנות ה-2000 מצביע על כך בבירור: בין עומרי כספי ב-2008 לבין רפי מנקו ואדם אריאל ב-2014, רק שני צעירים הצליחו לתקוע יתד ולהפוך לשחקני ליגה לגיטימיים בגיל כה צעיר (יחזקאל סקוורר ושון דאוסון).
* במכבי תל אביב לא מרבים לתת במה נרחבת לשחקנים צעירים, וזוסמן הוא הראשון שזוכה להזדמנות כזו במועדון מאז כספי לפני עשור. אלא שהרשימה הזו מעלה נקודה מעניינת אחרת: מלבד הגליל לדורותיה, שזרקה ארבעה נציגים צעירים שונים למים העמוקים, מכבי נתנה הכי הרבה הזדמנויות לצעירים.
* מקומה של הפועל ירושלים נפקד מהטבלה הזו, אבל היו לה שני צעירים שהתדפקו על דלתות הדירוג: אריאל ומנקו, שניהם ילידי 1994, קיבלו כשמונה דקות בממוצע בגיל הזה במלחה - ועשו זאת באותה עונה, תחת המאמן בראד גרינברג. עוד שחקנים שכמעט ונכנסו: גיא פניני (בני השרון, 2003), חואקין שוכמן (גלבוע/גליל, 2015) ועידן זלמנסון (בני הרצליה, 2015), שקיבלו בין שש לשבע דקות במשחק.
* כמעט כל השחקנים בדירוג, 80 אחוזים, הגיעו בשלב כזה או אחר לנבחרת הבוגרת של ישראל.
* 20 שחקנים, שהם כשליש מהישראלים הרלוונטים בליגה, שיחקו בה כבר בגיל 19. שליש נוסף מורכב ממתאזרחים והשאר הם ברובם כאלה שפרחו מאוחר או השתפשפו בליגה השנייה (דוגמת תומר גינת, עוז בלייזר, זיו בן צבי, נאור שרון ואחרים). במשפט אחד: מי שטוב, משחק.