אלאך הזרזיר אצל העורב? על הדרך שבה פוטר גיא לוזון, סיכום מחזור

פחות מ-50 דקות עברו מהרגע שבו נשמעה שריקת הסיום למשחק של מכבי חיפה מול הפועל אשקלון ועד שהגיעה לטלפון של כל אוהד כדורגל ההודעה על סיום דרכו של גיא לוזון. בזמן הזה הספיק לוזון להיכנס לחדר ההלבשה של השחקנים ולדבר, לעבור בעמדת הראיונות של הטלוויזיה ולגמגם, להיכנס לשיחה עם הבעלים והמנהל המקצועי, לקבל החלטה הדדית על סיום הקשר, להעביר זאת לדובר, לספק הכרזה רשמית בעניין במסיבת העיתונאים, ולכתוב ולעלות אותה כידיעה בכל האתרים. והכל, תוך פחות משעה.

מועדון כדורגל רציני לא אמור לבצע זעזוע כזה תוך 50 דקות. לפטר מאמן תוך 50 דקות אלו החלטות של מכבי הרצליה, של מכבי אחי נצרת, לא של מה שמתיימר להיות מכבי חיפה. למכבי חיפה יש נשיא, יש מנכ"ל, יש מנהל מקצועי, יש מערך מקצועי, יש חשיבה מדעית, יש סדר, יש ארגון, יש מנגון. כל אלו אמורים להספיק כדי למנוע את הבושה הקטנה הזו. כל אלה אמורים היו ללמד את כל הצדדים שרצו להיפרד כבר במוצ"ש, שזה שחר, אלאך ולוזון, שעדיף לדבר על הכל ביום ראשון בצהריים. אפילו ביום שני. גם אם לוזון הציע במרומז את ראשו וזו ההזדמנות של שחר להשיג את מבוקשו. וגם אם הדברים התרחשו מעט אחרת. כל איש כדורגל מתחיל יודע שהחלטות לא לוקחים במוצ"ש. יש כאלה שאפילו מעדיפים לא לדבר עם השחקנים בשעות החמות שאחרי המשחק. במכבי חיפה בחרו בפרק הזמן הזה לשבור את הכלים ולהפוך את התוכנית.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב: ג'ורדי קרויף שוקל לסיים דרכו. עתידו תלוי בשיחה עם מיטש גולדהאר
הפועל באר שבע: עורך דינו של שיר צדק נוטה להמליץ על ערעור
סבע שחקן הסיבוב, לוזון האכזבה: ראש בראש על נבחרי הסיבוב הראשון
נבחרת הסיבוב הראשון: הגנה של הפועל חיפה,הפועל באר שבע נעדרת

לכל אלו שמחפשים בדברים האלה טיעון בעד או נגד פיטורי לוזון, לא תמצאו את זה כאן. אולי באמת לא היה מנוס מעוד זעזוע. כנראה אגב שהדברים היו ידועים מראש לכל הצדדים, שזה מה שיתרחש במקרה של מעידה מול אשקלון. ועדיין, מועדון מכבי חיפה ממשיך להיות מנוהל על ידי דעת הקהל והרחוב ולהגיב באופן הכי פזיז שאפשר לכל תקלה שמתרחשת בדרך. מועדון מכבי חיפה אמור לפחות לקבל החלטה דרמטית בצורה קצת יותר שפויה. אפילו למראית עין. בצורה שמכבדת את המועדון, את העוסקים במלאכה, את מה שקרה שם בשנה האחרונה. גם אם זה לא באמת נכון שתוך 50 דקות זרקתם לפח את כל מה שעשיתם בשמונת החודשים האחרונים, זה עדיין המסר. איך תצאו לדרך חדשה, אם אתה לא מסוגלים לחכות לבוקר ולקיים אז את השיחה שלא כדאי לקיים אותה כעת?

