קריירה: אורלנדו (1993-1999), פיניקס (1999-2004), ניו יורק (2004-2006), מיאמי (2007)
סטטיסטיקה: 15.2 נק', 5 אס', 4.5 ריב', 1,6 חט', 45.8% מהשדה
סטטיסטיקה בפלייאוף: 20.4 נק', 6.2 אס', 4.7 ריב', 1.9 חט', 44.8% מהשדה
הישגים: פעמיים חמישיית העונה (1995, 1996) ... פעם אחת חמישיית העונה השלישית (1997) ... 4 פעמים אולסטאר ... מדליית זהב אולימפית (1996)
תדהים אותי: "כשאני בוחן את כל המועמדים להעביר אליהם את הלפיד, פני הארדוויי הוא בחירה נהדרת" (אלוהים, 1996).
כולם זוכרים שכיפה אדומה יצאה ליער משום שסבתא הייתה חולה ואמא חיפשה פראיירית שתבצע משלוח. או ששלגיה הגיעה לבית הגמדים כי ברחה ממלכה רעה בעלת אובססיה לשאלות בחרוזים ולמראות קסומות. או שברוס וויליס רק רצה לקדוח בשקט ולהרחיק את בן אפלק מהבת שלו לפני שבילי בוב ת'ורנטון סיפר לו על אסטרואיד שישמיד את כדור הארץ. אז פחות או יותר על אותו משקל, גם אצל פני הארדוויי זוכרים ממש טוב את תחילת הסיפור.
את הסבתא בממפיס שקראה לו "Pretty", רק שעם המבטא הדרומי שלה זה נשמע כמו "Penny". את המקרה בשנתו הראשונה במכללה, כששכב עם פניו אל המדרכה בעת ששודד עמד מעליו וירה כדור שניתז לרגלו. את הצילומים לסרט "Blue Chips" ששכנעו את שאקיל אוניל לזרוק מילה כבדת משקל להנהלת אורלנדו. את האימון האגדי לפני הדראפט, שגרם למג'יק לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה את הציוות "שאק-וובר". ואת פני הקטן, אלטר-אגו שדובב על ידי כריס רוק והפך פופולרי יותר משזלונג באיקאה. "אם היה לנו טוויטר באותן שנים, היו לי משהו כמו עשרה מיליון עוקבים", הגדיר זאת מי שבעבר הפך את אורלנדו לקבוצת העתיד, באותו הווה עם שאקיל, הוראס גראנט, דניס סקוט וניק "You had one job" אנדרסון.
גם בלי טובות מג'ק דורסי ומארק צוקרברג, מיליונים עקבו אחרי הארדוויי בכל מקרה. ככה זה כאשר בשיאך אתה פלא שאינו דומה לשום דבר לפניך או אחריך. אפשר לגלוש לתיאורים שישלבו בין מג'יק לג'ורדן או בין לברון לקובי, אבל פני היה ממד איקס בפני עצמו, שונה מכל דבר אחר. את הדברים המסובכים ביותר ביצע בקלילות שאצל אחרים הייתה מרגיזה, אבל אצלו ריגשה; הוא היה מטביע על פטריק יואינג ואבי אביו באותה קלות בה חלף בקרוסאובר על פני טים הארדוויי. ממרומי 201 סנטימטריו היווה חור שחור של היי-לייטס, בעליו של מופע נודד שהמטבע בו סחר היה דמיון.
לכן, ברגע שהגוף הוריד את השאלטר בשלב מוקדם מדי בקריירה, נותר רק חושך. בדצמבר 1997, ניתוח ברך שגרתי גרר עוד אחד, ואז עוד אחד, ואז ארבעה נוספים בטווח של עשור. בזמן הזה גרם הארדוויי לפיטוריו של בריאן היל, הוציא עשן מאוזניו של צ'אק דיילי ז"ל והפך מוקצה מחמת מיאוס בעיר שכבר הבליטה מאוס אגדי (מיקי). הוא עבר לפיניקס ושימש כסגנו של ג'ייסון קיד, לפני שנשלח הלאה לניו יורק. בשנותיו האחרונות ב-NBA הפך לסיוטם הגדול של אלו שבמיטבם נכללו בחמישיית "אסור ללכת לשירותים כשהם על המרקע": בן תמותה, עוד שחקן בליגה עם מאות שחקנים שמעולם לא התקרבו לקרסוליו של פני הארדוויי, גרסת 1993-1997.
בזמן שכיפה אדומה ניצלה בזכות צייד שהגדיל ראש, שלגיה התאוששה מתפוח מורעל בעזרת נשיקה תמוהה מנסיך וברוס וויליס הקריב את עצמו לטובת האנושות, סוף הסיפור של פני היה הרבה פחות נוצץ מכפי שמישהו דמיין עבורו. שיחת טלפון לקונית מפט ריילי, שמודיע לו כי הוא משוחרר ממיאמי בשביל לפנות מקום ללוק ג'קסון שחקן עם פחות כישרון מכפי שלהארדוויי היה בשפמו הדקיק לבדו.
באגדת הארדוויי אין מוסר השכל או לקח מיוחד. היא פשוט שם, מתקיימת על הגבול שמפריד בין סיפור סינדרלה לטרגדיה ספורטיבית. לא טרגדיה בקנה מידה שייקספירי בכל זאת, הסוף של "אותלו" היה קצת פחות סימפטי מדופק נורמטיבי ו-120 מיליון דולר ביד אבל עדיין עצוב. "לא סיימתי את הקריירה בתנאים שלי", אמר פעם הארדוויי. לא נעים לשמוע את המילים הללו מאיזשהו ספורטאי, ועל אחת כמה וכמה ממי שפוטנציאלית יכול היה להפוך לאחד הגדולים בהיסטוריה בתחומו.
ואולי, כמו בתוספות של סרטי DVD מתחילת העשור הקודם, הארדוויי בכל זאת שוקד על סוף אלטרנטיבי. ב-2011, עמוק בתוך הפנסיה, הוא קיבל שיחת טלפון מחבר ילדות בשם דזמונד מריוות'ר, שאימן קבוצת ילדים בבית הספר היסודי בו למדו שניהם בממפיס. מריוות'ר, שחלה בסרטן, ביקש מהארדוויי לאמן במקומו. זה נגמר בשלוש זכיות רצופות בטורניר הארצי - מסורת של ניצחונות עליה שמר הארדוויי גם בשנתיים האחרונות, בהן אימן בתיכון "איסט היי" בממפיס. מריוות'ר כבר אינו בין החיים, אבל האיש שהוא החזיר לממפיס ממשיך את מורשתו. "אימון זה משהו שבא לי בקלות", הסביר הארדוויי, "אני מסוגל לראות דברים".
האם יום אחד נחזה בו רואה דברים גם על הקווים ב-NBA? אולי סוגר מעגל באורלנדו, מספסל את הבן של שאקיל או מכריח את בנו של ניק אנדרסון לסיים כל אימון עם 100 זריקות עונשין מטעמי שיני בנים תקהינה? כרגע זה עוד רחוק, אבל מי יודע כיצד יסתיים הסרט. כך או כך, יש שמועות שברוס וויליס חם על התסריט.
הטקסט הינו מתוך "נבחרת החלומות" ספר NBA חדש ומקורי בעברית של שרון דוידוביץ' ואלעד זאבי, אשר יצא בימים אלה לאור וסוקר את 50 השחקנים הגדולים ביותר בדור האחרון
לרכישת הספר
להסבר מורחב על הספר