חם מהתנור: קווין לזניה פורח באיטליה ומעורר את התאבון בשוק ההעברות

"אני אוהב לזניה, אבל מעדיף מרק עם כיסונים". קווין לזניה רגיל לבדיחות על שם משפחתו. הרי עד לא מכבר, זה הדבר היחיד שמשך את תשומת לב האוהדים והעיתונאים.

כאשר הבקיע את שערו הראשון בליגה האיטלקית הבכירה – השיוויון בזמן פציעות לזכות קארפי מול אינטר בינואר 2016 – נכתב שזו "לזניה קשה לעיכול" עבור השחורים-כחולים. אלא שעבור החלוץ עצמו זו היתה חגיגת טעמים. אינטריסטה מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא סימן את המשחק בסן סירו ביומין כאירוע החשוב ביותר בחייו לפני תחילת העונה. הוא השתוקק ליטול בו חלק, הודה למאמן פבריציו קאסטורי כאשר שלח אותו לדשא כמחליף, ולא איכזב. ממש על סף השריקה לסיום, הוא עשה תנועה אלכסונית חכמה, קיבל את הכדור ונעץ אותו ברשת של סמיר הנדאנוביץ'. החגיגה האמוציונלית עם כל אנשי הספסל זכורה בקארפי עד היום. "עכשיו אנחנו יודעים שאפשר להישאר בליגה", הוא אמר.

בסופו של דבר, זה לא עלה בידו. קארפי ירדה מהמקום ה-18, בעוד אודינזה הקדימה אותה על חודה של נקודה. והנה לכם צחוק הגורל – אודינזה היתה זו שהחתימה את הסקורר עם השם מעורר התאבון תמורת 4.5 מיליון יורו, והעונה כבר הבקיע לזניה בסן סירו פעמיים. אחרי שתיסכל לפני שנתיים את קבוצתו האהודה, הוא נשבע להכניע גם את מילאן, הגשים את החלום בתחילת העונה, אך קבוצתו הפסידה בכל זאת 2:1. החודש הוא חזר לאיצטדיון עם השלכות משמעותיות הרבה יותר, כי הכיבוש נגד אינטר גרם להפסד הראשון לחבורה של לוצ'אנו ספאלטי העונה. ואם זה לא מספיק, הרי שלזניה לבדו נמצא בדצמבר בכושר הבקעה טוב יותר מאשר אינטר כולה.

אחרי תיקו מאופס מול לאציו אתמול, המובילה לשעבר סופרת כבר ארבעה משחקים ללא ניצחון בהם כבשה פעמיים בלבד. לעומת זאת, לזניה מצא את הרשת בכל חמשת משחקיו האחרונים, וכולם הסתיימו בנצחונות. מינויו של מאסימו אודו הצעיר למאמן חולל פלאים בפריולי, והזברות הקטנות רשמו 15 נקודות מלאות מול קרוטונה, בנבנטו, אינטר, ורונה ובולוניה. החלוץ "הקולינרי" הצטיין בכל אחד מהמפגשים, ואתמול סיים מהלך קבוצתי נהדר עם סיומת בנגיעה אחת שביסס אותו כשחקן הפורה ביותר באיטליה בדצמבר והעלה את מאזנו לשבעה שערים. למעשה, שני איטלקים בלבד הבקיעו יותר ממנו העונה בליגה – צ'ירו אימובילה ופאביו קוואליארלה. לו היה לנבחרת הכחולה מאמן, הוא היה בוודאי עוקב אחרי ביצועיו בעניין, אך גם בהיעדרו הכותרות גדולות מספיק, ולשם שינוי הן לא קשורות לאוכל.

לא רע בשביל בחור בן 25 שנזרק בתחילת דרכו מכל מהמדרגות במועדונים זעירים ועדיין מנקה בעצמו את נעליו. זה הרי מה שאיפיין אותו תמיד. חדרו של קווין בבית הוריו היה מבולגן, אבל את הנעליים הוא הקפיד לשים בפינה בחרדת קודש, מצוחצחות ומבריקות. החלום להפוך לכדורגלן בער בו, אבל הדרך למעלה היתה ארוכה במיוחד, ובגיל 15 העדיף לזניה לעזוב את האקדמיה של קייבו, שם לא ספרו אותו. הוא היה רזה מדי, ונאמר לו שיצטרך לחכות להזדמנויות עד שיגדל ויצבור משקל. הנער לא רצה להמתין, והחל במסע שלקח אותו לקבוצות קטנטנות, עליהן גם האוהדים השרופים ביותר באיטליה לא שמעו.

במחלקת הנוער של סוצארה מהליגה הרביעית הופתעו ממבנה גופו הצנום, אבל המאמן פבריציו פיני החליט לתת לו צ'אנס כי הבחין בפוטנציאל. "היה מוזר שהוא כה קטן, אבל קווין היה קל רגליים, בעל בעיטה מצוינת בשמאל והגישה המנטלית שלו היתה נפלאה – אי אפשר היה להוציא אותו מריכוז", הוא נזכר לימים. שם עשה לזניה את הצעדים הראשונים בכיוון הנכון, וכבר ראה את הסגל הראשון מתקרב, אבל ב-2009 פשטה סוצארה את הרגל, והיה צריך להתחיל הכל מחדש בקבוצת גוברנולזה, מכפר המונה פחות מאלף תושבים משוגעים על כדורגל – כמחציתם הולכים באופן קבוע לכל משחק של הקבוצה. שם, בליגת החובבים, הוא נוסה לראשונה בעמדת החלוץ והרשים מספיק כדי שקבוצות מהליגה הרביעית יתחילו להביע עניין זהיר.

לומצאנה זימנה את לזניה למבחנים, והוא אפילו עבר, אבל אז הודיעו המנהלים: "נכפה עלינו לפי ההסכם לקחת שחקנים מהנוער של לאציו, ולכן לא יישאר לך מקום". אז הוא הלך למבדקים בקסטיליונה, נפגע בברכו, אך לא סיפר לאיש, והקפיד להגיע לאימונים מדי יום – עד שסיים את השבועות האלה על קביים וללא חוזה. גם זה לא עצר אותו, ואחרי תקופת ההחלמה הוא הצליח לחתום במועדון בשם צ'ראה, אך שם נתקל בבעיה חדשה. בית הספר, בו כבר דחה את סיום הלימודים בשנתיים, התעקש כי יגיע בשבתות על מנת לקבל תעודה, בעוד צ'ראה דרשה להתייצב בשבתות לאימונים. בגיל 20, הפנים לזניה היטב כי הלימודים חשובים לא פחות מקריירה לא מבטיחה במיוחד על הדשא, ומצא בית ספר פרטי בו אפשר ללמוד בימים אחרים, אך תמורת 450 יורו לחודש. עם שכר של 200 יורו בצ'ראה, זה היה בלתי אפשרי, אז הוא ביקש – וקיבל – העלאה מיוחדת. וגם זה היה פרס מפתיע ולא צפוי, כי המאמן השתמש בו בעיקר כשחקן ספסל.

עלילות דומות יש לכדורגלנים צעירים רבים שמנסים לפלס את דרכם – רובם המוחלט ללא הצלחה. כאשר אתה משחק בליגות הנמוכות בגיל 22, הסיכוי לבצע קפיצת מדרגה מהירה שואף לאפס. לזניה קיבל את הסיכוי הזה, אחרי שהבקיע 21 שערים במדי אסטה בעונת 2013/14. קארפי הצנועה, אחרי עונה בודדת בליגה השניה, החליטה לנסות למצוא יהלומים הרחק מאור הזרקורים וזימנה כ-20 שחקנים מהליגה הרביעית למבחנים. לזניה היה היחיד ששרד את כל האתגרים ולא נופה. הוא ידע שזה הצ'אנס היחיד בחייו, ואת החיוך מפניו אי אפשר היה למחוק במשך שבועות ארוכים.

משם, העניינים התפתחו במהירות מסחררת. קארפי היתה מועמדת לירידה, אבל עלתה כנגד כל הסיכויים לליגה הבכירה, ולזניה אמנם היה שחקן ספסל, אך תרם חמישה כיבושים כולל צמד בקרב צמרת קריטי במגרשה של ויצ'נצה. גם כאשר הגיע לטופ, הוא שולב בעיקר כמחליף, אבל למי אכפת? מצעיר שהרוויח גרושים, הוא הגיע תוך שלוש שנים לסן סירו. "אני לא מאמין! כבשתי את שער הבכורה שלי בליגה הראשונה בלה סקלה של הכדורגל. הבטחתי ארוחה לכל הקבוצה אם זה יקרה, ועכשיו אנחנו הולכים למסעדה", הוא צהל אחרי ה-1:1 מול אינטר. נחשו איזו מנה העדיפו השחקנים להזמין...

עם האוכל בא התאבון, ולזניה סיים את 2015/16 עם חמישה כיבושים, כולל שערים יוקרתיים מול פיורנטינה ורומא. לכן, כאשר ירדה קארפי בסופו של דבר, הבטחון העצמי שלו היה בשמיים, ובליגה השניה הוא כבר היה שחקן הרכב עם אחוז ניצול הזדמנויות לא רע. אודינזה מיהרה להחתים אותו כבר בינואר, גם אם השאירה אותו בהשאלה בקבוצתו הקודמת עד הקיץ, ואת העונה הנוכחית הוא פתח כחלוץ לגיטימי בקבוצה לגיטימית ששואפת לסיים בחלק העליון של הטבלה.

ויש משהו סמלי בכך שג'יג'י דלנרי, אשר בנה את אגדת קייבו בתחילת המילניום, ואימן את אותה בקדנציה שניה גם כאשר ללזניה לא נתנו הזדמנויות באקדמיה, היה האיש שקיבל את פניו באודינזה. לרוע המזל, העונה שהתחילה עם הפסד ביתי לקייבו לא התרוממה, והמאמן פוטר בנובמבר, אבל השינוי בהחלט פעל לטובתו של החלוץ. "עם אודו אנחנו עובדים הרבה יותר על ההיבטים הטקטיים, וכל אחד יודע מה הוא צריך לעשות. אני מרגיש טוב ומתקרב ליעד שלי – לשבור את השיא האישי של חמישה שערים", הצהיר לזניה לקראת הביקור בסן סירו. ובכן, השיא הזה כבר שייך להיסטוריה, ורק בדצמבר לבדו יש לו חמישיה. מאז אנטוניו די נטאלה ב-2010, לא היה לאודינזה חלוץ שהרשית בחמישה משחקים רצופים.

סקאוטים רבים נוהרים כרגיל למשחקיה של אודינזה העונה, ויש במי לצפות – הצ'כים הצעירים יאקוב יאנקטו ואנטונין ברק סומנו כבר בתחילת העונה כהבטחות מרתקות. כעת הם מקבלים טעימה גם מהחלוץ האיטלקי שנוסק במהירות שיא, ויש סיכוי טוב כי בעתיד הקרוב ימציאו עורכי העיתונים את הכותרת הכי צפויה והכי מתבקשת – "הלזניה היקרה ביותר בעולם".

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק