אגדת ריאל מדריד שלא הכרתם: לזכרו של הנינג יינסן, מגדולי הדנים

הוא התגלה במקרה בגיל 22, הפך מיד לכוכב על בבונדסליגה, הכניע את ברצלונה בשלושה משחקי קלאסיקו רצופים והיה לדעת דל בוסקה מהזרים הגדולים בתולדות ברנבאו. מיכאל יוכין נפרד מהנינג יינסן

  • הנינג יינסן
שחקני ריאל מדריד עומדים דקת דומייה לזכרו של הנינג יינסן, השבוע (צילום: AP)

היתה זו שערוריית שיפוט אדירה, אחת הגדולות בכל הזמנים. בורוסיה מנשנגלדבאך המופלאה התארחה ב-17 במרץ 1976 אצל ריאל מדריד במשחק הגומלין ברבע גמר גביע האלופות לעיני 120 אלף צופים נלהבים. אחרי 2:2 במשחק הראשון, התוצאה עמדה על 1:1, והספרדים נהנו מיתרון בזכות שערי החוץ כאשר הנינג יינסן פרץ מימין בדקה ה-69, ביצע מסירה כפולה מרהיבה עם האנס קלינהאמר והבקיע את השער המכריע. או כך לפחות הוא חשב. הקוון לא הרים את הדגל, אבל השופט ההולנדי ליאו ואן דר קרופט - בהחלטה הזויה באופן קיצוני - קבע כי היה נבדל. זה לא היה סוף הסאגה. זמן קצר לאחר מכן נפסל ללא סיבה גם השער של האנס-יורגן ויטקאמפ. הגרמנים זעמו, אבל הלבנים לא רק חגגו עלייה דרמטית אלא גם רשמו בפנקס את שמו של הכוכב הדני שהיה קרוב להדיח אותם.

עוד בנושא

כריסטיאנו רונאלדו: "אין ספק, אני הכדורגלן הכי גדול בהיסטוריה"
ארסן ונגר: "ווילשר מוכן לרמות הגבוהות. הוא חד, מהיר ומלא ביטחון"
ג'נארו גאטוזו: "היינו מביכים. צריך לכבד את החולצה של מילאן"

עוד בוואלה!

צפו בשידור החוזר: אירוע הסליחות מרחבת הכותל המערבי

לכתבה המלאה

היורש של נצר במדריד

הם לא היו היחידים. רינוס מיכלס, שישב אז ביציע כמאמן איאקס, ידע שחוזהו של יינסן עם מנשנגלדבאך מסתיים בסוף העונה ורצה מאוד להביא אותו לאמסטרדם. בתקופה ההיא, לפני פסיקת בוסמן, שחקנים לא היו חופשיים לעזוב בשום מצב וקבוצותיהם דרשו תשלום גם אם החוזה תם. התברר כי ספינת הדגל ההולנדית לא יכולה הייתה לעמוד בדרישות של בורוסיה, כי יינסן היה אחד השחקנים הלוהטים ביותר בשוק. הוא הבקיע 44 שערים ב-125 משחקי בונדסליגה בארבע שנותיו מדי גלדבאך, היווה בורג מרכזי מאוד בזכיה בשתי אליפויות רצופות ב-1975 ו-1976 לצד בן ארצו האגדי אלן סימונסן, וקבוצות רבות חשקו בו כאשר החליט לדחות הצעה מחודשת של גלדבאך ולשנות אווירה.

ריאל היתה הנחושה מכולן, וסגרה את העסקה במהירות בזק. זה לא מפתיע - יינסן לא רק פירק אותה בסנטיאגו ברנבאו, אלא גם כיכב במשחק הראשון ברבע הגמר, תוך שהוא מוצא את הרשת בפתיחת ההתמודדות בו היתה ראויה גלדבאך להביס את יריבתה. גונטר נצר, המאסטרו הגרמני שהספיק לשחק עם הדני בגלדבאך לפני המעבר למדריד ב-1973, אמר לבוסים: "הנינג יהיה היורש שלי". המוסר האגדי ידע שימיו בטופ ספורים והתכונן לעזיבה. שתי משבצות בלבד היו שמורות עבור הזרים בסגל כל מועדון ספרדי בשנות ה-70', ופאול ברייטנר נותר היחיד בשורות ריאל. יינסן היה השני. נצר התקשר אליו אישית וטס ביחד עם ראשי ריאל לקופנהאגן על מנת לשכנע אותו לחתום. זה לא היה קשה.

כך נפרדה ריאל מדריד מיינסן

מביס את מיכלס בקלאסיקו

כך החלה דרכו של הדני הראשון בתולדות ריאל מדריד. הציפיות ממנו היו גבוהות, כמו מכל שחקן זר - הם נבחרו אז בקפדנות יתרה. יינסן התעלה עליהן. הוא הפך תוך שבועות ספורים ליקיר האוהדים שהתאהבו ביכולת הטכנית הווירטואוזית שלו. אפילו בעונת הבכורה, 1976/77, כאשר סיימה ריאל במקום התשיעי המביש, הוא היה שני רק לקפטן פירי במשאל השחקן המצטיין. בעונתו השנייה הוא כבר היה אחד הגיבורים החשובים ביותר בזכיה באליפות, בין היתר בזכות ההצגות הגדולות בקלאסיקו.

מיכלס כבר אימן אז שוב את ברצלונה, והוא קיבל הוכחה נוספת לכישוריו של הגאון בו היה כה מעוניין. בדצמבר 1977 כבש הדני את השער הראשון בקאמפ נואו, בדרך ל-2:3 מכונן שהפך את ריאל לפייבוריטית לתואר. בסיבוב השני נפגשו השתיים למשחק עונה אמיתי, כאשר ריאל הקדימה את בארסה בשתי נקודות. הקטלונים הבטיחו לנצח ולעלות לפסגה, ליינסן היו תוכניות אחרות. בדקה ה-6 הוא שלח כדור עדין ומסובב לפינה הרחוקה והעלה את ריאל ליתרון. בדקה ה-10 הוא הפציץ כדור יעף מטורף מהאוויר לחיבורים וסגר את הסיפור. החבורה של מיכלס לא התאוששה מהמהלומה המוראלית והובסה 4:0. מאבק האליפות הוכרע.

האמן הכי חופשי על המגרש

זה לא היה הסוף. בספטמבר 1978 כבש יינסן בקלאסיקו שלישי ברציפות, בניצחון 1:3 מוחץ נוסף. בסיום העונה חגגו הלבנים אליפות שנייה ברציפות, ולדני היה חלק עצום בכך. הוא לא הבקיע שערים רבים מדי, אך תרומתו למשחק ההתקפי היתה פנומנלית בכל קנה מידה. לא לחינם אמר ויסנטה דל בוסקה, חברו הטוב לחדר ההלבשה כשחקן ולימים מאמנה האגדי של ריאל, שהדריך אינספור שמות גדולים בעצמו: "הנינג היה אחד הזרים הטובים ביותר בתולדות המועדון". לא פחות.

וזו האמת. יינסן לא בעשיריית הזרים הגדולים אי פעם במדריד, אך בהחלט במקום מכובד בצמרת. היה לו תפקיד חופשי לחלוטין, ללא מגבלות. מספרים כי לואיס מולובני, מאמן ריאל דאז, העביר פעם תדריך טקטי לפני משחק ושיבץ את השחקנים על הלוח. כאשר סיים את ההנחיות, הופתעו השחקנים למצוא רק עשרה שמות על הלוח - לכל אחד מהם תפקיד מוגדר. מולובני הביט במבוכה קלה על הלוח, ואז נזכר: "טוב, השחקן ה-11 הוא יינסן. הוא עושה מה שהוא רוצה". כך היה גם במנשנגלדבאך. "הנינג לא יודע לשמור, אבל אף אחד לא מסוגל לשמור עליו", אמר המאמן המיתולוגי האנס וייסוויילר. היה בו משהו שכונתי. "הוא כדורגלן שגדל ברחוב", אמר מורטן אולסן, חברו לנבחרת.

גם גלדבאך נתנה ליינסן כבוד

משחק מאולתר שינה את חייו

ליתר דיוק, הוא גדל בכפר והתגלה במקרה. יינסן שיחק כחובבן בליגה הרביעית במדי נורסונבי הזעירה עד גיל 22, כאשר נבחרת דנמרק ערכה מחנה אימונים בצפון המדינה ב-1972. המאמן הלאומי רודי שטריטיך החליט לקיים משחק הכנה קליל שיעלה את בטחונם העצמי של חניכיו, ולצורך כך זומן אוסף של שחקנים מהאיזור על מנת להוות יריב. 2,500 הצופים באו כדי לחזות בכוכבים הבכירים של דנמרק. הם ראו מופע של יינסן שדפק שלושער ובישול בתיקו 4:4. שטריטיך צפה בו המום, בפה פעור. מיד לאחר מכן, זומן יינסן בעצמו לנבחרת והבקיע בבכורה מול רומניה במוקדמות האולימפיאדה. חודש מאוחר יותר, הוא כבר הוחתם במנשנגלדבאך, אחת הקבוצות הטובות באירופה. האם היתה אי פעם נסיקה מהירה יותר?

במשחקו הראשון בגלדבאך, בישל הדני שער לאליל המקומי יופ היינקס. הוא התחבר באופן מיידי לסקורר המחונן ויתר הכוכבים - נצר, ברטי פוגטס, ריינר בונהוף. העובדה כי הגיע לצד סימונסן עזרה בהתאקלמות, אבל הייתה בו חוצפה חיובית, והוא מעולם לא חש רגשי נחיתות בשום מעמד. במשחקים מול באיירן, נטה יינסן להתמקד בפרנץ בקנבאואר ולא נתן לבלם הגדול לעבור את החצי. החוסן המנטלי הזה, לצד חוש הומור ציני במיוחד, אופיינים לילידי צפון דנמרק, אך הם גם מופנמים. ראוותני על המגרש, הוא אהב לשתוק בחדר ההלבשה. "הנינג דיבר רק אם היה לו משהו חשוב להגיד, ואז כולם הקשיבו", העיד פרנק ארנסן, ששיחק איתו בנבחרת.

5 אליפויות ב-6 שנים

שקט, מנומס וכריזמטי, הוא היה מקובל מאוד על חבריו. לכן בחר בו נצר ליורשו במדריד, לכן הוא התחבר מיד לברייטנר, לכן דל בוסקה, פירי וסנטיאנה היו עצובים כאשר עזב את ריאל ב-1979. מספרים שיובנטוס היתה מעוניינת בו, לו האיסור על החתמת זרים באיטליה היה מוסר, אך זה קרה רק ב-1980 ולכן לא לבש יינסן את מדי הזברה בטורינו אלא הצטרף לאיאקס - גם בלי מיכלס. הוא זכה איתה באליפות בעונתו הראשונה, וכך השלים חמש אליפויות תוך שש שנים - שתיים בגרמניה, שתיים בספרד ואחת בהולנד. לכך יש להוסיף גביע גרמניה ב-1973, בגמר המפורסם בו הבקיע נצר את שער הניצחון על קלן, וגביע אופ"א ב-1975.

השבוע הלך יינסן לעולמו, והוא בן 68 בלבד, ואבל כבד ירד לא רק על דנמרק, אלא גם על מנשנגלדבאך, מדריד ואמסטרדם. אפשר לצפות למחוות לזכרו כאשר ריאל תארח את סביליה בשבת, וכאשר גלדבאך תתמודד מול שאלקה. לו היה משחק בעידן אחר, בנבחרת דנמרק חזקה יותר, עם אינספור שידורים מהליגות הגדולות, גם אוהדי הדור הצעיר היו מכירים אותו טוב יותר. אלה שצפו בביצועיו משוכנעים - מבחינת כישרון והישגים שייך יינסן לרביעיית שחקני ההתקפה והקישור הדנים הטובים בכל הזמנים, לצד מיכאל לאודרופ, סימונסן ופרבן אלקייאר. זו אגדה שהיתה באמת.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully