"אלי, קח אותו כבר, בחייאת שזו תהיה פעם אחרונה, קח אותו כבר, קח!!"
(אוהד חסר-כינוי של בית"ר ירושלים, שעמד ליד נומה שעמד ליד עוזי גופיה, אתמול בראשון לציון)
הודעה לכל אלו שלא צופים ב"ריק ומורטי": צפו ב"ריק ומורטי". זה גאוני, פשוט גאוני.
דוגמה: באחד הפרקים, כשריק ומורטי בורחים מהרבה ריקים אחרים מממדים מקבילים, הם עוברים בסלון של פיצות שיושבות על ספות ומזמינות אנשים בטלפון, ובסלון של טלפונים שיושבים על פיצות ואוכלים ספות, ובסלון של ספות שיושבות על פיצות ואוכלות טלפונים.
גאוני, אמרתי לכם.
אז אם כבר ממדים מקבילים, הנה אחד בו ביקרתי אתמול ושרדתי כדי לספר. ואם זה הזוי מדי, אני מאשים את העשן שיצא לטביב מהמגולגלת.
עוד בנושא
בית"ר ירושלים נחלצה ממבוכה עם 1:2 על ראשון לציון בסיבוב ח'
אוהדי בית"ר שוב קראו לבני בן זקן להתפטר: "כבר מיצינו את זה"
כעס גדול בבית"ר ירושלים על אריק סאבו: "הוא רצה לצאת באדום"
בממד אחר ורחוק ומוזר ולא ממש מקביל שוכנת מדינת כדורגל קסומה שבזה לחוקי המציאות, נקרא לה סופר-לנד, ושם נערך אתמול משחק כדורגל בסיבוב חטא של גביע המדינה, ובמהלכו נפגשו שתי קבוצות. ובקבוצה אחת המאמן הוא האח של הבעלים (שחקן עבר מגה-מפואר ששעתיים לפני פתיחת המשחק פירשן בתוכנית הרדיו שלו את הקבוצה מולה התמודד), ובקבוצה השנייה הבעלים הוא עבריין מורשע שנמצא בצינון, לכאורה, ולכן הביא מגן אנושי, "מחזיק זכויות הניהול" - קוראים לתואר המומצא - שחקן עבר מגה-מפואר שמאז שלקח את התפקיד הפך אפור שערו והלבין זקנו כאילו היה ראש ממשלה בשם אולמרט (אבל זה כבר רפרנס מהמדינה השכנה של סופר-לנד, הולי-לנד). ושניהם ביחד הביאו מגן אנושי נוסף, בובת חילופים ושמה בני. וכל האש לעבר בני, ולבוסים שלום.
כן, בקבוצה קסומה זו במדינה קסומה זו ה"מאמן" מקבל החלטות לא מהראש ולא מהבטן אלא מהטלפון או מהיציע, היישר מהצינון, בין סיגריה לסיגריה (במדינת סופר-לנד מותר לעשן במשחקים והבעלים שבצינון דופק שמונה סיגריות ביציע, והסקאוט גם מדליק). ובגלל זה - לא משנה אם ינצח או יפסיד, אין ל"מאמן" סיכוי להצליח בדיוק באותה מידה שלמאמן שמולו אין סיכוי להיכשל - הוא הרי האח של הבוס - אז ה"מאמן" פשוט זורם עם החוויה. לא נראה בכלל שהוא מתעסק בטקטיקה אלא רק בפוליטיקה - הוא רק מנסה לשרוד, איכשהו להתמודד ולא לקרוס מול הבוס ומול הבוס השני ומול הכוכב ומול הקפטן ומול הקהל וה"תתפטר". יש לו תואר בפסיכולוגיה אבל הוא יודע שגם תואר בכדורגל לא יעזור לו, כי במועדון פסיכי כזה הוא לא פגש ולא ייפגש יותר לעולם.
ובטריבונה הזיות פסיכדליות נוספות. בצד של המארחים מעט מאוד אנשים שהודו לשחקנים שלהם למרות שהפסידו ("אנחנו או-הבים אתכם") וממולם כמות מרשימה של אוהדים - אחד מהם רק עם גופיה למרות שכפור בחוץ ומבול - והם מקללים את המאמן וקוראים לו להתפטר למרות אחוזי ההצלחה הנאים של המאמן והעובדה שזו הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים בכל סופר-לנד והיא מחזיקה במאזן בו לא החזיקה שנים רבות.
העננה הפטרייתית הגיעה גם לכר הדשא, ואחרי שהקבוצה הקטנה הובילה והנסיך הצרפתי אנתוני עשה מהפך, האביר הסלובקי סאבו אמר לשופט "פאק יו", והשופט ענה "סליחה?" - כי חשב שאולי לא הבין נכון, והשחקן החזיר שוב "פאק יו". וזה לא השחקן הראשון מהקבוצה הזו שמקלל שופט ומורחק ויבלה כמה משחקים בחוץ, אבל זה טבעי: בקבוצה הזו אין משמעת כי היא פועלת בחוקי הג'ונגל, או יותר נכון ללא חוקים כלל. הבעלים בצינון אבל לא, הם מעשנים בתוך איצטדיון, השחקנים מקללים שופטים, המאמנים מפוטרים בשרשרת כמו של הסיגריות וגולת הכותרת, תמיד, היא השיחה הדו-שבועית בין גדול שחקני סופר-לנד, בניון, לבין מחזיק זכויות הניהול בעל הזיפים הלבנים אוחנה-אולמרט והבוס המצונן שאסור לו להתערב. יוסי רוצה לשחק, הוא רוצה כבוד, הוא רוצה לעזוב, ובאופן מסורתי אל השיחה הזו נכנסים שלושה אנשים ויוצאות ארבע הדלפות, והכל נשאר אותו הדבר וגם אתמול הוא שיחק כדורגל רק מחוץ לקווים.
זו בית"ר ירושלים של סופר-לנד. הבעלים מאמנים, המאמנים עסקנים, האוהדים רוצים שהמאמן יילך הביתה ושום דבר לא מתפקד ויש מעט איומים לשער והרבה שערים והרבה ספיגות והקבוצה לא מפסיקה לנצח.
בית"ר ירושלים הזו היא חוויה פסיכדלית שאי אפשר להסביר ללא שימוש בחומרים משני תודעה. היא פיצה שאוכלת אנשים, היא טלפונים שיושבים על פיצות ואוכלים ספות, היא ספות שיושבות על פיצות ואוכלות טלפונים. היא הכאוס בשלמותו, היא השכונה בהווייתה, את העונה שלה צריך לתעד לא בערוץ הספורט אלא בנאשיונל ג'יאוגרפיק. היא כל מה שלא אמור להצליח בכדורגל המודרני והיא רחוקה ארבעה שלבים מגביע ושלוש נקודות מאליפות.
הזיות.
orenjos@walla.co.il
