שלשום פנה אליי חייל בשאלה. מסתבר שלפני שבועיים הוא השתתף במסיבה, ובמהלכה קיבל סיגריה מחברים ואחרי שעישן הרגיש מן טעם מוזר וסחרחורת. בבדיקת סמים שנערכה לו נמצאו שרידי קנאביס, וכעת הוא מואשם בכך שעישן גראס בזמן שהיה בחופשה מהיחידה. הסברתי לו שאם יאמינו לדבריו שהוא לא ידע בזמן אמת שנטל סם, וגם לא חשד בכך, מה שבשפה המשפטית מכונה בשם 'עצימת עיניים', הוא לא יורשע בעבירה לפי פקודת הסמים אלא ייצא זכאי.
אצל שיר צדק, שחקנה של הפועל באר-שבע שבגופו נמצאו שרידי חומר ממריץ אסור לשימוש לספורטאים בשם אוקטיפימין, המצב מורכב יותר. מורכב בהרבה. צדק יעמוד מחר [חמישי] בפני הליך משמעתי במוסדות אופ"א בשל מציאת אותו חומר בבדיקת שתן שנערכה לו סמוך לאחר משחק שקיימה הקבוצה בליגה האירופית. בניגוד להליך הפלילי בו נאשם נהנה מחזקת החפות, כלומר הוא מוחזק כחף מפשע, ועל התביעה מוטל הנטל להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר, המצב בהליך של אופ"א קרוב להיות הפוך.
ברגע שנמצא שספורטאי נטל חומר אסור הוא מוחזק כמי שאחראי להימצאות החומר בגופו. אם בהליך פלילי רגיל טענת הסתמכות על בעל מקצוע שהמליץ על לקיחת חומר מסוים היא טענת הגנה מצוינת, שכן היא מצביעה על היעדר מודעות לביצוע עבירה, בהליך המשמעתי לא די בה. במינוחים משפטיים אפשר לכנות זאת בשם הקוד 'אחריות קפידה' כלומר מספיק שנמצא בגופך החומר האסור כדי להעביר אליך את הנטל, ועליך, הספורטאי, להוכיח באותות ובמופתים שעשית כל מה שרק יכולת כדי למנוע את האפשרות שמשקאות ותוספי מזון שקיבלת יכילו בתוכם חומרים אסורים.
עוד לקראת הדיון של שיר צדק
שיר צדק המריא לשוויץ. מקורביו: "כולם יופתעו בסופו של דבר"
הפועל באר שבע: עדי הגנה מטעמו של שיר צדק יעידו בדיון באופ"א בחמישי
הגינות כלפי הספורטאי הבודד? לא תמיד. יש מי שישלמו מחיר כואב מאוד בדמות פגיעה קשה בקריירה שלהם בשם אינטרסים חברתיים רחבים. צריך לומר ביושר שאפשר להבין את אופ"א במישור ה'פוליסי', המדיניות שהיא מבקשת להנחיל. ברור שרק יחס חסר כל פשרות ביחס לספורטאים שנוטלים חומרים אסורים ימנע נטילת חומרים ממריצים ואחרים שאין צורך להרחיב בנוגע לפגיעתם בטוהר הספורט. מדיניות אחרת תביא לכך שירבו המקרים בהם יימצא מי ש'יוקרב' כאשם במתן חומר אסור לספורטאי, למען הצלת הקריירה של ספורטאי על כזה או אחר, והמלחמה בסמים בספורט תחטוף מכות קשות.
על המרחק הקיים לעתים בין משפט לבין צדק במקרה פרטני מלמד המקרה הקשה הבא, שאירע בארץ בשנות השבעים המאוחרות. באותו מקרה קפצה אישה אל מותה מחדר ששכרה בבית מלון, בעקבות סכסוך מר עם בעלה. דקות קודם לכן פיזרה בחדר המלון מספר פתקים בהם ביקשה שלא לצוות לבעלה דבר מרכושה. צוואתה לא כובדה מאחר שהפתקים שרשמה לא נחתמו ולא נשאו תאריך, ולא ענו על הגדרתה של 'צוואת שכיב מרע'. הבעל זכה בכספה של אשתו המנוחה. החוק היבש והצורך בודאות משפטית ניצחו את תחושת הצדק הבסיסית.
איני יודע כמובן מהן העובדות במקרה של שיר צדק ומה יוכרע בעניינו, אך צריך להבין שהמוטו המרכזי של אופ"א הוא הרתעה והחמרה כדי להעביר מסר חד משמעי לציבור הספורטאים והאוהדים של מלחמה קולוסלית בכל מקרה שעלול לפגוע בטוהר הספורט. טענה לנטילת חומר אסור בתום לב שתספיק לעתים כהגנה במשפט הפלילי לא בהכרח תביא כאן לזיכוי, אולי להקלה בעונש.
ועוד מילה על הטענות שנשמעו על היעדר שקיפות מצד מועדון הפועל באר-שבע לאורך ההליך. מי שעומד במרכזו של הסיפור כאן הוא שחקן בשם שיר צדק, שבנה במו רגליו קריירה ככדורגלן, קריירה שמונחת כרגע על הכף. אני משוכנע שעורך דינו הבהיר לו שאת טיעוניו הוא ישמיע קודם כל בפני בית-הדין משמעתי של אופ"א. מוסדות שיפוט בארץ ובעולם מבקרים בתוקף מי שמנהלים קמפיין תקשורתי במקביל להליך המשפטי. 'פגיעה בטוהר ההליך' הם מכנים זאת, ונוזפים. נכון שקהל האוהדים רוצה להבין מה קרה כאן. מה העובדות. גם בפרשת נתניהו מוזס המכונה תיק 1000 כעסו על היועמ"ש לממשלה שאינו מאפשר לציבור להאזין לשיחות בין השניים למרות שהיה ברור שחשיפת השיחות כשהחקירה מתנהלת תפגע בה. אז כעסו. היועמ"ש מצידו הודיע שישקול לפרסם את התמלילים עם סיום החקירה.
עם כל הכבוד לשקיפות אי אפשר לצפות מצדק לפגוע בהגנתו המשפטית כדי לספק את יצר הסקרנות של הציבור. איני ממעיט מחשיבותה של השקיפות. יותר מזה, בלי קהל אוהדים אין כדורגל, ואין מקום להסתיר מהקהל מידע חשוב ומעניין, אלא אם יש סיבה טובה לכך. הליך שיכול להביא לפגיעה בקריירה של שחקן ובשמו הטוב הוא סיבה יותר מטובה. וכן, כשהכל יסתיים ראוי יהיה לספק את ההסברים לקהל.