ינואר 2002, גמר ה-AFC. ניו אינגלנד פטריוטס משחקת בפיטסבורג, מונהגת על ידי הסנסציה הצעירה טום בריידי. במהלך המחצית הראשונה נפצע בריידי, וכמו ברגעים רבים במהלך אותה עונה, נדמה היה שתם סיפור הסינדרלה. אלא שלביל בליצ'יק הייתה על הספסל אופציה מוכרת דרו בלדסו, האיש שאותו החליף בריידי במחזור השני של העונה. בלדסו הביא את הניסיון שלו להיינץ פילד, רשם טאצ'דאון זמן קצר לאחר שנכנס והוביל את הפטריוטס לסופרבול.
על כל סיפור כזה אפשר למצוא כדוגמה נגדית את מקרה דרק קאר, שפציעה שלו חיסלה עונה נהדרת של אוקלנד. קוורטרבק פצוע הוא אף פעם לא חור שקל למלא אותו, במיוחד אם הוא דומיננטי כמו שהיה קאר אשתקד או קרסון וונץ בפילדלפיה השנה. ועדיין, אם מעזים לנתח את הסיטואציה, אחרי הפציעה של האס שלהם האיגלס ממש לא נמצאים באותו מקום שהיו הריידרס אשתקד.
קל לשכוח רזומה של קוורטרבק מחליף. המעמד הופך אותו באופן אוטומטי לשחקן סוג ב', אבל ניק פולס אינו רק מחליף חריג במקצת הוא בדיוק השחקן שהאיגלס היו צריכים במצב הזה. בסך הכול בן 28, פולס פתח היטב את הקריירה עם שלוש עונות טובות בפילדלפיה, בהן אחת שהכניסה אותו לפרובול. כשעבר לסנט לואיס הוא דעך במקצת, אבל בראמס של השנים האחרונות אי אפשר היה באמת להצליח. כשג'רד גוף נבחר בדראפט, פולס הבין את קריאת אי האמון בו והלך לחפש יעד אחר בקנזס סיטי כמחליפו של אלכס סמית' לפני ששב לאיגלס, כשהוא משלים עם מקומו כמחליף של וונץ.
אלה שמחפשים סגירות מעגלים בוודאי ימצאו את הסימבוליות בכך שפולס שב לעמדת הקוורטרבק של האיגלס וניצח עבורם את המשחק דווקא כשמולו משחק גוף, האיש שבן לילה הפך אותו, שלא באשמתו כמובן, לקוורטרבק מחליף ב-NFL. האיגלס כבר הבטיחו את אליפות ה-NFC מזרח ובתוך שני משחקים הם עשויים גם לזכות ביתרון הביתיות כל הדרך לסופרבול. לפולס יש הזדמנות נוספת להוכיח שהוא קוורטרבק טוב כשהיה. אף אחד בפילדלפיה לא שמח מהפציעה של וונץ, אבל אם כבר קורה אירוע כזה, ההחתמה המחודשת של פולס נראית פתאום כמו הדבר הכי חכם שהאיגלס עשו לפני פתיחת העונה.
לפני שארון רוג'רס החל לפתוח בגרין ביי פאקרס, הוא היה המחליף של ברט פארב. הפוטנציאל היה שם, אבל את פארב אף אחד לא העז להושיב, ובצדק רב. בעונתו האחרונה בפאקרס, 2007, מספר 4 היה רחוק שער שדה אחד מהעפלה לסופרבול, בדיוק כפי שקרה לו שלוש שנים לאחר מכן במדי מינסוטה. הפאקרס, מבחינתם, החליטו שדי, הגיע הזמן להעביר את המושכות. רוג'רס לקח את המושכות והשאר היסטוריה.
קשה היה לדמיין את ביל בליצ'יק אומר לטום בריידי שהגיע הזמן להיפרד, אבל לא בכדי החזיקה ניו אינגלנד את ג'ימי גארופולו כמחליפו. בליצ'יק זיהה שיש לו חומר טוב ביד, והמתין למעלה משלוש שנים. העובדה שגם בגיל 40 בריידי לא מאט שכנעה לבסוף את הפטריוטס למסור את הקוורטרבק בן ה-26 לסן פרנסיסקו. לפורטי ניינרס, מועדון כושל בדרך כלל מאז סוף שנות ה-90, יש סיבות לאופטימיות.
גארופולו פתח בארבעה משחקים בסך הכול בקריירת ה-NFL שלו שניים בניו אינגלנד אשתקד בעקבות ההשעיה של בריידי ושניים בסן פרנסיסקו השנה, ובעוד המאזן שלו עומד על 0:4 במשחקים הללו, עדיין מוקדם לומר האם מדובר ברוג'רס הבא, אבל הוא נראה בשל. בניגוד למאט קאסל, שהצעיד את הפאטס ל-11 ניצחונות מכורח האינרציה ובליצ'יק, גארופולו לא נראה כמו תוצר של השיטה. הוא משחרר מהר את הכדור, יודע לקרוא את התופסים ונראה שהוא ניחן בקור רוח. ימים יגידו אם 334 היארדים, שיא קריירה, שהשיג ביוסטון היו יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל, לגארופולו בוודאי לא מזיקה העובדה שהוא שחקן מוביל בקבוצה בבנייה. מעניין יהיה לעקוב אחרי ההתפתחות שלו.