מה שעצוב בניואנס הקטן-גדול הזה של סיפור עזיבת לוזון הוא שמו אלאך היה שם. זה לא רק הקפריזות של יעקב שחר והצוות שלו. גם המנהל המקצועי החדש היה שותף למהלך הלא מכובד הזה, למהלך ההיסטרי. אלאך הגיע למכבי חיפה בדיוק כדי לשנות את ההרגלים הרעים של המועדון, את הזעזועים הפזיזים שראשי מכבי חיפה אצים אליהם מדי חצי עונה. כדי להגיד ליעקב שחר במוצ"ש: למה, אדוני הנשיא, לדבר עם גיא לוזון בשעה כזו. אתה נסער. הוא אומלל. בוא נגיד לו שנדחה את הכל למחר. גם אם הוא מאמן חלש מדי וכושל, הוא עדיין בן אדם. עדיין עשינו משהו יחד בשמונת החודשים האחרונים. להיפרד ממנו בימים הקרובים יהיה הרבה יותר מכובד כלפיו, כלפינו וכלפי המועדון. חשוב גם שזה לא ייראה שאנחנו נענים לקריאות "תתפטר" מהיציע. היום זה הוא. מחר זה אנחנו. ואנחנו מכבי חיפה – מועדון רציני. לא נפרדים ממאמן במסדרון.

עבור אלאך, זו לא עוד מעידה של התחלה. אלאך חייב להבין שהוא לא יציל את מכבי חיפה דרך בחירת שחקנים טובה יותר. לאלישע לוי למשל לא היו רוסו ופראליה בהרכב, ועדיין מכבי חיפה מיצתה את כל מה שיש לה בשנים האלה. הבעיה הראשונה, הקודמת לכל, החוליה הראשונה בשרשרת הצרות במועדון הזה, היא לא בחירת השחקנים. אלא ההתנהלות. הארגון. וכל אלה שלא משלמים מחיר בסופו של דבר. הבעיה במכבי חיפה זה החיפזון. הלחץ. ההיסטריה. הפאניקה. מכבי חיפה צריכה קודם כל פסיכולוג, ורק אחרי זה מלהק שחקנים טוב יותר. מנהל מקצועי שיכול לשפר את כל תהליכי קבלת ההחלטות במועדון וההתנהלות היומיומית, ורק אחרי זה גאון ששולט היטב בשוק השחקנים. לפני הכל, מכבי חיפה צריכה סוג של אברהם גרנט.

לא סתם אברהם גרנט הוא הדוגמה. גרנט הגיע למכבי חיפה אחרי שבע שנים ללא אליפות וניצח את המציאות הקשה לא דרך טקטיקה או כדורגל ענק בתחילת הדרך, אלא קודם כל דרך חוכמת האנשים שלו. דרך היכולת שלו לגרום למערכת להפסיק להתרגש ממה שכתוב בתקשורת ולהתחיל לנשום ולהירגע. אלאך, נכון לעכשיו, לא נראה כמו האיש הזה. כמו הפרסונה הנדרשת. הוא נחבא אל הכלים, מעדיף לעשות את העבודה שלו בשקט, בצד, למרות שיש המספרים שגם ביסודיות רבה. רק השבוע דיבר בפעם הראשונה עם השחקנים. זה לא סימן טוב.

מיטש גולדהאר וג'ורדי קרויף הצליחו כי הם חשבו אותו דבר. קרויף היה האיש המתאים ליישם את המאוויים של גולדהאר: להתנתק מכל מה שהוא ישראלי. מה שקורה עם זה היום ואיך ג'ורדי הפך ליותר ישראלי מכולנו, זה לא חשוב כרגע. בנקודת ההתחלה התיאום ביניהם היה מושלם. אלאך צריך לעשות בדיוק הפוך משחר. להיות הבאלנס, הכוח המאזן והמתקן של הרגלי שחר מהשנים האחרונות. הוא צריך להגיד לעצמו מחר בבוקר שבתקופתי מאמן במכבי חיפה לא יפוטר יותר, ובחיים לא 50 דקות אחרי משחק. במבחן ההתנהלות הראשון שלו הוא נכשל בדיוק כמו כל המעורבים. אם עוד פעם נגלה שאלאך בא לרקוד לצליל החליל של מכבי חיפה ולנסות לחבר מנגינה חדשה יחד המוזיקה הנוכחית, זו כבר תהיה בעיה אמיתית.

הניצחון של הפועל באר שבע בסכנין הציג אמנם הרבה עוצמה של מועדון שחוזר הביתה עם 3 נקודות גם ביום לא טוב שלו, אבל הפעם חשוב להתעכב גם על החלקים הפחות נוצצים שלו. על איך הפועל באר שבע נראית באמת בלי טוני וואקמה. על איך הפועל באר שבע נראית בלי ערך המוסף האמיתי והברור שלה בסגל על שאר הליגה.

זה הדבר שאלונה ברקת וברק בכר צריכים לקחת איתם כחומר למחשבה אחרי המשחק הזה. וזו לא רק שאלה של העונה הנוכחית. הפועל באר שבע היא קבוצה אנושית בלי וואקמה. היא הקבוצה הכי טובה בליגה עדיין, אבל לא בפער שבלתי אפשרי לסגור אותו. ספק אם תקום העונה קבוצה שתיקח המון נקודות במשחקים קטנים ותנצל זאת לאליפות מפתיעה, למרות שבלי וואקמה הדברים באמת הפיכים. השאלה הגדולה היא לשנים הבאות.

מי שרואה איך הכדורגל הישראלי נראה, מבין שבאר שבע לא רק צריכה לזכות באליפות שלישית העונה. היא יכולה גם להמשיך לשלוט כאן בשלוש השנים הבאות. מה שמכבי תל אביב של קרויף לא עשתה אחרי שלוש האליפויות הרצופות, באר שבע יכולה להשיג בקלות רבה. הבעיה היא שבלי וואקמה, המטרה האפשרית הזו הופכת הרבה יותר קשה. מילא שוויתרתם בקלות רבה מדי על כוכב כמו מאור בוזגלו. פרידה מוואקמה תעמיד את באר שבע באותו מקום שמכבי תל אביב הגיעה אליו ללא זהבי: עוד קבוצת צמרת שתלויה הרבה יותר מדי בקסמים של הערך המוסף האחרון שלה: המאמן.

אם יש לאלונה ברקת דרך להשאיר את וואקמה למרות ההצעות שלו, היא חייבת לשקול זאת ברצינות. גם אם המחיר שובר את תקרת השכר שלה. אין הכוונה לחודש ינואר בלבד. בחודש ינואר, מן הסתם, באר שבע צריכה להשקיע כל מאמץ כדי לא להיפרד מהכוכב הניגרי כבר אז. אם יש עדיין דרך להשאיר את וואקמה בבאר שבע מעבר לעונה הנוכחית, כולל אפילו להביא אותו לרמות שכר של זהבי במכבי תל אביב, ברקת לא צריכה להסס. במקרה של זהבי, זה הוכיח את עצמו. זהבי היה שווה כל שקל. גם וואקמה. בלעדיו, השלטון של הפועל באר שבע בליגה ובכדורגל הישראלי הופך להיות מוטל בספק, ותלוי, כמו בעונה הנוכחית, גם בחולשה של היריבות שלה לזנב בה ולהוריד אותה מהפסגה.

היכולת הטובה של בוריס קליימן לא רק חשובה לבית"ר ירושלים בימים שאין לה מאמן, אלא לא פחות עבור השחקן עצמו. קליימן הוכיח בתקופה שלו בבית"ר שהוא שוער טוב. שזה היה ממש לחינם אם הוא היה נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה כמו הרבה שוערים צעירים שלא מקבלים הזדמנות. השנה קליימן היה חייב לבצע קפיצת מדרגה נוספת. להפוך משוער טוב לשוער טוב מאוד. משחקן חשוב לשחקן קריטי. התחרות שלו על עמדת השוער הראשון בנבחרת והטייטל השוער הכי טוב בישראל, היא לא כזו קשה. הוא יכול וצריך לנצח בה. זו חייבת להיות העונה שלו. קליימן, כך נראה, מתחיל להבין זאת.

דיא סבע אמנם חזר לכבוש בשני המחזורים האחרונים עבור מכבי נתניה אחרי שבועיים של בצורת, אבל לא בטוח שאלו בשורות כאלה טובות עבור היהלומים. הבעיה של מכבי נתניה בשבועות האחרונים היא שהקבוצה יותר מדי תלויה בשערים של סבע. ששחקנים אחרים הפסיקו לקחת חלק בעומס הזה. אלחסן קייטה לא כבש כבר ארבעה משחקים, ערן לוי לא סיפק שער שהוא לא פנדל מאז ה-2 באוקטובר. ככה אי אפשר לתרגם שיטת משחק מנצחת ומשמעת טקטית טובה לניצחונות. צריך עוד מוציאים לפועל.

סבע אמנם מעמיד מספרים של ערן זהבי בסיבוב הזה, אבל בניגוד לכוכב מכבי תל אביב לשעבר קצת קשה לו לקחת לבד על עצמו את מלאכת הכיבוש. כדי שנתניה תעניק לנו עוד סיבוב חלומי, סיבוב אותו היא התחילה עם תיקו בטרנר (הקבוצה היחידה שחזרה העונה מבאר שבע עם נקודות בליגה), סלובדן דראפיץ' חייב למצוא עוד שחקנים של מספרים.