נפתח בגילוי הנאות: כותב שורות אלה שותף לתוכנית "שבת במגרש" בערוץ הספורט, הוא מחבב+ את רגב פנאן ובגלל ששכח שבליל סילבסטר גשום אין צ'אנס לתפוס גט טקסי, הוא גם קיבל טרמפ משני אנשי הנהלה חביבים+ של הפועל תל אביב.
לוקיישן חשאי בהרצליה, 24 בדצמבר
השדר הוותיק נכנס עם מגש ועליו כמה כוסות קפה. "מה הפסדתי?" שאל, ותמרן את המגש למרכז השולחן - לא לפני שלקח כוס אחת לעצמו. בכל זאת, שעת לילה מאוחרת וזה היה יום ארוך.
"שב, שב, שדר", התרה בו בעלי הערוץ המשדר, ופנה אל בוס הפועל: "אז מה הצעת?".
"WWE - מכירים?", שאל בוס הפועל, וחטף כמה הנהונים מיושבי השולחן, כולל מהשדר הוותיק. בוס מכבי הכיר אבל לא הנהן - הוא לא ייתן לבוס הפועל את התענוג. "שיגיד תודה שהסכמתי לחלוק איתו שולחן", סינן מתחת לסמארטפון. השעון עמד לחצות את חצות, וכבר כריסמס, ויש לו הרבה שחקנים זרים והרבה מתנות לקנות.
"נו, אין לנו את כל היום", יו"ר האיגוד איבד סבלנות. בכל זאת, המפגש הבהול התקיים הרבה מעבר לשעת השינה שלו. "תזכיר לי למה קבענו את ההגרלה כל כך מאוחר?", רטן בשקט באוזני סגנו.
בוס הפועל המשיך: "ב-WWE יש לפעמים אחלה קרבות, אבל הכול שם מזויף. אז נכון, יש כמה חבר'ה שמשוגעים על האקשן, אשכרה באים בשביל המכות. הם מעטים, 'עכברים', קוראים להם. אבל רוב הצופים לא כאלה. רובם מבינים שההוא לא באמת נוגע בהוא, ושהתוצאה קבועה מראש".
"אז למה הם רואים את זה?", יו"ר האיגוד ירה והסתכל בשעון.
"בגלל העלילה", המשיך בוס מכבי, ובוס הפועל חייך, ובוס מכבי הצטער על חלקו בחיוך.
"בגלל העלילה!", קרן בוס הפועל. "הם רואים את זה בגלל העלילה. כל תוכנית נכתבת על ידי עשרות תסריטאים מוכשרים. וכדי לקדם את הקרבות - כדי שהמיינסטרים ירצה לראות את התוכניות ולא רק העכברים - הם משתמשים בקווי עלילה בומבסטיים, משוגעים, הזויים".
ואז הוציא קלסרים וחילק לבאי החדר, בהם תסריטים מפורסמים מעשרות שנות היאבקות בידורית. הוגאן ומאצ'ו מן רבים על מיס אליזבת', אנדרטייקר נגד אנדרטייקר, קרב בו אם שון מייקלס מפסיד הוא פורש, היטמן כועס על שהעליבו את קנדה מולדתו, אדג' וליטה עושים אהבה במרכז הזירה, ואפילו הבוס הקשיש והלא מתאבק וינס מקמהן מנצח 29 סופרסטארים אחרים כדי לזכות ברויאל ראמבל.
"ואוו", התלהב בוס הערוץ המשדר, "אתה מספר לי בעצם שאם נשתמש בקווי עלילה משלנו, איכות המשחק פחות תשנה, וממילא הרייטינג יעלה?".
"זה בדיוק מה שהוא מספר", בוס מכבי כעס על עצמו שלא הוא הגה את הרעיון.
"ויש לך משהו לדרבי הקרוב בגביע? כבר חצות", המשיך יו"ר האיגוד.
"לי יש!", השדר הוותיק כמעט נכווה מההתלהבות של עצמו, והתחיל: "מה אם נקבע את המשחק ליום ראשון, ונשתול בתקשורת ידיעות לפיהן בוס הפועל קיבל הבטחה מיו"ר האיגוד שהמשחק היה אמור להיות בשבת, אבל אז הערוץ המשדר ביקש להזיז את המשחק ליום ראשון. בלה בלה בלה, בערוץ יטענו שהמניעים מקצועיים נטו, בהפועל יגידו שהכל עזרה למכבי כדי שיקבלו עוד יום מנוחה, וזה ייצור מתח שיא בענף ובברנז'ה. מצוין עבור כולכם, ומצוין עוד יותר עבורי - ממילא יש לי אירוע בשבת בערב".
"לא מספיק הזוי", אמר בוס הערוץ המשדר, "אבל אתה בכיוון".
עוד בנושא
אוהדי הפועל תל אביב התעמתו עם רגב פנאן: "ידענו שיתגרו בו"
מכבי תל אביב חגגה: "שמחים בעיקר בשביל רגב פנאן"
מכבי תל אביב עלתה לחצי גמר הגביע עם 85:96 על הפועל תל אביב
"רגע!", עיניו של בוס הפועל בהקו, "מה אם בנקודה זו אני אתראיין ואגיד שבגלל שאני כועס על הערוץ המשדר ועל האיגוד, אני לא מאשר את שידור המשחק?! אפילו נצלם קטע במהלכו מאבטחים שלנו לא מאפשרים לצלמים של הערוץ להיכנס ולעשות את עבודתם. ואז, ברגע האחרון, שופטת בית משפט תפסוק לטובת הערוץ המשדר והמשחק כן ישודר".
"אתה לא הולך קצת רחוק מדי?", שאל יו"ר האיגוד.
"הרגע הראיתי לכם: ב-WWE אין דבר כזה 'רחוק מדי'. ככל שזה משוגע יותר, זה נמכר יותר".
"אהבתי", התרצה בוס הערוץ המשדר. "יש כאן הכול, ובואו נודה - אין יותר יריבות כדורסל בתל אביב. זו פיקציה. זה לא באמת כוחות".
"תוכלו לזרוק קצת קללות נוראיות על הורים שנפטרו?", שאל בוס מכבי, "זה תמיד נותן מוטיבציה לחבר'ה שלי".
"נזרוק, נזרוק", ענה בוס הפועל.
"ואיך זה ייגמר?", שאל השדר הוותיק. "שאוכל להתכונן למשחק".
"מה זה משנה? המשחק בכלל לא חשוב!", זרק יו"ר האיגוד. "תעשה מכבי ב-11. מישהו מתנגד?".
"יהיה לי זמן מסך?", שאל בוס הפועל.
"יהיה, יהיה", ענו כולם ביחד.
"אז מכבי ב-11", הושיט בוס הפועל את ידו למרכז השולחן, ושפך את הקפה של השדר הוותיק, וכולם צחקו.
(הבהרה: כמו כל עלילה טובה ב-WWE, גם הקשר בין עלילה זו לבין המציאות הוא מקרי בהחלט)
אולם הדרייב אין בתל אביב, 31 בדצמבר
"גלדסטון יא בן זונה!", צעק אוהד הפועל לעבר ניר קפלן, שדר הקווים ערוץ הספורט ואחד ממחליפיו של אותו גלדסטון, שעזב לתפקיד במכבי תל אביב. וזה בעצם היה כל הסיפור של דרבי הכדורסל של אמש - הפועל תל אביב נגד כל העולם. נגד היריבה העירונית, נגד ערוץ הספורט, נגד איגוד הכדורסל. נגד כולם. הצהובים חטפו בוז וקללות בכל שנייה - לגיטימי לגמרי - והם גם החזירו, גם לגיטימי; רגב פנאן אכל את הזוהמה הרגילה - לא לגיטימי בכלל; צלם ערוץ הספורט מתחת לסל האדום נאלץ לזוז לשדר מדגל הקרן; שני אוהדים שישבו מתחת למצלמה הראשית ניסו להפריע בכל מאודם ואדומם, אחד באמצעות דגל גדול והשני פשוט זרק חולצה מעלה, בערך אלף פעמים ברציפות. הגדילו לעשות אוהדי הפועל כשאת הבוז הכי צורם שלהם הוציאו בכל פעם שהכרוז הכריז "טיים-אאוט טלוויזיה".
הדרבי אתמול נגמר בניצחון רגיל של מכבי. מכבי לא מפסידה בדרבים, לא מפסידה בגביע ובטח שלא מפסידה בדרייב אין. גם אתמול זה היה פשוט וקל. הצהובים שלטו מתחת לסלים (32-40 בריבאונד), בטח כשהאדומים רק עם גפני (הווארד נמוג מהר מאוד); מכבי קלעה טוב יותר, כרגיל בדרבי חוץ - 56% לעומת 45%; טיי מקי המארח עם 6 מ-17 מהשדה וג'ייק כהן, שעלה מוקדם רק כי בולדן חטף עבירות, תפר 4 מ-4 מעבר לקשת וגרם לאוהד הפועל שישב מאחוריי לצווח "4 מ-4?! אפילו באימון הוא לא דופק 4 מ-4!".
אבל אלו דיבורי כדורסל, וכבר הבהרנו: כדורסל אין באמת ביריבות הזו. הכדורסל לא מספיק מעניין, לצערנו. אבל אתמול הפועל הפסידה עוד לפני הכדורסל.
מבית המשפט, שם נקבע שהדרבי כן ישודר, חזרו אנשי הפועל לא מיואשים כלל. הם סיפרו על הפסדון בקרב אבל פתח למלחמה, "חשיפת שחיתות", הגדירו. "חכו ותראו", הבטיחו. "זו רק התחלה", הבטיח רמי כהן. וזו בדיוק הבעיה.
כי בהפועל תל אביב מנסים לעסוק כמה שיותר בצדק ובמלחמות ובלי לחשוב לרגע לא על התדמית ולא על הניצחון. הם נגד מכבי ונגד הערוץ ונגד האיגוד ונגד כולם וכולם דופקים אותם וכולם הרעים והם הטובים. ואולי הם צודקים, באמת שכן, אבל מה זה משנה? כי בסופו של דבר זו היתה יממה ממנה יזכרו שהפועל תל אביב התנגדה לשידור משחק; שהמשחק כן שודר כי בית המשפט אמר; שאוהדי הפועל תל אביב שוב היו נבזיים כלפי רגב פנאן; ושמכבי ניצחה. זה מה שיזכור המיינסטרים, וזה מה שחשוב.
ובהפועל יודעים שהמועדון שלהם הוא פרויקט מדהים ואפילו קסום, סיפור נפלא על קימה מאשפתות ולידה מחודשת - אבל המיינסטרים שומע ורואה בלגנים ושירי שואה ומלחמות והצטדקויות ובכי ונהי. ואם זה מועדון שהטיקט שלו הוא אהבה, אז למה כל השנאה הזו? ואם זה מועדון שהטיקט שלו הוא צדק, מה הקשר להחרמה חד-צדדית של שידור? ובכלל, כל קבוצת כדורסל מודרנית מצליחה לא באמת נשענת על אהבה ולא על צדק. זה עסק של כסף - תשאלו את אורי אלון והפועל ירושלים. וכסף בא מתדמית, וכרגע הפועל מזוהה עם ה"אכלו לי שתו לי", עם הנבזות כלפי רגב, עם מלחמות ביציעים, עם החיבה למלחמות. ועם התדמית הזו הפועל לא תשיג את הכסף הגדול באמת, והיא תישאר עם שחקנים כמו הווארד ועם סגל קצר ועם ההפסדים האלה בדרבי. והיא תמשיך לזעוק ולהתלונן ולהילחם בממסד המרושע והלא שוויוני. אבל בסופו של דבר - ומעל הכול - זה מועדון כדורסל. ובכדורסל הוא לא זכה בגביע מאז 1993 ובאליפות מאז 1969.
הרבה אחרי הגונג, שמעון מזרחי התקדם במסדרון לעבר האוטובוס כשעסקן אחד ניגש אליו והעביר נושא לכדורגל ולאשקלון, שם ניצחה הפועל באר שבע בתוספת הזמן. "דקה 92! 92! אתה קולט, שמעון - אתה מבין מה זה מזל?".
אל תדאגו לדון שמעון - כך קוראים לו המקניטים - לא רק שהוא יודע מה זה מזל, במשך עשורים הוא גרם למזל לעבוד אצלו. ואם הוא דון שמעון אז הפועל היא דון קישוט, שנלחמת במיליארד טחנות רוח ומפסידה בעיקר לעצמה. ובאיזשהו שלב צריכים אנשי הפועל להסתכל במראה ולשאול את עצמם - האם אנחנו כאן כדי להילחם, או כאן כדי לנצח?
orenjos@walla.co.il