גזר הדין: גם העתיד יהיה אפרורי. סיכום חצי עונה של מכבי תל אביב

"נבן ספאחיה הביא למכבי תל אביב סטנדרטים והרגלי עבודה של NBA", אמר גיא גודס לפני פתיחת העונה, וכיוון בין היתר לשימוש הנרחב בסטטיסטיקות מתקדמות, שהפכו חלק אינטגרלי משגרת יומם של מאמני ה-NBA, אבל טרם הוטמעו לחלוטין בכדורסל האירופי. מהפכת האנליטיקס הגיעה באיחור אופנתי גם ליורוליג, וכעת - תחת שרביטו של המאמן הקרואטי - גם הצהובים מנסים לסגל לעצמם שיטות מודרניות.

כעת, כשמחצית מעונת היורוליג כבר מאחורינו, זהו זמן טוב לבדוק היכן מכבי תל אביב ממוקמת ביחס לשאר היורוליג גם בקטגוריות סטטיסטיות לא מסורתיות. באדיבות שירות הסטטיסטיקה המתקדמת Stats LI, קיבצנו עבורכם חלק מהנתונים שסביר להניח שספאחיה וצוותו בודקים כמדי יום ביומו.

אז האם מכבי תל אביב אכן בינונית כפי שמציגים המספרים היבשים ו/או הטבלה? במילה אחת: כן. ובשש מילים: גם סטטיסטיקות מורכבות תומכות בטענה זו. עכשיו ניגש להסבר.

לאתר של Stats LI

לחשבון הטוויטר של Stats LI

הצהובים סופגים 80.8 נקודות למשחק - נתון שממקם אותם במקום ה-11 בלבד ביורוליג, אם כי כפי שניתן לראות בגרף המובא מעלה, כשבוחנים זאת בסטטיסטיקות מורכבות יותר מצבם מעודד בהרבה - כל זאת בהנחה שהעפלה להצלבה היא אכן מטרת העל. הגרף מתייחס לאומדן מדויק יותר של תפקוד הגנתי, הבודק את ספיגת הנקודות בהתאם למספר הפוזשנים (במקרה זה: פר 100 פוזשנים). ניתן לראות שאת היורוליג כולה מובילה אולימפיאקוס, שסופגת 103.5 נקודות בלבד פר 100 פוזשנים. אחריה מדורגות בהתאמה פנרבחצ'ה, ברצלונה (שכפי שניתן לראות לאורך הכתבה, מסתמנת על פי הסטטיסטיקות המתקדמות כקבוצה טובה בהרבה מכפי שהטבלה מרמזת), צסק"א, חימקי, פנאתינייקוס וריאל מדריד. במקום השביעי המכובד נמצאת מכבי תל אביב, עם ספיגה של 111.4 נקודות פר 100 פוזשנים.

להגנה של הצהובים יש יתרונות וחסרונות מובהקים: המאפיין העיקרי שלה הוא מה שמכונה בעגה המקצועית הגנה על הטבעת, או במילים אחרות - שמירה בקרבת הסל. הצהובים מובילים את היורוליג בחסימות (10.6 אחוזים מהזריקות של היריבה מסתיימות בחסימה - האחוז כי גבוה בליגה), ומורידים את היריבות לאחוז הקליעה הכי נמוך משתי נקודות (48.8%). האורך והאתלטיות של ג'ונה בולדן ואלכס טיוס והתזמון הטוב לחסימות של ארט פרחוסקי המושמץ מעניקים לצהובים מטריה אווירית איכותית וטובה.

אבל משהו רע קורה להגנה של הצהובים כשהשחקנים היריבים מתרחקים מהצבע: מכבי תל אביב סופגת 10 שלשות בממוצע למשחק (ב-37.5 אחוזים), נתון שהופך אותה לא רק לקבוצת הגנת השלשות הגרועה ביורוליג בעונה הנוכחית - אלא מאיים להפוך אותה לקבוצה שאפשרה ליריבות לקלוע הכי הרבה פעמים מחוץ לקשת בארבע השנים האחרונות.

כשפורטים את זה לפרוטות, מגלים שהבעיה טמונה בעיקר בהגנה של שחקני החוץ של ספאחיה. מרבית השלשות שסופגים הצהובים נקלעות על ידי שחקנים בעמדה 1 או 2, ודווקא השלשות מעמדה מספר 4 , שנחשב עקב אכילס של הצהובים במשך שנים, הן בגדר הסביר ונמוכות מממוצע הספיגה של כלל הקבוצות ביורוליג. בעיית הסייז של הצהובים בקו האחורי הולכת ומתבררת כמשמעותית העונה, וגם מי שאמור לפתור אותה באופן חלקי - דיאנדרה קיין - עושה זאת בצורה מפוקפקת למדי. קיין קיבל ברצון את תפקיד האיש למשימות מיוחדות של ספאחיה, אבל בדקות שהוא מבלה על המגרש תרומתו ההגנתית בינונית (מכבי תל אביב סופגת 98.8 נקודות פר 100 פוזשנים בדקות הללו, נתון שמציב אותו במקום ה-123 בלבד מבין כלל שחקני היורוליג) והוא מסנדל את ספאחיה בהתקפה (המדד ההגנתי של מכבי תל אביב בדקות שהוא על הפרקט - 86.6, הרביעי הכי גרוע בקבוצה). אגב, זו בעיה חוזרת אצל שחקני המשנה של הצהובים, שאמורים לשדרג את ההגנה: גם איתי שגב וגם ג'ון דיברתולומאו מדורגים בין עשרת שחקני ההתקפה החלשים במפעל (שגב רביעי מהסוף עם מדד התקפי של 57.9, דיברתולומאו שמיני מהסוף עם 66.7).

סביר להניח שבתור קבוצה חדשה לחלוטין, למכבי תל אביב יש עוד מקום לשיפור בצד ההגנתי שהוא ממילא הצד החזק יותר שלה. יחד עם זאת, יש גם מספיק סיבות להאמין שמיקומה הנוכחי יישאר דומה גם בסוף העונה. כך או כך, ברור שלא מדובר בעניין של מאמץ: הצהובים מדורגים במקום השני במפעל אחרי צסק"א במהלכי האסל ולחימה (סחיטת עבירות תוקף, חסימות, חטיפות, דיפלקשנים ועוד). ובמילים אחרות: גם כאן הפוטנציאל לשיפור מוגבל. לפחות בקטגוריה הזו מכבי תל אביב כן שווה מקום בהצלבה, לעת עתה.

כפי שניתן ללמוד מהגרף - המציג נקודות פר 100 פוזשנים - מכבי תל אביב עדיין רחוקה מלהיות קבוצת התקפה ברמה מספקת. היא מדורגת במקום העשירי ביורוליג עם 109.8 נקודות, ונראה שהסיבה העיקרית לכך היא חוסר היכולת של פייר ג'קסון ונוריס קול לתפקד היטב יחדיו. הצהובים מסתמכים באופן כמעט מוחלט על שני הגארדים, כפי שממחיש המדד של אחוז השימוש בהם (מדד שמעריך כמה מהלכים עשה שחקן מסוים עם הכדור בזמן שהיה על הפרקט. מצוין בדפי הסטטיסטיקה כ-USG%). נוריס קול מעורב ב-29.1 אחוזים מהמהלכים ההתקפיים בזמן שהוא על הפרקט (מקום שישי ביורוליג), בעוד ג'קסון מעורב ב-28.1 אחוזים.

אבל כשהשניים מנסים לשלב כוחות ולהכפיל את כוח האש של ספאחיה, היתרונות שלהם מתגמדים. קול מפעיל טוב מכולם את אלכס טיוס, וכבר חילק לו 15 אסיסטים העונה; לדשון תומאס הוא חילק 14; ג'קסון, לעומתו, מומחה בלהזין את ארט פראחוסקי (14 אסיסטים העונה). אבל כשהם נדרשים למסור זה לזה, משהו משתבש. שימו לב לזה: עד כה מסרו איש לרעהו 2 אסיסטים (!) בלבד במצטבר, נתון מדאיג במיוחד עבור השניים שסומנו כצמד-חמד ערב פתיחת העונה.

המדד הזה - שבודק את ההפרש בין המדד ההתקפי למדד ההגנתי - מתברר כלא פחות מקריטי: בחמש השנים האחרונות, רק פעמיים עלתה לפיינל פור קבוצה עם נט רייטינג שלילי, וגם בשני המקרים הללו הקבוצה דורגה בין אחת משלוש הטובות ביותר במדד ההגנתי או ההתקפי. את כל זה אי אפשר להגיד על מכבי תל אביב כרגע, משום שהיא מדורגת במקום התשיעי במפעל עם ציון שלילי (1.6-). במדד הזה המתאם גבוה למדי גם לטבלה עצמה: צסק"א מדורגת ראשונה (14.7), פנרבחצ'ה שנייה (9), ריאל מדריד שלישית (7.4) ואחריהן אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, ברצלונה, ז'לגיריס ובאסקוניה.

ספאחיה הצהיר בתחילת העונה שמטרתו היא להנחיל לצהובים כדורסל מהיר המבוסס על משחק ריצה. למרות שחזונו עדיין רחוק ממימוש ולפרקים רבים מדי נראה שמכבי תל אביב לא משחקת בקצב הרצוי, המספרים בכל זאת מראים שהיא אחת הקבוצות שמכתיבות את הקצב הכי מהיר ביורוליג. הקבוצה של ספאחיה מעמידה ממוצע של 73.6 פוזשנים למשחק, שנייה רק לברצלונה (74.5). נתון נוסף שמלמד על הניסיון שלה לשחק בהילוך גבוה: התקפה ממוצעת לוקחת לה 16.6 שניות עד לזריקה - הזמן הכי קצר מבין 16 הקבוצות במפעל.

ובכל זאת, היא מדורגת במקום השישי בנקודות כתוצאה ממתפרצות וממשחק מעבר, וספק אם זה מספיק לאור העובדה שיתרונה היחסי מול רוב היריבות הוא מהירות ואתלטיות.