פרשת סרט הקפטן של ערן זהבי פגעה בי לא פחות מאשר במירי רגב. זריקת הסרט היתה חמורה, אבל הפרישה מהנבחרת שבאה אחריה היתה כבר עלבון אמיתי לאוהד נבחרת. לזרוק סרט קפטן יכול לקרות לכל אדם שרגשותיו מושלים בו. זה רגעי, זה גם חולף.
הפרישה מהנבחרת של זהבי היתה כבר סיפור אחר לגמרי. היא הגיעה אחרי מספיק זמן שבו יכול היה זהבי להירגע, לנשום ולהבין שהוא חייב לשאת במחיר הזה של להיות שחקן נבחרת ישראל. כולנו נושאים בו יחד. כולל הקללות והעלבונות. זה המחיר שהוא וכל שחקן נבחרת חייב לשלם. זה ההסכם הבלתי כתוב בין אוהדי הכדורגל לכוכב הכדורגל: אנחנו מעריצים אותך, אנחנו עוקבים אחריך, ושירות בנבחרת ישראל הוא המס הבסיסי ביותר שאתה צריך לתת עבור אלו שבלעדיהם אתה הרבה פחות מוכר. זו הארנונה שלו לחובבי הענף שחיים כל פיפס שהוא עושה במהלך השבוע, זו הדרך שלו להחזיר. גם אם זה לא נעים לך, גם אתה לא מצליח לשנות את המציאות שנקראת נבחרת ישראל, אתה צריך לאכול כמונו את הדייסה.
לכן, עמוק בפנים, גם אפשר להבין מדוע מירי רגב מגבה את החלטת הועדה שלה שלא לכלול את ערן זהבי בתחרות כדורגלן השנה. יש רק בעיה אחת עם הכאילו צעד חינוכי הזה: הוא לא קשור לתחרות. גם אם אתה רוצה, לדבריך, להעביר מסר חינוכי לערן זהבי, תחרות שחקן השנה היא לא הפלטפורמה. לא מדובר בתחרות השחקן המוסרי, לא עסקינן במצעד הכדורגלן ההוגן. גם לא בבחירת הספורטאי שהכי מכבד את הסמל או את הדגל. מדובר בתחרות הכדורגלן הטוב ביותר לשנת 2017. פשוט וקל. ובמצעד כזה כל שחקן שראוי להיכנס לרשימה צריך להיות שם. ומן הסתם זהבי.
עוד בנושא
ערן זהבי הוסר מרשימת המועמדים לתואר "כדורגלן השנה" בישראל
אחיו של ערן זהבי תקף: "מירי רגב, הראית את הפרצוף האמיתי שלך"
מירי רגב, כמו במאות הפרשיות בהן היתה מעורבת, לא מכבדת באמת את החוק. היא מפרשת אותו לטובתה, היא מבינה אותו בהתאם לאינטרס האישי שלה, אינטרס אותו יכנו אנשים מסוימים כדעות הפוליטיות שלה. ניחא. רגב טוענת שאין כאן חשבון אישי עם זהבי, שתקף אותה על הבחירה באליניב ברדה בסיום העונה בה שבר את שיא השערים של כל הזמנים, אבל זה קצת לא מסתדר. מירי רגב לא מערבת אינטרס אישי? זה כמו לכתוב ערן זהבי כדורגלן שבע.
רגב, גם אם הועדה שבחרה את המועמדים היתה באמת בלתי תלויה, היתה צריכה להורות לשופטים שכל הכדורגלנים ראוים לתחרות הזו. פיני גרשון, גיבור פרשת המוקה וחבר הוועדה בשנה שעברה, יכול היה להבהיר לה זאת בקלות. התחרות הזו הכילה בעבר מועמדים שלא שירתו בצה"ל, סירבו לאמן את נבחרת ישראל, כי אלו לא הפרמטרים הרלוונטיים בבחירות כאלה.
אבל את רגב כנראה אי אפשר היה לשכנע. מי ששמע אותה מגיבה בחדשות הספורט לחשיפה של יניב טוכמן בוואלה ספורט, הבין מיד שידיה לא לגמרי נקיות. רגב עלתה לשידור כאילו מדובר היה בפיגוע וליבתה את האש עם עקיצות שלא צריכות לבוא ממנה. שרה לא צריכה להיגרר למקומות האלה. אבל ממתי מירי רגב מתנהלת כמו שרה אחראית.
רגב היתה צריכה לומר לחברי הועדה: אם יש מישהו שצריך להעניש את זהבי, אלו רק המצביעים. הם אלו שצריכים להחליט האם פרשת סרט הקפטן והפרישה מהנבחרת מפריעים להם לבחור בו לכדורגל השנה. והאם היא מעיבה על ההישג שלו בליגה הסינית.
בהתנהלותה רגב הבהירה משהו חשוב יותר מהתחרות השנתית שלה: ההחלקה של זהבי היא רק תוצאה. הסיבה למציאות הזו שבה ערן זהבי בוחר להרים ידיים ולפרוש היא המירי רגבים למיניהם. הם היסודות לענף החולה שנקרא כדורגל ישראלי. ערן זהבי, תעיד כל הקריירה שלו, הוא אחד שכל הזמן נלחם ותמיד מאמין שהוא יכול להשיג את הבלתי אפשרי. העובדה שהוא ויתר בפעם הראשונה בחייו ופרש מהנבחרת היא כואבת ומעליבה, אבל כל ילד יודע ומבין הבוקר עוד יותר טוב שמירי רגב היא הסכנה האמיתית. היא מקור הבעיה. וגם אם אתה פגוע מזהבי, אתה יודע שאתה מעדיף להיות בצד שלו. בצד של הספורטאי המסור ולא בצד של הפוליטיקאית הקטנה.
