ניצחון עם השלכות הרסניות
הבית המזרחי ב-NFC נחשב במשך שנים לבית עם היריבויות המרות ביותר. אין בו יותר מדי אהבה בין הקבוצות השונות או אוהדיהן. במסגרת היריבות הזו, אוהדי הג'איינטס, הרדסקינס ובעיקר הקאובויס נהנים להקניט את אוהדי האיגלס בשל העובדה שהעיטמים, שנחשבים לאחת הקבוצות הגדולות ואהודות בליגה, לא יכולים להתהדר אפילו בטבעת אליפות אחת. החשיבות של הנפת גביע בלינקולן פייננשל פילד כל כך גדולה, שבכל פעם מחדש נוצר הר של ציפיות כשהאיגלס מעמידים קבוצה ראויה לסופרבול, ציפיות, אותן נאלצים בעיר האחווה לראות מתפוצצות כאשר משהו משתבש בדרך.
למרות ההיסטוריה השלילית של הקבוצות הגדולות של האיגלס, השנה התחושה הייתה שהמצב שונה. הקבוצה, שהתחילה את העונה במאזן 1:10 נהדר, נראית תחת הנהגתו של קרסון וונץ כקבוצה הטובה בליגה וכמועמדת מספר אחת להיות נציגת ה-NFC במשחק הגדול מכולם. הקוורטרבק מצפון קרוליינה, המועמד הבכיר לתואר ה-MVP הצעיר בהיסטוריה, מנהל התקפת מסירה מופלאה ואף לוקח חלק במשחק הריצה המגוון שכולל את החיזוק ממיאמי, ג'יי אג'אי, אלוף הסופרבול לגארט בלאנט והרוקי הנהדר קורי קלמנט. יחד עם משחק התקפה מובחר, האיגלס מתהדרים בהגנת הריצה הטובה בליגה והגנת מסירה, שלמרות מספר חסרונות, מצליחה להתעלות על עצמה.
אבל אצל האיגלס, כמו אצל האיגלס, תמיד יקרה משהו שישבש את התוכניות.
בראשון האחרון הגיעו האיגלס להתארח בלוס אנג'לס אצל הראמס הלוהטים, למשחק שהבטיח רבות וקיים אף יותר. יותר מ-67 אלף צופים הגיעו לאצטדיון הקולוסיאום השומם בדרך כלל, חלקם הלא מבוטל אוהדי איגלס נאמנים, שבפעם השנייה השנה הפכו משחק חוץ בעיר המלאכים למשחק עם הרגשת ביתית (לאחר ששלטו ביציעם מוקדם יותר השנה מול הצ'ארג'רס הנודדים מסן דייגו), כדי לצפות במאבק בין שני הבחירות הראשונות בדראפט הקודם, ריאן גוסלינג והנסיך הארי (טוב,נו.. ג'ארד גוף וקרסון וונץ, אבל נכון שהדמיון מדהים?), הם קיבלו מפגש המועמד לתואר משחק העונה.
האיגלס, מלאים במוטיבציה לאחר מפגש עם אחד האוהדים הגדולים שלהם ויקיר העיר לוס אנג'לס, קובי בריאנט, פתחו את המשחק טוב ועלו ליתרון 7:21 בתחילת הרבע השני עם מגוון פעולות יוצא מהכלל של וונץ. מהצד השני, גוף לא נשאר חייב, ובעזרתו הגדולה של טוד גרלי, גם הוא בעונת MVP, והתופס הרוקי קופר קאפ קבעו מהפך ויתרון 24:28. וונץ קבל את הכדור והנדס דרייב נהדר עד קו ה-4 יארד של הראמס, ואז, בניסיון ראשון ובראותו שהתופסים שלו שמורים היטב, החליט לרוץ אל עבר האנדזון. לצערו, ההחלטה הזו התגלתה בטעות: שני מגני ראמס שרדפו אחריו תקלו אותו בחלק גופו התחתון וגרמו לתזוזה בברכו. המהלך בוטל בהחלטת שיפוט, ו-וונץ עוד הספיק לחזור למהלך אחד ואף למסור טאצ'דאון לאלשון ג'פרי, שהעלה את האיגלס בחזרה ליתרון, אך ירד לחדר ההלבשה מיד לאחר מכן, כאשר הוא גורם לדפיקות לב אצל כל אוהדי העיטמים ברחבי הגלובוס. גרלי העלה את הראמס בחזרה ליתרון, אך ניק פולס המחליף הצעיד את האיגלס לשני שערי שדה מנצחים.
הניצחון בלוס אנג'לס הבטיח עבור העיטמים את ראשות ה-NFC מזרח (והגדיל ל-4 את הרצף המדהים שבו האחרונה בבית זה מסיימת ראשונה בשנה שלאחר מכן), והיווה כנראה את הניצחון הגדול ביותר השנה, בעיקר בהתייחס לטיב היריבה. אבל זה התברר כניצחון פירוס, שכן בבדיקה שערך הפרנצ'ייז קוורטרבק התגלה קרע בברך שמשמעותו סיום העונה. האיגלס יאלצו להסתדר בפוסט-סיזן עם פולס מאחורי הסנטר, ולמרות שנתן בעבר שלוש שנים טובות בפילדלפיה ואף הראה ניצוצות מול הראמס, קשה לראות אותו מוביל את הקבוצה לניצחונות חשובים. אם בכל זאת יצליחו האיגלס להגיע רחוק בפלייאוף, לפחות ידעו האוהדים שהר הציפיות לקראת השנה הבאה יהיה מוצדק לחלוטין.
דוד רוזנטל דווקא סבור: ניק פולס הוא קלף מנצח של האיגלס
הכפילים: קרסון וונץ והנסיך הארי
ועוד כפילים: ג'רד גוף וריאן גוסלינג
סמוך על בוסוול
השנה הנוכחית לא תוכתר כנראה כשנת הבועטים בNFL-, כאשר מהצד הצהוב-כחול של לוס אנג'לס ועד סיאטל, אנחנו עדים לבועטים שמפשלים בגדול במאני טיים. בנוסף לאלו, ובאופן לא אופייני בכלל, מספר לא זניח של בועטים סבל מפציעות מסיימות עונה. לא פחות מעשר קבוצות נאלצו לבצע השנה שינויים בעמדת הבועט, והגדילו לעשות הצ'ארג'רס, שהחליפו את הבועט פעמיים. לא מעט נכתב בעבר על הייחודיות של עמדת הבועט, כזו שעשויה להעלות שחקן למעמד של גיבור, או להורידו לתפקיד הנבל, ובשנה שבה גדול מספר הנבלים ממספר הגיבורים, נראה שקבוצה אחת יכולה להיות שקטה.
בליל ראשון ארחו הסטילרס את הרייבנס לעוד פרק באחת היריבויות הגדולות ביותר בליגה. בשבוע שעבר חטפו הסטילרס מכה קשה לאחר משחק עם אחת היריבות המרירות הנוספות שלהם, הבנגלס, כאשר התברר להם שהליינבקר המצטיין, ראיין שזיר, שנפצע בצורה קשה מאוד בעמוד השדרה במשחק, סיים את העונה, וייתכן שגם את הקריירה.
ללא שזיר, שהנהיג את ההגנה לדירוג כהגנת הרביעית בטיבה בליגה מבחינת ספיגת נקודות, גילו בעיר הפלדה שהחיים לא קלים בכלל. בעוד שבמשחק הראשון בין הקבוצות העונה, ג'ו פלאקו, שנמצא בעונה לא מדהימה, הצליח להוביל את הרייבנס, אחת מהתקפות המסירה הגרועות בליגה, לשים 9 נקודות בלבד על לוח התוצאות, הגומלין בהיינץ פילד התגלה כשונה לחלוטין. לאחר פתיחה נהדרת של פיטסבורג ושני כוכבי העל שלה, הרץ האחורי ליוויון בל והתופס אנטוניו בראון, החליטו הרייבנס שהפעם לא יתנו ליריבתם הגדולה לחגוג עליהם. פלאקו ניצל עד תום את החיסרון של שזיר כאשר חצי מהמסירות שלו נתפסו באמצע המגרש על ידי רצים וטייט אנדים, ויחד עם אלכס קולינס, הרץ האחורי, שנזרק בקיץ מסיאטל וסלל את דרכו מקבוצת האימונים עד לעמדת הרץ הפותח ולתצוגות מפעימות בשבועות האחרונים, הוביל את העורבים להמטיר 38 נקודות על הראש של הפלדות וליתרון 9 עם קצת יותר מ-6 דקות על השעון.
בשלב זה ביג בן קבל את הכדור לידיו והנדס דרייב מושלם, שהסתיים בטאצ'דאון בריצה של בל שצימקה את ההפרש ל-2 בלבד והעלתה במוחותיהם של הצופים דז'ה וו לשנה שעברה, אז, במשחק כריסמס באותו אצטדיון עלתה בולטימור ליתרון 3 כדקה לסיום, רק כדי לראות את אנטוניו בראון משלים דרייב מנצח בצד השני ממש לפני השמע הגונג. לאחר שהגנת הסטילרס עמדה במשימה והכריחה את הרייבנס לשלושה דאונים והחוצה, הצליח מספר 7 בשחור להביא את קבוצתו לטווח שער שדה ופינה את המגרש לבועט הקבוצה, כריס בוסוול.
בוסוול, בשנתו השנייה בקבוצה, ודאי הרגיש תחושה מוכרת. בשלושה מארבעת המשחקים האחרונים של הקבוצה, מול הקולטס,הפאקרס והבנגלס, הוא נקרא לדגל בסיטואציה דומה על מנת לכבוש את שער השדה המנצח בשניות האחרונות, ובשלושתם תפקד בצורה קרת רוח והשחיל את הפיגסקין בין שתי הקורות. עד אותו הרגע עמד בוסוול על שש בעיטות מוצלחות מששה ניסיונות במשחק, והניסיון השביעי, עם כל משקל הלחץ על כתפיו, לא הביא לתוצאה שונה - איש הקלאץ' עשה זאת שוב וכבש שער שדה מנצח מ-46 יארד, שהבטיח לסטילרס את ראשות הבית הצפוני ומקום בפלייאוף.
בשבוע הבא תגיע לעיר הפלדה האלופה מניו אינגלנד לאחר הפסד מפתיע במיאמי, למשחק ענק שעשוי לקבוע את הביתיות בפלייאוף. רק תשאירו את המשחק צמוד, יאמר בוסוול לחבריו. הוא כבר ידאג לשאר.
כדור שלג
בפאלו נחשבת לאחת הערים היותר קרות מבין אלו שיש להן קבוצת NFL, אך מחזה כמו זה שנגלה לעיני הצופים במשחק בו אירחו הבילס את הקולטס לא זכור בשנים האחרונות. אצטדיון שלם מכוסה ביריעה לבנה של שלג שלא חדל מלרדת בחוזקה לאורך כל המשחק, לא הרתיע יותר מ-60 אלף צופים אוהדים נאמנים בבפאלו, שכנראה לא מצאו משהו יותר טוב לעשות בעיר המשמימה, והביא לאחד המשחקים המוזרים בשנים האחרונות.
30 סנטימטרים של שלג שנערם על המגרש הובילו לכמה מראות משעשעים מאוד: עובדי האצטדיון שרצים בכל הפסקה עם מפוחים על מנת לפנות את הקווים המסמנים את מיקומי היארדים, בעיטות הרחקה שנוחתות בתוך ערמה של שלג ונתקעות, ושחקנים שלא בטוחים היכן נמצא האנדזון. גם העובדה שהקולטס כנראה שכחו מדים חלופיים בבית ועלו לשחק בלבן המסורתי תרמה רבות לביזאריות במגרש. מזג האוויר הקשה, יחד עם הראות הרעועה, הביא גם לסגנון משחק מאוד שמרני - ריצה, ריצה, ועוד קצת ריצה. אפשר לנחש שאצל הכחולים-אדומים מבפאלו סגנון המשחק התקבל בברכה, שכן לא רק שהם מחזיקים באחד הרצים הטובים בליגה, לשון מקוי, גם הקווטרבק הפותח שלהם, טיירוד טיילור, נעדר בעקבות פציעה ואילץ את הבילס לעלות למשחק קריטי במאבק הפלייאוף עם נייתן פיטרמן, שזכור לרעה מתצוגת האיבודים שלו בלוס אנג'לס לפני כמה שבועות, כקוורטרבק הפותח.
שתי הקבוצות חברו ביחד למספר שיא של 97 (!) ניסיונות ריצה, לעומת 38 ניסיונות מסירה בלבד. בעוד הגישה הקונסרבטיבית של נשיאות על הקרקע הובילה למשחק מעולה מהרצים המובילים של שתי הקבוצות, מקוי ופרנק גור, ולסך כולל של 390 יארד, משחק המסירה הניב פחות מחצי מכך. התנאים הקשים אף הובילו לכך ששני המאמנים ויתרו על ניסיונות בעיטות שער שדה ממרחקים שנחשבים סבירים, עבור ניסיונות המרת דאון רביעי או בעיטות הרחקה. לוח התוצאות, באופן לא מפתיע, השתנה רק כחצי דקה לסיום המחצית, כאשר פיטרמן מצא את הרכש מקרוליינה קלווין בנג'מין לטאצ'דאון ראשון שלו בקבוצתו החדשה.
פיטרמן נפצע בהמשך ונאלץ לראות מהספסל את יריבתו משיגה טאצ'דאון מתפיסה של הטייט אנד המוכשר ג'ק דויל, ממש לקראת סיום המשחק. בהתחשב בשלג היורד, החליט צ'אק פגאנו, מאמן הקולטס, ללכת על המרת שתי נקודות כדי לנצח, אך למרות תפיסה נוספת של דויל המהלך בוטל ונלקח אחורה לניסיון בעיטה משווה של הבועט הטוב בהיסטוריה, אדם וינאטיירי. וינאטיירי, שלא מחבב יתר על המידה את האצטדיון בבפאלו, שם עמד על מאזן של 11 בעיטות מוצלחות מ-21 נסיונות לאורך הקריירה הענפה, ניגש לבעוט כנגד כיוון הרוח החזקה ושחרר מרגלו הימנית בעיטת בננה נפלאה שהסתובבה מבחוץ והיישר לבין הקורות. הבועט הוותיק עוד קיבל הזדמנות נוספת לנצח את המשחק על הבאזר, אבל החטיא ושלח את הקבוצות להארכה, וכשנראה היה שהמשחק הולך לכיוון של תיקו ראשון העונה בליגה, הגיע מקוי, שעם ריצה אופיינית דרך האמצע הצליח להגיע לאנדזון המושלג ולהכריע את המשחק.
עם הניצחון הזה הבילס עולים למאזן 6:7 ונמצאים חזק במאבק על הכרטיס לווילד קארד בAFC-, כאשר הם אמורים עוד לפגוש פעמיים את הדולפינס. אם המאבק יוכתר כמוצלח והבילס, הקבוצה היחידה בליגה ללא הופעת פלייאוף במילניום הנוכחי, יזכו לשחק בפוסטיזן, יוכלו לשבת ולהיזכר במדינת ניו יורק במשחק המוזר במחזור ה-13 כאחד הרגעים שעזר להם להגיע אל הארץ המובטחת.
הרגע המפחיד של השבוע
לא מעט ביקורות נשמעות בשנים האחרונות כלפי הליגה בנוגע להתנהלותה בנושאי בריאות השחקנים, כאשר רובן מדברות על הסכנות שטמונות בעיקר בפגיעות מוחיות. המפגש חסר השלכות הפלייאוף בין הניינרס לטקסנס השבוע, הוכיח לנו שייתכן שחלק מהביקורות מוצדקות. במהלך הרבע השני תוקל הקוורטרבק של יוסטון, טום סאבאג', על ידי אלביס דומרוויל לסאק החמישי העונה של השחקן הוותיק במהלך רגיל לכאורה, אך מיד בסיומו קיבלנו מחזה מפחיד כאשר סאבאג' לא רק שלא הצליח לקום, אלא החל לפרכס עם שתי ידיו במה שנראה היה בבירור כפגיעה מוחית לא פשוטה.
הדבר המדהים באמת קרה לאחר מכן לאחר שסאבאג' הוצא מהמגרש להערכת זעזוע מח, החליט הצוות הרפואי של יוסטון שהקוורטרבק הצעיר לא סובל מפגיעה רצינית והורה באופן מעורר תהיות על חזרתו למשחק. רק לאחר שסאבאג' הספיק לשחק עוד מספר סנאפים ונראה היה מבולבל על הקווים הוחלט להוציאו לגמרי מהמשחק. הליגה וארגון השחקנים כבר הודיעו על התחלה בתהליך חקירה כנגד הצוות הרפואי של יוסטון, אך חשוב לציין שזה לא המקרה הראשון השנה בו קוורטרבק נראה סובל בבירור סובל מפגיעה מוחית ועדיין מורשה לחזור למשחק, לאחר שג'קובי בריסט של הקולטס עבר חוויה דומה.
בראיון לאחר המשחק ניסה מאמן יוסטון, ביל אובריאן, להגן על צוותו בטענה חלשה שאין לו גישה להילוכים חוזרים על הקווים ולכן לא ראה את הפרכוסים (טענה שנשמעת מגוחכת לנוכח העובדה שמאמנים משתמשים בהילוכים חוזרים כדי לזרוק את דגל הצ'אלנג'). גם נציגי השופטים ניסו לדחות טענות כלפיהם, כאשר נראה היה שאחד השופטים עומד בדיוק מעל סאבאג' בזמן הפרכוס אך לא מונע את חזרתו למשחק.
אין ספק ששחקני פוטבול מודעים לסכנות הכרוכות במשחק האהוב עליהם, וחלקם אף פרשו מהמשחק בעקבות סכנות אלו, אך יחד עם זאת, השחקנים שמים את בריאותם בידיהם של הצוותים הרפואיים ומצפים לטיפול הולם במקרים מיוחדים, ולכן קשה מאוד לקבל טעויות אבחנה. הליגה, שגם כך סובלת מירידה קלה ברייטינג ושאר מדדי הפופולריות, חלקה בעקבות נושא הבריאות, תצטרך לעשות חשבון נפש ולהקפיד יתר על המידה בהמשך, כדי שמקרים כמו זה של טום סאבאג' לא יחזרו.